אווצאנו

**אווצאנו**
**Avezzano**
	סמל אווצאנו סמל אווצאנו
מדינה	איטליה
בירת העיר	Avezzano
שטח	104.08 קמ"ר
גובה	695 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	40,661 (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	42°01′52″N 13°25′35″E / 42.030975°N 13.426372222222°E
אזור זמן	UTC+1
	https://www.comune.avezzano.aq.it/

אווצאנו (באיטלקית: Avezzano) היא עיר וקומונה עם אוכלוסייה של 40,776 תושבים, הממוקמת במחוז אברוצו, נפת ל'אקווילה, איטליה. זוהי העיר השנייה בגודלה בנפה והשישית במחוז. אווצאנו תועדה כמרכז עירוני החל מהמאה התשיעית. העיר נחרבה ברעידת אדמה עזה ב-1915 (אנ') שבה נספו 30 אלף מתושביה. היא נבנתה מחדש לאחר הפצצת בנות הברית ב-1944 במהלך מלחמת העולם השנייה.

העיר משמשת כמרכז המסחרי, התעשייתי והחקלאי העיקרי של אזור מרסיקה (אנ'), עם תעשיות היי-טק חשובות וחוות לוויינים גדולה של חברת טלספזיו (אנ') (מרכז החלל פוצ'ינו (אנ')).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן אטימולוגיות נפוצות שונות לשם העיר: מ"Ad Vetianum" שפירושו "למשפחת Vetia"; מ-"Avidianum" או "fundus Avidianus" שמקורו באבידיוס האציל השוכן בעיירה הסמוכה אלבה פוקנס (אנ') או מ-"Ave Jane", קריאה לאל הרומי יאנוס .

ההיסטוריה הקדומה ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכחותם של ציידים מתוארכת לתקופה הפלאוליתית לפני כ-18,000 עד 14,000 שנים. ישנם מספר אתרים המעידים על נוכחותם של בני אדם בתקופה הפרהיסטורית, כמו במערת צ'יצ'ו פליצ'ה (איט') הממוקמת דרומית לאווצאנו. ההתיישבות הגדולה והמשמעותית הראשונה באזור החלה עם עבודות הבנייה לניקוז האגם הפוקיני עליהן הורה הקיסר קלאודיוס במאה הראשונה לספירה.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 591 היה האזור בשליטתם של אריולף (אנ') ודוכסות ספולטו. לאחר אמצע שנות ה-700, תרם קרל הגדול את גאסטלד (אנ') המארסי (אנ') ואת כל אדמות הדוכסות למדינות האפיפיור. זהו מקורו של מחוז המארסי שהתקיים בעבר. בימי הביניים המאוחרים, בעת המאבק בין הגואלפים ובין הגיבלנים, הוביל ניצחונו של שארל הראשון להשמדת אלבה ופייטראקווריה שאנשיה צידדו בקונראדין, דוכס שוואביה (אנ'), שהובס לאחר קרב טליאקוצו (אנ') שנערך ב-1268 כחמישה קילומטרים ממערב לאווצאנו. במאה הארבע עשרה הסתיים באווצאנו תהליך האיחוד של הכפרים השונים המרכיבים את המרכז העירוני.

התקופה המודרנית המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-15 הייתה אווצאנו תחת שלטונו של וירג'יניו אורסיני, שבנה את מצודת אורסיני ב-1490. מעט מאוחר יותר גברה משפחת קולונה על אורסיני. שלטונם נמשך כשלוש מאות שנים. ב-1565 הורחבה מצודת אורסיני על ידי מרקנטוניו קולונה והוסבה מאוחר יותר לארמון מבוצר - מצודת אורסיני-קולונה.

התקופה המודרנית המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווצאנו שכנה פעם על גדות האגם הגדול ביותר בחצי האי האיטלקי, אגם פוצ'ינו, שיובש בסוף המאה ה-19. לאחר ניקוז האגם, שטח אדמה גדול הפך זמין לעיבוד חקלאי והאזור עבר צמיחה משמעותית. העיר נהרסה כליל על ידי אחת מרעידות האדמה הקשות ביותר שתועדו בהיסטוריה של איטליה בבוקר המוקדם של 13 בינואר 1915, כשרק בית פאלאצי ואגף של מצודת אורסיני-קולונה נשארו עומדים על תילם. יותר מ-30,000 בני אדם נספו. רחובות העיירה נבנו אז מחדש לחלוטין בקווים ישרים ומקבילים, עם שטחים ירוקים רחבים ווילות בסגנון ליברטי (אנ') המושפע מהאר נובו..

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה שכן בקרבת העיר מחנה השבויים אווצאנו (אנ') שבו נכלאו שבויי מלחמה זרים. במהלך מלחמת העולם השנייה, בין ספטמבר 1943 ומאי 1944 הופצצה סביבת העיר (איט') 93 פעם על ידי חילות האוויר של בנות הברית ו-70% מהמבנים ששוקמו לאחר רעידת האדמה של 1915 נהרסו שוב. אווצאנו שוחררה על ידי כוחות מצבא ניו זילנד (דיוויזיית ניו זילנד השנייה (אנ')) ב-10 ביוני 1944.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ממוקמת מצפון-מערב לעמק פוצ'ינו. הוא נשלטת בצפון על ידי רכס מונטה ולינו (אנ') וממערב על ידי רכס מונטה סלביאנו (אנ'). אווצאנו נחשבת לאזור העירוני של מרסיקה, תת-אזור אברוצו הכולל 37 רשויות, בסך הכל כ-134,000 תושבים. העיר ממוקמת כ-100 קילומטרים מזרחית לרומא, 110 ק"מ מערבית לפסקארה ו-55 ק"מ דרומית ל- ל'אקווילה.

טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז העירוני של העיר העתיקה סובב סביב כיכר מצודת אורסיני-קולונה. במזרח השטח משתרע עד לכפרים סן פלינו ופטרנו. גובה העיר מעל פני הים נע בין גובה של 695 מטר בדרום העיר ובין גובה 740 מטר בצפון העיר.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל מיקומה הגאוגרפי, הממוקם ברמה מישורית המוקפת בגבעות המתנשאות בחלקן להרים, אווצאנו מאופיינת באקלים הררי ים תיכוני. בהתבסס על ממוצעים אקלימיים לתקופה 1951–2000 שפורסמה על ידי הסוכנות לאקלים של אברוצו, וממוצעים אקלימיים הקשורים לשלושים שנות ייחוס 1961–1990, הטמפרטורה הממוצעת של החודש הקר ביותר, ינואר עמדה על +2,0 °C; זה של החודש החם ביותר, אוגוסט, +20.5 מעלות צלזיוס. בקיץ לפעמים הטמפרטורות עולות על 30 מעלות צלזיוס. סיווג האקלים הוא: אזור E, 2561 GR / G.

אתרים מרכזיים באזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיר, לאחר שנהרסה כליל ברעידת האדמה של 1915, אין מונומנטים בעלי עניין מיוחד כפי שיש במקומות אחרים באזור אברוצו. עם זאת, ניתן לראות כמה שרידים חשובים מההיסטוריה העתיקה שלה.

מצודת אורסיני-קולונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה נבנתה בשנת 1490 על ידי ג'נטילה וירג'יניו אורסיני, שבנה אותה סביב מגדל מימי הביניים שהיה קיים במאה ה-12; המצודה מרובעת, עם מגדלים עגולים בפינות. את בניית המצודה הוביל כנראה המהנדס פרנצ'סקו די ג'ורג'ו מרטיני (אנ'). במאה השש עשרה הורחבה המצודה בהוראת מרקנטוניו קולונה, והפכה לבית מגורים אלגנטי. המצודה ניזוקה קשות ברעידת האדמה של 1915, היא שוקמה חלקית לאחר 1990.

מנהרות קלאודיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהרות ממוקמות מדרום לעיר. הם נבנו על ידי הקיסר קלאודיוס בין השנים 41 ל-52 לספירה, שבאמצעותם עשה הקיסר את הניסיונות הראשונים לייבש את אגם פוקינו הענק. כדי ליצור את המנהרות נדרשו 25,000 עבדים. הם חפרו 32 בארות ושש מנהרות. האגם היה מרוקן ברובו, אך עם נפילת האימפריה הרומית נחסמו המנהרות והאגם חזר למפלסו הקודם. מאות שנים מאוחר יותר, אלסנדרו טורלוניה (אנ') השלים את העבודה על ידי ניקוז אגם פוצ'ינו, כשבנה על הפרויקט המקורי של הקיסר קלאודיוס והפך את קרקעית האגם הגדול למישור חקלאי פורה. בשנת 1977 נפתחו המנהרות כפארק ארכאולוגי.

קתדרלת סן ברטולומיאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתדרלת סנט ברתולומיאו נבנתה בשנת 1000 ותועדה במאה השלוש עשרה. לאחר הריסתה כתוצאה מרעידת האדמה של 1915, היא נבנתה מחדש לאחר 1940 בכיכר המרכזית החדשה של אווצאנו. החזית היא טרוורטין נאו-רנסאנסי. שלושת השערים מכוסים בפסיפסים המתארים את ישו ושני המגינים של אווצאנו, מריה הבתולה וברטולומיאו הקדוש. הכנסייה שבתוכה מציגה שלוש ספינה (אדריכלות) ספינות גדולות ועוגב יקר ערך שהוצב בכנסייה בשנת 1955.

כנסיית מדונה די פייטרקווריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה המקורית, הנמצאת על מונטה סלביאנו, נהרסה על ידי צ'ארלס הראשון מאנז'ו לאחר קרב טאגליאקוצו ב-1268 ונבנתה מחדש כמה מאות שנים מאוחר יותר. ב-1915 לא נגרם לה נזק חמור והיא שימשה כבית לניצולים רבים מהאסון.

אלבה פוקנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעה קילומטרים מצפון לעיר ממוקם האתר הארכאולוגי הרומי אלבה פוקנס (אנ'). העיר נוסדה על ידי רומא כמושבה לטינית בין השנים 304 ל-303 לפני הספירה בשטח האאקי (אנ'), על גבול המרסי, במיקום אסטרטגי. האתר הארכאולוגי נמצא על גבעה הממוקמת צפונית לנתיב המשותף לוויה ולריה (אנ') ולוויה טיבורטינה (אנ') - הדרכים העתיקות מרומא לאזורי הים האדריאטי. חפירות ארכאולוגיות בוצעו מאז 1949 על ידי אוניברסיטת לובן בבלגיה, בראשות פרופסור פרננד דה ויסשר. באתר שרידי העיר ואמפיתיאטרון.

שמורת הטבע של מונטה סלביאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמורת הטבע, שהוקמה בשנת 1999, נמצאת על מונטה סלביאנו ומשתרעת על פני 722 דונם ממערב לאווצאנו. יש בה מגוון עשיר של צמחים ומינים שונים של בעלי חיים המאפיינים את החי והצומח שלו. במרכז השמורה ממוקמת כנסיית המדונה של פיטרקווריה, מוקפת במסלולים רבים אותם פוקדים ספורטאים וחובבי טבע.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות רבות במישור פוצ'ינו מגדלות ירקות. פופולרי במיוחד הוא תפוח האדמה Fucino שקיבל את ההכרה בתווית האיכות "אינדיקציה גאוגרפית מוגנת". ירק מובחן נוסף הוא גזר רמות פוצ'ינו (PGI), צנוניות, ומיני גידולי צומח נוספים. 25% מהתמ"ג החקלאי באברוצו מגיע ממישור פוצ'ינו.

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק התעשייה, שנבנה בשנות ה-70 ממש מחוץ לעיר לכיוון לוקו דיי מרסי, כולל מפעלי תעשייה וייצור רבים ומהווה את המנוע הכלכלי של המחוז. בין אלה ניתן למצוא את Micron Technology ו-L-Foundry, ענקיות אלקטרוניקה העוסקות בייצור מיוחד ביותר. כ-1,600 עובדים מועסקים במרכז הייצור "חדשנות וטכנולוגיה" באווצאנו. כמו כן ממוקמות כאן Arab TV, Kidco, קבוצת Burgo, FIAMM, Saes, Presider, Presafer ועוד כמה חברות מתמחות. בקרבת מקום במישור פוצ'ינו ממוקמת חוות הלוויין של חברת Telespazio, אחד המפעילים העולמיים הגדולים של שירותי לוויין.

מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסחר הקמעונאי ממלא תפקיד חשוב עבור בסקטור המסחר בעיר. כמו כן נמצאות באזור תעשיות שירותים דיגיטליים ותעשיות שירות מסורתיות. אזורי מסחר גדולים ממוקמים ברחוב Tiburtina Valeria, בין רחוב רומא ל-Cappelle dei Marsi ולאורך רחוב XX Settembre, שמחוץ לעיר.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרבת אווצאנו יש פארקים, עמקים, ערים והסביבה הטבעית של הרי אברוצי: הפארק הלאומי של אברוצו, לאציו ומוליזה (אנ'), הפארק האזורי סירנטה-ולינו (אנ'), מישור פוצ'ינו, מונטה ולינו ואובינדולי (אנ'). חלק מאתרים אלו מושכים אליהם תיירות סקי בחורף שממנה נהנית בעקיפין גם אווצאנו.