משפחת אורסיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל משפחת אורסיני
טירת ברצ'נו
פייטרו פרנצ'סקו אורסיני, ויתר על תואר דוכס גרווינה והיה לנזיר דומינקני ולאפיפיור בנדיקטוס השלושה-עשר
פאולו ג'ורדנו אורסיני, מצביא מקצועי והדוכס הראשון של ברצ'נו, שרצח את אשתו איזבלה, בתו של פטרונו הפוליטי, קוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה

משפחת אורסיניאיטלקית: Famiglia Orsini) היא משפחת אצולה איטלקית עתיקה ומכובדת, ממשפחות האצולה של רומא ויריבתן של משפחת קולונה ובית בורג'ה. המשפחה התפצלה למספר ענפים בטוסקנה, בממלכת נאפולי ואף באוסטריה. בין בני המשפחה 34 קרדינלים, שלושה אפיפיורים (סלסטינוס השלישי, ניקולאוס השלישי ובנדיקטוס השלושה-עשר) ומצביאים-שכירים לשלל שליטים. עיקר כוחה של המשפחה היה בעת ימי הביניים והרנסאנס האיטלקי, רוב כוחה שקע במאה ה-17.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של המשפחה ממשפחת בובונה, משפחה רומאית מן המאה ה-11, ראשי המשפחה הראשונים נטלו את שם המשפחה בובונה-אורסיני. מקור כוחה ועושרה של המשפחה נובע מג'קינטו בובונה (Giacinto Bobone), שנבחר ב-1191 לאפיפיור סלסטינוס השלישי. הוא היה נפוטיסט, שדאג לשבץ את אחייניו כקרדינלים והעניק להם נכסים, לאחיינו ג'ובאני העניק נחלות (פייף) בנפת רומא ולאחיינו אורסו די בובונה העניק משרה בכירה במנהל העיר רומא. שם המשפחה אורסיני נובע מאורסו זה.

במאה ה-13 התפצלה המשפחה לשני ענפים. נפולאון אורסיני, שהיה מצביא-שכיר של מדינת האפיפיור עבר לעיר מנופולה (Manoppello), שם התקיים ענף משפחת אורסיני עד 1553. מתאו רוסו "הגדול" היה ב-1241 למושל רומא ומגינה וראש מפלגת הגואלפים, שתמכה במדינת האפיפיור (מול מפלגת הגיבלינים, תומכי האימפריה הרומית הקדושה, בראשות משפחת קולונה). למתאו הוי עשרה בנים, שחילקו בניהם אם נכסיו, הבולט בהם היה ג'ובאני שנבחר ב-1277 לאפיפיור ניקולאוס השלישי.

סעיף מונטרוטונדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענף העיקרי של המשפחה נותר ברומא והיה מקורב מאד למינהל מדינת האפיפיור. בסיס המשפחה היה בארמון שרכשה ב מאה ה-12 בעיירה מונטרוטונדו (Monterotondo) שבפאתי רומא. רבים מבני המשפחה כיהנו כקרדינלים ונשאו במשרות בכירות בקוריה של הכס הקדוש והיו סנטורים של רומא, בהם נפולאון בן בנו השלישי של מתאו רוסו שהיה קרדינל ונשא משרות ניהול בכירות במדינת האפיפיור בין 1288 ל-1324.

רבים מבני המשפחה היו מצביאים שכירים, בהם פרנצ'סקו שהוביל את צבא פירנצה במלחמתה נגד בית ויסקונטי מדוכסות מילאנו ב-1370, והאחים ג'קומו ולורנצו שנלחמו במאה ה-15 בשירות מדינת האפיפיור, ממלכת נאפולי ופירנצה. בתו של ג'קומו, קלריצ'ה, הייתה רעייתו של לורנצו דה מדיצ'י ("המפואר"). הקרדינל ג'ובאני בטיסטה אורסיני נרצח על ידי צ'זרה בורג'ה ב-1502 לאחר שהוביל את המתנגדים לאביו, האפיפיור המושחת אלכסנדר השישי.

במהלך השנים ניהלה המשפחה יריבות מרה עם משפחת קולונה עד כי ב-1511 קץ האפיפיור יוליוס השני ביריבות בין משפחות קולונה ואורסיני והוציא בולה אפיפיורית המשכינה שלום בין שתי המשפחות. ב-1571 נחתם השלום בין המשפחות כאשר ראשי שתי המשפחות נשאו לנשים את אחייניותיו של האפיפיור סיקסטוס החמישי. בית המשפחה ברומא הוקם על בסיסו של תיאטרון מרקלוס.

כוחה של המשפחה התדלדל בסוף המאה ה-16 בשל אובדן נחלות. אחוזת וארמון מונטרוטונדו נמכרו למשפחת ברבריני ב-1641 ולכן מוכר כיום כארמון אורסיני-ברבריני.

סעיף ברצ'נו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן נוסף של מתאו רוסו, נפולאון, קיבל נחלות בצפון לאציו, בהן ברצ'נו (Bracciano) ונרולה (Nerola). בשנת 1426 הוקמה טירת ברצ'נו, מעוזם החזק ביותר של בני משפחת אורסיני. אחד מבני סעיף זה של המשפחה היה ג'נטילה וירג'יניו אורסיני (Gentile Virginio Orsini; 1434-1497), שליח חילוני של מדינת האפיפיור לממלכת נאפולי, תאריו נשללו ממנו על ידי האפיפיור אלכסנדר השישי (בורג'ה), לטובת משפחות קולונה ובורג'ה. אך המשפחה התאוששה תחת שלטונם של האפיפיורים לאו העשירי וקלמנס השביעי מבית מדיצ'י ובני המשפחה החלו מראשית המאה ה-16 לשאת בזכאות לתואר נסיכי מדינת האפיפיור (Principe assistente al Soglio pontificio), תפקיד בו מכהנים בכל עת זוג נסיכים משתי משפחות אצולה רומאיות שונות המתמנים על ידי הקוריה הרומאית[1].

ב-1560 הוכתר פאולו ג'ורדנו (Paolo Giordano; 1541-1585) לדוכס הראשון מברצ'נו לאחר שנשא לאשה את איזבלה, בתו של קוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה. הוא חי ברומא, בנפרד מאשתו שחיה בפירנצה, אך ב-1576 חנק אותה למוות באשמת ניאוף ונאלץ לברוח לצפון איטליה. בנו וירג'יניו (Virginio Orsini ;1572–1615) הוכתר לנסיך האימפריה הרומית הקדושה. אחיו אלסנדרו היה קרדינל ולגאט (שליח אפיפיורי).

במאה ה-17 עברה המשפחה להשתכן ברומא וצברה חובות כבדים. פלביו (Flavio ;1620–1698), הדוכס הנסיך האחרון של ברצ'נו נאלץ למכור את הדוכסות.

הסעיף הנפוליטאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכדו של מתאו רוסו, ג'נטילה השני, היה פודסטה בויטרבו ושופט עליון בממלכת נאפולי (החל מ-1314). צאצאיו ייסדו את השושלת הנפוליטנית של המשפחה. ב-1407, בעקבות תמיכת ראש המשפחה במרד של קרלו החמישי, מלך נאפולי במלכה ג'ובאנה הראשונה, הוחרמו נכסי המשפחה ויחסיה עם כתר נאפולי התערערו. היחסים עם הכתר התחזקו בדור הבא, אך בדור שלאחר מכן תמכה המשפחה באלפונסו החמישי, מלך אראגון, שכבש את ממלכת נאפולי. בתמורה לתמיכת המשפחה העניק לה המלך את דוכסות בארי.

סעיף פיטיג'יאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומאנו (Romano), בנו השני של מייסד השושלת הנאפוליטנית ג'נטילה השני, כבש את סובאנה שבטוסקנה והשתלט על נחלות פיטיג'יאנו (Pitigliano) ונולה. במהלך מלחמות המחצית הראשונה של המאה ה-15 מול רפובליקת סיינה ומשפחת קולונה, אבדו למשפחת אורסיני נחלות רבות באזור ורק פיטיג'יאנו נותרה בשליטת משפחת אורסיני. בני סעיף זה של המשפחה נטלו חלק במלחמות האיטלקיות כמצביאים שכירים בכל הצדדים (דוכסות מילאנו, הרפובליקה של ונציה, ספרד וצרפת). בראשית המאה ה-16 יצרו שתיים מבנות המשפחה קשרי נישואין עם משפחות האצולה החזקות פארנזה ומדיצ'י. ג'רונימה נישאה לפייר לואיג'י פרנזה, ממזרו של האפיפפיור פאולוס השלישי) ומרציה נישאה לג'אן ג'אקומו מדיצ'י. ב-1640 נכחד סעיף זה של המשפחה.

סעיף גרווינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף זה של המשפחה הוא היחיד ששרד עד ימינו וקרוי על שם העיר גרווינה (Gravina) שבמחוז פוליה. הסעיף המשפחתי נוסד במאה ה-15 על ידי פרנצ'סקו, בן של דוכס ברצ'נו, שזכה בפייף כהוקרה על כך שנלחם לצד ממלכת נאפולי ודרך נישואין רכש את תואר רוזן גרווינה. בניו היו ראשי מסדר ההוספיטלרים של רודוס. גם סעיף משפחתי זה ידע יריבות עם בית בורג'ה והדוכס הרביעי, פרנצ'סקו, נרצח ב-1503 על ידי צ'זרה בורג'ה.

אחד מיורשי המשפחה, פייטרו פרנצ'סקו (Pietro Francesco; 1650–1730), ויתר על ההון והתואר והפך לנזיר דומיניקני, ב-1724 נבחר לאפיפיור בנדיקטוס השלושה-עשר, האפיפיור האחרון ממשפחת אורסיני. השולשלת המשיכה עם אחיינו ברנרדו, שקיבל תואר נסיכי מדינת האפיפיור (Principe assistente al Soglio pontificio). סעיף זה של המשפחה המשיך את הזכאות לתואר עד 1958, בשנת 1724 הוכתר ברנרדו לנסיך האימפריה הרומית הקדושה על ידי קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

במאה ה-18 עברה המשפחה לרומא. הדוכס דומניקו (Domenico ;1790–1874) היה ב-1850 לשר הצבא של צבאות האפיפיור ולסנטור של רומא. השריד האחרון לקו זה של המשפחה הוא הנסיך דומניקו נפוליאונה אורסיני ד'ארגונה, דוכס גרווינה, יליד 1948 (Domenico Napoleone Orsini d'Aragona).

אורסיני-רוזנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת רוזנברג הייתה משפחת אצולה נמוכה מאוסטריה, שראשיתה ב-1322 ליד העיר גראץ, שעלתה בכוח ובנכסים כתוצאה מנאמנותה לבית הבסבורג. ב-1633 קיבל לראשונה בן המשפחה יוהנס אנדרס פון רוזנברג תואר פרייהר (Freiherr, "לורד") של האימפריה הרומית הקדושה. ומשנת 1681 נשאה המשפחה בתואר רייכסגראף (Reichsgraf, רוזן) והיה שמור לה מושב ברייכסטאג של האימפריה הרומית הקדושה. ב-1683 שונה שם המשפחה לאורסיני-רוזנברג במטרה להשתלט על נחלות משפחת האצולה האיטלקית השוקעת, אך ככל הנראה ללא תוקף משפטי.

ב-1790 הוכתר פרנץ קסאוור וולפגנג פון אורסיני-רוזנברג (Franz Xaver Wolfgang von Orsini-Rosenberg) לנסיך האימפריה הרומית הקדושה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]