אוסילוקוקסינום

יחידת מנה של אוסילוקוקסינום

אוסילוקוקסינום (Oscillococcinum), המכונה גם בוארון אוסילו, הוא תכשיר הומאופטי המשווק כמַרְפֵּא כנגד שפעת.

זהו תכשיר הומאופטי פופולרי, בייחוד בצרפת. האוסילו מיוצר ומשווק באופן בלעדי על ידי יצרנית התכשירים ההומאופטיים הצרפתית בוארון (Boiron), ומהווה את אחד ממוצרי המפתח של החברה. תכשיר הומאופטי זה נמכר כמוצר נוגד שפעת ביותר מ-50 מדינות, כולל בישראל. בצרפת הוא נמכר למעלה מ-65 שנה. בשנת 2008 בלבד נמכר התכשיר בארצות הברית בסכום של יותר מ-15 מיליון דולר בשנה. ‏‏

תכשיר זה מיוצר מכבד ולב של ברווז, המדוללים ביחס של חלק ברווז אחד ל-$\ 10^{400}$ חלקים של מים. ביחס דילול זה הסבירות שהתכשיר מכיל ולו מולוקלה בודדת מהכבד המקורי היא אפסית (לשם השוואה, יש סדר גודל של כ-$\ 10^{50}$ אטומים בכדור הארץ). ההומיאופטים טוענים שהמולקולות מותירות "חותם" שגורם לאפקט מרפא בגוף, אך אין מחקרים מדעיים המראים כי למכניזם ריפוי זה יש אפקט מעבר לזה של תרופות פלצבו.

בשנת 2011 הוגשה הוגשה בארצות הברית תובענה ייצוגית כנגד חברת בוארון על ידי לקוחות שרכשו את התכשיר, בטענה כי בוארון מפרסמת באופן חסר בסיס כי לאוסילו יש יכולת לרפא שפעת. בשנת 2012 הוגשה תביעה דומה בקנדה כנגד יצרנית התכשיר וכנגד רשת בתי מרקחת המוכרת אותו.

מקור והיסטוריה

השם אוסילוקוקסינום ניתן לתכשיר על ידי הרופא הצבאי הצרפתי ז'וזף רואה, שטיפל בקורבנות השפעת הספרדית. ז'וזף רואה פרסם בשנת 1925 את מסקנותיו מהחולים בהם טיפל. לפי פרסומו, בבדיקות דם של חולים תחת מיקרוסקופ, נצפתה בקטריה מסוימת, אותה כינה Oscillococcus. לפי דבריו נמצאה בקטריה זו גם בדם של חולים במחלות אחרות. לפי הגישה ההומאופטית, אם הבקטריה נמצאת במקום בו נגרמת המחלה, אזי בריכוז אחר מזערי היא עשויה לרפאה, על בסיס עיקרון "דומה מרפא דומה". בחיפוש הבקטריה אצל בעלי חיים טען רואה כי היא נמצאה בכבד ובלב של ברווז. אין עדויות אחרות מלבד פרסומיו של רואה לקיומה של אותה בקטריה, ולא ידוע מה אכן ראה ז'וזף רואה בתצפיותיו. על פי הידע הרפואי הקיים השפעת נגרמת כתוצאה מנגיף ולא מחיידק, אך לא ניתן להבחין בנגיפים בעזרת המיקרוסקופים שהיו קיימים בשנת 1925.

מסקנותיו של רואה, שהתאימו לגישה ההומאופתית, היו כי כוח החיים שבאותם איברים, כאשר מבודדים חומרים מסוימים בהם ומאפשרים את מיצויים, מאפשר לחולים הבאים עמם במגע חוסן ויכולות ריפוי עצמי גבוהות. בתחילה סבר רואה כי חומר זה יכול לרפא גם אבעבועות רוח, הרפס, ושלבקת חוגרת, ואף לסייע בריפוי מחלת הסרטן. אולם כיום משווק התכשיר כנגד סימפטומי מחלת השפעת בלבד.

אופן ההכנה

כל מנת יחידה באוסילוקוקסינום מכילה:

• סוכרוז (0.85 גרם למנת יחידה)
• לקטוז (0.15 גרם למנת יחידה).
• כמות מדוללת של כבד ולב של ברווז מסוג ברבורית (Cairina moschata, Muscovy duck), ברמת דילול של חלק אחד ל-$\ 10^{400}$ חלקים של יתר החומרים בתכשיר (200CK HPUS 1x10-400g בסימון המקובל בהומיאופתיה).

לפי גישת ההומאופתיה, מה שמכונה "האנרגיה החיונית" שבתכשיר מופעל ומשוחרר באמצעות טלטול נמרץ של החומר לאחר דילולו. האנמן, אביה המייסד של תורת ההומאופתיה, יצר את הסולם הסנטסימלי (סולם C), בו בכל שלב החומר מדולל פי 100. לדוגמה, דילול 2C דורש כי החומר ידולל למאית מהריכוז המקורי, ואז חלק מהתמיסה שנוצרה ידולל שוב למאית מהריכוז המקורי של החומר. לאחר שני השלבים הללו, נמצא כי התמיסה הסופית מורכבת מחלק אחד של החומר, ו-9,999 חלקים של המדלל. דילול 6C חוזר על התהליך שש פעמים, כאשר התוצאה הסופית היא החומר המקורי מדולל פי 1,000,000,000,000. באותה צורה ניתן ליצור דילולים קטנים אפילו יותר. בהומאופתיה, תמיסה שהיא יותר מדוללת מתוארת כבעלת עוצמה גבוהה יותר, ולכן נחשבת לפי הגישה ההומאופטית לחזקה יותר ובעלת פעולה נרחבת יותר. הרמדי אוסילוקוקסינום מדולל ברמה הגבוהה ביותר.

יעילות האוסילוקוקסינום

אין למעשה ראיות מחקריות התומכות ביעילות האוסילו מעבר לאפקט הפלצבו. לאחר דילול כה רב של החומר אשר לו מיוחס כוח הריפוי: פי 100 מאתיים פעם, החומר המדובר אינו שונה, מבחינה כימית, מטבלית סוכר. מצד שני, אכן חומר ברמת דילול כזו גם אינו יכול להזיק בכל דרך.

התומכים בגישה ההומאופטית סוברים כי בניתוח הכימי של החומר ישנה התעלמות מכך שמצב המחלה, במחלות רבות, אמנם מתבטא בסימפטומים אך מהווה "אי סדר חולני מוזר בכוח החיים שלנו". לפי תורת ההומאופתיה, טיפול ישיר בתסמינים של מחלה, כפי שנעשה לעתים ברפואה קונבנציונלית, לעתים אינו יעיל, ויש להתייחס למכלול כוחותיו של החולה ומצבו. בטיפול סימפטומטי שאינו כוללני, המיאזמה המיוחסת העומדת בבסיס המחלה נותרת, וניתן לרפא מחלות עמוקות רק בעזרת סילוק ההפרעה העמוקה במה שמכונה כוח החיים.

במחקר קליני שנערך בשנת 2000‏‏, נמצאה האוסילוקוקסינום עדיפה על תרופת פלצבו בקיצור ימי המחלה. אולם עדיפותה של האוסילו על פני הפלצבו הייתה קטנה ולא חד משמעית. במחקרים אחרים שנעשו בהמשך לא נמצאה עדיפות של תרופת האוסילוקוקסינום.

סקירה של ה-U.S.'s National Institutes of Health משנת 2005, מוצאת כי אף אם ניתן לראות שיפור אצל חולים מסוימים שנטלו את התכשיר ההומאופתי, הרי שלא הוכח מעבר לכל ספק כי יש בשימוש בו הטבה במצב בריאותי. שיפור בריאותי במצב מחלת השפעת כתוצאה מלקיחת הרמדי אוסילו, כאשר קיים, מוסבר בדרכים אחרות, הנובעות מאפקט הפלצבו המושג מעצם האמונה בתכשיר ובגישה ההומאופטית.‏‏‏‏