אוסילוקוקסינום
אוסילוקוקסינום (Oscillococcinum), המכונה גם בוארון אוסילו, הוא מַרְפֵּא הומאופטי כנגד שפעת.
זהו אחד התכשירים ההומאופטיים הפופולריים ביותר לטיפול בסימפטומים הנגרמים מנגיף האינפלואנזה, הגורם לשפעת. האוסילו מיוצר ומשווק באופן בלעדי על ידי יצרנית התרופות ההומאופטית הצרפתית בוארון (Boiron), ומהווה את אחד ממוצרי המפתח של החברה. תכשיר הומאופטי זה נמכר כמוצר נוגד שפעת ביותר מ-50 מדינות, כולל בישראל. בצרפת הוא נמכר למעלה מ-65 שנה. נכון לשנת 2000 זוהי אחת מעשר התרופות הנמכרות ביותר כיום בצרפת. בשנת 2008 בלבד נמכרה בארצות הברית בסכום של יותר מ-15 מיליון דולר בשנה. [1]
בנוסף, זהו גם אחד התכשירים ההומאופטיים שיעילותם נבחנה, אולם למרות נסיונות מחקריים, לא היה ניתן להוכיח באופן חד משמעי את יעילותו מעבר לתרופות פלצבו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור והיסטוריה
השם אוסילוקוקסינום ניתן לתכשיר על ידי הרופא הצבאי הצרפתי ז'וזף רואה, שטיפל בקורבנות השפעת הספרדית. השפעת הספרדית הייתה שפעת מזן אלים במיוחד של נגיף, שקטלה למעלה מ- 25 מליון קרבנות באירופה ובארצות הברית. המגפה הייתה יוצאת דופן בכך שגרמה למותם של מבוגרים צעירים ואנשים אחרים שהיו בריאים בדרך-כלל, וזאת בניגוד לשפעת רגילה שהמתים ממנה הם בעיקר תינוקות, קשישים וחולים כרוניים. אנשים שלא הראו כל תסמיני מחלה היו עלולים להיתקף בשפעת באופן פתאומי, ובתוך שעות ספורות להיחלש עד כדי כך שלא יכלו ללכת. עקב מחסור במקומות אשפוז נדרשו אלפי חולים לשהות במקומות ארעיים. ז'וזף רואה פרסם בשנת 1925 את מסקנותיו מהחולים בהם טיפל. לפי פרסומו, בבדיקות דם של חולים תחת מיקרוסקופ, נצפתה בקטריה מסוימת, אותה כינה Oscillococcus. לפי דבריו נמצאה בקטריה זו גם בדם של חולים במחלות אחרות. לפי הגישה ההומאופטית, אם הבקטריה נמצאת במקום בו נגרמת המחלה, אזי בריכוז אחר מזערי היא עשויה לרפאה, על בסיס עיקרון "דומה מרפא דומה". בחיפוש הבקטריה אצל בעלי חיים היא נמצאה בכבד ובלב של ברווז.
מסקנותיו של רואה, שהתאימו לגישה ההומאופתית, היו כי כוח החיים שבאותם איברים, כאשר מבודדים חומרים מסוימים בהם ומאפשרים את מיצויים, מאפשר לחולים הבאים עמם במגע חוסן ויכולות ריפוי עצמי גבוהות. בתחילה סבר רואה כי חומר זה יכול לרפא גם אבעבועות רוח, הרפס, ושלבקת חוגרת, ואף לסייע בריפוי מחלת הסרטן. אולם כיום נמכר התכשיר כנגד סימפטומי מחלת השפעת בלבד.
[עריכה] אופן ההכנה
כל מנת יחידה באוסילוקוקסינום מכילה:
- כמות מדוללת של כבד ולב של ברווז מסוג ברבורית (Cairina moschata, Muscovy duck), ברמת דילול של 200CK HPUS 1x10-400g
- סוכרוז (0.85 גרם למנת יחידה)
- לקטוז (0.15 גרם למנת יחידה).
לפי גישת ההומאופתיה, האנרגיה החיונית שבתרופות הרמדי מופעלת, ומשוחררת באמצעות טלטול נמרץ של החומר לאחר דילולו. האנמן, אביה המייסד של תורת ההומאופתיה, יצר את הסולם הסנטסימלי (סולם C), בו בכל שלב החומר מדולל פי 100. לדוגמה, דילול 2C דורש כי החומר ידולל למאית מהריכוז המקורי, ואז חלק מהתמיסה שנוצרה ידולל שוב למאית מהריכוז המקורי של החומר. לאחר שני השלבים הללו, נמצא כי התמיסה הסופית מורכבת מחלק אחד של החומר, ו-9,999 חלקים של המדלל. דילול 6C חוזר על התהליך שש פעמים, כאשר התוצאה הסופית היא החומר המקורי מדולל פי 1,000,000,000,000. באותה צורה ניתן ליצור דילולים קטנים אפילו יותר. בהומאופתיה, תמיסה שהיא יותר מדוללת מתוארת כבעלת עוצמה גבוהה יותר, ולכן נחשבת לפי הגישה ההומאופטית לחזקה יותר ובעלת פעולה נרחבת יותר. הרמדי אוסילוקוקסינום מדולל ברמה הגבוהה ביותר.
[עריכה] יעילות האוסילוקוקסינום
אין למעשה ראיות מחקריות התומכות ביעילות האוסילו מעבר לאפקט הפלצבו. לאחר דילול כה רב של החומר אשר לו מיוחס כוח הריפוי: פי 100 מאתיים פעם, החומר המדובר אינו שונה, מבחינה כימית, ממים. מצד שני, אכן חומר ברמת דילול כזו גם אינו יכול להזיק בכל דרך.
התומכים בגישה ההומאופטית סוברים כי בניתוח הכימי של החומר ישנה התעלמות מכך שמצב המחלה, במחלות רבות, אמנם מתבטא בסימפטומים אך מהווה "אי סדר חולני מוזר בכוח החיים שלנו".[2] לפי תורת ההומאופתיה, טיפול ישיר בתסמינים של מחלה, כפי שנעשה לעתים ברפואה קונבנציונלית, לעתים אינו יעיל, ויש להתייחס למכלול כוחותיו של החולה ומצבו.[3] בטיפול סימפטומטי שאינו כוללני, המיאזמה המיוחסת העומדת בבסיס המחלה נותרת, וניתן לרפא מחלות עמוקות רק בעזרת סילוק ההפרעה העמוקה במה שמכונה כוח החיים.[4]
מאחר שהאוסילו משמש להקלת תסמיני השפעת, שהרפואה הקונבציונלית טרם מצאה לה מַרפא, ומאחר שמחלה זו נחשבת בדרך-כלל כמצב חולי קל החולף תוך מספר ימים, יש הטוענים כי במידה שיש ביכולתה של האוסילו לקצר את ימי המחלה הרי שלקיחתה עשויה להועיל. במחקר קליני שנערך בשנת 2000[5], נמצאה האוסילוקוקסינום עדיפה על תרופת פלצבו בקיצור ימי המחלה. אולם עדיפותה של האוסילו על פני הפלצבו הייתה קטנה ולא חד משמעית. במחקרים אחרים שנעשו בהמשך לא נמצאה עדיפות של תרופת האוסילוקוקסינום.
סקירה של ה-U.S.'s National Institutes of Health משנת 2005, מוצאת כי אף אם ניתן לראות שיפור אצל חולים מסוימים שנטלו את התכשיר ההומאופתי, הרי שלא הוכח מעבר לכל ספק כי יש בשימוש בו הטבה במצב בריאותי. שיפור בריאותי במצב מחלת השפעת כתוצאה מלקיחת הרמדי אוסילו, כאשר קיים, מוסבר בדרכים אחרות, הנובעות מעצם האמונה בתכשיר ובגישה ההומאופטית.[6] [7]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ J.W. Nienhuyshe, The True Story of Oscillococcinum
- ^ Samuel Hahnemann. Organon, 5th edition, para 29. Homeopathy Home.com.. אוחזר ב־2007-10-22.
- ^ Dr J W Ward. Taking the History of the Case. Pacific Coast Jnl of Homeopathy, July 1937. אוחזר ב־2007-10-22.
- ^ "Cause of Disease in homeopathy", Creighton University Department of Pharmacology. אוחזר ב־ 2007-07-23.
- ^ E Ernst (December 2002). "A systematic review of systematic reviews of homeopathy". Br J Clin Pharmacol 54 (6): 577–582.
- ^ "Questions and answers about homeopathy. 8. What has scientific research found out about whether homeopathy works?". US National Institute of Health (NCCAM research report). April 2003. http://nccam.nih.gov/health/homeopathy/#q8. Retrieved on 2009-03-04
- ^ http://www3.interscience.wiley.com/journal/118952006/abstract?CRETRY=1&SRETRY=0
