יוון המיקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Flag of Greece.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של יוון

היסטוריה של יוון העתיקה

יוון המינואית
יוון המיקנית
תקופת המעבר ביוון
יוון הארכאית
יוון הקלאסית
יוון ההלניסטית
יוון תחת שלטון רומא

יוון תחת שלטון ביזנטיון

יוון העות'מאנית

מלחמת העצמאות היוונית

יוון העצמאית מהמאה ה-19

יוון
אגרטל הלוחמים מציג את החימוש האופייני לתקופה המיקנית

יוון המיקנית היא השלב האחרון בתקופת הברונזה ביוון העתיקה, היא שימשה כתפאורה לשירה האפית של הומרוס וסיפורים אחרים מהמיתולוגיה היוונית. התקופה המיקנית שואלת את שמה מהאתר הארכאולוגי המרכזי מיקנה הממוקם בצפון-מזרח מחוז ארגוס אשר בחצי האי פלופונסוס בדרום יוון. אתונה ותבאי הן גם ערים מיקניות מרכזיות.

התרבות המיקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות המיקנית פרחה בין המאה ה-17 לפנה"ס לבין סיום תקופת הברונזה סמוך לשנת 1100 לפנה"ס. נפילתה של התרבות המיקנית מיוחסת בעיקר לפלישות של השבטים הדורים, למרות שכיום היסטוריונים מטילים ספק בקיומן של פלישות אלה. היו מספר ערים מרכזיות בתרבות המיקנית ביניהן אתונה, תבאי, יולקוס (אנ') ואף אתרים על איים מרוחקים כגון כרתים. בנוסף לערים הגדולות, היו ביוון מספר מוקדי פולחן מסורתי בצורת מקדשים ביתיים, כגון לרנה. מושבות מיקניות הופיעו גם על איים בים האגאי, על חופי אסיה הקטנה וכן בקפריסין.

התרבות המיקנית נשלטה ברובה על ידי אריסטוקרטיה של לוחמים. סביב המאה ה-15 לפנה"ס המיקנים הרחיבו את שליטתם עד כרתים, מרכז התרבות המינואית, ועם כך אימצו את הכתב לינארי א' כדי לכתוב את גרסתם המוקדמת של יוונית.

לא רק שהמיקנים ניצחו את המינואים, אלא שניצחונם כלל גם התגברות מיקנית על הענקית טרויה, עיר מינואית עוצמתית במיוחד שהיוותה יריב לכוח המיקני. מכיוון שהטקסטים היחידים שמתעתדים את האירועים הללו הם האיליאדה והאודיסאה של הומרוס וטקסטים יוונים אחרים המהולים בכבדות במיתולוגיה ישנם ספקות רבים בקיומה של מלחמת טרויה. ב-1897 הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן חשף עתיקות באסיה הקטנה (בימינו על אדמת טורקיה) שלטענתו הן השרידים של טרויה, אך ישנן סתירות רבות בין הריסות אלה לתיעוד של טרויה באיליאדה של הומרוס.

המיקנים קברו את האצולה שלהם בקברים דמויי כוורת (Tholoi). אחוזות קבר אלה היו חדרי ענק עגלגלים עם תקרות גבוהות וכניסות ישרות מרוצפות באבן. בתדירות גבוהה אנשים נקברו עם פגיונות, או ציוד צבאי מסוג כזה או אחר. האצולה הגבוהה נקברה לעתים קרובות מעוטרים בכתרים, מסכות זהב, שריון מתכתי ואף כלי נשק עם אבני חן כמו כן הם נקברו בצורת ישיבה ואף חלק מהם עברו תהליך של חניטה. כקונטראסט אכילס ופאטרוקולוס שנמצאו בהריסות של שלימן לא עברו תהליך של חניטה אלא תהליך של שריפת הגופה ובמקום מסכת זהב זכו לכבוד של כד מוזהב שבתוכו נח אפר המת.

נכון להיום לא זוהתה אוכלוסיית כמורה בתרבות המיקנית. נמצאו עדויות על חותמים, טבעות ואף אמצעי פולחן לריטואלים של תפילה. מתפללים בדרך כלל מצוינים על ידי ידיים שלובות או על ידי יד ימין מורמת כאות שלום או על ידי השמת יד אחת על המצח. האלים ניתנים לאבחנה על ידי הרמת שתי הידיים באוויר או בתנועה קדימה של נתינה וקבלה.

סוף המאה ה-12 לפנה"ס ותחילת המאה ה-11 לפנה"ס החלה הדעיכה של יוון המיקנית. האוכלוסייה התמעטה בצורה ניכרת וחלק גדול מהאוכלוסייה נהיה בור. בצורה מסורתית דעיכה זאת מיוחסת לפלישות של השבטים הדורים, אך כיום ישנם ספקות בנוגע לטענה זאת.