אליזבת רונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליזבת רונה
Róna Erzsébet
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 במרץ 1890
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביולי 1981 (בגיל 91)
אוק רידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Erzsébet Róna עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס האיטינגר (1933)
  • Tennessee Women's Hall of Fame (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליזבת רונה (באנגלית: Elizabeth Rona; בהונגרית: Róna Erzsébet; בודפשט, 20 במרץ 1890 – 27 ביולי 1981) הייתה כימאית גרעינית יהודייה-הונגרייה, ידועה בעבודתה עם איזוטופים רדיואקטיביים.

תמצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיתוח שיטה משופרת להכנת דגימות פולוניום, זכתה רונה להכרה בינלאומית כמומחית מובילה בהפרדת איזוטופים והכנת פולוניום. בין השנים 1914–1918, במהלך לימודי הפוסט-דוקטורט שלה עם ג'ורג' דה הוושי, היא פיתחה תאוריה לפיה מהירות הדיפוזיה תלויה במסת הנוקלידים. מכיוון שזוהו אז רק כמה יסודות אטומיים, האישור שלה לקיומו של "אורניום-Y" (המכונה כיום[1] בשם תוריום -231) הייתה תרומה מרכזית לכימיה הגרעינית. פרס האייטינגר (Haitinger Prize) הוענק לה ולשותפתה במחקר על ידי האקדמיה האוסטרית למדעים בשנת 1933.

לאחר שהיגרה לארצות הברית בשנת 1941 בגיל 51, הוענקה לה מלגת קרנגי (Carnegie Fellowship) כדי להמשיך במחקריה וסיפקה מידע טכני על שיטות הפקת הפולוניום שלה לפרויקט מנהטן. מאוחר יותר בקריירה שלה, הפכה לפרופסורית לכימיה גרעינית ב"מכון אוק רידג' ללימודי גרעין" (Oak Ridge Institute of Nuclear Studies) ואחרי 15 שנים שם עברה ל"מכון למדעי הים" (Institute of Marine Sciences) באוניברסיטת מיאמי. גם באוק רידג' וגם במיאמי המשיכה בעבודתה בנושא גאוכרונולוגיה של אלמנטים בקרקעית הים ובתיארוכים רדיומטריים. היא הוכנסה לאחר מותה להיכל התהילה של נשים בטנסי (Tennessee Women's Hall of Fame) בשנת 2015.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת רונה נולדה ב-20 במרץ 1890[2] בבודפשט, הונגריה, לאידה (לבית מאהלר) ולשמואל רונה. אביה היה רופא יהודי משגשג שעבד עם לואי וויקהאם ועם הנרי-אוגוסט דומיניצ'י, מייסדי הטיפול ברדיום, כדי להציג את הטכניקות בבודפשט,[3] והתקין שם את אחת ממכונות הרנטגן הראשונות. אליזבת רצתה להיות רופאה כמו אביה, אך שמואל האמין שקשה מדי לאישה להשיג תואר כזה בימים ההם.[4] על אף שאביה נפטר כבר כשהייתה בשנה השנייה באוניברסיטה, הוא עודד אותה ודרבן את התעניינותה תמיד במדע כבר מגיל צעיר.[2] היא נרשמה לפקולטה למדעים באוניברסיטת בודפשט, למדה כימיה, גאוכימיה ופיזיקה, וקיבלה את הדוקטורט (PhD) בשנת 1912.[4]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאזימיר פאיאנס, בערך בשנת 1938, המנחה לפוסט דוקטורט של רונה

רונה החלה את הכשרתה בפוסט-דוקטורט בשנת 1912 במכון לפיזיולוגיה של בעלי חיים בברלין ובמכון אגודת הקייזר וילהלם, למדה על שמרים כחומר מגיב (מגיב או ריאגנט (באנגלית: Reagent) הוא כל חומר המשתתף בתגובה כימית). בשנת 1913 עברה למכון קרלסרוהה לטכנולוגיה,[5] עבדה בהנחייתו של קאזימיר פאיאנס (כימאי ממוצא יהודי-פולני), מגלה האיזוטופים, במשך שמונת החודשים הבאים.[6] במהלך הקיץ של 1914, למדה ביוניברסיטי קולג' לונדון, אך חזרה לבודפשט עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.[5] בקבלת מישרה בראש במכון לכימיה של בודפשט, היא השלימה מאמר מדעי על "הדיפוזיה של ראדון במים". בעבודה עם ג'ורג' דה הוושי התבקשה לאמת אלמנט חדש – שנקרא באותה תקופה אורניום-Y, המכונה כיום Th-231. אף על פי שאחרים לא הצליחו לאשר את היסוד,[6] רונה הצליחה להפריד בין האורניום-Y מהאלמנטים המפריעים, והוכיחה שמדובר בפולט בטא (פליטת β) עם מחצית תקופת חיים של 25 שעות.[3] האקדמיה ההונגרית למדעים פרסמה את ממצאיה. רונה טבעה לראשונה את המונחים תוויות איזוטופ (Isotope labels) ועקיבות (Isotopic tracer) במהלך מחקר זה, וציינה כי מהירות הדיפוזיה תלויה במסת הגרעינים. אף על פי שזה נכלל רק בהערת השוליים, זה היה הבסיס להתפתחותם של מחקרים של ספקטרומטר מסה והמים הכבדים שביצעו מאוחר יותר מדענים אחרים. בנוסף לבקיאותה המדעית, רונה דיברה אנגלית, צרפתית, גרמנית והונגרית.[7]

ג'ורג' דה הוושי, בערך בשנת 1913

כאשר הוושי עזב את בודפשט, בשנת 1918 הציע פרנץ טאנגל, ביוכימאי ופיזיולוג ידוע מאוניברסיטת בודפשט, משרת הוראה לרונה. היא לימדה כימיה סטודנטים נבחרים שטאנגל חש כי אין להם ידע מספיק כדי להשלים את עבודת הקורס,[8] והפכה לאישה הראשונה שלימדה כימיה ברמה אוניברסיטאית בהונגריה.[9][10]

הדירה בה התגוררה רונה עם אמה נתפסה עם הכרזת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בהונגריה בשנת 1919. בגלל חוסר היציבות הפוליטית והרדיפה של בעלי אהדה קומוניסטית במהלך "הטרור הלבן" הנגדי, אחרי נפילת הרפובליקה, העבודה הרבה במכון, שהלכה וגברה, נפלה על רונה. כאשר הוצע לה תפקיד, בשנת 1921, לחזור לדאהלם ולמכון אגודת הקייזר וילהלם[8] על ידי אוטו האן, התפטרה רונה בבודפשט. היא הצטרפה לצוות של האן בברלין כדי להפריד בין יוניום (המכונה כיום Th-230) לבין אורניום.[7] ההיפר-אינפלציה ברפובליקת ויימאר אילצה את מעבר שלה ל"מכון לסיבי הטקסטיל" של מכון הקייזר וילהלם, מכיוון שמחקר מעשי כזה הייתה העבודה היחידה שהותרה באותה עת. מחקר תאורטי ללא יישום חיוני לא היה בראש סדר העדיפויות. הכשרתה אפשרה לה לחזור להונגריה יציבה יותר פוליטית ולקבל משרה במפעל טקסטיל שם בשנת 1923. עבודה זו לא עיניינה אוחתה ועד מהרה עזבה.[8] היא הצטרפה לצוות "המכון לחקר הרדיום בווינה" (Institut für Radiumforschung) בשנת 1924 לבקשתו של סטפן מאייר. המחקר שלה שם התמקד ב"מדידת הספיגה וטווח קרני המימן", וכן בפיתוח פולוניום כחומר רדיואקטיבי חלופי לרדיום.[11]

אוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עומדים, משמאל לימין: ג'ורג' דה הוושי, גברת גייגר, ליזה מייטנר, אוטו האן. יושבים, משמאל לימין: ג'יימס צ'דוויק, הנס גייגר, ארנסט רתרפורד, סטפן מאייר, קארל פז'יברם, בונסנטאגונג הבינלאומי לרדיואקטיביות במינסטר (16–19 במאי 1932)

כבר בשנת 1926 כתב מאייר לאירן ז'וליו-קירי והציע לרונה לעבוד איתה כדי ללמוד כיצד המעבדה שלו בווינה תוכל להכין דגימות פולוניום משלה. ברגע שהנס פטרסון (1888–1966) שהיה פיזיקאי ואוקיינוגרף שוודי הצליח להבטיח כספים לתשלום הוצאותיה של רונה, ז'וליו-קירי איפשרה לה לבוא וללמוד הפרדת פולוניום במכון קירי בפריז.[11] רונה פיתחה שיטה משופרת להכנת מקורות פולוניום וייצור פליטת אלפא (קרינת α). וזכתה להכרה כמומחית בתחום,[12] [13] היא הביאה את הכישורים הללו למכון רדיום יחד עם דיסק קטן של פולוניום. דיסק זה אפשר לרונה ליצור דגימות מעבדה של פולוניום, ששימשו בחלק ניכר מהמחקרים הבאים של המכון.[11]

הכישורים שלה היו מבוקשים מאוד והיא יצרה שיתופי פעולה רבים בווינה. עבדה עם אוולד שמידט על שינוי שיטת אידוי הפולוניום של פול בונה-מורי (Paul Bonét-Maury); עם מריאטה בלאו על "תחליבי צילום של קרני מימן"[14] ועם הנס פטרסון. בשנת 1928 ביקש ממנה פטרסון[12] לנתח דגימה של משקעים בקרקעית הים כדי לקבוע את תכולת הרדיום שלה. מכיוון שהמעבדה שעבדה בה בווינה הייתה מזוהמת לבדיקה, היא לקחה את הדגימות למעבדה האוקיינוגרפית על "תחנת המחקר הימי בורנו" (Bornö hydrografiska fältstation) על האי Stora Bornö בפיורד Gullmarsfjorden, בשוודיה, אשר תהפוך ליעד המחקר הקיץ שלה במשך 12 השנים הבאות.[7] הניתוחים שלה עם הפיזיקאית האוסטרית ברטה קרליק (Berta Karlik) על מחצית תקופת החיים של אורניום, תוריום ואקטיניום, זיהוי תיארוך רדיומטרי[7] וטווחי חלקיקי אלפא אלמנטריים.[14] בשנת 1933, רונה וקרליק זכו בפרס הייטינגר של האקדמיה האוסטרית למדעים.[15][12]

המכון לחקר הרדיום, וינה

בשנת 1934 חזרה רונה לפריז ולמדה אצל ז'וליו-קירי שגילתה את הרדיואקטיביות מלאכותית (Induced radioactivity). זמן קצר לאחר מכן נפטרה קירי וגם רונה חלתה, אך היא הצליחה לחזור לווינה בסוף השנה שלאחר מכן[14] כדי לחלוק את מה שנלמד עם קבוצת חוקרים המורכבת מפטרסון, אליזבת קארה-מיכאילובה וארנסט פוין, ששימש כעוזר של המדענית הנורווגית אלן גלדיץ' באותה תקופה. מחקריהם התמקדו בההשפעה הנגרמת מהפצצת רדיונוקלידים בנייטרונים.[16] בשנת 1935 רונה איחדה חלק ממערכות היחסים הזו, עבדה על האי סטורה בורנו, אחר כך ביקרה את גלידיץ' באוסלו, אחר כך נסעה לקופנהגן כדי לפגוש את הוושי, ומאוחר יותר לקאלהובודט (Kålhuvudet) בשוודיה כדי להיפגש עם קרליק ופטרסון. אחד הפרויקטים שעליהם עבדה הקבוצה במשך כמה שנים היה לקבוע אם יש קשר בין עומק המים לתכולת הרדיום, ומחקר מי הים שלהם העריך את ריכוז היסודות במי הים שנאספו ממקומות שונים.[17]

לאחר האנשלוס בשנת 1938 עזבו רונה ומריאטה בלאו את מכון רדיום[17] בגלל מורשתם היהודית[18][17] והרדיפה האנטישמית שחוו במעבדה.[19] רונה חזרה לראשונה לבודפשט ועבדה במעבדה תעשייתית, אך תוך מספר חודשים התפקיד בוטל. היא עבדה מאוקטובר עד דצמבר 1938 בשוודיה,[20] ואז קיבלה משרה זמנית, למשך שנה, באוניברסיטת אוסלו, אותה הציעה לה גלדיץ'. רונה לא רצתה אז לעזוב את מולדתה ובסיום שנתה באוסלו, חזרה לבודפשט.[12] היא מונתה לתפקיד בבית החולים לרדיום-סרטן בבודפשט, להכנת רדיום למטרות רפואיות.[20]

הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל מול ההתמודדות עם הקומוניזם מחד גיסא[20] והמעורבות הנאצית בהונגריה במלחמת העולם השנייה מאידך גיסא, בתחילת 1941 השיגה רונה אשרת תייר וברחה לארצות הברית. במשך שלושה חודשים הייתה מובטלת ואף נחשדה שהיא מרגלת, על אף שביקשה עזרה ממדענים שעבדה איתם באירופה כדי למצוא עבודה. בפגישה של האגודה הפיזיקלית האמריקאית היא פגשה את הפיזיקאי היהודי-אוסטרי קרל הרצפלד, שעזר לה להשיג משרת הוראה[21] ב"אוניברסיטת טריניטי וושינגטון" (Trinity Washington University) בוושינגטון הבירה.[22] במהלך תקופה זו הוענקה לה מלגת קרנגי למחקר במכון קרנגי למדע במעבדה הגאופיזית בעבודה על ניתוח מי ים ומשקעים.[7] בין השנים 1941–1942 היא ניהלה עבודות בקרנגי בשיתוף עם המכון האוקיינוגרפי בוודס הול, ומדדה את כמות הרדיום במי הים ובמי הנהר. המחקר שלה, שהושלם בשנת 1942, הראה כי היחס בין רדיום לאורניום היה נמוך יותר במי ים וגבוה יותר במי הנהרות.[23]

לאחר שחזרה מביקור קיץ בלוס אלטוס בקליפורניה, קיבלה רונה מברק מעורפל ממכון האופטיקה של אוניברסיטת רוצ'סטר בעניין עבודות למען המלחמה ובנושא הפולוניום, אך לא נמסרו לה פרטים על המטלה.[22] כשרונה הגיבה, כי היא תהיה מעוניינת לעזור במאמץ המלחמתי, אך יש לה בעיות הגירה, הופיע במשרדה איש שהזדהה כבריאן אובראין והסביר את מהות העבודה הסודית: פרויקט מנהטן. הם הציעו לקנות את שיטת הפקת הפולוניום שלה ונתנו הוראות ספציפיות לסוג העוזרים שהיא תשתמש בהם.[24] מעמדה ללא אזרחות אמריקאית לא מנע ממנה לעבוד במשרד למחקר ופיתוח מדעי (OSRD), לו העניקה את שיטותיה ללא תמורה.[25] לפני פרויקט מנהטן, נעשה שימוש בפולוניום רק בדגימות קטנות, אך הפרויקט הציע להשתמש הן בפולוניום והן בבריליום כדי ליצור תגובה שמאלצת נייטרונים להיפלט ולהצית את תגובת הביקוע הנדרשת לנשק גרעיני (פצצת האטום).[24] מפעלי פלוטוניום הוקמו על בסיס המפרט שלה לגבי הדרוש לעיבוד האלמנטים. הם נבנו במדבר ניו מקסיקו במעבדה הלאומית לוס אלמוס, אך לרונה לא נמסרו פרטים.[25]

מאוחר יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונה המשיכה ללמד עד שנת 1946 בטריניטי.[22] בשנת 1947 החלה לעבוד במעבדה הלאומית ארגון.[22] עבודתה שם התמקדה בתגובות לחילוף יונים והיא פרסמה כמה עבודות עבור הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית.[26] [27] בשנת 1948 היא הפכה לאזרחית אמריקאית.[12] בשנת 1950 החלה בעבודת מחקר במכון אוק רידג' ללימודי גרעין[28] בתור כימאית וכמדענית בכירה במחקרי גרעין. במהלך תקופה זו שיתפה פעולה עם אוניברסיטת טכסס A&M בנושא הגאוכרונולוגיה של משקעי קרקעית הים, ותיארכה דגימות ליבה[12] על ידי אומדן ההתפרקות הרדיואקטיבית שלהן.[29] היא פרשה מאוק רידג' בשנת 1965 ועברה לעבוד באוניברסיטת מיאמי בתפקיד הוראה ב"מכון למדעי הים"[7] שם עבדה במשך עשור.[30] רונה פרשה בפעם השנייה בשנת 1976[19] וחזרה לטנסי בסוף שנות ה-70.

היא הוציאה ספר בשנת 1978 על שיטות מעקב הרדיואקטיביות שלה.[7] שמה צוין בציר זמן של נשים במדע (Timeline of women in science(אנ'))

רונה נפטרה ב-27 ביולי 1981 באוק רידג', טנסי.[6]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת רונה לא קיבלה הכרה מלאה על הישגיה בתקופת חייה. היא הוכנסה לאחר מותה להיכל התהילה של נשים בטנסי בשנת 2015.[10] בשנת 2019 קיבלה סוף סוף הנצחה והספד בניו יורק טיימס, כחלק מהסדרה (Overlooked (obitation feature.[31]

עבודותיה הנבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Róna, Erzsébet (1912). A bróm és az egyértékű aliphás alkoholok (PhD) (בהונגרית). Budapest, Hungary: Budapesti Tudományegyetem.[30]
  • Róna, E. (1914). "Az urán átalakulásairól". Mathematikai és Természettudományi Értesítő (בהונגרית). Budapest, Hungary. 35: 350.[30]
  • Róna, E. (1914). "I. Über die Reduktion des Zimtaldehyds durch Hefe. II. Vergärung von Benzylbrenztraubensäure". Biochemische Zeitschrift (בגרמנית). 67: 137–142.[32]
  • Róna, E. (1917). "A rádium-emanáczió diffúzióállandója és atomátmérője". Magyar Chemiai Folyóirat (בהונגרית). Budapest, Hungary. 23: 156.[30]
  • Róna, Elisabeth (11 בפברואר 1922). "Über den Ionium-Gehalt in Radium-Rückständen". Berichte der Deutschen Chemischen Gesellschaft (A and B Series) (בגרמנית). 55 (2): 294–301. doi:10.1002/cber.19220550203. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Róna, Elisabeth (1926). Absorptions- und Reichweitenbestimmungen an "natürlichen" H-Strahlen (בגרמנית). Vienna, Austria: Hölder-Pichler-Tempsky A.G. OCLC 72698422.
  • Róna, Elisabeth; Schmidt, Ewald A W (1927). Untersuchungen über das Eindringen des Poloniums in Metalle (בגרמנית). Vienna, Austria: Hölder-Pichler-Tempsky A.G. OCLC 72698433.
  • Róna, Elisabeth; Schmidt, Ewald A. W. (1928). "Eine Methode zur Herstellung von hochkonzentrierten Poloniumpräparaten". Sitzungsberichte Akademie der Wissenschaften (בגרמנית). Vienna, Austria: Math-naturwissenschaften. 2A (137): 103–115.[33]
  • Róna, Elisabeth (1928). "Zur Herstellung von Polonium aus Radiumverbindungen und aktiven Bleisalzen (Mitteilungen des Institutes für Radiumforschung 217". Sitzungsberichte Akademie der Wissenschaften (בגרמנית). Vienna, Austria: Math-naturwissenschaften. 2A (137): 227–234.[19]
  • Blau, Marietta; Róna, Elisabeth (1930). "Anwendung der Chamié'schen photographischen Methode zur Prüfung des chemischen Verhaltens von Polonium". Sitzungsberichte Akademie der Wissenschaften (בגרמנית). Vienna, Austria: Math-naturwissenschaften. 2A (139): 276–279.[33]
  • Rona, Elizabeth; Rieder, Fritz (1932). Untersuchungen über Reichweiten von Alpha-Strahlen der Actinium-Folgeprodukte (בגרמנית). Vienna, Austria: Hölder-Pichler-Tempsky. OCLC 457925762.
  • Róna, Elisabeth; Hoffer, Margarete (1935). Verdampfungsversuche an Polonium in Sauerstoff und Stickstoff (בגרמנית). Vienna, Austria: Hölder-Pichler-Tempsky A.G. OCLC 72698437.
  • Róna, Elisabeth; Neuninger, Elisabeth (1936). Beiträge zur Frage der künstlichen Aktivität des Thoriums (בגרמנית). Vienna, Austria: Hölder-Pichler-Tempsky A.G. OCLC 72698423.
  • Róna, Elisabeth; Scheichenberger, Herta; Stangl, Robert (1938). Weitere Beiträge zur Frage der künstlichen Aktivität des Thoriums (בגרמנית). Vienna, Austria: Hölder-Pichler-Tempsky A.G. OCLC 72698425.
  • Rona, Elizabeth; Föyn, Ernst; Karlik, Berta; Pettersson, Hans (1939). The Radioactivity of seawater. Göteborg, Sweden: Elanders boktryck. OCLC 459915451.
  • Rona, Elizabeth (1948). Argonne National Laboratory (ed.). Exchange reactions of uranium ions in solution. Oak Ridge, Tennessee: U.S. Atomic Energy Commission. OCLC 702211487.
  • Rona, Elizabeth (1949). Argonne National Laboratory (ed.). Some aspects of isotopic exchange reactions. Oak Ridge, Tennessee: U.S. Atomic Energy Commission. OCLC 794877518.
  • Rona, Elizabeth; Gilpatrick, L O; Jeffrey, Lela M (בדצמבר 1956). "Uranium determination in sea water". Eos, Transactions, American Geophysical Union. Washington, D.C.: American Geophysical Union. 37 (6): 697–701. Bibcode:1956TrAGU..37..697R. doi:10.1029/tr037i006p00697. ISSN 0002-8606. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Rona, Elizabeth (באוקטובר 1957). "A method to determine the isotopic ratio of Thorium-232 to Thorium-230 in minerals". Eos, Transactions, American Geophysical Union. Washington, D.C.: American Geophysical Union. 38 (5): 754–759. Bibcode:1957TrAGU..38..754R. doi:10.1029/tr038i005p00754. ISSN 0002-8606. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Rona, Elizabeth; Hood, Donald W; Muse, Lowell; Buglio, Benjamin (באפריל 1962). "Activation Analysis of Manganese and Zinc in Sea Water". Limnology and Oceanography. Washington, D.C.: Association for the Sciences of Limnology and Oceanography, Inc. 7 (2): 201–206. Bibcode:1962LimOc...7..201R. doi:10.4319/lo.1962.7.2.0201. ISSN 1939-5590. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Rona, Elizabeth; Akers, L K; Noakes, John E; Supernaw, Irwin (1963). "Geochronology in the Gulf of Mexico. Part I". Progress in Oceanography. Philadelphia, Pennsylvania: Elsevier. 3: 289–295. Bibcode:1963PrOce...3..289R. doi:10.1016/0079-6611(65)90024-8. ISSN 0079-6611.
  • Rona, Elizabeth (26 ביוני 1964). "Geochronology of Marine and Fluvial Sediments". Science. Washington, D.C.: American Association for the Advancement of Science. 144 (3626): 1595–1597. Bibcode:1964Sci...144.1595R. doi:10.1126/science.144.3626.1595. ISSN 0036-8075. PMID 17741249. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Rona, Elizabeth (1978). How it came about: radioactivity, nuclear physics, atomic energy. Oak Ridge, Tennessee: Oak Ridge Associated Universities. ISBN 978-0-930-78003-6.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Knight, G. B.; Macklin, R. L. (1 בינואר 1949). "Radiations of Uranium Y". Physical Review. 75 (1): 34–38. Bibcode:1949PhRv...75...34K. doi:10.1103/PhysRev.75.34. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Rayner-Canham & Rayner-Canham 1997, p. 209.
  3. ^ 1 2 Rentetzi 2004, p. 378.
  4. ^ 1 2 Vámos 2011, p. 125.
  5. ^ 1 2 Rayner-Canham & Rayner-Canham 1997, p. 210.
  6. ^ 1 2 3 Brucer 1982, p. 78.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Brucer 1982, p. 79.
  8. ^ 1 2 3 Rayner-Canham & Rayner-Canham 1997, p. 211.
  9. ^ Vámos 2011, p. 126.
  10. ^ 1 2 "2015 Inductee: Elizabeth Rona And Lizzie Crozier French". Nashville, Tennessee: Women's Economic Council Foundation. 2015. אורכב מ-המקור ב-1 בינואר 2016. נבדק ב-3 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 Rentetzi 2004, p. 379.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 Ogilvie & Harvey 2003, p. 1123.
  13. ^ Rayner-Canham, Rayner-Canham & Rayner-Canham 2001, p. 94.
  14. ^ 1 2 3 Rentetzi 2008, p. 182.
  15. ^ Rentetzi 2008, p. 223.
  16. ^ Rentetzi 2004, p. 383.
  17. ^ 1 2 3 Rentetzi 2008, p. 186.
  18. ^ Radnóti 2014, p. 4.
  19. ^ 1 2 3 "Elizabeth Róna" (בגרמנית). Vienna, Austria: Österreichischen Akademie der Wissenschaften. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-5 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 Rentetzi 2008, p. 211.
  21. ^ Des Jardins 2010, pp. 130–131.
  22. ^ 1 2 3 4 Howes & Herzenberg 2003, p. 89.
  23. ^ Carnegie Institution of Washington 1947, p. 37.
  24. ^ 1 2 Howes & Herzenberg 2003, p. 90.
  25. ^ 1 2 Des Jardins 2010, p. 131.
  26. ^ Rona 1948.
  27. ^ Rona 1949.
  28. ^ Howes & Herzenberg 2003, p. 91.
  29. ^ Rona, Gilpatrick & Jeffrey 1956.
  30. ^ 1 2 3 4 Katalin, Radnóti. "Elizabeth Rona (Róna Erzsébet) The Polonium Woman". Fizikai Intézet. Budapest, Hungary: Eötvös Loránd University.
  31. ^ "Overlooked No More: Elizabeth Rona, Pioneering Scientist Amid Dangers of War". New York Times. נבדק ב-3 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Rayner-Canham & Rayner-Canham 1997, p. 295.
  33. ^ 1 2 Rayner-Canham & Rayner-Canham 1997, p. 249.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליזבת_רונה&oldid=36613861"