אני מתוודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אני מתוודה
Montgomery Clift in I Confess trailer.jpg
מונטגומרי קליפט בתפקיד האב לוגן
שם במקור: I Confess
בימוי: אלפרד היצ'קוק
הפקה: אלפרד היצ'קוק
תסריט: ג'ון מישל הייס (ע"פ מחזה צרפתי של פול אנתלם)
שחקנים ראשיים: מונטגומרי קליפט
אן בקסטר
קארל מאלדן
חברת הפצה: האחים וורנר
הקרנת בכורה: 22 במרץ 1953
משך הקרנה: 95 דקות
שפת הסרט: אנגלית
דף הסרט ב-IMDb

אני מתוודה (באנגלית: I Confess) הוא סרט דרמה בבימויו של אלפרד היצ'קוק, בכיכובם של מונטגומרי קליפט בתפקיד האב מייקל ויליאם לוגאן, שהוא כומר קתולי, אן בקסטר בתפקיד רות גרנדפורט, וקארל מאלדן בתפקיד המפקח לורי. היה זה הסרט היחיד שהיצ'קוק עשה עם שלושת השחקנים הללו.

הסרט מבוסס על מחזה צרפתי משנת 1902 שנכתב על ידי פול אנתלם בשם Nos Deux . התסריט נכתב על ידי ג'ורג' תבורי.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל לוגן (מונטגומרי קליפט) הוא כומר קתולי בכנסייה בקוויבק סיטי. בכנסייה מועסקים בתפקידי אחזקה, הזוג אוטו קלר (אוטו האסה), ואשתו אלמה (דולי האס), שהם מהגרים עניים מגרמניה. אוטו קלר גם עובד כגנן במספר בתים בקוויבק סיטי.

מאוחר בערב אחד קלר מבקש מהאב לוגן שישמע וידוי שלו. בתא הווידוי, קלר מודה כי הוא הלך כדי לנסות לגנוב כסף מאדם שהוא עובד בגינתו. האדם הוא עורך דין עשיר בשם וילט. תוך כדי הגניבה הוא נתקל בו והרג אותו. בגלל האופי המחייב של סודיות הווידוי, האב לוגן אינו יכול לומר דבר לאיש.

שתי נערות צעירות מעידות במשטרה שבזמן הרצח, הן ראו מישהו הלבוש בגלימת כומר,עוזב את הבית של הנרצח. החשד נופל על האב לוגן עצמו. בהדרגה מתברר כי בצעירותו לוגן, לפני שהפך לכומר, הייתה לו אהובה - רות (אן בקסטר), אשר תמיד אהבה אותו ועדיין מאוהבת בו, למרות שהיא נשואה עכשיו למישהו אחר.

השחקנית אן בקסטר בתפקיד רות

פלשבקים לאחור מראים כי לוגן נפרד מידידתו זאת, עם צאתו לשרת כחייל במלחמת העולם השנייה. לוגן כותב מכתבים לרות אך בהדרגה מפסיק לכתוב לה. בינתיים רות נישאת לבעלה – פוליטיקאי ידוע. כאשר לוגן חוזר מהמלחמה, הוא אינו יודע שרות הממתינה לו ליד האניה - נשואה. הם נפגשים ומבלים על אי. סערה שפורצת משאירה אותם תקועים באי למשך הלילה. עם בוקר מוצא אותם עורך הדין וילט, המכיר את רות, ויודע על נישואיה. הוא שולח הערות מעליבות לעבר רות, ובהמשך לוגן חובט בו. משהתברר ללוגן כי רות נשואה, הוא עוזב אותה ולא רואה אותה במשך שנים. בשנים אלו מוסמך לוגן לתפקיד של כמורה. בזמן זה רות נסחטת על ידי וילט, הדורש ממנה עזרה דרך בעלה רב ההשפעה. הוא מאיים עליה שקשריה עם לוגן יפורסמו. במצוקתה היא קובעת להפגש עם לוגן, וכך היא פוגשת אותו בליל הרצח כדי לבקש עצה.

מותו של וילט מהווה הקלה לרות. בחקירה היא מספרת את הסיפור למשטרה ומקווה שבכך תיתן את האליבי ללוגן הנחשד ברצח. המשטרה טוענת שהרצח בוצע לאחר פגישתה עם לוגן, ולמעשה, עדותה מספקת לתביעה את המניע לרצח – הגנה מפני האיומים של וילט כי יגלה על הקשר ביניהם.

במשפט שנערך ללוגן, הוא נמצא זכאי מחוסר ראיות מספיקות על ידי חבר המושבעים, ובניגוד לדעת השופט. הוא מוצא מבית המשפט והמון תושבים שנאספו ליד בית המשפט מגדפים אותו, ודוחפים אותו. אשתו של אוטו לא מסוגלת לסבול את המראה, היא מתחילה לצעוק שלוגן חף מפשע, אך בעלה שולף אקדח, יורה באשתו, ונמלט לבניין סמוך.

השוטרים, יחד עם הבלש שחקר את הסיפור, ולוגן עצמו נכנסים לבניין בו נמצא הרוצח חמוש באקדח. הבלש לא מסוגל להוציא מידע מהאב לוגן, לגבי העובדה שאוטו הוא באמת הרוצח של וילט. אוטו עצמו מניח כי האב לוגן שבר את סוד הודאתו, והוא מאשים את האב לוגן בכך, תוך כדי שהוא בעצם מפליל את עצמו. לוגן מנסה להתקרב לאוטו, אשר מכוון אליו את אקדחו. בזמן זה אוטו עצמו נפצע אנושות על ידי צלף המשטרה. בסוף הסרט אוטו קורא לאב לוגן לסלוח לו, ומקבל מחילה.

סרט זה הוגדר כ"סרט הקתולי ביותר של אלפרד היצ'קוק". לאורך כל הסרט מופיעים מוטיבים נוצריים של כנסיות וצלבים ובהפסקול מופיע מזמור כנסייתי.

הסרט נאסר בזמנו בהקרנה באירלנד, עקב כך שהוא מראה על יחסי קירבה בין כומר לאשה נשואה (אם כי לוגן לא היה כומר בזמן זה).