חלון אחורי
| חלון אחורי | |
|---|---|
 |
|
| שם במקור: | Rear Window |
| בימוי: | אלפרד היצ'קוק |
| הפקה: | אלפרד היצ'קוק |
| תסריט: | ג'ון מייקל הייס (על פי סיפור קצר מאת קורנל וולריץ') |
| שחקנים ראשיים: | ג'יימס סטיוארט גרייס קלי תלמה ריטר |
| מוזיקה: | פרנץ וקסמן |
| חברת הפצה: | פרמאונט |
| הקרנת בכורה: | 1 באוגוסט 1954 |
| משך הקרנה: | 112 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | 1,000,000 דולר |
| דף הסרט ב-IMDb | |
חלון אחורי הוא סרט קולנוע אמריקני שהופק ובוים על ידי אלפרד היצ'קוק ויצא לאקרנים בשנת 1954. את התסריט כתב ג'ון מייקל הייס, על פי סיפור קצר מאת קורנל וולריץ'.
הסרט נחשב לאחד מחשובי הסרטים של היצ'קוק ושל סוגת סרטי המתח בכלל, והיה מועמד לפרס אוסקר בארבע קטגוריות. בשנת 1997 נוסף הסרט לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.
תוכן עניינים |
עלילה [עריכה]
אל. בי. ג'פריז (ג'יימס סטיוארט) המכונה "ג'ף" הוא צלם עיתונות שבמהלך עבודתו שבר את רגלו שהושמה בגבס לכל אורכה, והוא ממתין בביתו שבגריניץ' וילג', ניו יורק להחלמת הרגל. עקב הפציעה הוא יושב בכיסא גלגלים, ויכולת התנועה שלו מוגבלת. מדי יום מגיעה לביתו האחות סטלה (תלמה ריטר), כדי לטפל בו. אל ביתו מגיעה גם חברתו הנאה ליסה פרימונט (גרייס קלי), העוסקת בדוגמנות ואופנה. מערכת היחסים ביניהם מתוחה מאחר שג'ף אינו מעוניין להתחתן עמה, משום שהוא סבור שאינה מתאימה לאורח חייו ההרפתקני.
בעודו מחלים, הוא מבלה ליד חלון ביתו וצופה שעות ארוכות בשכניו, שדירותיהם משקיפות אל חצר משותפת, וחום הקיץ דוחף אותם להשאיר את החלונות פתוחים לרווחה. בשכנים רקדנית, אישה בודדה, זוג שזה עתה נישא וזוגות נוספים. בהדרגה מסיק ג'ף שאחד משכניו, לארס ת'ורוואלד (ריימונד בר), סוכן נוסע של תכשיטים, רצח את אשתו החולנית ועסוק בטישטוש הראיות למעשה. ג'ף משתף את חברתו ואת האחות בחשד והן מנסות לסייע לו בפתרון התעלומה. לפתרון התעלומה מגייס ג'ף גם את ידידו השוטר, תום דויל (ונדל קורי). כל השלושה מטילים ספק באמיתות החשד של ג'ף, אך משתכנעים בהדרגה.
כלבלב של אחת השכנות, שהחל לרחרח בעקשנות פינה מסוימת בחצר, נמצא מת עם צוואר שבור. כאשר בעלת הכלב ראתה זאת, פרצה בזעקות שבר רמות. כל השכנים יצאו לחלונות בתיהם, כדי לראות מה קרה, מלבד שכן אחד, לארס ת'ורוואלד, שנותר בדירתו החשוכה. סיטואציה זו מגבירה את חשדו של ג'ף, והוא משכנע את ליסה להכניס לדירתו של ת'ורוואלד פתק המאשים אותו ברצח, כך שג'ף יוכל לראות את תגובתו בעת קריאת הפתק. ג'ף מטלפן לת'ורוואלד, ומשכנע אותו להגיע לפאב שכונתי לקבלת מידע נוסף.
ליסה וסטלה מנצלות את היעדרותו של ת'ורוואלד ויוצאות לחפור בחצר, במקום שבו רחרח הכלב, אך אינן מוצאות דבר. על מנת להשיג ראיות, ליסה מתגנבת לביתו של ת'ורוואלד. בעודה שם הוא חוזר ומכה אותה. וכדי להצילה ג'ף מזעיק את המשטרה, וזו מגיעה ומצילה את ליסה מהשכן, אך עוצרת אותה בעוון התגנבות. סטלה ניגשת לתחנת המשטרה כדי לשחרר בערבות את ליסה. ת'ורוואלד, שבעת שהייתה של ליסה בביתו זיהה שג'ף עוקב אחריו, מגיע לביתו של ג'ף. ג'ף מתגונן דקות אחדות באמצעות הבזקים המסנוורים את ת'ורוואלד, אך כעבור דקות אחדות ת'ורוואלד מגיע אל ג'ף, מכה אותו ושומט אותו מהחלון. המשטרה שמגיעה עוצרת את ת'ורוואלד באשמת רצח, וג'ף חוזר לכיסא הגלגלים שלו, הפעם כששתי רגליו שבורות.
פסקול [עריכה]
פסקול הסרט כולל שירים רבים שזכו לפופולריות בשנים שקדמו להפקת הסרט:
- "To See You Is to Love You" שאותו שר בינג קרוסבי, שנלקח מסרט אחר של חברת פרמאונט, "הדרך לבאלי" משנת 1952.
- "מונה ליזה", שאותו שר נט קינג קול, 1950.
- "That's Amore" שאותו שר דין מרטין, 1952.
- קטעים מהלחן של לאונרד ברנשטיין לבלט "Fancy Free" משנת 1944.
- השיר "Lover" שנכתב בידי ריצ'רד רוג'רס בשנת 1932.
- השיר "M'appari tutt'amor" מהאופרה "מרתה" מאת המלחין פרידריך פון פלוטו, 1844.
המלחין ההוליוודי פרנץ וקסמן, שקודם לסרט זה הלחין שלושה סרטים אחרים של היצ'קוק, הלחין את קטעי הפתיחה והסיום של הסרט, וכן יצירה לפסנתר ("ליסה") שאותה מבצע אחד השכנים.
טכניקת הצילום [עריכה]
טכניקת הצילום של הסרט יוצרת תחושה של מציצנות. המצלמה "משוטטת" בין חללים וחושפת לצופה את האירועים מזווית מיוחדת. סצנת הפתיחה של הסרט נפתחת כבאולם קולנוע ישן, כאשר הפרגוד עולה וחושף את המתרחש מחוץ לחלון חדרו של ג'ף. המצלמה משוטטת בשכונה ומציגה את החיים בה, ולאחר מכן נכנסת לתוך החדר של ג'ף ומספקת לצופה את המידע והעלילה.
הסרט בנוי כסרט בתוך סרט. ג'ף הוא בעצם כמו צופה קולנוע. בקולנוע המסך עולה ומוקרן הסרט. כך גם אצל ג'ף בדירה, הווילונות עולים בתחילת ה"סרט" ויורדים בסופו. בנוסף יש כמה מסכים, כשבכל מסך מוצג אחד החלונות. לכל מסך יש סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. כל חלון הוא ז'אנר קולנועי. למעשה, היצ'קוק מפנה לעברנו אצבע מאשימה בכך שגם אנו, כצופי קולנוע, עוסקים במציצנות.
פרשנות [עריכה]
טניה מודלסק, בספרה The Women Who Knew Too Much: Hitchcock and Feminist Theory, מציגה את השכנים שבהם צופה ג'ף כמודלים חלופיים לחיי הזוגיות הצפויים לג'ף ולליסה:
- ת'ורוואלד ואשתו הם תמונת ראי של ג'ף וליסה: ת'ורוואלד מטפל באשתו המרותקת למיטתה, ואילו ליסה מטפלת בג'ף המרותק לכיסא גלגלים.
- הזוג הצעיר מציג זוגיות מושלמת - את רוב הסרט הם מבלים יחדיו מאחורי וילונות מוגפים, אך בסוף הסרט רואים את האישה מנדנדת לבעל. תוצאה זו משקפת את חששו של ג'ף שנישואים לליסה יכבלו אותו.
- המלחין וגברת "לב בודד" חיים בתסכול, אך בסוף הסרט מתנחמים זה בזרועות זה. הלחן החדש (הקורי "ליסה") של המלחין מניא את גברת "לב בודד" ממחשבות התאבדות שלה, והמלחין רואה בכך תועלת בעמלו. יש בכך רמז לכך שג'ף וליסה נועדו זה לזה, חרף עקשנותו של ג'ף.
- גברת טורסו, הרקדנית היפהפייה, נראית כמו שחיה חיים בוהמיים חסרי דאגה, אך בסוף הסרט מתברר שהמתינה לשובו של חברהּ החייל.
בעקבות הסרט [עריכה]
בשנת 1998 הופק סרט טלוויזיה בשם "חלון אחורי", שהוא עיבוד של סרט הקולנוע. בסרט הטלוויזיה הגיבור, ג'ייסון קמפ (שאותו גילם כריסטופר ריב), משותק ומשתמש בכיסא גלגלים ואמצעים נוספים של טכנולוגיה מסייעת. הוא חושד באחד משכניו שרצח את אשתו, ומנסה לשכנע בנכונות החשד את חברתו, את האחות המטפלת בו ואת חברו. השכן, שמגלה בהדרגה שקמפ יודע על פשעו, מנסה לחסלו.
בשנת 2007 החלה הקרנתו של הסרט "דיסטרביה", שעלילתו מזכירה בקווים כללים את זו של "חלון אחורי". גיבור "דיסטרביה" הוא נער שנדון למעצר בית לשלושה חודשים, ועקב השיעמום עוקב אחר שכניו, וחושד שאחד השכנים הוא רוצח סדרתי. דמיון זה בקווי העלילה הוביל את בעלי זכויות היוצרים בסיפורו של וולריץ', שלפיו נכתב התסריט ל"חלון אחורי", להגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים נגד יוצרי "דיסטרביה".[1] התביעה נדחתה, בנימוק ש"דיסטרביה" מכיל עלילות משנה רבות שאינן בסיפור המקורי.[2]
הפרק "Bart of Darkness" בסדרת הטלוויזיה המצוירת "משפחת סימפסון" הוא פארודיה על "חלון אחורי". בפרק זה בארט שובר רגל, ובעת שהוא מחלים בביתו הוא צופה בשכניו באמצעות טלסקופ. הוא חושד שהשכן נד פלנדרס רצח את אשתו. החשד מתברר כחסר יסוד.
לקריאה נוספת [עריכה]
- יגאל בורשטיין, קולנוע: פענוח, פרשנות, פיתוי, תל אביב: סל תרבות ארצי (מפתחות), 1998, פרק 4 בחלק שני: "פענוח ותשוקה: 'חלון אחורי'", עמ' 65–70
- John Belton, Alfred Hitchcock's Rear Window, Cambridge University Press, 1999
- John Fawell, Hitchcock's Rear Window - The Well-Made Film, 2001
- Stefan Sharff, The art of looking in Hitchcock's Rear window, 2004
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Edith Honan, Spielberg ripped off Hitchcock classic: lawsuit, Reuters, September 9, 2008
- ^ Xan Brooks, Disturbia did not steal Rear Window plot, judge rules, The Guardian , September 22, 2010
| אלפרד היצ'קוק | ||
|---|---|---|
| סרטים שביים |
גן התענוגות (1925) • נשר ההר (1927) • הדייר (1927) • הטבעת (1927) • במורד הגבעה (1927) • אשת החקלאי (1928) • קלת דעת (1928) • השמפניה (1928) • תושב האי מאן (1929) • סחיטה (1929) ג'ונו והפייקוק (1930) • רצח! (1930) • אלסטרי מתקשרת (1930) • משחק העור (1931) • מארי (1931) • עשיר וזר (1931) • מספר 17 (1932) • וולטרס מוינה (1934) • האיש שידע יותר מדי (1934) • 39 המדרגות (1935) סוכן חשאי (1936) • חבלה (1936) • צעירים ותמימים (1937) • הגברת הנעלמת (1938) • ג'מייקה אין (1939) רבקה (1940) כתב חוץ (1940) • מר וגברת סמית' (1941) • חשד (1941) • חבלן (1942) • צל של ספק (1943) • סירת הצלה (1944) • בכבלי השכחה (1945) • נודעת (1946) • משפט פאראדין (1947) • החבל (1948) • תחת חוג הגדי (1949) פחד במה (1950) זרים ברכבת (1951) • אני מתוודה (1953) • אליבי (1954) • חלון אחורי (1954) • לתפוס גנב (1955) • מי רצח את הארי? (1955) • האיש שידע יותר מדי (1956) • הנאשם (1956) • ורטיגו (1958) • מזימות בינלאומיות (1959) פסיכו (1960) הציפורים (1963) • מארני (1964) • המסך הקרוע (1966) • טופז (1969) |
|
| ראו גם אלפרד היצ'קוק מגיש • היצ'קוק • עלמה רוויל • מלון בייטס | ||
