פסיכו
ערך זה עוסק בסרט קולנוע אמריקאי. אם התכוונתם לתוכנית טלוויזיה ישראלית, ראו פסיכו (תוכנית טלוויזיה).
| פסיכו | |
|---|---|
 |
|
| שם במקור: | Psycho |
| מבוסס על: | "פסיכו" מאת רוברט בלוך |
| בימוי: | אלפרד היצ'קוק |
| הפקה: | אלפרד היצ'קוק |
| תסריט: | ג'וזף סטפנו |
| עריכה: | ג'ורג' תומסיני |
| שחקנים ראשיים: | אנטוני פרקינס ורה מיילס ג'ון גאווין מרטין בלסם ג'ון מקלנטייר ג'נט לי |
| מוזיקה: | ברנרד הרמן |
| צילום: | ג'ון אל. ראסל |
| חברת הפצה: | פרמאונט סרטי יוניברסל |
| מדינה: | ארצות הברית |
| אולפן: | Shamley Productions |
| הקרנת בכורה: | 16 ביוני 1960 |
| משך הקרנה: | 109 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | $806,948 |
| הכנסות: | $32,000,000 |
| הסרט הבא בסדרה: | פסיכו 2 |
| דף הסרט ב-IMDb | |
פסיכו (באנגלית: Psycho) הוא סרט אימה ומותחן אמריקאי משנת 1960 שבוים בידי אלפרד היצ'קוק ומככבים בו אנטוני פרקינס, ורה מילס, וג'נט לי. התסריט, שכתב ג'וזף סטפנו, מבוסס על רומן באותו שם של רוברט בלוך. הרומן נכתב באופן רופף בהשראת הפשעים של הרוצח ושודד הקברים מוויסקונסין אד גין,[1] שגר כמה עשרות קילומטרים מביתו של בלוך.
הסרט מתאר את המפגש בין מזכירה בשם מריון קריין (ג'נט לי), שמתאכסנת במוטל מבודד לאחר שגנבה כסף מהמעסיק שלה, ובין בעליו ומנהלו הלוקה בנפשו של המלון, נורמן בייטס (אנטוני פרקינס), ואת האירועים שמתרחשים בעקבות המפגש.[2]
הסרט היה להצלחה ביקורתית וכספית, והיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר. "פסיכו" נחשב כיום לאחד הסרטים הטובים ביותר של היצ'קוק[3] והוא נחשב כיצירת אמנות קולנועית על ידי המבקרים בינלאומיים. הוא מדורג לעתים קרובות בין הסרטים הגדולים של כל הזמנים והוא מפורסם בהבאת רמה חדשה של אלימות ומיניות בסרטים.[4] לאחר מותו של היצ'קוק ב-1980, הפיקו סרטי יוניברסל שני סרטי המשך, פריקוול ורימייק, וסרט טלוויזיה ספין אוף. בשנת 1992, נבחר הסרט לשימור על ידי ספריית הקונגרס בלשכת רישום הסרטים הלאומית של ארצות הברית.
תוכן עניינים |
עלילה [עריכה]
בפיניקס שבאריזונה מריון קריין ואהובה סם לומיס רוצים להינשא, אך לא יכולים מכיוון שסם שקוע בחובות, וחייב לשלם דמי מזונות גבוהים לאשתו לשעבר. יום אחד, מריון מתנדבת להפקיד סכום כסף נכבד של לקוח עשיר בבנק, אך בוחרת לברוח עם הכסף לקליפורניה, שם סם גר. במהלך נסיעתה לסם מריון מתעייפת, חונה בצידי הכביש וישנה בתוך המכונית. למחרת היא מתעוררת על ידי שוטר דרכים, שמזהיר אותה שמסוכן לישון בתוך המכונית, ומציע לה שבעתיד תמצא מלון. לאחר דבריו, מריון ממשיכה בנסיעתה, אך מבחינה שהשוטר עוקב אחריה. מתוך חשש שהוא זיהה את מספר המכונית שלה, היא מחליפה את מכוניתה.
בעודה ממשיכה לקליפורניה בגשם שוטף, מריון מתחילה להתעייף ומחליטה למצוא מקום לישון בו. היא סוטה מהכביש הראשי מבלי להבחין בכך, ומגיעה למלון דרכים נטוש בשם אכסניית "בייטס", שם היא פוגשת את מנהל המלון, נורמן בייטס, חובב פחלוץ בעלי חיים, שמטפל באמו החולה. מריון מחליטה להעביר את הלילה במלון הדרכים בשל הגשם, ונרשמת בשם בדוי. לאחר שנרשמה, נורמן מציע לה לאכול אתו בחדרו, אך לאחר שהיא שומעת מחדרה ויכוח שפורץ בין נורמן לבין אמו, הם אוכלים במקום זה במשרדו. במהלך הארוחה הם מפתחים ביניהם שיחה עדינה, שבמהלכה נורמן נעשה עצבני לאחר שמריון מציעה לו לשים את אמו במוסד. לאחר שנורמן נרגע, הוא מספר לה שהיה שמח לעזוב, אך אינו יכול לנטוש את אמו. מתברר שמחלתה של אמו של נורמן היא נפשית, ובזמן שמריון מתקלחת, היא מגיעה לחדרה, ודוקרת אותה למוות. לאחר המעשה, נורמן מגיע לחדרה ומוצא את גופתה. הוא מזועזע, אך מיד מנקה את הדם בטבעיות, מכניס את גופתה של מריון לתא המטען, ומטביע את המכונית בביצה כדי להעלים ראיות.
ביום למחרת, סם וליילה, אחותה של מריון, שוכרים בלש פרטי בשם מילטון ארבוגסט שימצא את מריון. ארבוגסט מאתר את מלון הדרכים שבו מריון התגוררה, ונכנס לביתו של נורמן כדי לחפש רמזים, אך גם הוא נרצח על ידי אמו של נורמן. ליילה וסם נעשים מודאגים מאי חזרתו של ארבוגסט, ומחליטים לנסוע בעקבותיו למלון, כשהם מתחזים לזוג נשוי. ליילה פורצת לביתו של נורמן, בעוד סם מחפש רמזים בחדרה של מריון. כאשר ליילה רואה שנורמן מתקרב לבית, היא מתחבאת במרתף. שם, ליילה מגלה את אמו של נורמן יושבת בגבה אליה. היא מסובבת אותה ומגלה לזוועתה כי זוהי גופה. באותו רגע מתגלה הרוצח האמיתי, נורמן בייטס עצמו לבוש בבגדי נשים וחבוש בפאה. כאשר נורמן מתכוון לרצוח את ליילה, סם מגיע, ומצליח להשתלט על נורמן מספיק זמן עד שהמשטרה מגיעה.
בסוף הסרט, מסביר פסיכיאטר לליילה וסם כי אמו של בייטס מתה, וכי נורמן סובל מפיצול אישיות (האישיות השנייה היא של "האם"). לאחר שהוא מסביר את דבריו, הצופים שומעים את מחשבותיו של נורמן והאישיות של "אמו" משתלטת עליו לחלוטין. בסצנה האחרונה של הסרט, מראים את מכוניתה של מריון נגררת מהביצה.
צוות שחקנים [עריכה]
- אנתוני פרקינס - נורמן בייטס
- ג'נט לי - מריון קריין
- ורה מיילס - ליילה קריין
- ג'ון גאווין - סם לומיס
- מרטין בלסם - בלש מילטון ארבוגסט
- אלפרד היצ'קוק - הופעת אורח
סרטי המשך ורימייק [עריכה]
שלושה סרטי המשך הופקו: "פסיכו 2" (1983), "פסיכו 3" (1986), ו"פסיכו 4: ההתחלה" (1990), שהיה פריקוול חלקי לסרט טלוויזיה שנכתב על ידי מחבר התסריט המקורי, ג'וזף סטפנו. אנתוני פרקינס חזר לתפקידו כנורמן בייטס בכל שלושת סרטי ההמשך, וביים גם את הסרט השלישי. הקול של אמא של נורמן בייטס שומר על ידי שחקנית הרדיו וירג'יניה גרג למעט "פסיכו 4", שם שיחקה את התפקיד אוליביה הוסי. ורה מיילס גם שיחזרה את תפקידה של ליילה קריין ב"פסיכו 2".[5] סרטי ההמשך התקבלו היטב, אך נחשבו נחותים מהמקור.[6][7]
"מלון בייטס" היה פיילוט טלוויזיה ספין-אוף כושל ששודר מאוחר יותר כסרט טלוויזיה (לפני שחרורו של "פסיכו 4"). אנתוני פרקינס סירב להופיע בפיילוט, כך שהופעת הקמע של נורמן גולם על ידי קורט פול, שהיה הפעלולן של פרקינס על "פסיכו 2" ו-3. בשנת 1998, גאס ואן סנט ביים גרסה מחודשת של פסיכו. הסרט הוא בצבע וכולל שחקנים שונים, אבל מלבד זה הוא רימייק שהעתיק במדויק את הסצנות של הסרט המקורי, כולל תנועות המצלמה ועריכה.[8]
הסרט "היצ'קוק" (2012) בכיכובו של אנתוני הופקינס, מתאר את שלבי הפקתו של "פסיכו".
"מלון בייטס" היא סדרת פריקוול המתארת את חייהם של נורמן בייטס ואמו נורמה לפני האירועים המתוארים בסרטו של היצ'קוק.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- "פסיכו (1960)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אלי אשד, פסיכו לא מת, באתר אימגו
- אורי קליין, "פסיכו" שינה את הקולנוע האמריקאי, באתר עכבר העיר, 2 באפריל 2010
- שמוליק דובדבני, פתאום קם הדם - יום הולדת 50 ל"פסיכו", באתר ynet, 11 ביוני 2010
הערות שוליים [עריכה]
- ^ The 100 Greatest Movies of All Time. New York: Entertainment Weekly Books, 1999
- ^ Motion Picture Purgatory: Psycho
- ^ Psycho is the top listed Hitchcock film in The 100 Greatest Movies of All Time by Entertainment Weekly, and the highest Hitchcock film on AFI's 100 Years... 100 Movies.
- ^ Psycho reviews. Rotten Tomatoes. אוחזר ב־2010-04-17.
- ^ Leigh, p. 113
- ^ Ebert, Roger Psycho III. Roger Ebert' Movie Home Companion. Kansas City: Andrews and McMeel, 1991
- ^ "Psycho III", Variety (1986-01-01). אוחזר ב־ 2006-11-26.
- ^ Ebert, Roger (1998-12-06). "Review of Psycho (1998 film)", Chicago Sun-Times. אוחזר ב־ 2007-11-03.
| אלפרד היצ'קוק | ||
|---|---|---|
| סרטים שביים |
גן התענוגות (1925) • נשר ההר (1927) • הדייר (1927) • הטבעת (1927) • במורד הגבעה (1927) • אשת החקלאי (1928) • קלת דעת (1928) • השמפניה (1928) • תושב האי מאן (1929) • סחיטה (1929) ג'ונו והפייקוק (1930) • רצח! (1930) • אלסטרי מתקשרת (1930) • משחק העור (1931) • מארי (1931) • עשיר וזר (1931) • מספר 17 (1932) • וולטרס מוינה (1934) • האיש שידע יותר מדי (1934) • 39 המדרגות (1935) סוכן חשאי (1936) • חבלה (1936) • צעירים ותמימים (1937) • הגברת הנעלמת (1938) • ג'מייקה אין (1939) רבקה (1940) כתב חוץ (1940) • מר וגברת סמית' (1941) • חשד (1941) • חבלן (1942) • צל של ספק (1943) • סירת הצלה (1944) • בכבלי השכחה (1945) • נודעת (1946) • משפט פאראדין (1947) • החבל (1948) • תחת חוג הגדי (1949) פחד במה (1950) זרים ברכבת (1951) • אני מתוודה (1953) • אליבי (1954) • חלון אחורי (1954) • לתפוס גנב (1955) • מי רצח את הארי? (1955) • האיש שידע יותר מדי (1956) • הנאשם (1956) • ורטיגו (1958) • מזימות בינלאומיות (1959) פסיכו (1960) הציפורים (1963) • מארני (1964) • המסך הקרוע (1966) • טופז (1969) |
|
| ראו גם אלפרד היצ'קוק מגיש • היצ'קוק • עלמה רוויל • מלון בייטס | ||
