אפילפסיה בבעלי חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גם לבעלי חיים אחרים מלבד בני אדם יכולה להיות אפילפסיה. היא מאופיינת בהתקפים אפילפטיים חוזרים. אפילפסיה אצל כלבים היא בדרך כלל גנטית. אפילפסיה אצל חתולים ובחיות מחמד אחרות היא נדירה יותר, כנראה משום שאין מרכיב תורשתי של אפילפסיה בחיות אלה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפילפסיה

אפילפסיה אצל כלבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל כלבים האפילפסיה היא תורשתית, לעתים קרובות. שיעור האפילפסיה/התקפים באוכלוסיית הכלבים הכללית מוערך בין 0.5% ל-5.7%‏‏[1]. בזנים מסוימים כמו רועה בלגי האחוז יכול להיות הרבה יותר גבוה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שלושה סוגים של אפילפסיה אצל כלבים: תגובתית, משנית וראשונית. התקפי אפילפסיה תגובתית נגרמים על ידי נושאים מטבוליים כמו רמת סוכר נמוכה בדם או אי-ספיקת כליות או כבד. אפילפסיה שנגרמת על ידי בעיות כמו גידול במוח, שבץ או טראומה אחרת ידועה כאפילפסיה משנית או סימפטומטית.

באפילפסיה ראשונית או אידיופתית אין שום סיבה ידועה. סוג זה של אפילפסיה מאובחן על ידי שלילה של גורמים אפשריים אחרים להתקפים. כלבים עם אפילפסיה אידיופתית חווים את ההתקף הראשון שלהם בין גיל שנה לשלוש. עם זאת, גיל האבחון הוא רק גורם אחד באבחון אפילפסיה כלבית. מחקר אחד מצא סיבה להתקפים בשליש מן הכלבים בין הגילאים שנה עד שלוש כשהוא מצביע על אפילפסיה משנית או תגובתית ופחות על אפילפסיה ראשונית‏[2].

כאשר בעל חיים שסבל מהתקף מובא לווטרינר יבצע הווטרינר בדיקה ראשונית. בדיקה זו יכולה לכלול בדיקה פיזית ונוירולוגית, ספירת דם, בדיקת דם, בדיקת שתן, בדיקות מרה ובדיקת תפקוד בלוטת התריס[3]. בדיקות אלה יעזרו לווטרינר לקבוע האם לבעל החיים יש אכן התקפים אפילפטיים ולסייע בקביעת הסיבה להתקפים, אם יש כזאת. וטרינרים יכולים גם לבקש מבעלי הכלב להכין רישום התקפים המתעד את הזמן, משך, חומרה וההתאוששות מכל התקף וכן גורמים אחרים שיכולים להיות לעזר, כמו שינויים בהרגלי אכילה או שינויים סביבתיים.

אפילפסיה אצל חתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקפים מוקדיים מורכבים נפוצים יותר אצל חתולים מאשר פרכוסים כלליים. התקפים מוקדיים אלה יכולים להיראות כהתנהגות מוזרה או חוסר תנועה מוחלט, מלווים בטיקים בפנים או הפרשת רוק מוגברת. חתולים יכולים לחוות העלאת קצף סביב הפה או איבוד שליטה בשרירים ובשלפוחית השתן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.k9web.com/dog-faqs/medical/epilepsy.html Wiersma-Aylward, A. 1995. Canine Epilepsy. Retrieved August 6, 2007
  2. ^ Podell, M, Seizure classification in dogs from non-referral based population. JAVMA 6 pp 1721-1728 (1995).
  3. ^ The Canine Epilepsy Network, http://www.canine-epilepsy.net/basics/basics_index.html

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.