אקלמפסיה (כלבות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֶקְלַמְפְּסִיָּה, (מכונה בעברית: עֲוִית הַהֵרָיוֹן, ובאנגלית: Eclampsia, Puerperal tetany), היא מצב מסכן חיים המופיע בסוף ההריון של כלבה או לאחר ה

דם (היפוקלצמיה). על פי רוב מופיע בקרב כלבות מגזע קטן עם גור או שגר גדול, כשלושה שבועות לאחר ההמלטה.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההריון רמת הסידן נשארת על פי רוב קבועה ומאוזנת, מסיבה זו אקלמפסיה נפוצה יותר לאחר ההמלטה ולא בזמן ההריון. במהלך ההריון ולקראת ההמלטה על האם לגייס סידן רב לבניית עצמות העוברים ולשם ייצור חלב. כיומיים לפני ההמלטה מופר מאזן הסידן ורמתו בדם מתחילה לצנוח. העוויתות המאפיינות אקלמפסיה נובעות מצניחת הסידן שלו תפקיד חשוב בפעילות שריר תקינה.

בכלבים מגזע קיסהאונד יש בעיות גנטיות במצד בלוטת התריס האחראי בין היתר לוויסות רמות הסידן בגוף. לפיכך בכלבות מגזע זה, שלהן המום הגנטי, נראה אקלמפסיה כבר לפני ההמלטה ולעתים תכופות יותר.

גורמים:

  • תזונה לקויה או חוסר תיאבון.
  • בעיה בספיגת הסידן מהמזון.
  • גיוס סידן לבניית שלד הגורים וגיוס סידן לייצור חלב.
  • ניוון של מצד בלוטת התריס (Parathyroid) מולדת או נרכשת.

סימנים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחון הסופי באקלמפסיה נעשה לפי ממצאים של ביוכימיה בדם, אף שלעתים תכופות הסימנים הקליניים יחד עם ההיסטוריה הקלינית ועיתוי המחלה מאפשרים לווטרינר להגיע לאבחנה כמעט ודאית.

  • תת סידן בדם- רמת הסידן היוני הנמדדת נמוכה מ-0.8mmol לליטר.
  • תת מגנזיום בדם ויחס כללי נמוך בין מגנזיום לסידן.
  • תת זרחן בדם.
  • יתר אשלגן בדם.

מניעה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תזונה מאוזנת: לקראת סוף ההריון ובתקופת ההנקה מוטב להאכיל את הכלבה במזון לגורים או במזון מיוחד למניקות שהוא עשיר יותר באנרגיה ובסידן.
  • מתן תוספת סידן לקראת ההמלטה בכלבות מגזע קיסהאונד ובכלבות שכבר לקו באקלמפסיה בהריון קודם שלהן סיכון רב יותר ללקות באקלמפסיה.

טיפול במקרה חירום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיפול במתן סידן-גלוקונט בריכוז 10% לתוך הווריד בעירוי אטי עד שהשפעתו נראית לעין והסימנים הקליניים דועכים.
  • מתן מגנזיום במידה שיש תת-מגנזיום בדם.
  • ניטור קצב הלב משום שיש דופק מהיר ומשום שמתן סידן יכול לגרום להפרעות קצב.
  • ניטור חום הגוף וקירור במידה שהכלבה הגיעה לטיפול עם חום גוף גבוה.

טיפול במקרה יציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סידן-גלוקונט במתן תת-עורי או במתן פומי או מתן סידן-לקטט עם המזון. לרוב מתן הסידן נמשך עד שבועיים-שלושה לאחר האירוע או ההגעה לטיפול.
  • ויטמין D3 עם המזון או בהזרקה לשיפור ספיגת הסידן.

טיפול בגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים אלה האם לא מסוגלת להעביר די סידן לגורים בתוך החלב ולכן נשקול גמילה מוקדמת ובמקרים קשים אף גידול של הגורים ללא האם. יש לתת לגורים תחליף חלב (ייעודי לגורים). גורים בוגרים יותר ניתן להאכיל במזון גורים מאיכות גבוהה בהאכלות תכופות.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.