מרגרט מיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Margaret Mead (1901-1978).jpg

מרגרט מיד (אנגלית: Margaret Mead‏; 16 בדצמבר 190115 בנובמבר 1978), אנתרופולוגית אמריקאית, שחקרה במסורת האנתרופולוגיה התרבותית.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד נולדה בפילדלפיה לאב פרופסור ולאם פעילה חברתית. למדה בברנרד קולג' וקיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת קולומביה ב-1929. ב-1925 עברה לפולינזיה כדי לבצע שם עבודת שדה. ב-1926 הצטרפה למוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק כאוצרת משנה, ולבסוף נעשתה לאוצרת האתנולוגיה מ-1946 ועד 1969. בנוסף, לימדה באוניברסיטת קולומביה מ-1954.

מרגרט מיד נישאה והתגרשה שלוש פעמים. בעלה הראשון היה האנתרופולוג לותר קרוסמן, השני - ריאו פורצ'ן, ובעלה השלישי - גריגורי בייטסון, אבי ביתה היחידה, ד"ר מרי קתרין בייטסון.

מיד התמקדה בחקר בעיות של גידול ילדים, אישיות ותרבות, תחום אליו פנתה בעקבות מורתה רות בנדיקט. מערכת היחסים בין השתיים הייתה ככל הנראה בעלת אופי מיני. בשנות חייה האחרונות התגוררה מיד עם האנתרופולוגית Rhoda Metraux, ומחילופי מכתבים שפורסמו אחרי מותן עולה כי בין השתיים התקיימה מערכת יחסים רומנטית. אף כי מיד מעולם לא העידה על עצמה כבעלת נטיות לסביות או ביסקסואליות, היא ציינה באחד מכתביה כי נטייה מינית של אדם עשויה להתפתח במשך השנים.

לאחר מותה הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

מיד ידועה ביותר כיום בשל הוויכוח סביב מחקריה, במיוחד החיבור הראשון שלה, בשנת 1928, "התבגרות בסמואה" ("Coming of Age in Samoa"), המבוסס על מחקר שביצעה כשהייתה סטודנטית.

הספר "התבגרות בסמואה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקדמה ל"התבגרות בסמואה" כתב המנחה של מיד, פרנץ בועז: "אדיבות, צניעות, נימוסים, התנהגות בהתאם לקני מידה אתיים ברורים הם אוניברסליים, אך התוכן של אדיבות, צניעות, נימוסים וקני המידה האתיים הם לא. חשוב לדעת כי הסטנדרטים משתנים באופנים בלתי צפויים ביותר".

בועז העיר על כך כי בזמן פרסום הספר, אמריקאים רבים עסקו בבעיות שאנשים צעירים (בייחוד נשים) עומדים בפניהם כשהם מתבגרים. בועז חשב כי המחקר על גיל ההתבגרות בתרבות אחרת יהיה משמעותי ומאיר עיניים.

מיד ביצעה את מחקרה בקרב קבוצה של קטנה של תושבי סמואה – 600 איש – שאיתם חיה ושאותם הכירה, וראיינה מקרבם 68 נשים צעירות בין הגילאים 9 ו-20. כשהמחקר הופיע ב-1928, קוראים אמריקאיים רבים הזדעזעו מכך שסיפרה כי נשים סמואניות צעירות מעדיפות לדחות את הנישואין לשנים רבות בזמן שהן נהנות ממין מזדמן, אך בסופו של דבר מתחתנות ומקימות משפחה בהצלחה. יתר על כן, מיד הגיעה למסקנה כי המעבר מילדות לבגרות אינו מלווה במצוקה, חרדה או בלבול, אלא דווקא קל למדי.

כפי שבועז ומיד ציפו, הספר הדהים מערביים רבים. לספר עדיין יש השפעה דומה על קוראים רבים, וארגון שמרני בארצות הברית (Intercollegiate Studies Institute) הצהיר על הספר כ"גרוע ביותר במאה ה-20".

חמש שנים לאחר מות מיד, פרסם דרק פרימן ספר הטוען כי כל ממצאי מיד שקריים, וכי הנשים שמיד דיברה איתן הכחישו את שאמרו אז, וטענו כי שיקרו לה. אך רבים רואים את הביקורת כבלתי-אמינה, שכן מחברה חיכה עד לאחר מות מיד, כך שלא תוכל להשיב. בלי לפסוק לגבי אמיתות הביקורת, אין כיום ספק בקרב אנתרופולוגים שמחקרי מיד היו מוטים, וספק אם הבינה לאשורה את שפת המקום.

ספר משפיע אחר של מיד הוא "מין ומזג בשלוש חברות פרימיטיביות". ספר זה נעשה לאבן הפינה של התנועה לשחרור האשה, כיון שהוא טען שנשים הן דומיננטיות בשבטי הטצ'מבולי באיי הים הדרומי, ללא שהדבר מעורר בעיות מיוחדות. אך מחקרים מאוחרים יותר על הטצ'מבולי ערערו תיזה זו, וטענו מצידם כי בחברות אלה הגברים הם הדומיננטיים, חוץ מאשר האמונה שלמכשפות בשבט יש כוחות טאבו מיוחדים. גם טענות של מיד כי אנשי האראפש הם פציפיסטים לא הוכחו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נירית בן ארי, דברים שלמדתי מאמא (ראיון עם בתה של מיד), באתר הארץ, 21 בנובמבר 2012