בג"ץ קו לעובד נגד ממשלת ישראל
בג"ץ 4542/02 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל הוגש על ידי שישה ארגונים: - עמותת קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל, עמותת רופאים למען זכויות אדם, מכון אדווה ועמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נגד הסדר המכונה "הסדר הכבילה" להעסקת עובדים זרים בישראל. בפסק דינו הורה בית המשפט העליון על בטלות ההסדר הידוע בשם "הסדר הכבילה".
על פי הסדר הכבילה, הרישיון לעבוד ולהתגורר בישראל מותנה בכך שהעובד יועסק אך ורק אצל המעסיק שהזמין אותו. בשל כך מוטבע שמו של המעסיק בדרכון של העובד, והוא אינו יכול לשמור על מעמדו החוקי מבלי לעבוד אצל אותו המעביד, וכן אינו רשאי לעבוד בעבודה נוספת. אם יחדל לעבוד אצל אותו המעביד, או שיימצא כי עבד בעבודה נוספת, יישלל מעמדו החוקי, והעובד יידרש לצאת את הארץ. אם לא יעשה כן, ייעצר ויגורש על ידי יחידת אכיפה לזרים ומשטרת ההגירה. לפיכך הסדר זה כובל את העובד למעביד שהזמין אותו. שישה ארגוני זכויות אדם עתרו לבג"ץ בשנת 2002 נגד ההסדר האמור.
בפסק-דין שניתן ב-30 במרץ 2006, שנכתב בעיקרו על ידי השופט אדמונד לוי, סוקר בית-המשפט את התופעה של הגירה לצורך עבודה בעולם ובישראל, את הוראות המשפט הבינלאומי בנושא ואת הוראות החוק הישראלי. על סמך כל אלה, נפסק כי
- "הסדר הכבילה למעסיק, שביטויו בהתניית רישיון הישיבה שניתן ביד העובד הזר המגיע לישראל בעבודה עבור מעסיק ספציפי, ואשר חל – במתכונתו הנוהגת כיום – בענפי החקלאות, הסיעוד והתעשייה, פוגע בזכויות-יסוד. פגיעתו של ההסדר אינה מידתית. ביטויה האופרטיבי של מסקנה זו הנו, כי שר הפנים אינו רשאי להתנות את רישיון הישיבה שניתן בידי עובדים זרים בתנאי האמור. חובתם של המשיבים, כמסקנה הנגזרת מכך, הנה לגבש הסדר העסקה חדש – מאוזן ומידתי – ביחס לעובדים זרים בענפי-עבודה אלה, אשר לא ייסד עצמו על כבילת העובד המגיע לישראל למעסיק יחידי, ויימנע מכריכת פעולת ההתפטרות בסנקציה כלשהי, ובכלל זה אבדן המעמד בישראל".
השופט לוי, שבחלקים מפסק-דינו נוקט בלשון ביקורת חריפה במיוחד, הדגיש כי "האטרקטיביות" הגלומה בהעסקת עובדים זרים היא "עובדת היותם נכונים לעבוד בעבודות קשות, שנזנחו בידי כוח-העבודה המקומי, בעבור שכר מועט, ללא תנאים סוציאליים, ולעתים בתנאי העסקה פוגעניים ממש". בסוף פסק-דינו הוא הדגיש כי:"אל לה למצוקתם של עובדים אלה מלהפוך עבורנו קרדום לחפור בו. חלילה לנו מהפכת עוניים מנוף לפגיעה בלתי-מבוקרת ובלתי-מידתית בזכויות-יסוד. אנו, בעיקר אנו – שטעמה המר של גלות אינו זר לנו – הלוא ידענו את נפש הגר, שגרים היינו בארץ מצרים (שמות כ"ג, ט)".
השופט מישאל חשין הדגיש כי אין מנוס מן המסקנה הקשה כי "הסדר הכבילה יצר מעין-עבדות בגרסה מודרנית" וכי מבחינה משפטית, משמעות הדבר היא כי "העובד הזר הפך מהיותו נושא למשפט - בן-אדם שהמשפט מעניק לו זכויות ומטיל עליו חובות - להיותו מושא במשפט, כמו היה מיטלטל בין מיטלטלין."
למדינה ניתנו שישה חודשים לשם גיבוש הסדר חלופי.
