בית הדין לעבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשיטת המשפט הישראלית מערכת בתי הדין לעבודה היא מערכת ייחודית של בתי דין שהוקמה מכוח חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969. מערכת בתי דין זו היא ערכאת שפיטה עצמאית המתמחה בשפיטה בתחומי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי (ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי ועוד).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחורי הקמת בית הדין לעבודה, עמדה תפיסת עולם סוציאליסטית לפיה צריך להגן על העובד מפני המעביד. בית המשפט היה אמור להתחשב בפסק הדין בעקרונות סוציאליסטים שיקבעו בחוקת העבודה.

תביעות להקים בית דין לעבודה בישראל הועלו כבר בשנת 1957‏[1]. בשנת 1957 הוקמה ועדה ציבורית בראשות השופט צבי ברנזון שהמליצה על הקמתו של בית הדין לעבודה‏[2]. אולם משהובא העניין בפני הממשלה בשנת 1964 התנגד לכך שר המשפטים דב יוסף[3] ועל כן העניין נדחה למשך מספר שנים.

תחומי שיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדין לעבודה דן בארבעה תחומים:

  • כל תביעה אזרחית (ללא הגבלת סכום) שעילתה בסכסוך עובד-מעביד או במשא ומתן לקבלה לעבודה.
  • עניינים ציבוריים- ייחסי העבודה במשק, התאגדות עובדים, שביתות, צווי הרחבה, דיני עבודה ציבוריים.
  • ערעורי עבודה - ערעור על החלטת גורם מעין שיפוטי ("ברווז") בנושא עבודה (כדוגמת החלטה של גורם מוסמך בביטוח הלאומי).
  • עבירות פליליות קלות, בתחומי עבודה.

מבנה מערכת בתי הדין לעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

במערכת בתי הדין לעבודה יש שתי ערכאות:

  • בית הדין האזורי: קיימים חמישה בתי דין אזוריים לעבודה, שסמכויות השיפוט שלהם מקבילות לסמכויות השיפוט של בתי המשפט המחוזיים.
  • בית הדין הארצי: מהווה ערכאת ערעור על פסקי דין של בתי הדין האזוריים. בנושאים מסוימים, בית הדין הארצי הוא הערכאה הראשונה.
  • בתחום משפט העבודה, בית הדין הארצי לעבודה הוא הערכאה העליונה ולא ניתן לערער על פסיקותיו‏[4]. עם זאת ניתן לעתור לבג"ץ כנגד בית הדין הארצי, בתנאי שישנה טעות בולטת מעל פני הפסק או סוגיה ציבורית המחייבת דיון מעמיק. את מילוי התנאים הללו קובע בית המשפט העליון בשיבתו כבג"ץ. במקרה בו בג"ץ מקבל את העתירה, הוא מוציא צו בירור לבית הדין לעבודה.

מחלוקת משפטית התקיימה בין נשיא בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק בשאלת היחסים בין בית הדין לעבודה לבג"ץ. גולדברג, כקודמו בר-ניב, ראה את בית הדין הארצי לעבודה כערכאה עליונה בנושאים הנדונים בו[5]. ברק, לעומתו, התיר עתירות לבג"ץ כנגד פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה[6].

הרכב השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב השופטים בבית הדין לעבודה ייחודי לבית משפט זה: בנוסף לשופט מקצועי (משפטן), יושבים בדין גם שופטים לתפקידם מונו בידי שר הכלכלה מתוך רשימות שהוגשו על ידי ארגוני העובדים ועל ידי ארגוני המעסיקים. נציגי העובדים והמעסיקים אינם חייבים להיות בעלי השכלה משפטית, אך עליהם להיות בעלי ניסיון עשיר בתחום העבודה. ברוב ההליכים האזרחיים בבית הדין האזורי יושב בדין הרכב של שלושה שופטים: שופט מקצועי, נציג עובדים ונציג מעבידים. בבית הדין הארצי יושבים בדין ברוב ההליכים חמישה שופטים: שלושה שופטים מקצועיים, נציג עובדים ונציג מעבידים.

מתחילת קיומה של מערכת בתי הדין לעבודה עמדו ארבעה נשיאים בראש בית הדין הארצי לעבודה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרישה להקמת בתי דין מיוחדים לענייני עבודה, דבר, 4 באוגוסט 1957
  2. ^ "חוק בי"ד לעבודה ולביטוח לאומי" יונח על שולחן הכנסת, מעריב, 2 בנובמבר 1967
  3. ^ הצעה להקים מערכת בתי דין לעבודה, דבר, 6 ביולי 1964
  4. ^ חריג: סעיף 26(ג) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי פסק דין בערעור לפי סעיף 26(ב) לחוק בית הדין לעבודה דינו לעניין ערעור נוסף כדין פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור פלילי, ובמצב כזה ניתן להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי.
  5. ^ מנחם גולדברג, "על היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", הפרקליט ל"ח
  6. ^ אהרן ברק, "ביקורת שיפוטית ואחריות ממלכתית - היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", הפרקליט ל"ח
  7. ^ בג"ץ 2750/10 חן נ' בית הדין הארצי לעבודה, סעיף 23


בתי דין בישראל
בית דין רבני · בית דין שרעי · בית הדין לעבודה · בית דין צבאי · בית הדין לענייני מים · בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין RabinatPicture 041.jpg