אליעזר ריבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליעזר ריבלין
Eliezer Rivlin.jpg
נולד 28 במאי 1942, ירושלים,
ארץ ישראל
בוגר
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה 13 בדצמבר 1976 - 28 במאי 2012
תפקידים בולטים

אליעזר ריבלין (נולד ב-28 במאי 1942) היה שופט בית המשפט העליון משנת 2000 ועד 2012, והמשנה לנשיא בית המשפט העליון משנת 2006 ועד לפרישתו. היה חבר הוועדה לבחירת שופטים ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין נולד בירושלים, נצר למשפחת ריבלין, שעלתה לירושלים בעליית תלמידי הגר"א. בן דודו הוא השופט יוסף ריבלין מבית המשפט השלום בירושלים. ריבלין מתגורר בירושלים, והוא אב לארבעה ילדים.

דרכו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים[1] והוסמך כעורך דין בשנת 1969[2]. לאחר לימודיו, עסק בעריכת דין בבאר שבע, ואף העניק שירותי ייעוץ משפטי לרשויות ציבור. ב-13 בדצמבר 1976 מונה לכהונת שופט בביהמ"ש לתעבורה. כעבור שנתיים, בחודש מאי 1978, מונה לכהונת שופט שלום בבית המשפט בקרית גת. בשנה זו גם השלים תואר מוסמך במשפטים (LL.M) בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב, בתחום דיני הנזיקין. כשופט שלום כיהן ריבלין גם בבתי משפט השלום בערים אשקלון, אשדוד, דימונה, ובאר שבע.

ב-3 בספטמבר 1982 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תפקיד שבו כיהן 17 שנה.

ריבלין קיבל תואר שני מאוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה בשנת 1986; עבודת הגמר שלו עסקה בנושא זכויות אדם.

בשנת 1993 פרסם את ספרו "תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים", שהפך לאבן דרך בתחום תאונות הדרכים והנזיקין בישראל, ונחשב לאחד משני הספרים החשובים ביותר בתחום (יחד עם ספרו של יצחק אנגלרד). מאז פורסמו שלוש מהדורות חדשות של ספר זה, האחרונה שבהן בשנת 2011.

13 שנה בדיוק לאחר תחילת כהונתו כשופט מחוזי, ב-3 בספטמבר 1995, מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בשנת 1997 שימש כחוקר אורח בפקולטה היוקרתית למשפטים של אוניברסיטת הארוורד.

בשנת 1999 זומן ריבלין לכהן במינוי זמני בבית המשפט העליון. בגיל 58, לאחר שנה בתפקיד זה, ולאחר 24 שנים מאז מונה לראשונה לשופט, ריבלין התמנה במינוי קבע לשופט בבית המשפט העליון.

ב-17 בספטמבר 2006 מונה כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון. הוא פרש מהשיפוט בהגיעו לגיל 70, במאי 2012. ריבלין שימש גם כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת ה-18.

ריבלין אמור היה להחליף את דורית ביניש כנשיא בית המשפט העליון בשנת 2012 לתקופת כהונה בת שלושה חודשים (עד הגיעו לגיל 70), אך ויתר עליה לטובת אשר דן גרוניס.

ריבלין שימש כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב בתחום דיני הנזיקין ומשפט חוקתי ואוניברסיטת חיפה, וכמרצה אורח באוניברסיטאות בארצות הברית. ריבלין חבר הנהלת המכון להשתלמות שופטים על שם ד"ר יואל זוסמן ומאז נובמבר 2011 מכהן כנשיא הארגון הבינלאומי של בתי הספר לשופטים (IOJT). בשנת 2013 מונה לפרופסור חבר במסלול הנלווה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-4 באפריל 2013 מינתה שרת המשפטים ציפי לבני את ריבלין לעמוד בראש ועדת ריבלין שתפקידה לבחון את האפשרות להחלת הסדר פיצוי מיוחד על עובדי הקריה למחקר גרעיני בדימונה שחלו בסרטן בעת חשיפתם לקרינה מייננת במהלך עבודתם. בוועדה חברים פרופ' אריאל פורת, פרופ' רבקה כרמי, ד"ר ניר פלד, מיכל עבאדי-בויאנג'ו ואבי ליכט. הוועדה צפויה לפרסם את מסקנותיה באמצע שנת 2014.

בספטמבר 2013 נבחר לתפקיד לתפקיד נציב תלונות הציבור על שופטים.

פסקי דין עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. הכרה בזכות הניזוק לפיצוי בשל אובדן כושר השתכרות גם בגין "השנים האבודות"‏[3] (השנים שבהן היה חי אלמלא העוולה).
  • ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק. הכרה בדוקטרינת "הנזק הראייתי". על פי הדוקטרינה, אשר חלה לרוב בתביעות רשלנות רפואית, אם הרישום הרפואי במהלך הטיפול היה חסר, בית המשפט רשאי להעביר את נטל ההוכחה לידי הנתבע (לרוב הרופא או בית החולים) להוכיח כי הוא לא התרשל בטיפול. את הדוקטרינה הציעו לראשונה הפרופסורים אריאל פורת ואלכס שטיין.
  • ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד[4]. הכרעה בסכסוך בין רשת מקדונלד'ס לבין שחקן מכבי תל אביב (כדורסל), אריאל מקדונלד. קביעת "הזכות לפרסום" במשפט הישראלי.
  • ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא[5]. נקבע כי יש לפצות תינוקת ממוצא ערבי שנפגעה בתאונת דרכים לפי השכר הממוצע במשק, חרף העובדה שבכפר שממנה הגיעה, נשים בגירות נוטות להרוויח הרבה פחות מהשכר הממוצע.
  • דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול[6]. אימוץ חריג "ההטייה הנשנית" לכלל שלפיו הזכות לפיצוי בנזיקין נקבעת לפי שיטת "הכל או כלום".
  • ע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית[7]. ביטול עילת ה"החיים בעוולה" שלפיה תינוק שנולד עם מום רשאי היה לתבוע את הגורם הרשלן על עצם היוולדו בבחינת "טוב מותי מחיי". לצד זאת נקבע כי יש להרחיב במקרים מסוג זה את עילת התביעה של ההורים, על מנת שיזכו לפיצוי בגין ההוצאות שעתידים הם להוציא על הטיפול בילדם במהלך חייו.
  • ע"א 4243/08 פקיד שומה גוש דן נ' ורד פרי[8]. נקבע כי יש לפרש את סעיף פקודת מס הכנסה באופן המתיר לנישום לנכות מהכנסתו החייבת הוצאות שהוציא עבור השגחה על ילדיו בעת שיצא לעבודה.
  • ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך[9]. נקבע כי לעיתונאית אילנה דיין עומדת הגנה מסוג "אמת לשעתה" בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדה בעקבות פרשת סרן ר'.
  • רע"א 1271/12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלונים[10]. נקבע כי לניזוק עומדת הזכות לקבל מידי המזיק מימון לטיפול הטוב ביותר ולא רק לטיפול הוגן וסביר, בתנאי שיש בטיפול היקר תועלת ממשית לבריאותו או לסיכויי החלמתו.

משנה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערעור על דחיית תביעת פיצויים של אשה שנפגעה במהלך קרב בין חיילי צה"ל למחבלים פלסטינים קבע השופט ריבלין ש"פסק זמן בפעולה המלחמתית, (הוא) פרק זמן שבו מתחדדת האחריות כלפי חפים מפשע וירי רשלני במהלכו אינו נהנה מחיסיון"‏[11]. בשולי הדברים, לאחר שדחה את הערעור, פנה אל המדינה בבקשה: "אף שהמחבלים אינם מכבדים כללי התנהגות אנושיים בסיסיים, ואף שלא הוכח כאמור שהמנוחה נפגעה מכוחות צה"ל, טוב היה לו נחלצה מדינת ישראל, ולו ולפנים משורת הדין, וכמחווה אנושית, להקל על מכאובם של חפים מפשע שנפגעו. בכך הייתה מגלה אך גדלות"‏[12].

על פנייה לבג"ץ של מי שבמשך שנים נמנע מביצוע צו הריסה כתב:

העתירה אכן מעוררת שאלה – אך לא זו המתוארת בה ... אין ולא יכולה להיות שאלה כי בית-משפט זה אינו צריך ואינו מוסמך ליתן "צווים" המבטלים פסקי-דין של ערכאה מוסמכת במשפט פלילי ... השאלה האחת היא כיצד קורה כי במדינת חוק לא מבוצעים צווים של בתי משפט במשך למעלה משלושים ושלוש שנים – ואין פוצה פה אך יש מצפצף

בג"ץ 5757/07

בהצטרפו לשופטת טובה שטרסברג-כהן בקביעה שיש לבטל את התקנות המאפשרות פיטום אווזים וברווזים כתב‏[13]:

"כשלעצמי, אין ספק בלבי כי ליצורי הבר כמו לחיות המחמד – רגשות. הם ניחנים בנפש החווה את רגשות השמחה והצער, האושר והאבל, החיבה והפחד. יש בהם המטפחים רגשות מיוחדים כלפי ידידם – אויבם האדם. ... יאמר המצדיק, כי ראוי כי רווחת האדם תגביה עוף אף במחיר עמלם של עופות בני רשף. אלא שלכך יש מחיר – והמחיר הוא גריעה מכבודו של האדם עצמו."

– בג"ץ 9232/01‏

על המשפט הפלילי כתב: "כידוע, עניינו של המשפט הפלילי במקרים של פגיעה ממשית באינטרסים מוכרים, וככלל לא נועד הוא למקרים הנמצאים בשולי הנורמות האוסרות."‏[14]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שריבלין זכה לשבחים על פסקי הדין שכתב בעניין חופש הביטוי ובדיני נזיקין, הוא ספג ביקורת על פסיקתו בנושא זכויותיהם של זרים החיים בישראל. ‏[15].

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית 2012.
  • "תפיסה עשירה של עקרון השבת המצב לקדמותו בתורת הפיצויים הנזיקיים" משפט ועסקים י 499 (תשס"ט) (עם ד"ר גיא שני).
  • "ועוד על תאונת הדרכים ועל הקשר הסיבתי", הפרקליט לד 130 (תשמ"א).
  • תרופת הציווי ותחומי המטרד, 1982 (מבוסס על עבודת הגמר לתואר שני).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
משה זמורה · יצחק אולשן · שניאור זלמן חשין · שמעון אגרנט · משה זילברג · יואל זוסמן · משה לנדוי · חיים כהן · יצחק כַּהן · מאיר שמגר · מרים בן פורת · מנחם אלון · אהרן ברק · שלמה לוין · תאודור אור · אליהו מצא · מישאל חשין · אליעזר ריבלין · מרים נאור האומות המאוחדות
יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
מנחם דונקלבלוםיצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןצבי ברנזוןמשה לנדויאלפרד ויתקוןחיים כהןאליהו מנימשה עציונייצחק כהןמאיר שמגרגבריאל בךמרים בן פורתאליעזר גולדברגאברהם חלימהתיאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןדליה דורנריעקב טירקלדורית בינישאליעזר ריבליןאילה פרוקצ'יהמרים נאוראליקים רובינשטיין Knesset building.jpg