בגט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בגטים

בגטצרפתית: Baguette, "מקל קטן") הוא לחם צרפתי צר וארוך בעל קרום פריך מאוד. בגט סטנדרטי הוא ברוחב 5-6 ס"מ, בגובה 3-4 ס"מ ואילו אורכו עשוי להגיע עד כדי מטר שלם. מכונה בעברית גם "לחם צרפתי" (ובאנגלית גם "מקל צרפתי") אם כי בצרפת לא כל לחם ארוך הוא בגט, לחם עבה יותר נקרא "flûte" ודק יותר "ficelle".

בישראל בגטים נמכרים במרבית הסופרמרקטים והמאפיות. בגטים קצרים משמשים להכנת כריכים. בישראל מכנים אותם לפעמים "חצי בגט" והם נמכרים בדוכני מזון מהיר עם מילויים שונים.

בצרפת מורחים על פרוסות בגט פטה או גבינות. בארוחת בוקר קונטיננטלית בצרפת מורחים ריבה על פרוסות בגט ומטבילים אותן בקערת קפה או שוקו חם.

פרוסות בגט חתוכות באלכסון משמשות, בשל צורתן היפה וגודלן הקומפקטי, כבסיס למתאבנים של כריכונים פתוחים מעוצבים. פרוסות בגט משמשות גם לקליית צנימים, למשל כליווי לסלט ירוק או מרק בצל.

הבגט הוא תולדה של לחם שפותח בווינה באמצע המאה ה-19, כאשר הוכנסו לראשונה לשימוש תנורי הקיטור, שאיפשרו את אפיית הקרום הפריך עם התוך הלבן המחורר, המאפיינים את הבגט גם כיום. החל מאוקטובר 1920 נמנע מהאופים הוינאים על פי חוק לעבוד לפני 4:00 בבוקר, כך שלא היה להם מספיק זמן לאפות את הלחם המסורתי, העגול לעתים, עד שעת ארוחת הבוקר. הבגט הצנום פתר את הבעיה, בהיותו מהיר יותר להכנה ולאפייה ‏‏[1].

אגדה אורבנית (שהופרכה) לגבי מקור הבגט מייחסת את המצאתו לצבא נפוליאון במהלך מלחמת רוסיה-צרפת בשנת 1812. ייתכן שהאגדה נוצרה בתעשיית הפרסום הניו יורקית. לפי אגדה זו, החיילים הצטוו לקחת עמם בגדים נוספים בשל הקור הרוסי וכך נשאר פחות מקום לכיכרות לחם, ולכן אפו לחם ארוך שניתן לאחסנו בשרוולי מכנסייהם. האגדה מופרכת בין השאר משום שידוע שלצבא נפוליאון היו יחידות אפייה ניידות, כך שלא סביר שכל חייל היה צריך לדאוג ללחם עבור עצמו. בנוסף, מראה מדי החיילים, בעלי המכנסיים הצרים ששוליהם טמונים במגפיים, די בו כדי להפריך את האגדה אודות מקום פנוי להטמנת בגט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Baguette, Food Timeline Website‏