בזיליקת סנטה מריה מג'ורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בזיליקת סנטה מריה מג'ורה
SantaMariaMaggiore front.jpg

חזית בזיליקת סנטה מריה מג'ורה

מיקום Flag of the Vatican City.svg קריית הוותיקן
שיוך בנצרות נצרות קתולית
שנת הקמה 440
מעמד כנסייתי קתדרלה
ארכיטקט
סגנון אדריכלי בארוק
אורך 92 מטר
אורך הטרנספט 80 מטר
רוחב הספינה 30 מטר
גובה מרבי 75 מטר
קואורדינטות 41°53′51″N 12°29′55″E

בזיליקת סנטה מריה מג'ורהאיטלקית: Basilica Papale di Santa Maria Maggiore; בלטינית: Basilica Sanctae Mariae Maioris) שבעיר רומא, היא הכנסייה הראשונה והגדולה ביותר שקרויה על שם מריה הבתולה, אחת מארבע הבזיליקות הפטריארכליות ומייצגת את פטריארכיית אנטיוכיה. הבזיליקה עצמה נמצאת על גבעת אסקווילינו שמחוץ לגבולות קריית הוותיקן, אך מתוקף ההסכמים הלטרניים מ-1929 היא הוכרה כשטח אקס-טריטוריאלי של הוותיקן, בדומה למעמדן של שגרירויות בעולם. מתוקף מעמדה זה, האבטחה בתוכה נעשית על ידי חיילי המשמר השווייצרי ולא על ידי המשטרה האיטלקית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה הייתה במקום כנסייה כבר בשנותיו של האפיפיור ליבריוס (כיהן 352 - 366) כשעל פי האגדה[1], נגלתה מרים הבתולה לזוג עשיר רומאי ולאפיפיור בחלומם וציוותה עליהם להקים כנסייה לכבודה במקום בו ירד שלג בלילה שבין ה-4 באוגוסט ל-5 בו. לזכר כך נחגג הנס בבזיליקה עד היום ב-5 באוגוסט בפיזור עלי כותרת של ורדים לבנים. כ-80 שנים מאוחר יותר, בנה האפיפיור סיקסטוס השלישי (כיהן 432 - 440) את מבנה הבזיליקה כפי שהיא היום. בניית הבזיליקה הסתיימה שנים ספורות לאחר ועידת אפסוס, בה הוחלט שמרים היא אם האלוהים ולא רק אמו של גופו הארצי של ישו, והקדשתה למרים נועדה להדגיש את החלטות הוועדה.
מבנה הבזיליקה השתנה, שופץ והורחב במעט במהלך השנים, בין השאר כאשר נפגע מרעידת אדמה ב-1348. כשחזרה האפיפיורות לרומא בסיומה של תקופת אביניון, קבע האפיפיור את מושבו בבזיליקה לתקופה קצרה עד שנבנה ארמון האפיפיור.

מבנה הבזיליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבזיליקה נבנתה בסגנון קלאסי-רומי כדי להדגיש את מרכזיותה ושליטתה של הכנסייה המערבית כממשיכת דרכה של האימפריה הרומית[2], זאת בניגוד לכנסייה המזרחית.
מראה החזית הנוכחי עוצב ונבנה על ידי הארכיטקט פרננדו פוגה ב-1743 שיצר לוג'יה לפני החזית המקורית של הבניין. על הקיר החזית הישנה שמאחורי העמודים קיים פסיפס גדול מהמאה ה-14 שמתאר את ישו, מרים, קדושים נוספים ותיאור של נס השלג. מעל החזית מוצבים פסליהם של מריה הבתולה (במרכז), קארלו בורומאו, ניקולס אלברגטי ושל עוד שני אפיפיורים. מעל המבנה מתנוסס מגדל פעמונים שנבנה ב-1378 בסגנון רומנסקי והוא מגדל הפעמונים הגבוה ביותר ברומא (75 מטרים). הגג המשולש שעל ראשו נבנה מאוחר יותר - במאה ה-16.
מול הבזיליקה מתנשא לגובה 14 מטרים "עמוד מרים": שריד מבזיליקת קונסטנטינוס שהוצב מחדש ב-1614 כשבראשו פסל של מרים הבתולה וישו התינוק. הוא הוצב מעל מזרקה בעיצובו של קרלו מדראנו ששילב בה פסלי נשרים ודרקונים הלקוחים מסמלו של האפיפיור פאולוס החמישי - מזמין העבודה[3]. עמוד הנצחה נוסף נמצא בצידה הצפוני של הבזיליקה. העמוד הוצב בקרבת מקום על ידי קלמנס השמיני (כיהן 1592 - 1605) לציון סיום מלחמות הדת בצרפת והועבר למיקומו הנוכחי ב-1881.

פנים הבזיליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקרה עוצבה בסוף המאה ה-15 ועל פי המסורת, הזהב שמשובץ בה הובא מדרום אמריקה והוענק לאלכסנדר השישי על ידי מלכי ספרד איזבלה ופרדיננד. זאת, כהוקרה על תיווכו ביישוב המחלוקת בין ספרד לפורטוגל בנושא ההתיישבויות בדרום אמריקה. התקרה מקושטת בסמליהם של אלכסנדר השישי ושל דודו קליקסטוס השלישי.
הרצפה מורכבת בעיקר מהרצפה שנבנתה במאה ה-12 בתוספת תיקונים שנעשו ב-1750. שלושים ושישה עמודי השיש המחלקים את החלל לספינה ראשית ולספינות משניות, נלקחו מהמבנה הקדום של הבזיליקה או מאתר רומאי קדום אחר. פרננדו פוגה שיפץ אותם והוסיף ארבעה עמודי גרניט במרכז שורות העמודים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]