פאולוס החמישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאולוס החמישי
(17 בספטמבר 1552; רומא
 - 28 בינואר 1621; קריית הוותיקן)
Pope Paul V.jpg
פאולוס החמישי
האפיפיור ה-233
תקופת כהונה 16 במאי 1605 - 28 בינואר 1621
הקודם בתפקיד לאו האחד-עשר
הבא בתפקיד גרגוריוס החמישה עשר
סמלו האפיפיורי, מורכב מסמל בית בורגזה

האפיפיור פאולוס החמישיאיטלקית:Papa Paolo V) הוא קמילו בורגזה (Camillo Borghese;‏ 17 בספטמבר 1552 - 28 בינואר 1621) היה אפיפיור מה- 16 במאי 1605 ועד מותו.

חייו לפני האפיפיורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורגזה נולד למשפחת האצולה בורגזה מסיינה, רק אביו מרקאנטוניו עבר מסיינה לרומא, כך שביתו היה חדש ברומא ולא חלק טבעי מהאצולה הרומאית הוותיקה (אורסיני, קולונה, אלדוברנדיני). על מנת לטשטש מוצא חדש זה הקפיד בורגזה להוסיף לשמו את המילה ROMANUS ("רומאי").

בורגזה התחנך בפרוג'ה ופדובה. ביוני 1596 הכתיר אותו קלמנס השמיני לקרדינל. עם מות יורשו, האפיפיור לאו האחד-עשר (שכיהן פחות מחודש), נבחר בורגזה לאפיפיור כמועמד של פשרה, תוך שהוא גובר על הקרדינל רוברטו בלרמינו. הוא בחר לעצמו את השם פאולוס החמישי.

אופי האפיפיורות והתאולוגיה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולוס החמישי ייצג קו נוקשה שתאם את מגמת הקונטרה-רפורמציה. אופיו היה קשה ובלתי-מתפשר והוא העדיף לכפות את דעתו מאשר לשאת ולתת והעדיף פרשנות נוקשה וצרה. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה דרישה שכל כוהני הדת שהסתופפו ברומא ישובו ויתגוררו בדיוקסיות שלהם כפי שהתחייב מסיכומי ועידת טרנטו.

ב-26 בפברואר 1616 נפגש עם גלילאו גליליי, לאחר שנאסר על גלילאו להחזיק, להגן או ללמד את התורה הקופרניקאית.

הוא העלה לדרגת קדוש את קארלו בורומאו ולדרגת מבורך את איגנטיוס מלויולה, פרנסיסקו חאווייר ותרסה מאווילה.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כהונתו היה פאולוס החמישי בעימות פוליטי ותאולוגי עם הרפובליקה של ונציה.

באנגליה נפוצו שמועות שכביכול היו האפיפיור ושליחיו מעורבים במזימת אבק השריפה, ניסיון קשר שאירע בשנת 1605 שבמסגרתו ניסתה קבוצה של קיצוניים קתולים לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון, משפחתו, ואת רוב האצולה (הפרוטסטנטית) על ידי פיצוץ ארמון וסטמינסטר - בניין הפרלמנט הבריטי בטקס פתיחת הפרלמנט. קרע נוסף עם הכתר האנגלי חל ב-1606, עקב דרישתו של המלך ג'יימס שהארכיבישוף הקתולי באנגליה יישבע שבועת אמונים לכתר, דרישה לה התנגד פאולוס החמישי והובילה לחילופי אגרות קשים בין הקרדינל בלרמינו לבין הכתר.

בנובמבר 1615 קיבל פאולוס החמישי את פניו של הסמוראי הסקורה צוננגה מיפן. הסמוראי הגיע לרומא על מנת לבקש אישור סחר עם "ספרד החדשה" ושליחת מיסיונרים ליפן. האפיפיור אישר שליחת מיסיונרים, אך העביר את בקשת הסחר לאישורו של פליפה השלישי, מלך ספרד.

פעילות ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולוס החמישי היה נחוש להעלות את משפחתו לעמדת כוח מרכזית בעיר אליה אך הגיעה. הוא מינה את אחיו פרנצ'סקו (Francesco ;1556–1620) לדוכס ריניינו (Rignano), את אחיו ג'אמבטיסטה (Giambattista ;1554–1609) למושל רובע בורגו ברומא ונציב טירת סנטאנג'לו ואת בן-אחותו אורתנזיה, שיפיונה (אותו אימץ כבן) לקרדינל והעניק לו את תואר נסיך ויוורו (Vivero). הוא השתלט על אדמות רבות באזור הכפרי המקיף את רומא (הקמפנייה, Campagna) ובכך הפך את המשפחה לבעלת האדמות הגדולה באזור, בעלות שכללה מונופול על שירותים כגון הפעלת טחנות קמח ופונדקים.

פאולוס החמישי עסק במפעלי בניה, הוא מימן את סיום בנייתה של בזיליקת פטרוס הקדוש והרחיב את ספריית הוותיקן, תוך הפרדת הארכיונים הסודיים של הוותיקן וסגירתם לקהל. כמו כן שיפץ את האקוודוקט הרומאי העתיק אקווה טראיינה ("מי טריאנוס"), שנקרא לאחר השיפוץ "אקווה פופולה" ("מי האפיפיור"), ושיפר במידה רבה את הובלת המים לרומא.

כבר בראשית כהונתו, ב-1605, ייסד את "בנק רוח הקודש" (Il Banco di Santo Spirito) הבנק של הוותיקאן והבנק הלאומי הראשון בעולם, על מנת להשתחרר מהתלות בבנקאי פירנצה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת בגיל 68 ונקבר בקפלה פאולינה בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה ברומא.

יורשו היה גרגוריוס החמישה עשר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
לאו האחד-עשר
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
גרגוריוס החמישה עשר