בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקום משכנו של בית הדין בעיר האג

בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (שמו הרשמי: בית הדין הבינלאומי לשפיטת אישים האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, שבוצעו בטריטוריה של יוגוסלביה לשעבר מאז 1991[1], בראשי תיבות באנגלית ICTY) הינו גוף של ארגון האומות המאוחדות, שהוקם על מנת לשפוט נאשמים בפשעים, שבוצעו במהלך מלחמות יוגוסלביה. מקום מושבו הוא בעיר האג, שבהולנד.

בית הדין הוקם בהחלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם מה-25 במאי 1993. סמכות השיפוט שלו משתרעת על ארבע קבוצות של פשעים שבוצעו בשטח יוגוסלביה לשעבר: הפרות חמורות של אמנות ז'נבה, הפרות של דיני המלחמה, רצח עם ופשעים נגד האנושות. העונש הכבד ביותר שבית הדין מוסמך להטיל על נאשם שהרשיע הוא מאסר עולם. מאז ראשית פעולתו ב-1994 התנהלו בפניו משפטיהם של 161 איש.

בית הדין הוא ארגון שהוקם על בסיס אד הוק, כלומר שהוא ייסגר כאשר יסתיים מילוי תפקידו. אין לבלבל בינו לבין בית הדין הפלילי הבינלאומי או בינו לבין בית הדין הבינלאומי לצדק, שהם גופים קבועים, שגם מקום מושבם בהאג, אך הם בעלי סמכות שיפוט שונה.

הקמת בית הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצעה להקמת בית הדין הועלתה על ידי שר החוץ הגרמני קלאוס קינקל. בהחלטת מועצת הביטחון מס' 808 (מה-22 בפברואר 1993) קבעה המועצה כי יוקם בית דין לשפיטת האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי בטריטוריה של יוגוסלביה לשעבר מאז 1991. בהחלטה גם פנתה המועצה למזכ"ל האו"ם להגיש לה דין וחשבון על כל היבטיו של נושא זה ובכלל זה הצעות ספציפיות ודרכי פעולה מתאימות, בשים לב להצעות שהעלו לעניין זה המדינות חברות המועצה.

בהחלטה 827, שנתקבלה שלושה חדשים לאחר מכן, אימצה המועצה את הדו"ח שהגיש לה המזכ"ל‏[2] ואת חוקת בית הדין (Statute) שהייתה נספח לדו"ח. בכך נקבעו סמכויות השיפוט של בית הדין והעונשים שבכוחו להטיל.

במהלך 1993 החל בית הדין לבנות את מטהו. במהלך השנה הראשונה לקיומו ניסחו השופטים הראשונים שמונו לכהן בבית הדין את כללי סדר הדין ודיני הראיות שינהגו בפניו, כמו גם את הכללים להחזקת נאשמים במעצר על ידו ומינוי סניגור עבורם. הייתה זו פעולה מורכבת שכן היא הייתה תקדימית – היה זה בית הדין הראשון שהקים האו"ם לשם דיון באישומים פליליים.

במהלך השנה השנייה לקיומו הושלמה הקמת אולמות המשפט ומתקן המעצר של בית הדין ברובע סכוונינגן שבהאג, ובית הדין קיבל לשורותיו עובדים רבים. ביולי 1994 אויש משרד התובע בבית הדין במידה מספקת כדי לאפשר את תחילתן של חקירות אודות חשדות לעבירות שבוצעו בשטח יוגוסלביה לשעבר. בנובמבר 1994, בעוד המלחמה בבוסניה נמצאת בעיצומה, הוגש לבית הדין כתב האישום הראשון – כנגד הסרבי הבוסני דרגאן ניקולאיץ'.‏[3]

כיום מונה צוות בית הדין בכל התפקידים כ-1,200 איש, שהגיעו מכל רחבי העולם.

מבנה בית הדין וחבר שופטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידות המרכיבות את בית הדין הינן משרד התובע, המזכירות והשופטים, המשובצים ללשכות. כמו כן פועלת במסגרתו יחידת המעצר.

משרד התובע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התובע (Prosecutor) הוא ראש משרד התובע בבית הדין. עליו ועל צוותו מוטל התפקיד לחקור חשדות לפשעים בתחום סמכות השיפוט של בית הדין, לאסוף ראיות, להגיש כתבי אישום ולנהל את המשפטים מצדה של התביעה. התובע מתמנה לתפקידו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם לפי הצעת מזכ"ל האו"ם. התובע הנוכחי (2011), הששי במספר הוא סרז' ברמרץ (Serge Brammertz) מבלגיה (משרת מאז 2007).‏[4]

המזכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזכירות (Registry) מופקדת על מכלול ענייני המנהלה של בית הדין, ובכלל זה ניהול רשומותיו, תרגום מסמכים לשפות שונות, הסדרתם הגעתם של אישים שזומנו להעיד בפני בית הדין והפעלת לשכת המידע לציבור. למזכירות כפופים גם צוותי הסיוע המשפטי של השופטים (ראו להלן). היא מופקדת גם על ניהול יחידת המעצר של בית הדין, שבה מוחזקים מי שמשפטיהם מתנהלים בפניו ועל תוכנית הסיוע המשפטי, המעמידה ייצוג לנאשמים שידם אינה משגת לשכור אותו. בראש המזכירות עומד רשם בית המשפט. כיום (2011) משמש בתפקיד ג'ון הוקינג (John Hocking) מאוסטרליה (מאז 2009), הרשם הרביעי במספר.

השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הדין מכהנים 15 שופטים קבועים ו-10 שופטים שאינם במעמד קבוע (Ad litem), הנבדלים מן השופטים הקבועים בסמכויותיהם.

השופטים נבחרים לבית הדין בהליך הבא:

  • בהזמנת מזכ"ל האו"ם רשאית כל מדינה שהיא חברה קבועה באו"ם וכל מי שהיא במעמד של משקיפה קבועה בו להציע שני מועמדים משתי מדינות שונות, בכפוף לכלל הכשירות לכהונה, שנקבע בחוקת בית הדין.
  • מועצת הביטחון מגבשת מתוך הרשימה הנ"ל רשימה מצומצמת של 28 עד 42 מועמדים סופיים.
  • העצרת הכללית של האו"ם בוחרת 14 שופטים קבועים מתוך הרשימה שגיבשה מועצת הביטחון‏[5].

שופטים לא קבועים נבחרים לכהונתם בהליך דומה (העצרת הכללית של האו"ם בוחרת 27 שופטים מתוך רשימה של לפחות 54 מועמדים סופיים).

כהונת השופטים נמשכת ארבע שנים, והם רשאים לעמוד לבחירה מחדש.

מאז הקמתו מונו לבית המשפט בסך הכל 80 שופטים, קבועים ושאינם קבועים, מ-49 מדינות שונות. 20 מאלו הן נשים.‏[6]

נשיא בית הדין נבחר מתוך חבר השופטים הקבועים שלו ועל ידי שופטים אלו. הוא מכהן בתפקידו שנתיים ורשאי לעמוד לבחירה מחדש לתפקיד זה. מאז 2008 בוחר בית הדין יחד עמו גם סגן נשיא, לתקופות כהונה זהות.

הנשיא הראשון של בית הדין היה אנטוניו קאסס (Antonio Cassese) מאיטליה (1993-1997). מאז נובמבר 2011 מכהן כנשיא בית הדין השופט תאודור מרון מארצות הברית.

לשכות השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הדין קיימות ארבע לשכות שופטים (Chambers), מהן לשכה אחת המופקדת על הדיון בערעורי נאשמים על פסקי הדין של שופטים מן הלשכות האחרות.

בכל אחת משלוש הלשכות העיקריות מכהנים שלושה שופטים קבועים ועד ששה שופטים שאינם קבועים. לכל הרכב שופטים היושב בדין במשפטו של נאשם מתמנים שלושה שופטים, שלפחות אחד מהם הוא שופט קבוע.

לשכת הערעורים משמשת כערכאת הערעור של בית הדין וגם כערכאת הערעור לנאשמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה. מכהנים בה שבעה שופטים, ששניים מהם הינם שופטים קבועים של בית הדין הפלילי לרואנדה. כל ערעור נשמע על ידי הרכב של חמישה שופטים מלשכת הערעורים.

השופטים מכל לשכה מסתייעים בעבודתם בצוות הסיוע המשפטי של אותה לשכה, המסייע בידם בטיפול בתיקים שלפניהם, בהכנת מסמכים ובמחקר משפטי.

יחידת המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא מעצר טיפוסי ביחידת הכליאה (התמונה מוצגת בהסכמת בית הדין)

נאשמים שלא נמצאו זכאים לשחרור על תנאי ממעצר נכלאים למשך משפטם ביחידת המעצר של האו"ם (United Nations Detention Unit - UNDU), הנמצאת בסחוונינגן, כשלושה קילומטרים מבית הדין. כל אחד מן הנאשמים בה נכלא בתא בן כ-15 מטרים מרובעים, המיועד לאדם אחד. מצוי בו ריהוט בסיסי, שירותים ומקלחת, רדיו, טלוויזיה ומחשב (ללא גישה לאינטרנט). העצורים זכאים לביקורים ולשיחות טלפון לקרוביהם, ועומדים לרשותם שירותי דת, ספרייה וחדר כושר. הם רשאים לשהות בחלק משעות היום מחוץ לתאיהם ולקיים פעילויות משותפות. התנאים המשופרים ביחידת המעצר בהשוואה למתקני כליאה אחרים נובעים מרצונו של הנשיא הראשון של בית הדין להדגיש כי הכלואים הם בחזקת חפים מפשע כל עוד לא נקבע אחרת.

פעולת בית הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-3 ביוני 2011 התנהלו או שעודם מתנהלים בפני בית הדין משפטיהם של 161 איש, לפי הפירוט הבא:‏[7]

  • 35 שמשפטיהם עודם מתנהלים - ארבעה בשלב קדם-משפט, 14 בשלב המשפט עצמו, 16 בשלב הערעור, ואחד שהואשם וטרם נלכד;
  • 126 שההליכים נגדם הסתיימו:
  • 13 שזוכו;
  • 64 שנדונו למאסר – מהם ארבעה הממתינים להעברה למדינה אחרת לריצוי עונשם, 25 שהועברו למדינה אחרת לריצוי עונשם, 32 שסיימו את ריצוי עונשם ושלושה שנפטרו במהלך ריצוי העונש;‏[8]
  • 13 שמשפטיהם הועברו מבית הדין ומתנהלים בפני ערכאה מדינתית;
  • 36 שהאישומים נגדם בוטלו או שנפטרו – 20 שהאישומים נגדם בוטלו, 10 שנמצא שנפטרו לפני שהועברו לחזקת בית הדין, 6 שנפטרו לאחר שהוסגרו לבית הדין.

בנוסף לכך מצויים במעצר שני חשודים שמשפטם בפני בית הדין טרם החל.

האישים שהובאו למשפט בפני בית הדין היו החל מדרג של חיילים פשוטים ועד לראשי מדינה, ראש ממשלה ומפקדי צבא ומשטרה.

כתב האישום האחרון – קודם למעצרו והסגרתו לבית הדין של רדובאן קרדז'יץ' - הוגש לבית הדין במרץ 2004, והוא ציפה להשלים את ההליכים המשפטיים לפניו עד 2013. כעת צפוי משפטו של קרדז'יץ' להסתיים במהלך 2012 והערעור על פסק הדין, ככל שיוגש, יישמע עד 2014. לכידתו של ראטקו מלאדיץ' במאי 2011 צפויה להאריך את משך הפעולה של בית הדין מעבר למועד האמור לעיל.

הישגים וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 פרסם בית הדין מסמך המפרט את ההישגים העיקריים שהשיג, לטענתו, ואלו הם, בתמצית:‏[9]

  • הובלת המגמה של מעבר מאי נשיאת פושעי המלחמה בעונש להטלת אחריות פלילית עליהם, בפרט לאור אי הרצון של רשויות התביעה ביוגוסלביה לשעבר להעמידם למשפט;
  • יצירה של בסיס עובדתי אודות הפשעים שנעשו, באמצעות איסוף הראיות למשפטים כמו גם הקביעות העובדתיות שנעשו בפסקי הדין;
  • עשיית צדק עם אלפי קורבנות והשמעת קולם – באמצעות העדים הרבים שהתייצבו להעיד בפני בית הדין;
  • הרמת תרומה ממשית למשפט הבינלאומי הפלילי, גם בזכות היות בית הדין הטריבונל הפלילי הבינלאומי הראשון;
  • חיזוק שלטון החוק באמצעות קידום השימוש בנורמות משפטיות בינלאומיות בנוגע לפשעי מלחמה.

לעומת זאת נשמעו טענות של ביקורת נגד בית הדין ופעולתו בנושאים שונים. בין השאר נטען כי פעולתו מגבירה את המתח בין מדינות יוגוסלביה לשעבר במקום לקדם פיוס ביניהן, כי יש לבית הדין הטיה לרעה נגד הסרבים (המהווים כ-68% מן הנאשמים שבאו לפניו)‏[10] וכי איש מבכירי נאט"ו לא הואשם בפני בית הדין בפשעים בקשר לניהולה של מלחמת קוסובו. כמו כן הועלתה הטענה שבית הדין גזר למורשעים עונשים מקילים ביחס לפשעים שבהם הורשעו, והועלו טענות על אורכם הרב של חלק מן המשפטים המתנהלים בפניו, ועל עלות הפעלתו של בית הדין (כ-290 מיליון דולר לשנים 2010-2011).‏[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם בית הדין באנגלית: The International Tribunal for the Prosecution of Persons Responsible for Serious Violations of International Humanitarian Law Committed in the Territory of the Former Yugoslavia since 1991, או בקצרה The International Criminal Tribunal for the former Yugoslavia.
  2. ^ דו"ח מס' http://www.icty.org/x/file/Legal%20Library/Statute/statute_re808_1993_en.pdf) S/25704).
  3. ^ ניקולאיץ' הואשם בקשר לתפקידו כמפקד מחנה ריכוז במלחמת בוסניה.
  4. ^ בתפקיד התובע השני בבית הדין (1994-1996) שימש השופט הדרום-אפריקני ריצ'רד גולדסטון.
  5. ^ מאז 2008 ובאופן זמני יכולים להיבחר 16 שופטים קבועים.
  6. ^ נכון לחודש יוני 2011. מקור: http://www.icty.org/sections/AbouttheICTY/Chambers.
  7. ^ מקור: http://www.icty.org/sections/TheCases/KeyFigures.
  8. ^ נאשמים שהורשעו ונידונו למאסר מועברים לריצוי עונשם מחוץ להולנד, באחת מ-17 מדינות שהסכימו לכלוא בתחומן מורשעים שכאלו (בפועל, עד כה (2011) הועברו רק אל 12 מהן מורשעים לריצוי עונש) (מקור: http://www.icty.org/sid/10276).
  9. ^ http://www.icty.org/x/file/Outreach/view_from_hague/jit_accomplishments_en.pdf.
  10. ^ http://eprints.kingston.ac.uk/5511/1/Hoare-M-5511.pdf.
  11. ^ http://www.icty.org/x/file/About/Reports%20and%20Publications/AnnualReports/annual_report_2010_en.pdf.