בוסניה והרצגובינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוסניה והרצגובינה
Bosna i Hercegovina
Босна и Херцеговина
Flag of Bosnia and Herzegovina.svg Coat of arms of Bosnia and Herzegovina.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: ההמנון הלאומי של בוסניה והרצגובינה
מיקום בוסניה והרצגובינה
יבשת אירופה
שפה רשמית סרבית, קרואטית, בוסנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סרייבו
43°52′N 18°25′E / 43.867°N 18.417°E / 43.867; 18.417
משטר רפובליקה פדרלית
ראש המדינה

חבר הנשיאוּת הבוסניאקי
חבר הנשיאוּת הסרבי
חבר הנשיאוּת הקרואטי
ראש הממשלה
נשיאוּת בוסניה והרצגובינה
בקיר איזטבגוביץ'
נבּ‏וֹ‏ישה רדמנוביץ'
ז'לקוֹ‏ קומשׂיץ'
וייקוסלאב בוונדה
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מיוגוסלביה
5 באפריל 1992
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
51,197 קמ"ר 
129 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
3,871,643 נפש 
129 בעולם
75.62 נפש לקמ"ר
126 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
32,160 מיליון $ 
111 בעולם
8,307 $
131 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.731 
86 בעולם
מטבע המרק הסחיר ‏ (BAM)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .ba
קידומת בינלאומית 387+

בוסניה והרצגובינהבוסנית: Bosna i Hercegovina; בסרבית באותיות קיריליות: Босна и Херцеговина) היא מדינה באזור חבל הבלקן שבדרום אירופה עם שטח של כ-51,129 קמ"ר ואוכלוסייה של כארבעה מיליון. המדינה כוללת אנשים משלושה לאומים: סרבים (נוצרים אורתודוקסים ברובם), בוסניאקים (מוסלמים) וקרואטים (קתולים); שלושה לאומים אלה מכונים גם בשם "העמים המרכיבים". אזרחי המדינה בכללותם נקראים בוסנים. המדינה מורכבת משתי ישויות בעלות ניהול עצמי רחב: הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ורפובליקה סרפסקה.

המדינה גובלת מצפון וממערב בקרואטיה, ממזרח בסרביה ומדרום במונטנגרו. המדינה מוקפת כולה יבשה למעט כ-20 קילומטרים בחוף הים האדריאטי. עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר היא סרייבו.

בעבר הייתה המדינה חלק משבע המדינות שהרכיבו את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. בוסניה והרצגובינה קיבלה את עצמאותה במהלך מלחמות יוגוסלביה, בשנות ה-90 של המאה ה-20.

מבחינה מדינית, המדינה מחולקת לשתי ישויות: רפובליקה סרפסקה הסרבית והפדרציה של בוסניה והרצגובינה הבוסניאקית-קרואטית. בוסניה היא האזור הגאוגרפי המרכזי של המדינה, והרצגובינה היא האזור הדרומי, שקיבל את שמו במאה ה-19.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם בוסניה הוא על שם הנהר בוסנה ששמו גזור מהשורש 'בוס' שמשמעותו בשפות הודו-אירופיות רבות היא "מים זורמים". האיזכור הראשון של השם בוסניה הוא משנת 958 עת הפך הקיסר הביזנטי קונסטנטין ה-7 את האזור לאזור מנהלי בשם בוסניה בתוך האימפריה הביזנטית. האזור הידוע היום בשם הרצגובינה היה ידוע בתקופת ימי הביניים המוקדמים בשם זאומליה, על שם שבט זאצלומוי הסלאבי שישב בו.

ב-1440, האזור נשלט על ידי השליט סטייפאן ווקצ'יץ' קוסאצ'ה (Stjepan Vukčić Kosača). אותו שליט קרא לעצמו בכמה שמות, ביניהם "הרצוג (בגרמנית: דוכס) של סנט סאוה", הלורד של חאום ופרימוריה, והדוכס הגדול של ממלכת בוסניה. האזור בו שלט נקרא מאוחר יותר בשם אדמת הרצוג או הרצגובינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של בוסניה והרצגובינה

התקופה הפרה-סלאבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסניה יושבה בסוף תקופת האבן החדשה. בראשית תקופת הברונזה אנשי תקופת האבן הוחלפו על ידי שבטים הודו-אירופאים אילירים. הקלטים החלו להגר לאזור במאה השלישית לפני הספירה ובמאה הרבעית לפני הספירה תוך כדי גירוש השבטים האילירים. עם זאת, ישנם כמה שבטים קלטים ואילירים שהתמזגו ביניהם. השוני הרב בין השבטים בא לידי ביטוי בעיקר בשפת הדיבור. במאה השלישית לפני הספירה פרצה מלחמה בין השבטים האילירים לרומאים שלא סיימו לספח את האזור לאימפריה הרומית עד שנת 9 לספירה. בתקופה הרומאית התיישבו באזור אנשים מכל רחבי האימפריה הרומית לצד השבטים האילירים. הנצרות הגיע לאזור במאה הראשונה לספירה.

לאחר פיצולה הסופי של האימפריה הרומית, האזורים דלמטיה ופאננוניה שהיו בבוסניה של היום סופחו לאימפריה הרומית המערבית. האזור נכבש על ידי האוסטרוגותים בשנת 455, ומאוחר יותר על ידי האלנים וההונים. במאה ה-6, הקיסר יוסטיניאנוס הראשון כבש את האזור וסיפח אותו לאימפריה הביזנטית.

הסלאבים היגרו לאזור מאזורים בצפון מזרח אירופה יחד עם עמים אחרים שהגיעו מאותו אזור. הם פלשו לאימפריה הרומית המזרחית והתיישבו בבוסניה והרצגובינה של היום. הקרואטים והסרבים הגיעו בפלישה השנייה של העמים הסלאבים.

תקופת ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים הוקמה ישות פוליטית במערב חבל הבלקן, עם הפלישה הסלאבית שהתחוללה מוקדם יותר. שבטים אלה הביאו עמם את המבנה הסוציאלי והשבטי והקימו שיטה פיאודלית רק עם פלישת הפרנקים במאה ה-9, באותה העת בה העמים הדרום סלאבים קיבלו את הנצרות.

ממלכת סרביה וקרואטיה פיצלה את השליטה בבוסניה והרצוגבינה. בהמשך, השליטה באזור עברה לסרוגין בין ממלכת הונגריה לאימפריה הביזנטית והאזור נהפך לאזור סכסוך. במאה ה-12 האזור פוצל שוב ומאוחר יותר נעשה עצמאי תחת שלטון שליט מקומי הנושא בתואר באנס. השליט הראשון, באן קואלין, השיג שקט ושלום לשלושה עשורים, על אף שהיה שנוי במחלוקת בעיני הכנסייה הבוסנית. בתקופת שלטונו פרח המסחר עם אזורים שכנים כונציה.

היסטורית בוסניה במאה ה-14 החלה בסכסוך בין שתי משפחות - שוביץ' (Šubić) וקוטרומניץ' (Kotromanić). הסכסוך הסתיים ב-1322 כאשר סטייפאן קוטרומאניץ' ה-2 (Stjepan II Kotromanić) היה לבאן (שליט). עד למותו ב-1353 הוא הצליח להגדיל את שטחי הממלכה מצפון וממערב וכן סיפח את זאומליה וחלקים מדלמטיה. תחת שלטונו של אחיינו-יורשו טוורטקו (Tvrtko), בוסניה גדלה גם בכוחה וגם בשטחה, עד שלבסוף הפכה לממלכה עצמאית ב-1377. לאחר מותו ב-1391, בוסניה החלה נחלשת.

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרובינציית בוסניה בתקופה העות'מאנית

האימפריה העות'מאנית שהחלה בכיבוש אירופה היוותה איום גדול על אזור חבל הבלקן באמצע המאה ה-15. לבסוף לאחר עשור של אי יציבות בבוסניה נפלה בוסניה ב-1463, הרצוגבינה נפלה בשנת 1482. בגיבויה של ממלכת הונגריה מוקמת מחדש "ממלכת בוסניה" עד לפירוקה בשנת 1527.

נפילת בוסניה לידי האימפריה העות'מאנית החלה תקופה חדשה בהיסטוריה של בוסניה והביאה לשינויים מהותיים בתרבותה ובפוליטיקה במדינה. העות'מאנים התירו לבוסניה לשמר את זהותה בכך ששילבו אותה כפרובינציה נפרדת באימפריה העות'מאנית, תוך שמירה על שמה ההיסטורי ושלמותה הטריטוריאלית. בכך הייתה בוסניה למקרה יוצא דופן בשליטת האימפריה העות'מאנית בבלקנים.

העות'מאנים הביאו למספר שינויים משמעותיים במינהל הסוציו-מדיני, כולל שיטת רישום המקרקעין והבעלות בהם, ארגון מחדש של יחידות השלטון המקומיות והשיטה מורכבת של דרוג חברתי על פי מעמדות ודתות. לשלוש מאות שנות השלטון העות'מאני הייתה גם השפעה ניכרת על הרכב האוכלוסייה בבוסניה, אשר השתנתה מספר פעמים עקב כיבושי האימפריה, המלחמות התכופות עם המעצמות האירופיות, גלי הגירה כתוצאה מאילוצים כלכליים והוראות שלטוניות, ומגיפות. בסיום השלטון העות'מאני היה המגזר המוסלמי, דובר שפה סלאבית, לגדול ביותר באוכלוסייה, זאת כתוצאה מהגבלות שהטיל השלטון והמרות דת מטעמי נוחיות. הקהילות הנוצריות בבוסניה ידעו גם הן שינויים משמעותיים. הפרנציסקנים הבוסנים (והקהילה הקתולית כולה) זכו להגנה כלשהי בצווים שלטוניים רשמיים, בעוד הכנסייה הבוסנית נעלמה לחלוטין.

ככל שהתארך שלטון האימפריה העות'מאנית בבלקנים השתפר המצב הביטחוני בבוסניה והשתפרה הרווחה בפרובינציה. מספר ערים, בהן סרייבו ומוסטר, נוסדו והתפתחו לכלל מרכזים אזוריים למסחר ולתרבות עירונית, כפי שתעד בשנת 1648 הנוסע העות'מאני אווליה צ'לבי. ערים אלה זכו למימון הסולטאן לבניית מבנים רבים בסגנון האדריכלות הבוסנית, כך למשל נבנתה הספרייה הראשונה בסרייבו, מדרסות, בית ספר להגות סופית, מסגדים, הגשר הישן במוסטר, ועוד.

כמה מבני בוסניה אף השפיעו על תרבותה ומדיניותה של האימפריה העות'מאנית באותה עת. מגויסים מבני בוסניה היוו חלק משמעותי מהצבא העות'מאני בקרב מוהאץ' ובעימותים צבאיים אחרים, רבים מבני בוסניה עלו בסולם הדרגות והגיעו לעמדות פיקוד בכירות. כמה מבני בוסניה בלטו בהגות הסופית ובשירה בטורקית, אלבנית, ערבית ובשפות הפרסיות.

בשלהי המאה ה-17 החלה היחלשותה הצבאית של האימפריה העות'מאנית להשפיע על בוסניה, והסכם קרלוביץ, משנת 1699, הפך את בוסניה פעם נוספת לאזור ספר בגבול המערבי של האימפריה. המאה ה-18 אופיינה בכשלונות צבאיים נוספים של האימפריה, ביטויי מרי רבים בבוסניה ומספר מגיפות שהיכו במדינה. ניסיונות סרק של השער הנשגב למודרניזציה של האימפריה העות'מאנית נתקלו בחוסר אמון ובעוינות גוברת בבוסניה, שם עמדו האריסטוקרטים המקומיים לשאת בעיקר הנזק כתוצאה מן הרפורמות המוצעות. גורם זה לצד התסכולים לנוכח הוויתורים הגוברים של האימפריה למדינות הנוצריות במזרח, הגיעו לשיא בניסיון מרד כושל בראשות חוסיין גראדשצ'ביץ' (Husein Gradaščević) בשנת 1831, שבעקבותיו ביצע הסולטאן מהמוט השני טבח ביניצ'רים ופיזר את היחידה. ניסיונות מרד נוספים דוכאו עד לשנת 1850, אולם המצב המדיני בבוסניה המשיך להתדרדר. מצוקה חקלאית הביאה בשנת 1875 להתקוממות הרצגובינה בה השתתפו איכרים רבים. ההתקוממות התפשטה אף למדינות נוספות בבלקן, הביאה למעורבות המעצמות ולבסוף הובילה לקונגרס ברלין ולהסכם ברלין בשנת 1878.

שלטון אוסטרו-הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס ברלין, בשנת 1878, קיבל שר החוץ של האימפריה האוסטרו-הונגרית, גיולה אנדראשי (Gyula Andrássy), את השליטה והמינהל בבוסניה והרצגובינה ואף את הזכות להציב בסיסי צבא בשטח המחוז העות'מאני (סנג'אק) נובי פאזאר (בטורקית: Yeni Pazar sancağı), אשר נותר תחת שליטה עות'מאנית. האימפריה האוסטרו-הונגרית ראתה בשליטתה בבוסניה והרצגובינה נתיב דרכו תקנה השפעה בחציו המערבי של חבל הבלקנים.

לאחר ההשתלטות הגיעו שלטונות האימפריה האוסטרו-הונגרית להסכם עם הבוסנים, אולם בחלקים הדרומיים של בוסניה נותרו מתחים. שלטונות אוסטרו-הונגריה החלו בשורה של רפורמות חברתיות ומינהליות במדינה, אשר הפכו את בוסניה והרצגובינה ל"מושבה קולוניאלית למופת". במטרה לבסס את היציבות המדינית באזור, ולהפיג את המתחים עם לאומנים סלאביים בדרום, בית הבסבורג פעל לקודיפיקציה של מערכת החוקים המקומית, להנהגת מדיניות שלטונית חדשה ולהנהגת מודרניזם. בסרייבו בנה השלטון שלוש כנסיות קתוליות.

ב-18 ביוני 1881, שלוש שנים לאחר שהשתלטה על בוסניה והרצגובינה, קיבלה האימפריה האוסטרו-הונגרית הכרה גרמנית ורוסית בסיפוח חבל ארץ זה, עם הקמתה מחדש של ברית שלושת הקיסרים. אולם, עם עלייתו לשלטון של ניקולאי השני, קיסר רוסיה, חזרה בה רוסיה מן ההסכם והודיעה בשנת 1897 כי יש מקום לבחון מחדש את סיפוח בוסניה במועד עתידי שלא צוין.

בתחילת המאה ה-20 החלו אירועים חיצוניים להשפיע על יחסיה של בוסניה והרצגובינה עם האימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-10 ביוני 1903 התחוללה בסרביה הפיכה עקובה מדם, אשר העלתה לשלטון בבלגרד ממשל קיצוני אנטי-אוסטרי. לאחר אירוע זה החלו ניסיונות סרביים לעורר מרד בשלטון, תוך תמיכה במדינה סלאבית מאוחדת בדרום בוסניה והרצגובינה אשר תהיה תחת שלטון בלגרד. המהלך זכה לתמיכה מועטה באוכלוסייה ועיקר התומכים בו היו מן המיעוט הנוצרי אורתודוקסי. המרד שפרץ באימפריה העות'מאנית בשנת 1908 העלה חששות כי השלטון באיסטנבול מנסה לשוב ולשלוט בבוסניה והרצגובינה. אירועים אלה גרמו לשלטונות האוסטרו-הונגריים לחפש במרץ אחר פתרון של קבע לשאלת בוסניה.

ב-2 ביולי 1908 בתשובה לתביעה אוסטרו-הונגרית, הציע שר החוץ הרוסי אלכסנדר איזוולסקי (ברוסית: Александр Петрович Извольский) לתמוך בסיפוח בוסניה בתמורה לתמיכתה של וינה במאמצי רוסיה לזכות בגישה של הצי הרוסי לים התיכון דרך הדרדנלים. לאור התמיכה הרוסית, לראשונה מזה 11 שנים, בסיפוח בוסניה, פרסמו שלטונות אוסטרו-הונגריה ללא תאוםפ מאום מראש עם הרוסים, ב-6 באוקטובר 1908, הכרזה על סיפוח בוסניה והרצגובינה. התגובה הבינלאומית החריפה להכרזה זו גרמה לתחילת משבר בוסניה.מאמץ רוסי נגד הסיפוח כשל לאחר שבריטניה וצרפת סירבו לתמוך בו, משכך הרוסים ומדינת החסות שלהם סרביה, נאלצו להכיר את סיפוחה של בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית במרץ 1909.

המתחים המדיניים באזור הגיעו לשיא ב-28 ביוני 1914 כאשר גברילו פרינציפ, חבר בקבוצת היד השחורה, רצח את יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ורעייתו בסרייבו. אירוע זה היה הניצוץ שהצית את מלחמת העולם הראשונה. אף שבין הכוחות הלוחמים של מדינות שונות היו אף בוסנים, בוסניה והרצגובינה כמעט ולא ידעה נזקים ישירים מן המלחמה הגדולה.

ממלכת יוגוסלביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Bosnia and Herzegovina.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של בוסניה והרצגובינה

התקופה הפרה-סלאבית

תקופת ימי הביניים

התקופה העות'מאנית

שלטון אוסטרו-הונגריה

ממלכת יוגוסלביה

מלחמת העולם השנייה

יוגוסלביה הסוציליסטית

מלחמת בוסניה

בוסניה והרצגובינה

בעקבות מלחמת העולם הראשונה שולבה בוסניה במדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים (שהצטרפה מאוחר יותר לסרביה). החיים בבוסניה והרצגובינה הושפעו משני גורמים עיקריים: המצב הסוציו-אקונומי והמצב הפוליטי. הממשלות והקואליציות ביוגוסלביה התחלפו בצורה תכופה יותר ויותר. המאבקים הפוליטיים העיקריים היו בין הקרואטים שרצו פיזור ממשלות וסמכויות לאזורים השונים לבין הריכוזיות של הסרבים. במהלך תקופה זו חולקה בוסניה והרצגובינה ל-33 מחוזות שנקראים אובלאסטה (Oblast) על פי אזורים גאוגרפיים. חלוקה זו החליפה את החלוקה הישנה לששת המחוזות.

ייסוד ממלכת יוגוסלביה ב-1929, חילק מחדש את בוסניה והרצגובינה למספר אזורים על פי מוצא אתני והיסטורי, עקב זאת הזהות הבוסנית המאוחדת התפרקה. המתיחות הסרבית-קרואטית על מבנה יוגוסלביה לא הביאה בחשבון את מצב בוסניה והרצגובינה. הסכם צווטקוביץ'-מאצ'ק (Cvetković-Maček), שהוליד את מדינת קרואטיה ב-1939, מיקם את בוסניה והרצגוביה בין סרביה לבין קרואטיה. יוגוסלביה נכבשה לבסוף על ידי הצבא הגרמני ב-6 באפריל 1941.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ממלכת יוגוסלביה נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים במלחמת העולם השנייה, כל בוסניה הועברה לשלטון מדינת קרואטיה שהייתה למעשה בובה נאצית (כמו צרפת של וישי). השלטון הנאצי בבוסניה הוביל רדיפות ורציחות, ומאוחר יותר השמדה כללית של האוכלוסייה היהודית. מדינת הבובה הקרואטית התנכלה גם לאוכלוסייה הסרבית המקומית. בעקבות זאת סרבים רבים הצטרפו לצ'אטניקים, ארגון מורדים סרבי מלוכני שנלחם מלחמת גרילה נגד כוחות הכיבוש. אנשי הארגון ביצעו גם רציחות, בעיקר נגד אזרחים מוסלמים בוסניאקים שהיו תחת אזור שלטונם.

בתחילת 1941, יוגוסלביה הקומוניסטית תחת שלטונו של יוסיפ ברוז טיטו אירגנה קבוצות התנגדות רב-אתניות, שנקראו הפרטיזנים, שנלחמו נגד כוחות הציר והפרטיזנים המלוכנים (הצ'אטניקים). ב-25 בנובמבר 1943 המועצה האנטי פשיסטית לשחרור יוגוסלביה החליטה בוועידה ביאיצה לייסד מחדש את בוסניה והרצגובינה כרפובליקה בתוך יוגוסלביה בגבולות שנקבעו על ידי העות'ומנים במאה ה-19 (באופן רשמי, בוסניה והרצגובינה הוקמה רק ב-1946 לאחר כתיבת החוקה שהפכה את בוסניה והרצגובינה באופן רשמי לאחת משש הרפובליקות שהרכיבו את המדינה החדשה). בסוף מלחמת העולם השנייה הוקמה הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה שאיגדה בפדרציה את המדינות מקדוניה, מונטנגרו, סרביה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה וסלובניה.

יוגוסלביה הסוציאליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת בוסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מלחמת בוסניה, טבח סרברניצה

בוסניה והרצגובינה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין אספת הפרלמנט בבירה סרייבו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של בוסניה והרצגובינה

בוסניה הרצגובינה, על פי הגדרתה היא רפובליקה פדרלית דמוקרטית, ייצוגית. בראש המדינה עומדים שלושה נשיאים - סרבי, בוסניאקי וקרואטי, אשר כל אחד מהם נבחר על ידי קהילתו שלו, בבחירות דמוקרטיות. הנשיא מחזיק בסמכויות ייצוגיות בלבד. ראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה העומד בראש מועצת השרים. הרשות המחוקקת של בוסניה והרצגובינה מורכבת משני בתים - בית העמים ובית הנבחרים. בית המשפט העליון התחוקתי הוא העומד בראש הרשות השופטת העצמאית.

החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה של בוסניה והרצגובינה היא חלק חשוב מהסכם השלום בבוסניה והרצגובינה, הידוע בשם הסכם דייטון, שניסוחו החל ב-22 בנובמבר 1995 על יד העיר דייטון, במדינת אוהיו שבארצות הברית, ונחתם בפריז שבצרפת, ב-14 בדצמבר 1995. החוקה של בוסניה והרצגובינה מביאה 4 נספחים מהסכם דייטון, שהופך את השלטון לשלטון מסובך ומפוזר. בנוסף, על פי ההסכם, המדינה מכילה שתי ישויות - הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ורפובליקה סרפסקה. החוקה של בוסניה והרצגובינה מבוססת על זכויות אדם, חופש קידום לשלום, צדק, סובלנות. בנוגע לשלטון, המדינה היא מדינה דמוקרטית עם בחירות חופשיות. הקבוצות האתניות השונות (הבוסניאקים הסרבים והקרואטים) במדינה נקראים "העמים המרכיבים".

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדנאן טרזיץ', ראש ממשלת בוסניה והרצגובינה עד ינואר 2007

אף על פי שבראש המדינה עומד נשיא, הוא אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות משמעותיות. תפקידו העיקרי הוא למנות את ראש הממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות, העומד בראש הרשות המבצעת הנקראת "מועצת השרים".

אספת הפרלמנט מורכבת משני בתים - בית העמים הוא הבית העליון, ובית הנבחרים הוא הבית התחתון. בבית העמים ישנם 15 צירים שעשרה מהם נבחרים על ידי הפדרציה של בוסניה והרצוגבינה. חמישה מהנציגים הם בוסניאקים, חמישה קרואטים וחמשת האחרים הם נציגים סרבים נבחרים על ידי רפובליקה סרפסקה. בבית הנבחרים ישנם 42 חברים: שני שלישים נבחרים על ידי הפדרציה של בוסניה והרצגובינה, ושליש נבחרים על ידי רפובליקה סרפסקה.

בית המשפט החוקתי של בוסניה והרצגובינה הוא בית המשפט העליון. מורכב מתשעה חברים, ארבעה מהם נבחרים על ידי בית הנבחרים של הפדרציה של בוסניה והרצוגבינה, שניים על ידי האספה של רפובליקה סרפסקה, ושלושה נבחרים על ידי בית המשפט האירופי לזכויות אדם.

מפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבוסניה והרצגובינה יש מערכת רב מפלגתית. חלק מהמפלגות הן מפלגות רב לאומיות וחלק מפלגות אתניות.

ראו גם: קטגוריה:בוסניה והרצגובינה: מפלגות

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלוקה מנהלית של בוסניה והרצגובינה
בוסניה והרצגובינה - חלוקה לישויות העצמאיות
חלוקה למחוזות
חלוקה לאזורים

לבוסניה והרצגובינה ישנן כמה רמות של חלוקה מנהלית. החלוקה הראשית היא החלוקה של שתי הישויות העצמאיות - רפובליקה סרפסקה התופסת כ-49% משטח המדינה והפדרציה של בוסניה והרצגובינה שתופסת 51% מן המדינה. הישויות השונות הוקמו בעקבות הסכם דייטון בשנת 1995. נוסף לשתי ישויות אלו, מחוז ברצ'קו הוא מחוז פדרלי עצמאי השוכן בצפון המדינה ואינו משויך לאף אחת משתי הישויות.

החלוקה המשנית של המדינה היא החלוקה למחוזות. בפדרציה של בוסניה והרצגובינה נקראים המחוזות קנטונים, בבוסנית kantoni, בקרואטית županije ובסרבית кантони. בפדרציה ישנם עשרה מחוזות. ברפובליקה סרפסקה ישנם שבעה מחוזות הנקראים אזורים.

החלוקה המשנית של המחוזות היא החלוקה לרשויות מונצפליות שונות (ערים, מועצות מקומיות, ומועצות אזוריות). במדינה ישנם 137 רשויות שונות, 74 בפדרציה של בוסניה והרצגובינה ו-63 מהם ברפובליקה סרפסקה.

חוץ מן הישויות, המחוזות והאזורים, במדינה ישנן ערים הנקראות "ערים ראשיות". הערים הן:

חלוקת המדינה לישויות, מחוזות ואזורים.

מחולקת מנהלית לעשרה מחוזות.
אונה-סאנה (Una-Sana)
פוסבינה (Posavina)
טוזלה (Tuzla)
זאניסה-דובוי (Zenica-Doboj)
פודריניה הבוסנית (Bosnian Podrinje)
מרכז בוסניה (Central Bosnia)
הרצוגבינה-נארטאטוה (Herzegovina-Neretva)
מערב הרצוגבינה (West Herzegovina)
סרייבו (Sarajevo)
מערב בוסניה (West Bosnia)
מחולקת מנהלית לשבעה אזורים.
באניה לוקה (Banja Luka)
דובוי (Doboj)
בייאליינה (Bijeljina)
ולסאניסה (Vlasenica)
סרייבו רומנייה (Sarajevo-Romanija)
פוקה (Foča)
טראבינייה (Trebinje)
  • מחוז ברצ'קו (Brčko) - מחוז עצמאי שלא שייך מבחינה אדמנסטרטיבית לאף אחת מן הישויות.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הבוסנית הרצגובנית מבוססת על חקלאות ותעשייה זעירה. בחקלאות, היבולים העיקריים הם: תפוח אדמה, תירס, כרוב, חיטה, עגבניות ובצל. היקף הדיג בבוסניה הרצגובינה הוא 2,550 טון שלל בשנה.

אוצרות הטבע הקיימים בבוסניה הרצגובינה הם עופרת, ברזל, בוקסיט, ליגניט, מנגן, נחושת, כרום, אבץ, עץ ואנרגיה הידרו-אלקטרית. תעשיית המדינה כוללת הפקת וייצור פלדה, פחם, ברזל, עופרת, אבץ, מנגן, בוקסיט, הרכבת כלי רכב, טקסטיל, מוצרי טבק, רהיטי עץ, הרכבת טנקים ומטוסים, מכשירי חשמל ביתיים, וזיקוק נפט.

היבוא למדינה עומד על שווי של 14.75 מיליארד ש"ח, בעיקר מקרואטיה, איטליה, גרמניה, וסלובניה, והיצוא ממנה הוא בשווי של 2.250 מיליארד ש"ח.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסניה והרצגובינה

בוסניה הרצגובניה ממוקמת במערב חבל הבלקן אשר ביבשת אירופה, גובלת בצפון ובמערב בקרואטיה, בסרביה במזרח ובדרום במונטנגרו. רוב המדינה הררית, במיוחד במרכזה שם ממוקמים האלפים הדינריים. צפון מזרח המדינה מאופיין בנוף מישורי ובקעות שטוחות ורוב הקרקע הפורייה מצויה בו. בדרום המדינה ישנה רצועה באורך של כ-23 קילומטרים המחברים את המדינה לים האדריאטי. ברצועה זו ממוקמת העיר נאום. הרצועה מפרידה למעשה בין החלק העיקרי של קרואטיה לבין מחוז דוברובניק-נרטבה, והופכת את המחוז למובלעת הגובלת מצפון ומצפון מערב בבוסניה והרצגובינה, מדרום ודרום מערב בים האדריאטי וממזרח במונטנגרו.

נהרות ראשים: נהר סאווה המהווה את הגבול הצפוני עם קרואטיה, ויובליו: דרינה, בוסנה ואונה.

בבוסניה והרצגובינה ישנן ארבע ערים שעברו את קו מאה אלף התושבים והן: סרייבו עם 400,000 תושבים, באניה לוקה עם 250,000, טוזלה עם 165,000 וזאניקה עם 146,000 תושבים. אף שהעיר מוסטר לא עברה את קו מאה אלף התושבים, היא נחשבת לעיר גדולה עם כ-94,100 תושבים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמוגרפיה של בוסניה והרצגובינה

בבוסניה הרצגובינה חיות שלוש קבוצות אוכלוסייה: בוסניאקים, סרבים וקרואטים. הבוסניאקים הם ברובם מוסלמים, הסרבים בעיקר נוצרים אורתודוקסים והקרואטים בעיקר קתולים.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה מחולקת כמעט שווה בשווה בין מוסלמים ונוצרים.

מוסלמים 48%, אורתודוקסים 33%, קתולים 19%

קבוצות אתניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום בבוסניה והרצגובינה יש זכויות מלאות לכלל הקבוצות האתניות. למרות ביטול דרישת הסרבים במדינה להפוך את רפובליקה סרפסקה למדינה עצמאית יש עדיין מתחים בין הקבוצות השונות. על אף שהקבוצה הבוסניאקית מהווה כמעט מחצית מן האוכלוסייה, הקבוצות האחרות לא מקבלות את הדומיננטיות שלה, כך שלסרבים יש ישות מדינית נפרדת (רפובליקה סרפסקה) ולקרואטים ייצוג פוליטי שווה.

  • רוב תושבי המדינה הם סרבים, קרואטים ובוסניאקים. התפלגות אתנית (נכון ל-2002):
בוסניאקים - 48%.
סרבים - 37.1%.
קרואטים - 14.3%.
אחרים - 0.6%.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות בוסניה והרצגובינה
בית הכנסת בעיר סראייבו

היהודים הראשונים שישבו באזור זה היו סוחרים מיוון וטורקיה שהיגרו לסראייבו בשנת 1541. הטורקים שישבו במקום, ביקשו לבודד את היהודים מהם ואכן, נבנה בעיר סראייבו רובע יהודי בשם "צ'יפוט חאן".

היהודים סבלו תחילה ממגבלות שהטילו המוסלמים, כפי שהיה גם בשאר מדינות האסלאם אך יחס זה השתנה עם הזמן והם זכו לזכויות שונות. היהודים קבלו זכויות בשנת 1840 ובשנת 1856 קיבלו זכויות נוספות שעזרו להם להתפתח ולהגיע למעמד גבוה יותר מבעבר. עם שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ניתנה ליהודים האמנציפציה.

במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו יהודים רבים מבוסניה-הרצגובינה להשמדה ומעט היהודים שנותרו לאחר המלחמה הקימו קהילה מחודשת בסראייבו או שעזבו לארץ ישראל.

כיום יש בבוסניה והרצגובינה כ-1,000 יהודים, רובם בסראייבו.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי בוסניה-הרצגובינה דוברים בוסנית, סרבית וקרואטית, שהן למעשה שפה אחת.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת באניה לוקה

כחלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאלית של יוגוסלביה, בוסניה נהנתה ממערכת חינוך ברמה גבוהה. המערכת הזו לא רק עודדה תלמידים ללכת ללמוד במוסדות השכלה גבוהה, אלא גם כיבדה השקעה והשגים. שנים מילידי בוסניה זכו בעבר בפרס נובל, המפורסם שבהם הוא איוו אנדריץ' שזכה בפרס נובל לספרות ב-1961. בוסנים רבים עזבו את מדינתם על מנת ללמוד את מקצועות ההיי-טק במקומות כמו צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה. חלק מאזרחי בוסניה הגדירו את תופעת 'בריחת המוחות' כאנשים שיצאו ללמוד על מנת לעזור למדינתם בעתיד, אך רק מעטים חזרו לבוסניה לאחר סיום לימודיהם מחוץ לבוסניה והרצגובינה.

כיום בבוסניה ישנן שבע אוניברסיטאות, אחת בכל עיר גדולה. במשך 15 השנים האחרונות, ההשכלה הגבוהה בבוסניה לא התפתחה בכיוון של מודרניזציה עקב המלחמה שהתרחשה ועקב המצב הכלכלי הקשה. אף על פי שהמלחמה הסתיימה זה מכבר, לא התבצעה שום רפורמה בחינוך בבוסניה והרצגובינה. למרות זאת, המדינה מועמדת לכניסה לאיחוד האירופאי.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך שם נחגג על ידי הערות
1 בינואר ראש השנה האזרחית
7 בינואר חג המולד האורתודכסי נוצרים אורתודוקסים
9 בינואר יום הרפובליקה נחגג רק ברפובליקה סרפסקה
10 בינואר עיד אל-אד'חא מוסלמים משתנה על פי לוח השנה המוסלמי
14 בינואר ראש השנה האורתודוקסי נוצרים אורתודוקסים 2 ימים
27 בינואר יום סנט סאואס נוצרים אורתודוקסים
1 במרץ יום העצמאות
14 באפריל יום שישי הטוב נוצרים קתולים
16 באפריל חג הפסחא נוצרים קתולים 2 ימים
21 באפריל יום שישי הטוב האורתודוקסי נוצרים אורתודוקסים
23 באפריל חג הפסחא האורתודוקסי נוצרים אורתודוקסים 2 ימים
1 במאי יום העבודה
15 באוגוסט יום האסוומפטיון נוצרים קתולים
23 באוקטובר עיד אל-פיטר מוסלמים משתנה על פי לוח השנה המוסלמי
1 בנובמבר חג כל הקדושים נוצרים קתולים
25 בנובמבר יום הרפובליקה נחגג רק בפדרציה של בוסניה והרצגובינה
25 בדצמבר חג המולד נוצרים
31 בדצמבר עיד אל-אד'חא מוסלמים משתנה על פי לוח השנה המוסלמי

הטבלה נכונה לשנת 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות הבלקן
אלבניה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · טורקיה · יוון · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סרביה · קוסובו · קרואטיה · רומניה מפת מדינות הבלקן
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · בלארוס · טרנסניסטריה (בלתי מוכרת) · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סלובקיה · סרביה · פולין · צ'כיה · קרואטיה · רוסיה מפת אירופה הסלאבית