בכר סדקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בכר סדקי

בכר סדקיערבית - بكر صدقي, תעתיק מדויק: בכר צדקי; 1890 - 12 באוגוסט 1937) היה קצין עיראקי ממוצא כורדי שעמד בשנת 1936 בראש הפיכה צבאית, שהייתה ההפיכה הצבאית הראשונה במדינות ערב. סדקי נרצח בשנת 1937 במוסול שבעיראק, ולאחר רציחתו הושב המשטר שקדם להפיכה.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדקי נולד למשפחה כורדית בעיראק. בצעירותו התגייס לצבא האימפריה העות'מאנית, אך מגיל צעיר פיתח אהדה לשאיפות הלאומיות הערביות. הוא למד במכללה הצבאית באיסטנבול, וקיבל דרגת קצונה ב-1915. עם פרוץ המרד הערבי במלחמת העולם הראשונה הצטרף לצבאו של פייסל בנו של חוסיין בן עלי מחיג'אז, שהניף את נס המרד. הוא שירת בסוריה באזור חאלב. לאחר המלחמה עמד בקשרים עם הבריטים. ניסיון זה הביא אותו לעיראק, אותה מסרו הבריטים לשלטון בית המלוכה העיראקי, שהקים פייסל ב-1921, לאחר שפייסל איבד את השלטון בסוריה. במהלך שירותו למד בבית הספר לפיקוד ומטה בבריטניה, ונחשב לקצין מוכשר. ב-1928 מונה לדרגת קולונל, וב-1933 לגנרל. ב-1933 היה מעורב בדיכוי מרד האשורים תוך מעשי טבח קשים באוכלוסייה האזרחית.‏[1] ב-1935 סייע בדיכוי מרד השיעים שדוכא אף הוא ביד קשה.

ההפיכה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייסל הראשון מת במפתיע ב-1933 ואת מקומו ירש בנו ראזי שהיה צעיר ובלתי מנוסה, ונטה לפייס את האלמנטים הלאומניים הקיצוניים שהתרבו בשורות הצבא והפוליטיקה העיראקית. עיראק הייתה להלכה מונרכיה פרלמנטרית, אך נשלטה למעשה על ידי אוליגרכיה של המקורבים אל השושלת ההאשמית, שלא הייתה לרוחם של האלמנטים הלאומיים הקיצוניים.‏[2]

ב-29 באוקטובר 1936 יזם סדקי את ההפיכה הצבאית הראשונה במדינות ערב בעידן המודרני, אשר כוונה כנגד המשטר הפרלמנטרי העיראקי, בראשות ראש הממשלה יאסין אל-האשמי. ההפיכה התחילה בהטלת כרוזים מן האוויר הקוראים למלך ראזי לפטר את ראש הממשלה אל-האשמי, ולמנות במקומו את הפוליטיקאי חכמת סוליימן, ומאיימים בפעולה כוחנית אם הדבר לא יתבצע. סוליימן היה פוליטיקאי שמרני מן הימין, אשר כרת ברית עם מפלגת אל-אהלי השמאלית שקראה לרפורמות. הקבוצה החדשה יצרה קשר עם קציני צבא, ונראתה כמשקל שכנגד לממשלתו הפרו-בריטית של אל-האשמי, שבה היה חבר גם שר ההגנה ג'עפר אל-עסכרי המקורב לבריטים ולחצר המלוכה ההאשמית.‏[3]

הפעולה התבצעה בעת שמפקד הצבא, הגנרל טה אל-האשמי היה בביקור באנקרה, וסדקי שימש כמפקד הצבא בפועל. סדקי הורה למפקדו, אל-האשמי, שלא לשוב, במברק ששלח לאנקרה. בלחץ המאורעות התכנסה הממשלה העיראקית, כאשר כוחות צבא זורמים אל הבירה בגדאד, ומשרדי הממשלה מופצצים מן האוויר. יאסין אל-האשמי הודיע למלך ראזי על התפטרותו, ובאותו הערב מינה המלך ממשלה חדשה בראשות סוליימן, כפי שדרשו המורדים. שר ההגנה אל-עסכרי נרצח בידי המורדים.‏[4]

נפילתו ורציחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההפיכה היה ניצחונו של סדקי שלם. הוא שלט, למעשה בעיראק, על אף שהמלך נותר על כסאו, ולהלכה שלט המלך באמצעות ראש הממשלה סוליימן. אנשי הממסד הוותיק נרצחו, או יצאו לגלות. הפוליטיקאי נורי סעיד, שהיה מזוהה יותר מכל עם הממסד הוותיק, הפרו-בריטי, יצא לגלות בקהיר.

סדקי ניסה לקדם מדיניות עצמאית ובלתי תלויה בבריטים. הוא הקים מחנות צבא, ובניגוד לחוזה האנגלו עיראקי, רכש נשק מגרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, ואף העביר סיוע לערביי ארץ ישראל ששימש כנגד הבריטים שניסו לדכא את המרד הערבי הגדול.‏[5]

עם זאת, היה המשטר החדש רעוע מלכתחילה. הברית בין השמאל הקיצוני, הימין הקיצוני, וקציני הצבא, לא עלתה יפה. הרפורמות שהובטחו לתומכים בקשר לא בוצעו, וביוני 1937 פרשו אנשי קבוצת אל-אהלי מן הממשלה, על רקע כישלונה ביישום הרפורמות האגרריות שהובטחו.‏[6] מעבר לכל, היו רבים מן הקושרים בעלי אידאולוגיה פאן-ערבית. מוצאו הכורדי של סדקי, ומוצאו התורכמני של סוליימן החשידו אותם בעיניהם כמי שאינם חפצים בקידום אידאולוגיה זו. ממשלת סדקי גם הגבירה חששות אלו כאשר חתמה על ברית סעדאבאד קצרת הימים עם אפגניסטן, טורקיה ואיראן, שלושה גורמים לא-ערבים בעלי שאיפות במזרח התיכון.‏[7]

במקביל, התגבשה בצבא קבוצה של שבעה קצינים, בראשותו של סלאח א-דין א-סבאע', שערערה על מנהיגותו של סדקי, וחתרה תחתיו.‏[8] ב-12 באוגוסט 1937, בעת שהיה בדרכו לביקור בטורקיה, לצפות בתמרוני הצבא הטורקי, עצר סדקי במוסול לפגישה עם מפקד חיל האוויר, מוחמד עלי ג'אווד. מתנקש חמוש באקדח ממוצא כורדי, ירה בשניהם והרגם.‏[9]

לאחר הרצח התפטר סוליימן, והצבא החזיר לשלטון את אנשי הממשל הישן, ומינה מחדש את ראש הממשלה ג'מיל אל-מדפעי, פוליטיקאי ותיק, המזוהה עם השושלת ההאשמית. עם זאת, משטעם הצבא את טעמו של השלטון, התערער במידה רבה המשטר המלוכני הפרלמנטרי בעיראק, ולאחר הפיכת סדקי הייתה מעורבות הצבא בחילופי השלטון עניין שגרתי בעיראק. יש המונים חמש הפיכות צבאיות בין 1938 ל-1941.‏[10] מעורבות זו הגיעה לשיא במהלך מרד רשיד עלי אל-כילאני שהביא להדחת העוצר ההאשמי עבד אל-אילה, ולעימות חזיתי עם הבריטים, שנאלצו לפלוש לעיראק על מנת למנוע הצטרפותה למלחמה לצד מדינות הציר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עליה למדכאי מרד האשורים, דבר, 31 באוגוסט 1933
  2. ^ יעקב שמעוני, "אסיה ואפריקה בין שתי המלחמות", תולדות המאה ה-20, בעריכת ד"ר ש.י. בלוך, הוצאת יזרעאל, תל אביב, 1963, עמ' 412
  3. ^ י. שמעוני, מדינות ערב, פרקי היסטוריה מדינית, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 197
  4. ^ ההפיכה הצבאית בעיראק, דבר, 1 בנובמבר 1936
  5. ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, 2009, עמ' 38
  6. ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 53
  7. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין שתי מלחמות העולם, ספר ה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992, עמ' 239
  8. ^ ארליך, עמ' 95
  9. ^ בכר צדקי נרצח, דבר, 13 באוגוסט 1937
  10. ^ שמעוני, מדינות ערב, עמ' 197