בנימין ביינוש פינקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב בנימין ביינוש פינקל (מכונה: ר' בייניש; ה'תרע"ג, 1913 - י"ח בשבט ה'תש"ן, 13 בפברואר 1990) היה ראש ישיבת מיר בירושלים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה מיר שבבלארוס לרב אליעזר יהודה פינקל, ולמלכה, בתו של הרב אליהו ברוך קמאי, שכיהן אז כראש הישיבה וכרבה של העיירה מיר. בהיותו בן שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא עבר עם משפחתו לעיר סטויבץ, יחד עם תלמידי ישיבת מיר. כעבור זמן עברה הקבוצה לפולטבה. עם סיום המלחמה נפטר סבו ראש הישיבה הרב קמאי, ואביו התמנה תחתיו כראש הישיבה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו, יחד עם תלמידי הישיבה, לווילנה, שם שהו עד אמצע שנת ה'תרפ"א (1921). בקיץ ה'תרפ"א שב עם משפחתו למיר, ואביו חידש את פעילותה של הישיבה במקום. בבחרותו למד בישיבת מיר, והיה מתלמידיו של אביו.

בשנת ה'תש"א (1941) עלה לארץ ישראל עם קבוצת תלמידים בראשות אביו, והוא התיישב בירושלים. הוא סייע לאביו בהקמת הישיבה בירושלים, ולאחר מכן סייע לו במשך עשרות שנים באחזקתה. בשנת ה'תש"ב (1942) נישא לאסתר, בתו של הרב שמואל גריינימן, שבשנות ה-20 כיהן כמנהלה של ישיבת מיר וסייע לאביו באחזקתה. במשך תקופה התגורר בבני ברק והתפלל בבית הכנסת של החזון איש.

לאחר פטירת אביו הרב אליעזר יהודה פינקל, בי"ט בתמוז ה'תשכ"ה, התמנה תחתיו כראש הישיבה ומנהלה. לצדו עמד גיסו, הרב חיים שמואלביץ. בתקופתו יזם בישיבת מיר את שיטת ההספק, שכונתה "הדף", לפיה יש להשלים לימוד של חמישה דפי תלמוד מדי שבוע. נודע בענוותנותו ובצניעותו הרבה. במשך שנים נהג להתפלל מדי יום בכותל המערבי.

לאחר הקמת דגל התורה, בשנת ה'תשמ"ט (1988), הזמינו הרב שך להצטרף כחבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה.

נפטר בשנת ה'תש"ן. בהלווייתו שיצאה מישיבת מיר הספידו הרב שך.

הותיר אחריו חמש בנות, שכולן נשואות לרבנים ילידי ארצות הברית: הרב נתן צבי פינקל, הרב נחמן ליבוביץ, הרב נתן ישראל גלושטיין, הרב בנימין קרליבך והרב אהרן לופיאנסקי. לאחר פטירתו התמנה חתנו הגדול, הרב נתן צבי פינקל, לראשות הישיבה, וחתניו האחרים מונו כר"מים בישיבה.