דגל התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל התורה
אפיון מפלגת חרדית ליטאית
כנסות הכנסת השתים עשרה ואילך
ממשלות 23*, 24, 27**, 28*, 29, 30, 32**
*הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
**הייתה חברה בקואליציה; אגודת ישראל חברתה לסיעה המשותפת יהדות התורה יוצגה בממשלה
אותיות עץ (הבחירות לכנסת ה-12)
מנהיגים אברהם רביץ, משה גפני
שיא כוחה 3 מנדטים (הכנסות ה-17* וה-19)
*נוסף מנדט בעת כהונת הכנסת
נוצרה מתוך אגודת ישראל
התמזגה לתוך יהדות התורה

אגודת החרדים - דגל התורה היא מפלגה חרדית-ליטאית בישראל.

המפלגה הוקמה על ידי הרב אלעזר מנחם מן שך לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988, לאחר שפרש מאגודת ישראל.

הרקע להקמת המפלגה

בשנים שלפני הקמת המפלגה היו חיכוכים בין הרב שך ורבנים ליטאים נוספים ובין אדמו"רים וגורמים חסידיים בהנהגת אגודת ישראל. כבר בשנות ה-50 התנגד הרב מבריסק לריצה משותפת של אגודת ישראל עם פועלי אגודת ישראל. בשנת 1973 רצה אגודת ישראל שוב עם פועלי אגודת ישראל, ובעקבות כך הורו הרב שך והרב יעקב ישראל קנייבסקי (ה"סטייפלער") שלא להצביע עבור המפלגה. בסוף שנות ה-70, התרבו החיכוכים בין הרב שך והרב קנייבסקי לאדמו"רי אגודת ישראל. הרב שך טען שאין ייצוג שיוויוני לציבור הליטאי במוסדותיה של המפלגה ושהזרם החסידי באגודת ישראל מתייחס באהדה רבה מדי לחסידות חב"ד.

בשנת 1983 התכוונו עסקנים ליטאיים, בהם אברהם רביץ, להריץ מפלגה עצמאית בשם תל"י לבחירות לעיריית ירושלים, אך לבסוף בהוראת הרב שך המפלגה לא התמודדה. בשנת 1984, עם הקמת מפלגת ש"ס בסיועו של הרב שך, הורו השניים להצביע למפלגת ש"ס. בבחירות באותה שנה ירדה אגודת ישראל בשני מנדטים. לקראת הבחירות הבאות, נשקלה ריצה משותפת עם תנועת ש"ס, אך לבסוף הוחלט על פתיחת מפלגת דגל התורה על ידי הרב שך, כהמשך להקמת העיתון יתד נאמן בשנת 1985 (יחד עם הרב קנייבסקי שנפטר חודש לאחר מכן) ובד"ץ שארית ישראל בשנת 1988.

הקמת המפלגה ומוסדותיה

לרב שך הצטרפו רוב הרבנים הליטאיים והציבור הקשור אליהם, ובאגודת ישראל נותרו המרכיבים החסידיים שלה, מלבד חסידות בעלזא שהצטרפה גם היא באותן בחירות אל דגל התורה. עם הקמת המפלגה הוקמה גם מועצת גדולי התורה שלה. לאחר פטירת הרב שך עברה ההנהגה לרב יוסף שלום אלישיב ולצדו הרב אהרן לייב שטיינמן. לאחר פטירת הרב אלישיב חל פיצול בציבור הליטאי: בראש מחנה הרוב ניצב הרב שטיינמן, שנתמך בידי רובם הגדול של חברי מועצת התורה של המפלגה, ובראש המחנה השמרני יותר עומד הרב שמואל אוירבך.

הרב שך פתח "ועדת רבנים" למפלגה שבה כיהנו בין היתר, הרב ברוך שמואל דויטש, הרב שלמה זלמן אולמן, הרב נתן זוכובסקי והרב צבי פרידמן[דרוש מקור]. מזכיר הוועדה היה היה הרב שלמה זלמן גרוסמן.

העיתון יתד נאמן מביע את השקפותיה של המפלגה. העיתון הפלס, שהוקם ב-2012, מבטא את השקפת הזרם המחמיר יותר מבחינה אידאולוגית. אנשי זרם זה פרשו למעשה מן המפלגה והקימו את מפלגת נצח, שבהמשך שונה שמה ל"בני תורה".

נציגי המפלגה בכנסת

בבחירות בשנת 1988, היחידות שבהן התמודדה דגל התורה באופן עצמאי, היא קיבלה 34,279 קולות שזיכו אותה בשני מנדטים. אגודת ישראל זכתה בבחירות אלו בייצוג שיא של 5 מנדטים. דגל התורה הצטרפה לקואליציה של ממשלת האחדות הלאומית, ללא תיק.

החל מהבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 מתמודדת המפלגה לכנסת ברשימה משותפת עם אגודת ישראל תחת השם יהדות התורה, כשלרוב מתפצלת הסיעה המשותפת מטעמים טכניים סמוך לבחירות, אך המפלגות רצות יחד.

שני הח"כים שכיהנו מטעם המפלגה מעת הקמתה היו הרב אברהם רביץ ומשה גפני. במהלך הכנסת השבע עשרה הצטרף אליהם אורי מקלב כתוצאה מהסכם רוטציה, כשהוא מחליף את יעקב כהן מאגודת ישראל. כעבור כחודשיים, ב-26 בינואר 2009, זמן קצר לפני הבחירות לכנסת השמונה עשרה נפטר הרב רביץ, והוא הוחלף על ידי יהושע פולק, נציג אגודת ישראל. לפני בחירות לכנסת התשע עשרה הקימו אנשים המזוהים עם מחנהו של הרב שמואל אוירבך את מפלגת נצח, אך היא הסירה את מועמדותה בסמוך לבחירות לאחר שהרב אוירבך הגיע להבנות עם אנשי חסידות גור. בבחירות אלו זכתה יהדות התורה להישג שיא של 7 מנדטים ולדגל התורה נוסף הרב יעקב אשר כחבר כנסת שלישי.

יו"ר המפלגה במשך 20 שנה מהקמתה היה הרב אברהם רביץ, ומשנפטר בראשית 2009 החליפו משה גפני.

כמקובל במפלגות חרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת.


ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

הכנס הארצי הראשון של תנועת דגל התורה, התקיים בא' בניסן ה'תש"ן בהיכל הספורט יד אליהו. במרכז התמונה: הרב שך והרב אלישיב, נואם אברהם רביץ
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-12 (1988) 2 מנדטים: משה גפני, אברהם רביץ
הכנסת ה-13 (1992) במסגרת יהדות התורה 2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה): משה גפני, אברהם רביץ
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת יהדות התורה 2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה): משה גפני, אברהם רביץ
הכנסת ה-15 (1999) במסגרת יהדות התורה 2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): משה גפני, אברהם רביץ רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי אגודת ישראל, ראו כאן.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת יהדות התורה 2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): משה גפני, אברהם רביץ
הכנסת ה-17 (2006) במסגרת יהדות התורה 2 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): משה גפני, אברהם רביץ, אורי מקלב
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת יהדות התורה 2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב מועמד בולט ברשימה שלא נכנס לכנסת: מנחם כרמל (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי אגודת ישראל, ראו כאן).
הכנסת ה-19 (2013) במסגרת יהדות התורה 3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר רשימת מועמדי "דגל התורה" לכנסת ה-19, באתר ועדת הבחירות המרכזית

קישורים חיצוניים