יוסף שלום אלישיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף שלום אלישיב
RavElyashiv21.JPG

Yosef Shalom Eliashiv, signature.svg

תאריך לידה א' בניסן ה'תר"ע
תאריך פטירה כ"ח בתמוז ה'תשע"ב
תאריך לידה לועזי 10 באפריל 1910
תאריך פטירה לועזי 18 ביולי 2012 (בגיל 102)
השתייכות חרדים ליטאים
נושאים שבהם עסק הלכה ופסיקת הלכה, תלמוד בבלי
רבותיו רבי שלמה אלישיב, רבי שמשון אהרון פולנסקי, רבי זליג ראובן בנגיס
הרב יוסף שלום אלישיב בבחרותו
הרב יוסף שלום אלישיב בעת לימוד
הרב בעת תפילת שחרית ב"קראוון"
בכנס הארצי הראשון של תנועת דגל התורה, בהיכל הספורט יד אליהו. מימין לשמאל:אברהם רביץ (נואם), הרב שך, הרב אלישיב, הרב חיים קנייבסקי, הרב שלמה שמשון קרליץ

הרב יוסף שלום אלישיב (מכונה הגרי"ש אלישיב, א' בניסן ה'תר"ע - כ"ח בתמוז ה'תשע"ב ; 10 באפריל 1910 - 18 ביולי 2012) היה תלמיד חכם אוטודידקט ופוסק הלכה נודע. לאחר פטירת הרב שך היה מנהיג הציבור הליטאי וכונה בו "מרן" ו"פוסק הדור".

תולדות חייו

נולד בעיר שאוול שבליטא כבן יחיד להוריו לאחר 17 שנות נישואין‏[1]. סבו מצד אמו, חיה מושא, היה המקובל רבי שלמה אלישיב (עליאשאוו), מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". אביו היה הרב אברהם לוינסון, הרב של הומל. בילדותו שימש כסופר של סבו, לאחר שעיניו של הסב כהו‏[2]. בשנת תרפ"ד (1924) עלה לארץ עם משפחתו אשר השתקעה בשכונת מאה שערים בירושלים. לצורך העלייה שונה שם המשפחה ל"אלישיב", כשם נעוריה של אמו, על מנת לקבל סרטיפיקט משפחתי אחד (שינוי השם נעשה בעצת הרב קוק). לצורך השגת הסרטיפיקט נעזרה המשפחה ברב קוק[3].

לאחר עלייתו לארץ למד תורה באופן עצמאי בבתי מדרש שונים בירושלים, אך לא בישיבה. בשנת תר"ץ (1930), בגיל 20, נישא לשיינה חיה, בתו של הרב אריה לוין (נפטרה בי' בתמוז תשנ"ד (19 ביוני 1994)). הרב אברהם יצחק הכהן קוק סייע בשידוכם וסידר את החופה[4]. בשנת תרצ"ח (1938) הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב זליג ראובן בנגיס, ראב"ד העדה החרדית בירושלים‏[5].

משנת ת"ש (1940) נמנה עם רבני בית המדרש "אוהל תורה" שבראשות הרב שמואל יצחק הילמן. הרב אלישיב כיהן במשך שנים רבות, מיום פטירת אביו, כרב בית הכנסת "תפארת בחורים" בשכונת מאה שערים בירושלים. הוא השתתף בתפילות בית הכנסת ומסר בו שיעור גמרא מדי יום. עם זאת, לא מילא את התפקידים המקובלים של רב בית כנסת, כגון נשיאת דרשות שבת הגדול ושבת תשובה, מכירת חמץ של מתפללי בית הכנסת וכדומה. בעשור הראשון של המאה ה-21, עקב חולשתו, עבר השיעור לבית כנסת במבנה יביל שהוצב במיוחד בסמוך לביתו.

האבל הגדול על מותו התבטא במודעות אבל רבות בשכונות החרדיות

בראשית ימי המדינה מונה הרב אלישיב למשרת רב העיר רמלה, אך לאחר זמן קצר התפטר מתפקידו. בח' בכסלו ה'תשי"א (3 בדצמבר 1950) מונה בידי הרבנים הראשיים לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל[6] לדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים לאחר שהגיש לרב הרצוג תשובה מרשימה בהלכות עגונות[7]. בהמשך מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול, תחילה במינוי זמני לתקופה של כחודשיים בתשט"ו‏[8], בכ"ג בתמוז תשט"ו (18 באוגוסט 1955), ובמינוי קבוע החל מו' באייר ה'תשט"ו (17 באפריל 1956)‏[9]. הוא כיהן במשרה זו עד ז' בחשוון ה'תשל"ג (15 באוקטובר 1972)‏[10]. הרב אלישיב כיהן גם כיו"ר הוועדה הבוחנת של הרבנות הראשית לישראל לעניין מתן תעודות כושר לדיינות‏[11].

בעקבות היבחרו של הרב שלמה גורן לרב הראשי לישראל ולנשיא בית הדין הרבני הגדול, ובעקבות פולמוס פסק דין האח והאחות, פרש הרב אלישיב מבית הדין. עם זאת, הורה לאחרים שלא לפרוש מהרבנות במקום שלא נבחר מועמד ראוי בעיניו.

לאחר פטירת הרב שך היה למנהיג הבולט של הציבור הליטאי בישראל ולסמכות העליונה של מפלגת דגל התורה.

משנת 2003 עבר כמה ניתוחים. משנת 2009 (ה'תשס"ט-ה'תש"ע) נחלש ואושפז מספר פעמים‏[12]. ביוני 2011 עבר ניתוח בעורק סמוך ללב‏[13]. בסמוך לכך נחלש והפסיק למסור את שיעורו היומי. בתחילת 2012 (טבת תשע"ב) הידרדר מצב בריאותו, והוא אושפז בבית החולים שערי צדק עד ליום כ"ח בתמוז תשע"ב בו נפטר כשהוא בן 102.

על פי צוואתו, לא נישאו הספדים בלוויה שנערכה בלילה, מספר שעות לאחר פטירתו, מלבד דברי פרידה של חתנו הרב יצחק זילברשטיין. בלוויה, שיצאה מבית מדרשו במאה שערים למקום קבורתו בהר המנוחות, השתתפו מעל לרבע מיליון איש‏[14][15].

דרך לימודו

הרב אלישיב היה אוטודידקט שלא רכש את השכלתו בלימוד מסודר בישיבות, לא בחו"ל ולא בארץ ישראל, אלא בעיקר על ידי לימוד עצמי. את המסורת בפסיקת הלכה קיבל בעיקר אצל רבי שמשון אהרון פולנסקי מטפליק, אצל הרב זליג ראובן בנגיס ואצל הרב יצחק אייזיק הרצוג.

הוא התייחד בהתמדתו, ועד שנותיו האחרונות נהג לישון שלוש שעות ביממה, מ-11 ועד 2 בלילה. שאר שעות היממה (מלבד תפילות וארוחות) הוקדשו ללימוד. הוא התרחק מפעילות ציבורית ואף לביתו כמעט ולא הקדיש זמן‏[16].

קשה לקבל אינדיקציה ברורה לדרך לימודו, משום שמסר רק שיעור שמיועד לבעלי רקע תורני בסיסי, ורק בעקבות דרישה ציבורית העלה מעט את רמת השיעור. עם זאת ככל הנראה התמקד בפירוש הטקסט שלפניו ונמנע מניתוחים מופשטים.

הרב אלישיב לא עסק בפומבי בעניינים קבליים, אך מקובל בציבור הליטאי כי הבין בתחום זה‏[17].

מנהיגותו

סגנון התנהלותו של הרב אלישיב היה מסוגר: הוא לא הרבה להופיע בציבור, לא נאם באירועים שבהם הופיע, לא כתב ספרים (למעט ספרים שהוציאו בשמו תלמידיו) וגם לא כיהן כחבר באופן רשמי במועצת גדולי התורה של דגל התורה - על אף שהוא ניהל בפועל כמה מישיבותיה‏‏‏[18].

הנהגתו הייתה שמרנית‏[19]. התנגד לרפורמות בציבור החרדי, בהן הקמת מכללות אקדמיות לחרדים, שילוב לימודים אקדמיים בסמינרים לבנות והארכת שנות הלימודים בהם. התנגד להידברות בין חרדים לחילונים במסגרת אמנת כנרת.

בשנת תשע"ב פרסם ביתד נאמן את המכתב הבא:

באשר סוד ויסוד קיומו של עולם התורה וציבור היראים הוא בחיי תורה ויראה על טהרת הקודש, מתוך התבדלות מוחלטת מכל חיי ומושגי העולם החילוני של פורקי עול תורה, על כן יש למחות ולהזהיר מפני כל מיני מגמות מבחוץ לשלוח יד בפך השמן הטהור, שמייסדים "מסגרות מיוחדות לחרדים" שיהיו תחת שליטתם המלאה ועל פי רוחם, ובכלל זה כל מיני מסגרות ומסלולים של שירות לאומי, אזרחי וצבאי... וכן מעודדים כל מיני מכונים ומכללות להכשרות ולימודים חיצוניים של תוארים ותעודות ושל לימודי אקדמיה וכדו', אשר יכניסו שאיפות זרות הקלוטות מבחוץ... שמטרתם בכל אלו לעשות שינוי הרוח והמהות של הציבור החרדי... על כן יש לקרוא: "אל תלך בדרך איתם, מנע רגלך מנתיבתם"...

נאבק בשימוש בהיתר מכירה בשנת השמיטה, תוך עימות חריף עם הרב הראשי אליהו בקשי דורון.

בפרשת הקברים בפסגת זאב בירושלים פסק על פי תשובתו של בעל "חוות יאיר" שבמקרים מסוימים ניתן לפנות קברים לצורך דרך הרבים. הפסיקה הובילה למתיחות בין תומכי הרב אלישיב הליטאים לבין חוגי העדה החרדית ואתרא קדישא.

בעניין בתי הדין לערעורים, סבר הרב אלישיב כי הם מותרים ואף נצרכים, כל עוד מדובר בבירור הסבירות שבפסיקה הערכאה הקודמת. לאור זאת שימש בעצמו כדיין בבית הדין הגדול‏[20].

בזכות מעמדו, להסכמתו הייתה חשיבות רבה. בין השאר, הסכמתו לש"ס שוטנשטיין, הועילה לקבלתו ותפוצתו של ש"ס מבואר זה בקרב המגזר החרדי (לעומת תלמוד שטיינזלץ, שלא התקבל בציבור החרדי). בשנותיו האחרונות מיעט במתן הסכמות לחיבורים תורניים.

בוויכוח על השליטה בישיבת פוניבז' עמד לצדו של הרב שמואל מרקוביץ. בשנת 2010 פרסם מכתב תמיכה בישיבת גרודנה שפונתה ממקומה בצו בית המשפט, ויצא נגד הליכתם לערכאות של התובעים.

השתתף במאבק בשבועונים החרדיים. בשנת 2011 פרסם קול קורא נגד השבועון משפחה, "המסלף ומטשטש השקפת התורה".

בשנת 2011 פרסם מכתב ובו כתב: "מכיוון שהסמינרים הינם מוסדות שנתמכים על ידי הציבור, חייבים הם לשאת בעול הציבור בשיבוץ תלמידות המתאימות לסמינר מבחינה רוחנית ולמנוע דמעת העשוקים שאינן מתקבלות לסמינר". לשם כך הוא הקים ועדת רבנים והורה למנהלי הסמינרים להישמע להם‏[21].

עמדותיו הפוליטיות

מעורבותו הראשונה בתחום הפוליטי הייתה ב-1988, כאשר תמך ברב שך בהקמת מפלגת "דגל התורה". בשנים שבהן היה הרב שך מעורב בפוליטיקה, הייתה השפעתו של הרב אלישיב בפוליטיקה הארצית משנית. בפוליטיקה הירושלמית הייתה לו השפעה רבה, ובשנת 1993 עמד מאחורי הברית שכרתו החרדים עם אהוד אולמרט, בהתמודדותו מול טדי קולק על ראשות העיר ירושלים.

בשנת 1992, לאחר כינונה של הממשלה בראשות יצחק רבין ומינוייה של שולמית אלוני לשרת החינוך והתרבות, חתם על קול קורא יחד עם הרב שך והרב שלמה זלמן אוירבך האוסר על כניסה לממשלה.

ב-1999 הסכים למהלך שהוביל הרב שטיינמן להצטרפות יהדות התורה לממשלת אהוד ברק, על אף שתיק החינוך הופקד בידי איש מרצ.

עם פטירתו של הרב שך, בשנת 2001, ירש הרב אלישיב את מקומו כמנהיג הציבור הליטאי ומפלגתו "דגל התורה", ולצדו בלט הרב אהרן לייב שטיינמן. על אף שכוחה האלקטורלי של "דגל התורה" לא עלה עד לפטירתו מעל שני מנדטים, השפעתו של הרב אלישיב אפשרה לו להיות בעל המילה האחרונה בכל הקשור לפוליטיקה החרדית ולהתנהלות החרדים מול החילונים.

כשהצטרפה המפד"ל לממשלת שרון ב-2003, בה הייתה חברה גם מפלגת שינוי, הרב אלישיב הוציא הודעה חריפה ביותר כנגדה וכנגד מנהיגיה.

בתחילת 2005 עמד במוקד תשומת הלב הציבורית, כאשר בידו היה להכריע האם דגל התורה תיכנס לממשלה המקדמת את תוכנית ההתנתקות. לאחר שהובטח לו שתוכנית הליבה לא תיושם בבתי ספר חרדיים, הסכים לכניסה לממשלה, על אף לחצים גדולים שהופעלו עליו מצד חוגי הימין.

הרב אלישיב הביע את התנגדותו לתוכנית ההתנתקות והוא הורה לחברי הכנסת של "דגל התורה" להצביע נגד התוכנית. בתקשורת פורסם כי נימק זאת ברצון להעביר מסר לציבור כי "אנחנו לא בעד גירוש יהודים, אנחנו אוהבים את ארץ ישראל"‏[22]. בהצבעה האחרונה בנושא בכנסת הוסיף גם כי "מדובר בפיקוח נפש"‏[23]. הוא הורה לח"כ אברהם רביץ, נציגו בוועדת חוקה, חוק ומשפט, להצביע עם האופוזיציה בעד ההצעה למשאל עם על ההתנתקות‏[24], למרות איומים מספסלי השמאל בכנסת, כי ינצלו את החוק התקדימי כדי לערוך משאלי עם גם בענייני דת ומדינה. עם זאת, הורה שלא לעזוב את הקואליציה בשל ביצוע התוכנית.

בשנת 2003 אישר לאורי לופוליאנסקי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. החלטה זו נחשבת תקדימית, לאור המדיניות שהייתה מקובלת קודם לכן בקרב החרדים האשכנזים שלא ליטול תפקידים פוליטיים בכירים בערים שאינן חרדיות‏[25].

גם מינויו המפתיע של הרב יונה מצגר כרב האשכנזי הראשי התאפשר בשל תמיכתו של הרב אלישיב. ההחלטה גררה ביקורת קשה מצד גורמים דתיים לאומיים שטענו כי שיעור הקומה התורני של הרב מצגר אינו מתאים לתפקיד. נטען כי תמיכת הרב אלישיב במינוי נבעה מחשש לחידושים הלכתיים שהיה מנהיג המועמד האחר לתפקיד, הרב יעקב אריאל[26]. יש הטוענים שהמניע העיקרי לפעילותו בנושא היה הרצון לביטול השימוש בהיתר המכירה בשנת השמיטה[דרוש מקור]. היו גם שהאשימו את הרב יוסף אפרתי בסערה סביב היתר המכירה, ותלו אותה באינטרסים כלכליים שיש לו בעניין[דרוש מקור]. האשמת הרב אפרתי בניהול מניפולטיבי של חצר הרב אלישיב הושמעה לא פעם בציבור החרדי‏[27].

בבחירות 2003 לראשות עיריית בני ברק, המחולקת ברוטציה, החליט הרב אלישיב כי יש לקיים את ההסכם ולהפקיד את המשרה בידי מועמד אגודת ישראל, ישכר פרנקנטהל.

בניגוד לנוהגו, הוא הצטרף לעמדתו של בד"ץ העדה החרדית הגורסת שיש להילחם כנגד עריכת מצעד הגאווה בירושלים, ושלא כדעת האדמו"ר מגור הרב יעקב אריה אלתר שגרס שיש להימנע מכך, כדי שלא למשוך תשומת לב למצעד.

כאשר ועידת אנאפוליס יצאה לדרך, הביע את התנגדותו לאפשרות של חלוקת ירושלים, הצטרף לקריאה שכותרתה "על ירושלים ידו גורל" וקרא לציבור להצטרף לעצרת הפתיחה של המאבק נגד התוכניות המדיניות של הממשלה שהתקיימה בבית הכנסת הרמב"ן ברובע היהודי בירושלים.

לקראת בחירות 2009 התגלעו חילוקי דעות בינו לבין הרב שטיינמן בשאלת זהות נציגה השלישי של דגל התורה ברשימת יהדות התורה לכנסת. הרב אלישיב תמך במנחם כרמל בעוד שהרב שטיינמן תמך ביעקב גוטרמן ראש עיריית מודיעין עילית. בסופו של דבר הרב שטיינמן קיבל את דעת הרב אלישיב, וכרמל שובץ במקום השביעי ואילו גוטרמן במקום השמיני ברשימה המשותפת.

משנתו ההלכתית

בזמן כהונתו בבית הדין הרבני הוא התייחד ביכולת פסיקתו בנושאים סבוכים כמו עגונות וממזרות. פסקיו מימים אלו נחשבים לאבני יסוד בסוגיות אלו[דרוש מקור].

הרב אלישיב השיב במהלך חייו אלפי תשובות בכתב ובעל פה. בשנותיו האחרונות לא השיב בכתב אלא לעתים נדירות, כדוגמת פרשת הפיאות שמקור שערן בטקסי פולחן בהודו, שם השיב בעצמו תשובה הלכתית האוסרת על השימוש בהן.

בניגוד לדעת פוסקי הלכה אחרים, דעתו הייתה שייתכן ואין דינם של החילונים כיום כדין תינוק שנשבה, משום שהם יושבים בין יהודים ויודעים שיש מי ששומרים שבת‏[28]. הרב אלישיב סירב לראות ביהודים שאינם שומרי תורה ומצוות גויים לכל דבר, כי אם יהודים חוטאים, על כל המשתמע מכך. לפיכך, אמנם הם אולי אינם תינוקות שנשבו, אך גם לא "מומרים" או "משומדים"‏[29].

בעניין המצוות התלויות בארץ הרב אלישיב ראה את החזון איש כ"מרא דשמעתתא" ("בעל השמועה" בארמית, דהיינו - הבקי ביותר בהלכות אלו), ו"מרא דארעא דישראל" ("בעל ארץ ישראל" בארמית, דהיינו - רבה של ארץ ישראל). עם זאת, למרות הסתמכותו על החזון איש, הוא נטה להקל יותר ממנו במצוות התלויות בארץ[דרוש מקור].

בשנת תשמ"ו פרסם יחד עם הרב שך והרב שלמה זמן אוירבך פסק הלכה לפיו הפלאשים הם ספק יהודים ועליהם לעבור גיור.

בשנת תשע"א יצא נגד פסקו של הרב עובדיה יוסף שקבע כי הגיורים הנערכים בצה"ל תקפים לפי ההלכה‏‏‏[30]. לאחר שפורסמו מודעות רחוב מטעמו ומטעם העדה החרדית לעצרת מחאה ומעמד קריעה על הפסיקה, חתם הרב יוסף על מכתב המבהיר כי התכוון להכשיר רק את מי שקיבלו על עצמם שמירת מצוות‏[31].

דיני נפשות

כפוסק החשוב ביותר בציבור הליטאי הגיעו לפתחו של הרב אלישיב שאלות רבות העוסקות בחיי אדם, וקיימות פסיקות רבות שלו בנושא. אחת מפסיקותיו הידועות היא איסור על ניתוק ממכשירי החייאה של חולה שמת מוות מוחי. הרב אלישיב הגדיר ניתוק כזה כרצח.

פסיקה מקורית נוספת שלו עוסקת ברמת הסיכון שמותר ליטול בכניסה לניתוח; הוא נשאל אודות ילד חולה בהידרוצפלוס, שהיה צריך להיכנס לניתוח קוסמטי שהיה כרוך בסיכון חיים. הרב אלישיב פסק שמותר להיכנס לניתוח אך ורק כאשר מדובר בניתוח שהרופא המנתח עומד לשלם מחיר אישי עבור טעות אפשרית שהוא עלול לעשות, אך במקרה הנוכחי של הילד החולה בהידרוצפלוס, ההורים לוקחים את הסיכון מראש מכיוון שהילד מכביד על חייהם האישיים, והם לא יתבעו את הרופא על רשלנות, ומכיוון שכך חל איסור להיכנס לניתוח‏[32].

בשו"תים שפורסמו בשנת 2004 קבע שהתרחקותם של יהודים מהדת היא הגורם לכך "שבזמן האחרון מתפשטת המחלה שאין לה תרופה, שהרי זו מידה כנגד מידה"‏[33].

צאצאיו ותלמידיו

לרב יוסף שלום אלישיב היו 12 ילדים, מהם 6 נפטרו בחייו:

עם פטירתו הוערך מספר צאצאיו בכ-1,400‏[35] בהם שני נכדי נינים (דור שישי), מצאצאיה של בתו הרבנית בת שבע קנייבסקי‏[36].

לרב אלישיב היו תלמידים רבים, והמוכר שבהם הוא הרב יוסף אפרתי שגם שימש כנהגו ועוזרו האישי ("משמש", או "נאמן ביתו", בעגה החרדית). בין תלמידיו: הרב בן ציון קוק, שהוציא ספרים עם פסקי הלכה שלו; הרב צבי ובר - רב בנווה יעקב וחבר בד"ץ שארית ישראל; הרב משה מרדכי קרפ - רב במודיעין עילית; הרב צבי וייספיש - ראש ישיבת הר"ן; הרב דוד אריה מורגנשטרן והרב יצחק דרזי, מחבר הספרים "שבות יצחק".

פרסומים עם דברי תורתו

כתביו של הרב אלישיב קובצו על ידי תלמידיו:

  • קובץ תשובות - שו"ת ארבעה חלקים, ירושלים תש"ס-תשע"ב
  • הערות - סדרת ספרים המכילה סיכומים של שיעורים על מסכתות התלמוד הבבלי
  • הגדה של פסח מבית רבינו הגרי"ש אלישיב, תשס"ו
  • שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב - ברכות, שזורים בפסקי הלכה והנהגות ששמע הרב בן ציון הכהן קוק, הוצאת פלדהיים, תשע"א
  • כתבוני לדורות - 460 מכתבים ואגרות בענייני השקפה.
  • כתבי הגרי"ש - על פרקי אבות (שני כרכים), תשע"ג-תשע"ד. יצא לאור מכתב ידו, על ידי "המכון להוצאת כתבי ופסקי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל"
  • כתבי הגרי"ש - על ימים נוראים וסוכות, תשע"ג. יצא לאור מכתב ידו, על ידי המכון להוצאת כתביו.
  • משנת הגרי"ש - על הלכות שביעית, תשע"ד. יצא לאור, על ידי המכון להוצאת כתביו.
  • דברי אגדה - על פרשיות התורה ומועדים, מתוך כתב ידו יצא לאור בחייו, תשס"ה שיחות שנאמרו ב"תפארת בחורים".

כמו כן, יצאו מספר ספרים שבהם מובאות תשובות שהשיב בעל פה:

  • ישא יוסף - שו"ת המכיל פסקי הלכות והוראות של הרב אלישיב בנושאים שונים, בעריכת הרב יוסף אפרתי, יצא בשנת תשע"א
  • ישיב משה - בעריכת הרב משה טורעצקי, ירושלים תשמ"ט
  • פניני תפילה, פניני שבע ברכות, פניני חנוכה וציוני הלכה - בעריכת הרב בן-ציון הכהן קוק
  • אשרי האיש - אורח חיים, בעריכת הרב יחזקאל פיינהנדלר, חמישה כרכים, ירושלים תש"ע
  • וישמע משה - בעריכת הרב משה פריד, ירושלים, תשע"א
  • ידון משה - פסקי הלכה אקטואליים, על ידי השואל הרב יהודה משה קופילוביץ, ירושלים תשע"ב
  • קב ונקי - תשובות הלכתיות. יצא לאור על ידי חתנו הרב יצחק זילברשטיין.

לקריאה נוספת

  • י' סג"ל‏[37], השקדן, פרקי מופת אודות יגיעה ופירות משקידתו בתורה של רבינו רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. ירושלים: הוצאת Tuvia's‏ (מונסי), חלק א: תרפ"ב-תש"ן, תש"ע (פרק א' מהספר); חלק ב: תשל"ג-תשס"ו, תשע"א (פרק מהספר); חלק ג: תשמ"א-תשע"ב
  • נתן וייס, תורה מבית ומחוץ, משפחה, כ"ב באייר ה'תשס"ז
  • שלמה קוק, "מרן הגרי"ש אלישיב: 'יש עניין למסור את הנפש להחזקת תורה'", קו עיתונות דתית, ה' בסיון ה'תשס"ט
  • אפרים זייבלד, גדולה שמושה, מתוך רשימות תלמידו הרב צבי וייספיש, תשע"ג
  • משה ישראלזון (נינו), מפי האיש, אמרות ושמועות ששמע מהרב, מכון אהל בר"א שעל ידי כוללי תפארת בחורים, ירושלים, תמוז תשע"ד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי גרסה אחרת, אביו נישא בשנת תרנ"ט (1899), ולפי זה הבן יוסף שלום נולד לאחר אחת עשרה שנות נישואין. - אתר "תולדות ושורשים".
  2. ^ לשם שבו ואחלמה ספר הכללים, דף ו עמוד ב.
  3. ^ 'אגרות לראי"ה', אגרת קל"ב.
  4. ^ הרב אליעזר מלמד בעיתון "בשבע" וכן ‏בעלון "שבת הראי"ה" - פרשת פנחס (גיליון 31).‏
  5. ^ השקדן, ע' 58.
  6. ^ באותה עת לא הייתה קיימת הוועדה למינוי דיינים שהוקמה רק בשנת 1951. מינויו של הרב אלישיב ומינויים של יתר הדיינים שכיהנו באותה עת, אושרו בחוק בתי הדין הרבניים (אישור מינויים), תשי"ב-1952.
  7. ^ יהודה שלזינגר, ‏הרב אלישיב 1910 - 2012, באתר ישראל היום, 19 ביולי 2012.
  8. ^ מינוי, ילקוט הפרסומים תשט"ו, עמ' 1055.
  9. ^ הודעה על מינוי דיינים, ילקוט הפרסומים תשט"ז, עמ' 849.
  10. ^ הודעה על גמר כהונתו של דיין, ילקוט הפרסומים תשל"ג, עמ' 453.
  11. ^ הודעה על מינוי ועדה בוחנת, ילקוט הפרסומים תשי"ז, עמ' 996.
  12. ^ קובי נחשוני ורונן מדזיני, הרב אלישיב חש ברע ואושפז, באתר ynet‏, 15 באוקטובר 2009
  13. ^ קובי נחשוני, חרדים לשלומו:הרב אלישיב ינותח בעורק מרכזי, באתר ynet‏, 19 ביוני 2011
  14. ^ יאיר אלטמן, רבע מיליון ליוו את הרב אלישיב למנוחות בירושלים, באתר וואלה!, 19 ביולי 2012
  15. ^ קובי נחשוני, לוויית הרב אלישיב: ההמונים צעקו "שמע ישראל", ביולי 2012,00.html 4257553, באתר ynet
  16. ^ 20 שעות התמדה ביממה באתר בחדרי חרדים.
  17. ^ נתן וייס, "בית האצולה, עניו משכנו: הרב אלישיב ושושלת התורה שלו", משפחה גיליון 159, 23 מאי 2007: הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן נשאל אם יש מישהו בדור שלנו שמבין קבלה. הרב שטיינמן חשב לרגע, ואז הנהן בראשו וענה בחיוב. הוא נשאל אז מי זה, ואחרי רגע של שתיקה השיב הרב שטיינמן: "הרב אלישיב".
  18. ^ אבישי בן חיים, רוטציה בדגל התורה, באתר ynet‏, 11.12.2002‏.
  19. ^ עד שנות ה-90 היה נחשב כפשרן לעומת מנהיגי הציבור הליטאי הקודמים כהרב שך והסטייפלר, בעיקר בשל כהונתו בבית הדין הרבני הגדול אליו התנגדו מנהיגי הציבור החרדי, בעיקר הרב מבריסק, ובשל חוסר מעורבותו בענייני דעות והשקפת עולם.
  20. ^ עדות הרב שרמן בשמו בריאיון ביתד נאמן, וראה גם השקדן, עמ' 121-120
  21. ^ "כתבוני לדורות" (מכתבי הרב אלישיב), עמ' קיט
  22. ^ אילן מרסיאנו, יהדות התורה תצביע נגד ההתנתקות, באתר ynet‏, 25 באוקטובר 2004
  23. ^ ידיעה באתר "ערוץ 7".‏
  24. ^ ידיעה באתר "מחלקה ראשונה".‏
  25. ^ שלום ירושלמי, הגאון מסמטת חנן, Nrg‏, 9 במאי 2003.
  26. ^ אבישי בן-חיים, "הרב מצגר הוא בור ועם הארץ", nrg מעריב, 21.3.2006
  27. ^ ציטוט כתבה בעיתון "כל העיר" ודיון בנושא, בפורום "בחדרי חדרים".
  28. ^ כעדות חתנו הרב יצחק זילברשטיין (עלינו לשבח, במדבר, עמ' תעז): "כאשר ציינתי בפני מרן שליט"א את דברי החזו"א על 'תינוקות שנשבו', אמר מו"ח [= מורי חמי] שכיום קשה לומר זאת, משום שאדם המתגורר בארץ ישראל ורואה את שומרי השבת ואת המלחמות (=מאבקים כנגד חילול שבת), אולי אינו בגדר תינוק שנשבה". וראה אבישי בן חיים, קיץ. חם. אין מה לעשות, nrg. וע"ע עלינו לשבח (ויקרא, עמוד שח) שבמצבים מסוימים היה מכיר במעמד של 'תינוק שנשבה'. וע"ע תינוק שנשבה#היסטוריה של שימוש במונח, בהערה.
  29. ^ אמיר משיח, הלעיטהו לרשע וימות - עמדתו של הרב יוסף שלום אלישיב כלפי היהודי המומר, מורשת ישראל 9 (תשע"ב), עמ' 148-131.
  30. ^ קובי נחשוני, הרב עובדיה יוסף אישר את גיורי צה"ל, באתר ynet‏, 14.01.11
  31. ^ [1]
  32. ^ הרב יצחק זילברשטיין, איזו רמת סיכון מתירה ההלכה לקחת בטיפולים בעלי סיכון גבוה?, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה.
  33. ^ אבישי בן חיים, הרב אלישיב: הסיבה לסרטן - התרחקות מהדת, באתר nrg‏, 5 באוגוסט 2004
  34. ^ דוד קורן, "אבא למה טרחת?" • "לאה, את שווה את זה", אמר הגרי"ש, 21 במאי 2010, באתר בחדרי חרדים
  35. ^ ‏קובי נחשוני, כל יומיים: צאצא נוסף לרב אלישיב, באתר ynet‏, 24 ביולי 2012
  36. ^ דור שישי לרב אלישיב - בחייו, ב"רשת ynet" - אתר תוכניות הטלוויזיה וחדשות 2.
  37. ^ שם עט של יהושע לוין