ברנדון מייפילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברנדון מייפילדאנגלית: Brandon Mayfield; נולד ב-15 ביולי 1966) הוא קצין בצבא ארצות הברית ועורך דין שהיה מושא להאשמת שווא במעורבות בטרור. מייפילד היה מושא למעקב, האזנות וחיפוש מצד הבולשת הפדראלית. הוא נעצר, נחקר והוחזק בשל העובדה שארבע אבחנות שונות טעו כשקבעו בוודאות מלאה שטביעת אצבעו של מייפילד תאמה לטביעת אצבע שיוחסה למבצעי הפיגועים ברכבת התחתית בספרד.

סיפורו של ברנדון מייפילד, משמש דוגמה עדכנית להדגמת הסכנות בחקיקה ביטחונית מוגזמת בדמוקרטיות (ובחוקי הפטריוט האמריקאיים בפרט) ובכדי לערער את מעמדה הרם של טביעת אצבע כראייה מכריעה וכנגד המעמד המשפטי המוגזם אליו זוכה מדע הפורנזיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנדון מייפילד, נולד באורגון וגדל בקנזס, ארצות הברית. בשנת 1985 התגייס לצבא המילואים האמריקאי. הוא שירת 4 שנים כחייל ו-4 שנים נוספות כקצין מוצב בגרמניה, שם פגש את אשתו מונה, הבת של פרופסור מצרי מקומי ואזרחית מצרית בעצמה. מייפלד התאהב, המיר את דתו לאסלאם והתחתן עם אהובת ליבו. השניים החליטו לחזור לארצות הברית, הקימו את משפחתם בביוורטון והחלו לפקוד את המסגד המקומי. בשנת 1999 סיים מייפילד את התואר במשפטים והוסמך כעורך-דין. לאחר הסמכתו החליט מייפילד לסייע בשירותי ייעוץ משפטיים לאזרחים מיעוטי יכולת ובין היתר סייע לנאשם שניסה לטוס לאפגניסטן כדי לסייע לטאליבן. התיק בו סייע מייפילד היה קשור לסוגיית המשמורת על ילדיו.

המלחמה בטרור וזכויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיגועי 11 בספטמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיגועי 11 בספטמבר חלה תפנית בחיי מייפילד. בין השנים 2001 ו-2004 ביתם של המייפילדים נפרץ פעמיים מבלי שדבר נגנב וה-FBI החל לצותת לטלפונים הניידים והנייחים שהשתמש בהם, לעקוב אחריו, ולבצע חיפוש חשאי בביתו מבלי שאף אדם ילווה את החיפוש. בדיעבד הודו אנשי ה-FBI כי ביצעו את הפעולות הללו והציגו את הצווים שאפשרו לעשות זאת בדיון.

פיגועי הרכבות במדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 במרץ 2004, סדרת פיצוצים החרידה את תחנות הרכבת במדריד, ספרד. 191 ספרדים מצאו את מותם בשרשרת הפיגועים הקטלנית ולמעלה מ-2,000 פצועים פונו לבתי החולים. חקירה בינלאומית ניסתה לאתר את זהותם של המפגעים. טביעות אצבע מאחד מתיקי הנפץ שנותרו בזירות האירוע הופצו בין סוכנויות המודיעין בעולם והגיעו גם למאגר המידע של ה-FBI. לאחר בדיקה הוחלט ב-FBI כי ישנה התאמה מוחלטת בין הטביעות שעל תיק הנפץ לבין טביעת אצבעותיו של מייפלד. אבחנת המערכת הממוחשבת של הבולשת זכתה לאימות על ידי ארבעה מומחים אנושיים שקבעו כי בין טביעת האצבע של מייפילד לטביעת האצבע שנמצאה על התיק יש ”מאה אחוזי התאמה” (דו"ח זה הגיע לידי מייפילד במשפט שניהל נגד הבולשת).

המידע המפליל והפרופיל של מייפילד נשלחו במהירות לרשויות המודיעין הספרדיות. רשויות אלו מצידן, בדקו ושללו כל סיכוי למעורבותו בפיגועים מאחר שכל העקבות הצביעו על התארגנות של מהגרים מצפון אפריקה. אך למרות שהספרדים הודיעו כי אין להם כל צורך במייפילד וטביעות אצבעותיו, האמריקאים החליטו להגביר את החקירה.

המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להחלטה להגביר את החקירה, תוגברו המעקבים אחר אשתו, ילדיו, ואחר מייפילד עצמו עד למעצרו כששהה במשרדו ימים ספורים לאחר מכן. מייפילד לא נעצר כחשוד, אלא כעד חיוני. דהיינו, עד שחיוני להחזיקו על מנת למנוע פשע או לאתר את מבצעו. מעצר של עדים נחשב בארצות-הברית כהליך חריג הדורש נימוקים מיוחדים, אך מכוח הרחבה של סדר הדין הפלילי האמריקאי במסגרת חקיקת החירום נגד הטרור שמוכרת בשם "חוק הפטריוט", נקטו רשויות הביטחון בנימוק זה על מנת להביא למעצרם של בני אדם שבפועל לא היה נימוק ממשי לעוצרם כחשודים. לא נמסר למייפילד בעבור מה הוא אמור להעיד, או בשל אלו עבירות הוא חשוד.

כשנעצר מייפילד הוא לא זכה להפגש עם עורך-דין ואף לא להודיע למשפחתו שנעצר והוא הוחזק בתנאי בידוד מוחלטים. כשאשתו והוריו המודאגים יצרו קשר עם הרשויות, אלו לא הסכימו לאשר כי מייפילד מוחזק על ידם. רק לאחר שה-FBI אישר לתחנת טלוויזיה כי הוא נעצר בחשד לפעילות טרור, גילתה משפחתו מול מרקע הטלוויזיה את אשר אירע לו. מייפילד הועבר בין שני מתקני כליאה שונים שלא ידע את מיקומם ונרשם בהם תחת שמות בדויים כדי שזהותו לא תחשף כשבינתיים החלה משפחתו, בשיתוף מכרים וקולגות להפגין וליצור מחאה ציבורית נגד מאסרו.

השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות הביטחון הספרדים, שצפו במהומה סביב מי שחשוד במעורבות בפיגועים שעל אדמתם, החלו לתהות אם אכן נפלה טעות בכיוון החקירה שלהם. הם ריכזו מאמץ ובחנו האם אולי ייתכן ומייפילד אכן קשור לפרשה. מאמצי הרשויות בספרד נשאו פרי, וב-19 במאי 2004 דיווחו כלי התקשורת בספרד כי טביעת האצבע שיוחסה למייפילד שייכת לע’ונאן דאוד, מהגר אלג’יראי. לחץ תקשורתי עולמי הוביל לשחרורו של מייפילד ביום שלמחרת. הרשויות בארצות הברית הצליחו להוציא צו איסור פרסום גורף אשר השתיק את הפרשה, אך לא לזמן רב.

לאחר מספר ימים הסיר בית המשפט את צו איסור הפרסום וקבע כי יש להעביר לידי מייפילד את כל חומר הראיות נגדו והמסמכים המשפטיים שהובילו למעצרו. ה-FBI ניהל חקירה פנימית שבדקה האם מייפילד היה קורבן של חוקר נמרץ מדי, או שמא נעצר בשל אמונתו המוסלמית למרות שהיה אזרח מן השורה. מסקנות החקירה הפנימית שפורסמו על ידי מנגנון הדוברות של הבולשת היו שמייפילד לא נעצר בגלל אמונותיו וכי הבולשת פעלה בהתאם לרוח החוק האמריקאי. ה-FBI אף טרח והתנצל בפני מייפילד על עוגמת הנפש שנגרמה לו ובכך נדמה היה שהסתיימה הפרשה.

המערכה המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלוש השנים לאחר מכן הקדיש מייפילד את חייו כדי לעשות דין: הוא החל להגיש תביעות נגד הממשל וה-FBI על מעלליהם ורשלנותיהם. הוא הגיש תביעה נגד חוקתיות חוקי הפטריוט שהובילו למצב האבסורדי אליו הוא נקלע (תביעה זו נדחתה מטעמים של “ביטחון פנים”). הוא חשף את העובדה שסוכני ה-FBI פרצו מספר פעמים לביתו, לקחו דגימות DNA ממברשות השיניים של משפחתו, ואף שמרו אותן “להליכים עתידיים שהיו וינקטו נגדו בעתיד” (נימוק זה הובא שנתיים לאחר שחרורו, ולאחר ההתנצלות הרשמית על מעצרו).

ב-29 בנובמבר 2006, במסגרת הסכם פשרה מתוקשר, התנצלה רשמית ממשלת ארצות הברית בפני עורך הדין ברנדון מייפילד, אשר זכה בפיצוי בסך שני מיליון דולר. בספטמבר 2007, זכה מייפילד בניצחון מוסרי כשבית המשפט העליון פסק כי תיקונים מסוימים בחוק הפטריוט ששימשו למעקב המעצר והחקירה של מייפילד הם לא חוקתיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]