גני שאלימאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°35′09″N 74°22′55″E / 31.58583°N 74.38194°E / 31.58583; 74.38194

מצודת לאהור וגני שאלימאר
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Shalamar Garden July 14 2005-East and west gardens of the third level.jpg
אחת מתעלות המים בגנים
מדינה Flag of Pakistan.svg פקיסטן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 1, 2, 3
הערות אתר בסיכון בין השנים 2000-2012
Shalamar garden burhan-1.jpg
מראה בגנים
תקריב של המזרקות

גני שאלימאר (אורדו شالیمار باغ - "שאלימאר באג"; פרסית باغ شالیمار - "באג-אה שאלימאר") הם גני נוי השוכנים במזרחה של לאהור בפקיסטן, כחמישה קילומטר ממרכזה של העיר. הגנים הוקמו על ידי שאה ג'אהן, שליטה של האימפריה המוגולית, בשנים 1641-1642, במקביל לבניית הטאג' מאהל והמצודה האדומה בדלהי, ובמקביל לבניית גן באותו שם בשאהג'אהנבאד (דלהי העתיקה). הוא נבנה לאחר שאביו, ג'אהנגיר בנה גן דומה באותו השם בשרינגאר עבור אישתו נור ג'אהן. הם הוקמו לצידה של התעלה המלכותית (שאה נאדאר) אשר סיפקה להם מים להשקיה, אותם הביאה ממרחק של כ-160 ק"מ. הגנים הוקמו על שטח שהיה שייך למשפחת באנבגפורה, משפחת אצולה מקומית, ואשר נמסר לקיסר לבקשתו. בתמורה העניק הקיסר את ניהול הגנים לבני המשפחה ואלה החזיקו בהם משך למעלה מ-300 שנים, עד שהגנים הולאמו על ידי ממשלת פקיסטן בשנת 1962. מאז שקיעתה של האימפריה המוגולית, נחשפו הגנים למעשי שוד ולפגעי מזג האוויר, אך הם שופצו בשנות ה-70 של המאה ה-20. הגנים הוכרזו בשנת 1981 כאתר מורשת עולמית, יחד עם מצודת לאהור, ובשנת 2000 הוכללו ברשימת האתרים בסיכון לפי בקשתה של פקיסטן, ובשל הנזקים למערכת הובלת המים ולחומה ההיקפית של המתחם.

הגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחם של הגנים הוא 170 דונם, וצורתם כשל מלבן באורך של 658 מטר מצפון לדרום וברוחב של 258 מטר ממזרח למערב. הם מחולקים לשלוש טרסות מדורגות, שהגבוהה שבהן היא בצידם הדרומי של הגנים, והנמוכה בצידם הצפוני. הפרש הגבהים בין כל שתי טרסות הוא של כחמישה מטרים. הטרסות הדרומית והצפונית בנויות בצורת ריבועים, בעוד שהמרכזית קטנה מהן וצורתה כשל מלבן מוארך לרוחב המתחם. הגנים מוקפים בחומת אבן חול בגוון אדום שלאורכה מגדלי שמירה. צידה הפנימי של החומה היה מכוסה בעיטורים מזוגגים של צורות גאומטריות ומוטיבים מעולם הצומח. בשטחם של הגנים שוכנים ביתנים, בריכות נוי, 410 מזרקות, חמישה מפלי מים וצמחיה עשירה. התעלה המרכזית זורמת לאורכם של הגנים מדרום לצפון, ותעלות משניות מתפצלות ממנה. אורך התעלות הכולל הוא 852 מטר.

הטרסה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לגנים היא דרך שער בביתן השוכן בטרסה הדרומית הגבוהה, אשר שימש כביתן מנוחה לשאה (1). במקור שכנה הכניסה בטרסה הצפונית והנמוכה ביותר (2), כדי שהמפלים יפנו כלפי הבאים בשערי הגן. שמה של הטרסה הדרומית הוא "באג-אה פארה באקש", או "הגן שמעניק ההנאה", והיא הייתה שמורה לבני המלוכה בלבד, שרק להם הייתה הזכות להסתכל אל עבר הגנים מהנקודה הגבוהה ביותר בשטחם. המים הגיעו לגנים בטרסה זו, וממנה זרמו צפונה ליתר חלקיו, דבר שייצג באופן סמלי את חשיבותו של הקיסר כמקור של עוצמה וכוח. הטרסה מחולקת לארבעה ריבועים קטנים יותר על ידי שתי שדרות הנפגשות במרכזה. בצידה המזרחי של הטרסה שוכן ביתן לקבלת פנים (3), והביתן הניצב ממולו, בצידה המערבי של הטרסה, שימש למגורי אשת הקיסר (4). במרכזה של הטרסה בריכת מים גדולה ובה 105 מזרקות (5).

הטרסה המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרסה המרכזית המכונה "באג-אה פאיז באקש", או "הגן שמעניק השפע", צרה ומוארכת, ורוחבה 78 מטר בלבד. הגישה אליה הייתה מוגבלת, ובני אדם מהשורה יכלו להיכנס לשטחה רק באירועים מיוחדים. הטרסה מחולקת לשלושה חלקים לאורכה. במרכז שוכנת בריכת מים רבועה גדולה, שאורך כל אחת מצלעותיה הוא כ-60 מטר, ובה 152 מזרקות (6). עוד שוכנים בטרסה זו ארבעה ביתנים והמפל הגדול בגנים, המוביל מים מהטרסה הדרומית אל הבריכה. סמוך למפל ניצב כס שלטונו של השאה שפוסל משיש. בחלקה המזרחי של הטרסה ניצב חמאם (7).

הטרסה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרסה הצפונית מכונה "באג-אה האייאט באקש", או "הגן שמעניק החיים", ובה 153 מזרקות המסודרות לאורך התעלה המרכזית בטרסה (8). אורכה של התעלה הוא 243 מטר, רוחבה חמישה וחצי מטרים ועומקה כחצי מטר. הטרסה מחולקת לארבעה ריבועים שכל אחד מהם מחולק בתורו על ידי תעלות מים קטנות יותר לארבעה ריבועים נוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Pakistan
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בפקיסטן

השרידים הארכאולוגיים במואנג'ודארוהריסות תחת-אי באהאי ושרידי העיר סאחר-אי באהלולמצודת לאהור וגני שאלימארטהאטהמצודת רוהטאסטקסילה