טהאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

_{קואורדינטות: 24°44′46″N 67°55′28″E}

המונומנטים ההיסטוריים בטהאטה
אתר מורשת עולמית
קברו של הסולטאן איברהים בין מירזה מוחמד עיסא טארקהאן
מדינה	פקיסטן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריון 3
(הצגת טהאטה במפת פקיסטן מוגדלת) טהאטה (הצגת טהאטה במפת פקיסטן רגילה) טהאטה

קברים על הגבעה

שלט הסברה לתיירים באתר

טהאטה (אורדו: ٹھٹ, סינדי: ٺٽو), או טהאטו, היא עיר היסטורית בעלת אוכלוסייה של 22,000 תושבים השוכנת במחוז סינד בפקיסטן, ליד אגם קאלרי, שהוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר במדינה. המונומנטים הגדולים של טהאטה זכו למעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו בשנת 1981. העיר קרובה מאוד לנמל קראצ'י, ומסיבה זו מגיעים אליה תיירים רבים.

[עריכה] היסטוריה ותיאור

בין המאה ה-14 למאה ה-18 העיר מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה של חבל סינד, כיוון שחלשה על אזור הדלתה של נהר האינדוס, וכיוון שהייתה עיר הבירה של שושלות סאמה, ארגון וטארקהאן, ששלטו בעיר בין 1592 ל-1739 בשמם של הקיסרים המוגוליים של דלהי.

טהאטה הוזנחה החל מ-1739 כאשר מחוז סינד הוענק לשאה של איראן, כתוצאה מקרב קארנאל שהיה חלק מהפלישה הפרסית להודו. השרידים המצויים בעמק שבו שוכן האתר הם מתחם מונומנטים והעיר עצמה, וזאת בנוסף לנקרופוליס השוכן במרחק של 12 קילומטרים על קצה גבעת מאקלי.

השרידים לתור הזהב של העיר, שנמשך ארבע מאות שנים, הם המונומנטים הבנויים מאבנים ומלבנים. מונומנטי האבן הבולטים ביותר הם הקברים של ג'אם ניזאם אל-דין ששלט במקום בין 1461 ל-1509, עיסא חאן טארקהאן שהצעיר ואביו חאן באבה, שנבנו לפני 1644. מונומנט הלבנים הבולט ביותר הוא מסגד דאנביר שנבנה על ידי שאח ג'אהאן (1644 - 1647) ובו יש 93 כיפות, מספר מאוזוליאומים ומספר קברים.

ניתן ללמוד מן האתר הארכאולוגי על הציוויליזציה שהתפתחה בסינד בין המאה ה-14 למאה ה-18. המונומנטים האסלאמיים של טהאטה נחשבים לייחודיים באדריכלות האסלאמית כיוון שהם הושפעו מכמה מקורות שונים. המונומנטים של טהאטה שונים מבחינת שיטת הבנייה או הצבע שלהם מאלה של לאהור.

האוויר המלוח הנישא על ידי המונסון משפיע לרעה על הלבנים, ופוגע במאמצי השימור של המונומנטים השונים באתר.

[עריכה] גבעת מאקלי

בגבעת מאקלי (קואורדינטות: 24°45′13″N 67°53′59″E ) שוכן אחד הנקרופוליסים הגדולים ביותר בעולם שקוטרו כ-8 קילומטרים, וההשערה היא כי קבורים בו למעלה מ-500,000 קדושים סופיסטים ^[1].

ישנן האגדות רבות על תחילתה של הגבעה, אך הדעה הכללית היא שהנקרופוליס צמח מסביב למקדש חאמאוד ג'אמאלי מזרם הסופיזם, שנבנה במהלך מהמאה ה-14. הקברים והמצבות המפוזרים בנקרופוליס מתעדים את ההיסטוריה הפוליטית והחברתית של סינד.

המאוזוליאומים האימפריאליים מחולקים לשתי קבוצות: אלה של שושלת סאמה (1352 - 1520) ואלה של שושלת טארקהאן (1556 - 1592). קברו של ג'אם ניזאם אל-דין הוא מבנה בצורת כיכר שנבנה מאבן חול וקושט במדליונים בצורות גאומטריות ובצורות פרחים. המאוזוליאום של עיסא חאן טארקהאן דומה לו, והוא מבנה דו-קומתי עם כיפות ומרפסות. בניגוד לאדריכלות הסינקטיסטית של המבנים הללו, המשלבים מוטיבים אסלאמיים והינדואיסטיים, ישנם מונומנטים המראים את שורשיה המרכז-אסייתיים של שושלת טארקהאן. דוגמה לכך היא קברו של ג'אן בג טארקהאן (נפטר ב-1600), שהוא מבנה לבנים מתומן טיפוסי שכיפתו מכוסה ברעפים מזכוכית בצבעים כחול וטורקיז.