גרגוריוס מטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gregory of Tours cour Napoleon Louvre.jpg

גרגוריוס מטור (בערך 30 בנובמבר 538 - 17 בנובמבר 594) היה היסטוריון גאלו-רומי ובישוף טור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרגוריוס נולד בעיר קלרמון (כיום קלרמון-פראן בחבל אוברן בצרפת) לפלורנטיוס, שהיה סנאטור של קלרמון, ולארמנטריה השנייה, שהייתה בת למשפחת בישופים ענפה. הוא למד אצל דודו, גאל הראשון בישוף קלרמון שמת ב-551. ב-563 נשלח אל ניזייה, בישוף ליון (שהיה דודו מצד אמו) כדי להשלים את לימודיו. חינוכו הנוצרי לא כלל ספרות קלאסית עתיקה, ופעמים רבות הוא התלונן על חוסר שליטה בדקדוק לטיני. אם כי הכיר את שירת ורגיליוס, גרגוריוס שהיה איש דת קתולי, הסתייג ממנה וכתב: "אל לנו להתייחס לסיפורי אגדה שקריים אלה, מפחד שניפול קורבן למוות הנצחי".

ביצירתו החשובה "עשרת ספרי ההיסטוריה" ציטט קטעים מן הוולגטה (אחד מן החשובים שבתרגומי המקרא ללטינית). יש סבורים כי קרא תרגום זה באופן יסודי.

ב-573 נבחר לבישוף העיר טור, כנראה בהשפעתם של סיגברט הראשון, מלך אוסטרזיה ושל המלכה ברונהילדה מאוסטרזיה. הוא בילה את רוב שנותיו בעיר זו, אם כי לעתים ביקר בפריז. הוא הכיר באופן אישי את רוב המנהיגים הפרנקים, ובהם ארבעה מלכים מן השושלת המרובינגית: סיגברט הראשון, מלך אוסטרזיה, כילפריק הראשון, מלך נויסטריה, גונתרם, מלך בורגונדיה וכילדבר השני, מלך אוסטרזיה. הוא לא חדל מלגנות את מעשי התככים של מנהיגי הפרנקים, ובמיוחד של המלך כילפריק הראשון ושל המלכה פרדגונד, שאותה האשים ברצח פרטקסטאטוס, בישוף רואן (25 בפברואר 586). גרגוריוס מת בעיר טור שבה שימש כבישוף במשך 21 שנה.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו העיקרית "עשרת ספרי ההיסטוריה" עוסקת בעיקר בהיסטוריה של הפרנקים. בארבעת הספרים הראשונים הוא מתאר את ההיסטוריה העולמית. הוא מתחיל בבריאה, אך עובר במהרה להתנצרותה של גאליה. הוא מתאר את חייו ואת תקופתו של סן מרטן מטור, את התנצרותם של הפרנקים ואת כיבוש גאליה בהנהגתו של כלוביס הראשון. הוא ממשיך בתיאור מפורט יותר של התקופה שעד מותו של סיגברט הראשון ב-575.

הספרים החמישי והשישי מסתיימים עם מותו של כילפריק הראשון ב-584. במשך התקופה שבה כילפריק שלט בטור, יחסיו עם גרגוריוס היו בכל רע. אחרי שנפוצו שמועות כי גרגוריוס חילל את כבודה של המלכה, כלא אותו כילפריק והעמידו לדין באשמת בגידה, מה שסיכן את מעמדו כבישוף וכמעט שעלה לו בחייו. החלק המעניין ביותר נמצא בסוף הפרק השישי, שבו גרגוריוס מתייחס לאופיו המרושע של כילפריק ומגנה אותו כאיש תככים. ארבעת הספרים האחרונים מתייחסים בעיקר לענייניו הפרטיים של גרגוריוס עד 591.

היות שהיה בישוף קתולי הוא התייחס גם לתופעת האריאניות ששררה עדיין בקרב הויזיגותים. במבוא ליצירתו "היסטוריה של הפרנקים" הוא מביע את תמיכתו בהשקפה הקתולית באשר לטבעו של ישו. הוא מתייחס בלעג ובוז אל היהודים ומציין כי חייו של כלוביס הראשון שקיבל על עצמו את הנצרות היו יפים בהרבה מאלה של עובד אלילים.

יצירתו זו היא בעלת חשיבות היסטורית ניכרת היות שהיא מתארת את תקופת המעבר מן העולם של האימפריה הרומאית לזה של ימי הביניים, ואת ייסודה של ממלכת צרפת שנשארה גדולה באופן יחסי לארצות אחרות באירופה במונחים של אוכלוסייה ושל טריטוריה. במשך מאות השנים הבאות יצירה זו הורחבה בידי מחברים לא ידועים תחת השמות "פרדגאר" ו"פרדגאר המזויף". יצירתו המקורית של גרגוריוס ראתה אור לראשונה בפריז ב-1561.

ספרו "חיי אבות" כולל הגיוגרפיה של עשרים מן המפורסמים שבאנשי הדת הנוצריים בגאליה של ימי הביניים המוקדמים, ובהם כמרים, בישופים, נזירים, אבות מנזר, פרושים ומתבודדים. ההגיוגרפיות שלו מהוות מקור שאין לו ערוך לסיפורי מעשיות המעשירים אותנו בהבנת דרך חייה ואמונתה הדתית של גאליה המרובינגית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]