דון ג'ובאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דון ג'ובאני
Croce-Mozart-Detail.jpg
מלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט
ליברטיסט לורנצו דה פונטה
סוגה "דרמה מבודחת" (דרמה ג'וקוזו, dramma giocoso)
מספר מערכות 2
זמן התרחשות העלילה המאה ה-17
שפה איטלקית
שנה 29 באוקטובר 1787
מקום התרחשות העלילה סביליה
תפקידים

דון ג'ובאני: Don Giovaani, בריטון, או בס בריטון; אציל צעיר ורודף שמלות.
דונה אנה: Donna Anna, סופרן; גברת המאורסת לדון אוטאביו.
דון אוטאביו: Don Ottavio, טנור.
דון פדרו: Don Pedro, באס; מפקד סיביליה (ה"קומנדטורה"), אביה של דונה אנה.
דונה אלווירה: Donna Elvira, סופרן; אדונית העיר בורגוס, ננטשה על ידי דון ג'ובאני.
לפורלו: Leporello, באס; משרתו של דון ג'ובאני.
מאזטו: Masetto, באס; המאהב של צרלינה.
צרלינה: Zerlina, סופרן; נערה ממעמד האיכרים.
מקהלה: איכרים, משרתים, שדים.

דון ג'ובאני (איטלקית: Don Giovanni, הכותרת המלאה: Il dissoluto punito, ossia il Don Giovanni), היא אופרה בת שתי מערכות, אשר הולחנה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט, בעת שהותו בדירה שכורה בפראג; באותה דירה הוא כתב שתי אופרות: ד'ון ג'ובאני ונישואי פיגארו. מספרה ברשימת קכל K.527, והיא הוצגה לראשונה ב-29 באוקטובר 1787 בתיאטרון אסטאטס בפראג.

הליברטו לאופרה נכתב על ידי הליברטיסט האיטלקי לורנצו דה פונטה. דה-פונטה גנב את הליברטו ממחזה בן מערכה אחת של הלברטיסט ג'ובאני ברטאטי. דה-פונטה לא פיתח את עלילת הליברטו, וכתוצאה מכך, למרות שהאופרה היא בת שתי מערכות, כל האירועים המשמעותיים מסתיימים כבר במערכה הראשונה. במערכה השנייה יודעות כבר כל הדמויות על מעשיו של דון ג'ובאני, והמעמד המרכזי בה הוא ירידתו לשאול.

ההכנסה הכספית שהביאה למוצרט הייתה מן הגדולות ביותר שקיבל מעודו, הודות לפופולריות הרבה שזכתה לה.

דון ג'ובאני

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפראג מוצרט נהנה מיחסם הטוב של תושבי המקום כלפיו, וביטוי שלו ביחס אליהם התפרסם: "Meine Prager verstehen mich" (הפראגים שלי מיטיבים להבינני).

ביצירה זו, החל מסביבת השנה שנכתבה והלאה עד מותו, ניכר הצפי לקראת המוות, במיוחד לאחר אבל על מות אמו, אנה מריה מוצרט (מתה ב-1778), מות אביו, ליאופולד מוצרט (מת ב-28 במאי 1787), ומות התינוק אשר ילדה לו אשתו קונסטנצה.

כאחת מאופרות רבות אשר התבססו על אגדת דון חואן, האופרה של מוצרט נחשבת מעל ומעבר לכל השוואה. האופרה שייכת לז'אנר הדרמה ג'וקוזו, "דרמה מבודחת"; עלילה דרמטית המוצגת דרך תמונות קומיות. בהפקה המקורית, השחקנים תמרנו בין רצ'יטטיב מדובר לבין שירת אריה, אך רוב ההפקות המודרניות משתמשות ברצ'יטטיב יבש (seco) לפי שיטתו של מוצרט.

הפילוסוף הדני סרן קירקגור כתב חיבור ארוך בספרו "או - או", בו הוא (או לפחות אחד הדמויות המגולמות בשמותיו הספרותיים) יוצא להגנת הטענה, שדון ג'ובאני היא יצירת האמנות היפה ביותר מאז ומעולם. הסצנה המסיימת, הפינאלה, שבה דון ג'ובאני מסרב להתחרט על חטאיו, הופיע כנושא שיחה באמנות ובפילוסופיה אצל סופרים רבים, כולל ג'ורג' ברנרד שו, שביצירתו "אדם ועל-אדם" עשה פרודיה על האופרה (עם אזכור ברור למוזיקה של מוצרט בסצנת הסיום בין דון ג'ובאני לקומנדטורה).

האופרה זכתה לגרסה קולנועית בשם "דון ג'ובאני" בשנת 1979, בבימויו של ג'וזף לוזי. מכיוון שמנעד ואופי התפקיד הראשי ביצירה הוא בס בריטון, התפקיד בוצע הן על ידי זמרי באס והן על ידי זמרי בריטון. חלק מהזמרים הבולטים אשר גילמו את דון ג'ובאני לאורך הדורות, בהצגותיה הרבות, היו זמרי הבס צ'זרה סייפי, אציו פינצה וסמואל ריימי, זמר הבס-בריטון ברין טרוול וזמרי הבריטון תומאס המפסון, בו סקובהוס ורודני גילפרי.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינת בית הקומנדטורה

לפורלו משקיף על בית הקומנדטורה בזמן שאדונו, דון ג'ובאני, מתגנב פנימה במטרה לפתות את דונה אנה (אריה: Notte e giorno faticar אני עובד יומם וליל). דונה אנה מופיעה רודפת אחרי דון ג'ובאני המחופש, והיא זועקת לעזרה. אביה, הקומנדטורה, מופיע ומזמין את ג'ובאני לדו-קרב, תוך כדי שדונה אנה ממהרת להזעיק עזרה. ג'ובאני דוקר את הקומנדטורה למוות, ובורח ללא שתיוודע זהותו. דונה אנה חוזרת בלווית ארוסה דון אוטאביו, נבעתת, ודון אוטאביו נשבע לנקום את דם חותנו לעתיד (דואט: Fuggi, crudele fuggi, ברח, אכזר, ברח).

כיכר לפני ארמונו של דון ג'ובאני

ג'ובאני ולפורלו שומעים אישה (דונה אלווירה) מדברת על כך שנזרקה על ידי גבר ( Ah, chi mi dice mai, אה, מי יוכל לומר לי), ג'ובאני מפלרטט איתה, אך כשהוא מזהה שמדובר באישה שהוא עצמו זרק, הוא ממהר ללכת כשהוא מורה ללפורלו לומר לדונה אלווירה את האמת עליו. לפורלו פונה לדונה אלווירה, ובניסיון לנחם אותה, הוא שולף רשימה של "כיבושים" שעשה דון ג'ובאני. הוא מונה את מספר הנשים בכל ארץ: באיטליה- 640, בגרמניה - 231, 100 בצרפת, 92 בטורקיה, ובספרד - 1,003. (האריה: Madamina, il catalogo è questo, גבירתי הקטנה, זהו קטלוג הכיבושים). אלווירה בזעמה דורשת נקמה. כשאלווירה עוזבת, נכנסת לכיכר תהלוכת נישואים של צרלינה ומאזטו. ג'ובאני שאוטומטית נמשך לצרלינה, מציע לערוך את משתה החתונה אצלו בארמון. מאזטו מבין את כוונתו של ג'ובאנו ומתרגז (Ho capito! Signor, sì, אני מבין! כן, אדוני). עד מהרה מוצאים עצמם ג'ובאני וצרלינה לבד, וג'ובאני מפעיל את שיטות הפיתוי (דואט: Là ci darem la mano). אלווירה מגיעה ומפריעה לנסיונות הפיתוי (Ah, fuggi il traditor, אה, נוסי מן הבוגד), אחריה נכנסים אנה ואוטאביו המתכננים את הנקמה ברוצח שזהותו עודנה לא ידועה. הם נתקלים בג'ובאני ומבקשים את עזרתו במימוש הנקמה. ג'ובאני, שעדיין מנסה להשיג את אנה, מתעניין מי הוא זה אשר יעז להפר את שלוותה. אלווירה שוב מפריעה לו בניסיונות הפיתוי, כשהיא מכריזה על בגידתו בה. ג'ובאני מתנצל בפני אנה ואוטאביו בטענה כי אלווירה אינה שפויה (קוורטט: Non ti fidar, o misera). כאשר ג'ובאני עוזב הוא מבטיח שוב לעזור בלכידת הרוצח, כאשר אנה מזהה את קולו של מי שניסה לפתות אותה, וכמובן הרוצח (Or sai chi l'onore, הו, זה אשר לקח את כבודי). אוטאביו שאינו משוכנע לגמרי בזיהוי של אנה, מחליט להניח לג'ובאני אך לפקוח עליו עין. לפורלו נכנס ומיידע את ג'ובאני כי האורחים למשתה החתונה ממתינים בארמון, מאזטו מוסח מקנאתו, אך צרלינה נסערת בעקבות נסיון הפיתוי. ג'ובאני אינו מתרשם ומצב רוח מרומם נכנס אל הארמון לחגוג (Fin ch'han dal vino, סוף סוף, היין!). צרלינה מנסה להרגיע את מאזטו כי אין מקום לדאגה, אך בדיוק כשהיא מצליחה להרגיע אותו קולו של ג'ובאני נשמע. חשדו של מאזטו מתעורר והוא מחליט להתחבא ולראות מה תעשה צרלינה. צרלינה בורחת בבהלה, וג'ובאני ממשיך לפתות אותה, עד שהוא נתקל במאזטו. ג'ובאני לא מתבלבל ומסביר כי רק רצה לשמח את צרלינה שהייתה עצובה שמאזטו לא היה לצידה. ג'ובאני מוביל את הזוג אל החדר המקושט בפאר והדר, שם ממתינים שלושה אורחים מחופשים, אלווירה, אנה ואוטאביו, המתכננים לתפוס את ג'ובאני.

אולם נשפים

בהמשך החגיגה סוחב ג'ובאני את צרלינה וממשיך בנסיונותיו, כשלפורלו מסיח את דעתו של מאזטו. כצעקתה של צרלינה לעזרה נשמעת, רץ לפורלו להזהיר את אדונו, וג'ובאני סוחב את לפורלו לתוך החדר בנסותו לטעון שלפורלו הוא זה שניסה לפתות את צרלינה. אלווירה אנה ואוטאביו, ללא המסכה, אומרים כי הם יודעים הכל. האורחים אינם מאמינים לג'ובאני ותוקפים אותו. ג'ובאני נלחם ומצליח לברוח מהקהל הזועם.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ לביתה של אלווירה

לפורלו מאיים לעזוב את ג'ובאני, אך ג'ובאני מפתה אותו בכסף (דואט:Eh via buffone). ג'ובאני רוצה לפתות את המשרתת של אלווירה. לצורך כך הוא מחליף עם לפורלו את הגלימה והכובע ומתחבא. אלווירה מגיעה לחלון (טריו: Ah taci, ingiusto core). לפורלו עומד לפני הבית, וג'ובאני ממחבואו שר על כיסופיו לאלווירה ועל רצונו כביכול לחזור אליה. אלווירה המשוכנעת שלפורלו הוא ג'ובאני יוצאת לרחוב ועוקבת אחרי לפורלוו המרחיק אותה מהבית. ג'ובאני מנצל את ההזדמנות ומתחיל לפתות את המשרתת מלווה במנדולינה (Deh vieni alla finestra צאי אל החלון). באמצע נסיונות החיזור, מגיע מאזטו מלווה בידידיו המחפשים את ג'ובאני. ג'ובאני המחופש ללפורלו, מביע את "רצונו" להצטרף לחיפושים. אחרי שהוא מחלק את הקבוצה (Metà di voi qua vadano) הוא מחרים את הנשק, משתלט על מאזטו שנותר בלתי חמוש, ובורח בצחוק גדול. צרלינה מגיעה ומנחמת את מאזטו (Vedrai carino).

חצר חשוכה

לפורלו נוטש את אלווירה (סקסטט:Sola, sola in buio loco, בדד, בדד במקום אפל זה). כאשר לפורלו מנסה לעזוב את המקום מגיעים דונה אנה ודון אוטאביו ומנחמים את אלווירה. לפורלו מתקשה למצוא את הדלת, לברוח מהזירה, וכשהוא מוצא אותה היא נפתחת בידי מאזטו וצרלינה. האחרונים רואים אותו בלבושו של ג'ובאני ותופסים אותו מיד. אנה ואוטאביו מצטרפים אליהם ומאיימים להרוג את לפורלו/ג'ובאני. אלווירה, החושבת שאהובה נמצא בסכנה, מתחננת בפניהם לרחמים וטוענת כי הוא בעלה. לפורלו מוריד את הגלימה וחושף את זהותו האמיתית. ההלם האוחז בנוכחים מאפשר ללפורלו לנוס מהמקום (Ah pietà signori miei). בעקבות האירועים משתכנע אוטאביו באשמת ג'ובאני ונשבע לנקום בו (Il mio tesoro), אלווירה זועמת על בגידתו הנוספת של ג'ובאני (Mi tradì quell'alma ingrata).

בית קברות, לפני פסלו של הקומנדטורה

לפורלו מספר לג'ובאני איך ניצל ברגע האחרון ממוות, אך ג'ובאני לועג לו ומספר לו איך כמעט הצליח לפתות אישה המאוהבת בלפורלו. לפורלו איננו משועשע, ומוחה בפני ג'ובאני כי האישה יכלה להיות אשתו. ג'ובאני צוחק על מחאתוו של לפורלו, וקול יוצא מפסל הקומדנטורה מזהיר את ג'ובאני כי צחוקו לא ישמע עוד אחרי הזריחה. ג'ובאני מורה ללפורלו להקריא לו מה כתוב על בסיס הפסל: "נקמת מותי ממתינה כאן". לפורלו נרעד, אך ג'ובאני חסר הבושה מצווה על לפורלו להזמין את הפסל לארוחת הערב (דואט:"Oh, statua gentilissima"). לפורלו המפוחד לא מצליח להשלים את המשימה, ועל כן ג'ובאני העושה זאת חורץ את גורלו במו ידיו. הפסל מהנהן בראשו לחיוב.

חדרה של דונה אנה

אוטאביו מבקש את ידה של אנה, אך היא מסרבת בטענה כי אין זה מתאים זמן קצר כל כך אחרי מות אביה. אוטאביו אומר לה כי היא אכזרית, אך היא מרגיעה אותו באומרה כי היא אוהבת אותו ונאמנה לו (Non mi dir).

חדרו של דון ג'ובאני

ג'ובאני חוגג בחדרו המהודר עם ארוחה מפוארת ומוזיקה ברקע (המוזיקה בסגנון המאה ה-18, עם רמזים לאריה מתוך אופרה אחרת של מוצרט - נישואי פיגארו). לפורלו מגיש את האוכל (Già la mensa preparata, הסעודה מוכנה). אלווירה מופיעה, ואמרת לג'ובאני כי איננה נוטרת לו טינה יותר, רק חשה רחמים כלפיו. ג'ובאני המופתע מכך שאיננה כועסת יותר, שואל אותה מה היא רוצה. אלווירה מבקשת מג'ובאני לשנות את דרכיו. ג'ובאני רק מגיב !Brava, מתעלם ממנה, ומהלל את היין והנשים כ"תמצית ותפארת המין האנושי". אלווירה הכועסת יוצאת מהבית וצווחתה נשמעת היטב מבחוץ. היא רצה פנימה רק כדי להימלט מדלת אחרת. ג'ובאני שולח את לפורלו לראות מה קרה, וגם הוא צועק וחוזר פנימה לדווח שהפסל הגיע כמובטח. נקישה מבשרת רעות נשמעת בדלת. לפורלו, משותק מפחד אינו מסוגל לפתוח אותה, לכן ג'ובאני ניגש ופותח את הדלת. בפתח עומד הפסל של הקומנדטורה (Don Giovanni! a cenar teco m'invitasti, דון ג'ובאני! הזמנת אותי לסעוד איתך!). הפסל מוכיח את בן הבליעל על חייו מרושעים והזדוניים, אך ג'ובאני מקשיח לעומתו. הפסל שוקע באשמה, מושך את ג'ובאני איתו כאשר אש מהגיהנם סובבת את ג'ובאני השוקע באדמה.

דונה אלווירה, דונה אנה, דון אוטאביו, צרלינה ומאזטו מגיעים ומחפשים את ג'ובאני. הם מוצאים רק את לפורלו המתחבא מתחת לשולחן והמתאר להם את מה שחזו עיניו. מאחר שהסיפור נגמר, אוטאביו ואנה מחליטים להינשא בתום שנת האבל, דונה אלווירה תעבור למנזר, צרלינה ומאזטו פונים לביתם לסעוד יחדיו את ארוחת הערב, ולפורלו יחפש לעצמו אדון חדש.

המקהלה חותמת במסר של האופרה: "זהו סופו של עושה רֶשע - סופו של חוטא משקף את חייו" (Questo è il fin). בעבר נהגו מנצחים להשמיט את החלק הזה בטענה כי איננו חלק מהאופרה, אך כיום נהוג לבצע את האופרה במלאוה כפי שמוצרט כתב אותה.

דון ג'ובאני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה זכתה בשנת 2009 לביצוע קונצרטנטי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח זובין מהטה [1] .

בשנת 2014 הועלתה האופרה בביצוע סולני מיתר אופרה סטודיו של האופרה הישראלית, בבימוי חלקי. בתפקידים הראשיים: עודד רייך (דון ג'ובאני) ויאיר פולישוק (לפורלו).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "בעיקר בגלל הסולנים", עומר שומרוני, גלובס 28.1.09