דון חואן
דון חואן (ספרדית: Don Juan, נקרא גם דון ז'ואן על פי ההגייה הספרדית הקדומה או דון ג'ובאני על פי הצורה האיטלקית) הוא דמות דמיונית אגדית, שעלילותיה מתוארות על ידי סופרים רבים בגרסאות שונות. נהוג להשתמש בכינוי "דון חואן" כדי להצביע על אדם הידוע ביכולתו לפתות נשים, או על מאהב מושך והפכפך.
רוב חוקרי הספרות המודרניים מסכימים שדמותו של דון חואן מבוססת על דון חואן טנוריו מסביליה, אציל ספרדי אגדי בן המאה ה-16 או המאה ה-17. עלילותיו של דון חואן נפוצו ברחבי ספרד בסיפורי עם. הנוסח המקורי של האגדה מתאר איך הצליח דון חואן לשכנע נערה צעירה להרוג את אביה כדי שיוכלו להיות יחד. בגרסה אחרת, רוצח דון חואן את האב בעצמו, לאחר שהתעלל בבת. מאוחר יותר, לפי האגדה, מבקר דון חואן את קברו של האב ומזמין אותו לארוחת ערב, תוך כדי לעג ברור למת ולזכרו. חלקו המבעית של הסיפור ומוסר ההשכל הדתי שבו, מגיע כאשר רוח האב מקבלת את ההזמנה ומגיעה לארוחה כדי לקחת את דון חואן לגיהנום איתה.
לדעת רוב המומחים, תיעודה הראשון של האגדה בכתב הוא במחזה "המתלוצץ מסביליה והמוזמן מאבן", מאת המחזאי טירסו דה מולינה בשנת 1630. המחזה, שנכתב כטרגדיה, מציג עמדות דתיות ומוסריות ברורות, בעלות צביון קתולי מובהק. המחזה קיבע את מעמדו של דון חואן בספרות כאיש נועז וזדוני שנהנה להתגרות באלוהים ואדיש לטוב ולרחמים.
המחזה זכה להצלחה רבה ולתפוצה נרחבת בזמנו, ושימש כבסיס לחיקויים רבים ולגרסאות שונות של הסיפור באיטליה, צרפת, אנגליה וארצות אחרות.
ב-2008 צילמו את גרסת טלנובלה שנקראת "דון חואן" ובשנת 2010 היא שודרה בויוה.
יצירות אחרות על דמותו של דון חואן:
- 1655: המחזה של מולייר, "דון חואן או הארוחה של אבן"
- 1787: האופרה של מוצרט "דון ג'ובאני"
- 1821: המשורר האנגלי לורד ביירון כתב פואמה אפית על עלילות האהבים הרבות שהיו לדון חואן בארצות שונות
- 1830: "אורח האבן" – מחזה שירי הנכלל ב"טרגדיות קטנות" מאת אלכסנדר פושקין
- סרטים רבים, ובהם הסרט משנת 1995 "דון חואן דה-מרקו" בכיכובם של ג'וני דפ ומרלון ברנדו
- במחזמר "פנטום האופרה", כותב אריק אופרה בשם "דון חואן המנצח"
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אריאנה מלמד, לחיי האהבה, ynet , 27.06.03
