דונגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דונגה
דונגה
מידע אישי
שם מלא קרלוס קייטנו בלדורן ורי
תאריך לידה 31 באוקטובר 1963 (בן 50)
גובה 1.76 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדונים כשחקן
1983 - 1984
1984 - 1985
1986
1987
1987 - 1988
1988 - 1992
1992 - 1993
1993 - 1995
1995 - 1998
1999 - 2000
אינטרנסיונל
קורינתיאנס
סנטוס
ואסקו דה גאמה
פיזה
פיורנטינה
פסקארה
שטוטגרט
ג'ובילו איווטה
אינטרנסיונל
10 (0)
13 (1)
15 (1)
17 (1)
23 (2)
124 (8)
23 (3)
53 (7)
99 (16)
20 (3)
נבחרת לאומית כשחקן
1987 - 1998 ברזיל 91 (6)
קבוצות כמאמן
2006 - 2010
2008 - 2010
2013
2014 -
ברזיל
ברזיל (נבחרת אולימפית)
אינטרנסיונל
ברזיל

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

קרלוס קייטנו בלדורן ורי (Carlos Caetano Bledorn Verri), או בכינוי הידוע דונגה[1] (נולד ב-31 באוקטובר 1963 באיז'ואי שבריו גראנדי דו סול, ברזיל) הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדת הקשר האחורי ומאמן כדורגל. דונגה היה מאמנה של נבחרת ברזיל בין השנים 2006 ל-2010, וביולי 2014 מונה לקדנציה שנייה בתור מאמן הנבחרת.

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו בן 16, התקבל דונגה למועדון אינטרנסיונל. סייע לו בכך סנדקו, אמידאו פרונדי, שהיה גם ראש העיר בה נולד. פרונדי השתמש בקשריו ובכושר ההשפעה שלו על מנת לשכנע את המועדון לבחון את דונגה. הוא התקבל ושיחק בקבוצה הצעירה של אינטרנסיונל בשנים 1980-1983. הקריירה המקצועית של דונגה התחילה עם המעבר לקבוצה הבוגרת בשנת 1983. בשנתיים בהן שיחק עם הקבוצה זכתה אינטרנסיונל באליפות מדינת ריו גרנדה דו סול.

דונגה זומן לסגל הנבחרת האולימפית באולימפיאדת לוס אנג'לס שנערכה ב-1984. הוא זכה עם הנבחרת במדליית כסף.

אחרי שלוש שנים ששיחק בקבוצות בסאו פאולו (קורינתיאנס וסנטוס), עבר לריו דה ז'ניירו, שם תרם לזכייתה של קבוצת ואסקו דה גאמה באליפות מדינת ריו דה ז'ניירו ב-1987.

ב-1988 החלה הקריירה הבינלאומית של דונגה, כשעבר למועדון פיזה וכעבור שנה וחצי לפיורנטינה.

שנות ה-1990 ו"עידן דונגה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן, היה דונגה נוקשה וממושמע. עמד במרכז המגרש כמו חומה, מיומן בחטיפת כדורים מיריביו בזכות יוזמה וחוש תזמון. היה ידוע בדיוק מסירותיו ובמנהיגות במגרש. מאפיינים אלה התאימו למי ששימש כמאמן נבחרת ברזיל לקראת מונדיאל 1990, סבסטיאו לזרוני, ודונגה זומן לסגל. לזרוני חיפש לחפות על כישלונות ברזיל בשני המונדיאלים הקודמים, בהם היטיבה ברזיל לשחק, אך לא זכתה בגביע. לשם כך, הרכיב נבחרת בה הפגינו שחקניה סולידיות, יעילות ודיוק, על חשבון יצירתיות במהלכים על המגרש. תקופה זאת של נבחרת ברזיל זכתה לכינוי "עידן דונגה", מפני שהוא היה השחקן שזוהה בצורה הטובה ביותר עם הסגנון החדש. חרף זאת, איכזבה ברזיל גם במונדיאל של שנת 1990, כשהפסידה לארגנטינה בשמינית הגמר (התוצאה הגרועה ביותר מאז 1966).

בשנת 1994, חזר דונגה לנבחרת, הפעם כקפטן. הוא הבקיע את הפנדל השלישי בדו-קרב הפנדלים שהתרחש בגמר מונדיאל 1994 נגד נבחרת איטליה, ובכך עזר לה לזכות בגביע העולם בפעם הרביעית בתולדות הנבחרת. הוא שימש כקפטן גם במונדיאל 1998. לדונגה היו 91 הופעות במדי הנבחרת, שבהם הבקיע 6 שערים.

דונגה המשיך לשחק בקבוצות באירופה עד 1998, ואז עבר ליפן, שם עזר לג'ובילו איווטה לזכות בליגה ובגביע המדינה ב-1997 ו-1998, בהתאמה.

דונגה סיים את הקריירה כשחקן בקבוצה בה התחיל את דרכו בכדורגל, אינטרנסיונל, כששיחק בה בין שנת 1999 לשנת 2000.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 ביולי 2006 מונה למאמן נבחרת ברזיל במקום קרלוס אלברטו פריירה, אשר פרש בעקבות הופעה מאכזבת של הנבחרת במונדיאל 2006. דונגה מונה לתפקיד למרות היותו חסר כל ניסיון כמאמן, דבר שעורר ביקורת נגד ההחלטה. אך הוא פתח את הקריירה שלו כמאמן עם ארבעה ניצחונות ותיקו בחמישה משחקים, הישג שביסס אותו בתפקיד.

בניגוד לפריירה, אשר טיפח והבליט כוכבים כמו רונלדו ורונלדיניו, נוקט דונגה בגישה שיוויונית כלפי השחקנים ומעדיף משחק קבוצתי על פני השתלטות כוכבים. גישה זו מקנה לנבחרת אופי סולידי יותר, אם כי על חשבון מעט מהיופי שאפיין את דרך המשחק של הנבחרת בשנים קודמות.

דונגה הוביל את ברזיל לזכייה בקופה אמריקה בשנת 2007 עם ניצחון מרשים של 0-3 בגמר נגד נבחרת ארגנטינה, המוכרת כיריבתה הנצחית של ברזיל.

ההצלחה בקופה אמריקה עוררה ציפיות בקרב תושבי ברזיל לזכייה במדליית זהב אולימפית, ההישג היחידי שחסר לנבחרת ברזיל, במשחקים האולימפיים 2008. אך ברזיל הפסידה לארגנטינה בשלב חצי-גמר ולמרות שזכתה במדליית ארד בסופו של דבר, התוצאה נתפסה בברזיל ככישלון. הכישלון הזה כמעט ועלה לדונגה בתפקידו עקב לחץ ציבורי, אך בזכות תוצאות חיוביות בטורניר מוקדמות המונדיאל 2010, הוא המשיך בתפקיד.

אחד מהישגיו הבולטים של דונגה הוא זכייתה של ברזיל בגביע הקונפדרציות 2009. במשחק הגמר הדרמטי נגד נבחרת ארצות הברית חזרה ברזיל מפיגור של 0-2 וסיימה את המשחק בתוצאה 3-2, עם שער ניצחון של הקפטן לוסיו.

בהובלתו של דונגה העפילה נבחרת ברזיל למונדיאל 2010 בדרום אפריקה, כאשר היא סיימה במקום הראשון בבית המוקדמות הדרום אמריקאי. באותו טורניר הגיעו הברזילאים לרבע הגמר, בו הודחו על ידי נבחרת הולנד לאחר שהובילו במחצית הראשונה 1-0 אך הפסידו בהמשך בתוצאה 1-2. יומיים לאחר מכן פוטרו דונגה וכל הצוות המקצועי של הנבחרת על ידי התאחדות הכדורגל הברזילאית.

ב-12 בדצמבר 2012 מונה למאמן אינטרנסיונל שבה התחיל וסיים את הקריירה בתור שחקן, אך פוטר ממנה כעבור 10 חודשים בעקבות שורת הפסדים.

ב-22 ביולי 2014 חזר לאמן את נבחרת ברזיל, לאחר שזו הודחה בשלב חצי הגמר של מונדיאל 2014 אותו אירחה בעקבות הפסד 1-7 לגרמניה[2].

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרנסיונל

  • אליפות ריו גרנדה דו סול: 1983 ו-1984

ואסקו דה גאמה

ג'ובילו איוואטה

  • ליגה יפנית: 1997
  • גביע יפן: 1998

נבחרת ברזיל

השגים פרטיים

  • השחקן הטוב תיותר באליפות יפן: 1997

השגים נוספים

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ברזיל

הישגים נוספות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "דונגה" הוא שמו בפורטוגזית של הגמד "טיפשוני" בסרט שלגיה ושבעת הגמדים. הכינוי ניתן לו בילדותו בגין גובהו הנמוך דאז.
  2. ^ למד מהטעויות? דונגה מונה למאמן נבחרת ברזיל, כתבה באתר ספורט 5, 22 ביולי 2014


קפטני הנבחרת הזוכה במונדיאל

1930: נסאסי | 1934: קומבי | 1938: מיאצה | 1950: וארלה | 1954: ואלטר | 1958: בליני | 1962: מאורו | 1966: מור | 1970: קרלוס אלברטו | 1974: בקנבאואר | 1978: פסארלה | 1982: זוף | 1986: מראדונה | 1990: מתאוס | 1994: דונגה | 1998: דשאן | 2002: קאפו | 2006: קנבארו | 2010: קסיאס | 2014: לאם