נבחרת ארגנטינה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארגנטינה
Afa logo.svg
מידע כללי
כינוי "אלביסלסטה" (לבן וכחול שמיים)
התאחדות התאחדות הכדורגל הארגנטינאית
השתייכות CONMEBOL
דירוג פיפ"א
(27 בנובמבר 2014)
2 (‎0‏)
 - ניקוד פיפ"א 1,538
מאמן חרארדו מרטינו
קפטן ליונל מסי
מלך השערים גבריאל בטיסטוטה (56)
שיאן ההופעות חבייר זנטי (145)
אצטדיון ביתי המונומנטל
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
Flag of Uruguay.svg אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה Flag of Argentina.svg
(מונטווידאו, אורוגוואי; 16 במאי 1901)
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Argentina.svg ארגנטינה 12 - 0 אקוודור Flag of Ecuador.svg
מונטווידאו, אורוגוואי; 22 בינואר 1942
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר
Flag of the Czech Republic.svg צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה Flag of Argentina.svg
היינסבורג, שבדיה; 15 ביוני 1958
Flag of Uruguay.svg אורוגוואי 5 - 0 ארגנטינה Flag of Argentina.svg
גואיקיל, אקוודור; 16 בדצמבר 1959
Flag of Argentina.svg ארגנטינה 0 - 5 קולומביה Flag of Colombia.svg
בואנוס איירס, ארגנטינה; 5 בספטמבר 1993
Flag of Bolivia.svg בוליביה 6 - 1 ארגנטינה Flag of Argentina.svg
לה פאס, בוליביה; 1 באפריל 2009
גביע העולם בכדורגל
הופעות 16 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב ביותר מקום ראשון (פעמיים) 1978 ו-1986
קופה אמריקה
הופעות 39 (הראשונה ב-1916)
ההישג הטוב ביותר מקום ראשון(14 פעמים)

נבחרת ארגנטינה בכדורגל לגברים מייצגת את ארגנטינה מאז 1901. נבחרת הכדורגל מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הארגנטינאית. נבחרת ארגנטינה, המכונה "אלביסלסטה" (לבן ותכלת) כצבעי תלבושתה, נחשבת לאחת מנבחרות הכדורגל החזקות בעולם, ולזכותה שתי זכיות בגביע העולם - ב-1978 וב-1986, 14 זכיות בקופה אמריקה ושתי זכיות במדליית הזהב האולימפית.

נבחרת ארגנטינה הייתה בראש הדירוג העולמי של פיפ"א לראשונה במרץ 2007 למשך חודש, ובפעם השנייה למשך עשרה חודשים בין אוקטובר 2007 לבין יולי 2008.

לזכייה במונדיאל 1986 עזר אחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, דייגו מראדונה, שהיה קפטן הנבחרת עת זכייתה בטורניר. מלך שערי הנבחרת הוא גבריאל בטיסטוטה, ושיאן ההופעות הוא חבייר זנטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארגנטינה היא אחת הנבחרות הוותיקות בעולם. התאחדות הכדורגל הארגנטינאית הוקמה כבר ב-21 בפברואר 1893. ההתאחדות הארגנטינאית היא הוותיקה מבין ההתאחדויות בדרום אמריקה ואחת הוותיקות בעולם.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה הופיעה לראשונה בגמר המונדיאל הראשון ב-1930, שבו הפסידה לנבחרת אורוגוואי בתוצאה 4:2, אחרי שכבר הוליכה 1:2 במחצית.

באותן שנים נחשבו ארגנטינה ואורוגוואי לנבחרות הטובות בעולם. השתיים גם נפגשו בגמר אולימפיאדת אמסטרדם, שגם בו ניצחה אורוגוואי.

ארגנטינה השתתפה גם במונדיאל 1934 שנערך באיטליה, אך הודחה מהמשחקים אחרי שהפסידה 3:2 לשבדיה.

לאחר מכן באה תקופה שחורה עבור הנבחרת, שנמשכה קרוב ל-30 שנה. החונטה הצבאית ששלטה במדינה במהלך התקופה השתמשה בנבחרת ככלי פוליטי, ואף לא איפשרה לנבחרת להשתתף במונדיאלים שנערכו ב 1938, ב-1950 וב-1954, אף על פי שנבחרתה נחשבה לאחת הטובות בעולם. ארגנטינה שבה והשתתפה בגביע העולם רק ב-1958.

ארגנטינה זכתה במהלך אותן שנים בלא פחות מ-8 גביעי קופה אמריקה (ארגנטינה זכתה ב-12 גביעי קופה אמריקה עד שנת 1959 וסיימה כסגנית 9 פעמים).

מונדיאל 1966 - תחילת היריבות עם נבחרת אנגליה בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונדיאל שנערך באנגליה ב-1966 נכנס להיסטוריה בגלל משחק רבע הגמר של ארגנטינה מול אנגליה, שהחל את היריבות בין שתי הנבחרות. השופט הגרמני הרחיק את אנטוניו ראטין, קפטן נבחרת ארגנטינה, בטענה שראטין קילל אותו. השופט הגרמני שלא דיבר ספרדית נימק את החלטתו שהתרשם שמדובר בדברי נאצה "לפי הטון ולפי מבטו של השחקן". לאחר ההרחקה סירב ראטין להתפנות מהמגרש והתרצה רק לאחר שכנועים מרובים. מאמן אנגליה, אלף ראמזי, אסר על שחקניו ללחוץ את ידי הארגנטינאיים בתום המשחק וכינה אותם "חיות" בטענה שהם שיחקו בצורה ברוטלית.

הארגנטינאים, שהגיעו למונדיאל אחרי שזכו שנתיים קודם לכן בגביע בהשתתפות נבחרות ברזיל, אנגליה ופורטוגל, טענו לקיפוח מצידם של האירופאיים לאורך הטורניר.

1978 - 1993 - עידן הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 אירחה ארגנטינה את המונדיאל, וניצלה את הביתיות כדי לזכות בגביע בפעם הראשונה בתולדותיה, לאחר שניצחה את הולנד במשחק הגמר בתוצאה 3:1. השחקן המצטיין בנבחרת היה מריו קמפס, שכבש 6 שערים והוכתר למלך השערים בטורניר.

החונטה הצבאית ניצלה את הטורניר גם למטרות פוליטיות והציגה תמונה מעוותת של מצב אזרחי ארגנטינה באותן שנים.

מהסגל למונדיאל הודח ברגע האחרון דייגו ארמנדו מראדונה על ידי המאמן לואיס ססאר מנוטי בשל גילו הצעיר. כעבור שנה הוליך מראדונה את נבחרת ארגנטינה הצעירה לזכייה ראשונה במונדיאל הנוער, ובכך ביסס את מעמדו כאחד השחקנים החשובים של ארגנטינה.

במונדיאל 1982 שנערך בספרד היו נשואות העיניים למראדונה, אך ארגנטינה איכזבה והודחה על ידי ברזיל במשחק שבו הורחק מראדונה בשל פגיעה ללא כדור בשחקן יריב.

ב-1986 זכתה ארגנטינה בתואר בפעם השנייה. היא ניצחה במשחק הגמר את מערב גרמניה בתוצאה 3:2 לאחר שער ניצחון של חורחה בורוצ'גה. את ארגנטינה הנהיג דייגו ארמנדו מרדונה, שכבש חמישה שערים במהלך הטורניר. בעיקר זכורים שני השערים שכבש מול אנגליה במשחק רבע הגמר: את השער הראשון כבש מראדונה בעזרת ידו, בשער שמכונה "יד האלוהים". את השער השני כבש מרדונה לאחר שכידרר לאורך חצי המגרש של האנגלים, תוך שהוא עובר בדרך כמה שחקני הגנה אנגלים בדרך לכיבוש השער.

המשחק עצמו קיבל משמעות רבה הן בגלל היריבות הספורטיבית בין שתי המדינות שהחלה עוד מ-1966 והן בגלל המחלוקת בין שתי המדינות לגבי איי פוקלנד (איי מלבינס), מחלוקת שהביאה למלחמה בין שתי המדינות ב-1982.

ב-1990 הופיעה ארגנטינה בפעם הרביעית במשחק הגמר, אך הפעם הפסידה לגרמניה המערבית בתוצאה 1:0. ארגנטינה הציגה נבחרת בינונית באותה מונדיאל והצליחה להגיע לגמר בעיקר בזכותו של דייגו מראדונה. מראדונה שיחק בטורניר למרות פציעה ופרץ בבכי לאחר ההפסד בגמר.

ארגנטינה זכתה ב-1991 וב-1993 בשני טורנירי הקופה אמריקה שנערכו וב-1992 היא זכתה בגביע הקונפדרציות הראשון, שנערך בערב הסעודית. היו אלו הטורנירים האחרונים שבהם זכתה ארגנטינה.

1993 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחמשת המונדיאלים הבאים (1994, 1998, 2002, 2006 ו-2010) איכזבה נבחרת ארגנטינה ולא הצליחה להגיע מעבר לשלב רבע הגמר, כאשר לשיא השפל הגיעה במונדיאל 2002 שבו הודחה כבר בשלב הראשון. ארגנטינה הגיעה למונדיאל כפייבוריטית הגדולה לזכייה בגביע, נבחרתו של מרסלו בייאלסה נחשבה לטובה בעולם באותם ימים, אך לרוע מזלה היא הוגרלה ב"בית המוות" יחד עם אנגליה, שבדיה וניגריה. ארגנטינה הצליחה לנצח את ניגריה במשחק הראשון משער של גבריאל בטיסטוטה, אך נחלה הפסד במשחק השני מול אנגליה משער בבעיטת עונשין של דייוויד בקהאם. עבור בקהאם היה מדובר בנקמה על הרחקתו במשחק שמינית הגמר מול ארנגנטינה במונדיאל 1998. ארגנטינה התייצבה למשחק השלישי מול שבדיה בידיעה שרק ניצחון יעלה אותה. ארגנטינה שלטה לאורך כל המשחק אך לא יכלה לנצח וסיימה בתיקו 1:1 והארגנטינאים שקיוו לרגע של נחת שישכיח את הבעיות הקשות שפקדו את המדינה.

בנוסף, ארגנטינה הפסידה במשחקי הגמר של הקופה אמריקה לברזיל ב-2004 וב-2007, אף על פי שהגיעה למשחקים כפייבוריטית. היא גם הפסידה בשני גמרי גביע הקונפדרציות (ב-1995 לדנמרק וב-2005 לברזיל) ובגמר אולימפיאדת אטלנטה (1996) לניגריה. ב-2011 ארחה ארגנטינה את משחקי הקופה אמריקה, והודחה בשלב רבע הגמר על ידי נבחרת אורוגוואי. במונדיאל 2014 הגיעה ארגנטינה לשלב הגמר, שם הפסידה 1-0 לנבחרת גרמניה.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה זכתה 14 פעמים בטורניר הקופה אמריקה, פעם אחת פחות משיאנית הזכיות אורוגוואי. כמו כן, זכתה ארגנטינה בגביע הקונפדרציות בשנת 1992.

מאז 1993 ארגנטינה לא זכתה בתואר חשוב בכדורגל העולמי, למעט שתי מדליות זהב באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008). באולימפיאדה באתונה השיגה ארגנטינה דאבל ייחודי כאשר זכתה במדליות זהב בכדורגל ובכדורסל לגברים.

נבחרות ארגנטינה ואורוגוואי מחזיקות בשיא המשחקים בין שתי נבחרות, לאחר ששיחקו זו מול זו 161 משחקים. המשחק הראשון בין שתי הנבחרות התקיים ב-1906, והיה המשחק הבינלאומי הראשון בין שתי נבחרות כדורגל שמחוץ לבריטניה (אף על פי שנבחרות קנדה וארצות הברית שיחקו ביניהן ב-1885 ו-1886, אך משחקים אלו אינם נחשבים למשחקים רשמיים).

גביע העולם בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930 - מקום שני
  • 1934 - סיבוב ראשון
  • 1938 - פרשה
  • 1950 - פרשה
  • 1954 - פרשה
  • 1958 - סיבוב ראשון
  • 1962 - סיבוב ראשון
  • 1966 - רבע גמר
  • 1970 - לא העפילה
  • 1974 - סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1978 - מקום ראשון
  • 1982 - סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1986 - מקום ראשון
  • 1990 - מקום שני
  • 1994 - שמינית גמר
  • 1998 - רבע גמר
  • 2002 - סיבוב ראשון
  • 2006 - רבע גמר
  • 2010 - רבע גמר
  • 2014 - מקום שני

קופה אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1916 - מקום שני
  • 1917 - מקום שני
  • 1919 - מקום שלישי
  • 1920 - מקום שני
  • 1921 - מקום ראשון
  • 1922 - מקום רביעי
  • 1923 - מקום שני
  • 1924 - מקום שני
  • 1925 - מקום ראשון
  • 1926 - מקום שני
  • 1927 - מקום ראשון
  • 1929 - מקום ראשון
  • 1935 - מקום שני
  • 1937 - מקום ראשון
  • 1939 - פרשה
  • 1941 - מקום ראשון
  • 1942 - מקום שני
  • 1945 - מקום ראשון
  • 1946 - מקום ראשון
  • 1947 - מקום ראשון
  • 1949 - פרשה
  • 1953 - פרשה
  • 1955 - מקום ראשון
  • 1956 - מקום שלישי
  • 1957 - מקום ראשון
  • 1959 - מקום ראשון
  • 1959 - מקום שני
  • 1963 - מקום שלישי
  • 1967 - מקום שני
  • 1975 - סיבוב ראשון
  • 1979 - סיבוב ראשון
  • 1983 - סיבוב ראשון
  • 1987 - מקום רביעי
  • 1989 - מקום שלישי
  • 1991 - מקום ראשון
  • 1993 - מקום ראשון
  • 1995 - רבע גמר
  • 1997 - רבע גמר
  • 1999 - רבע גמר
  • 2001 - פרשה
  • 2004 - מקום שני
  • 2007 - מקום שני
  • 2011 - רבע גמר

הנבחרות הצעירות של ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת עד גיל 17[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 17

הנבחרת עד גיל 17 של ארגנטינה זכתה פעמיים באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 (1985, 2003). היא סיימה כסגנית 4 פעמים (1988, 1995, 1997, 2001) ובמקום השלישי פעמיים (1991, 1993). היא מעולם לא זכתה בגביע העולם עד גיל 17, מיקום השיא שלה בקטגוריית גילאים זו הוא המקום השלישי (1991, 1995, 2003).

הנבחרת עד גיל 20[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 20

הנבחרת עד גיל 20 היא גאוות ההתאחדות הארגנטינאית. ארגנטינה מחזיקה בשיא הזכיות בגביע העולם בכדורגל עד גיל 20 עם 6 זכיות (1979, 1995, 1997, 2001, 2005, 2007). היא סיימה כסגנית פעם אחת (1983) ורביעית גם כן פעם אחת (2003). ארגנטינה זכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 4 פעמים (1967, 1997, 1999, 2003) וסיימה כסגנית 7 פעמים (1958, 1979, 1983, 1991, 1995, 2001, 2007). בין השחקנים שזכו בתואר ב-2005 ניתן למצוא את ליונל מסי, סרחיו אגוארו, פרננדו גאגו, אוסקר אוסטארי, פבלו זבאלטה, גבריאל פאלטה, נרי קרדוסו, לוקאס ביגליה, ואזקיל גאראי.

הנבחרת האולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008). בנוסף, היא זכתה במדליית הכסף פעמיים (באולימפיאדת אמסטרדם 1928 ובאולימפיאדת אטלנטה 1996).

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנים עם מספר ההופעות הרב ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-13 ביולי 2014. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

# שם שנים מספר הופעות מספר שערים
1 חבייר זנטי 1994-2011 145 5
2 רוברטו אז'אלה 1994-2007 115 7
3 דייגו סימאונה 1988-2002 106 11
4 חאבייר מסצ'ראנו 2003 - 109 3
5 אוסקר רוג'רי 1983-1994 97 7
6 ליונל מסי 2005- 96 45
7 דייגו מראדונה 1977-1994 91 34
8 אריאל אורטגה 1993-2002 87 17
9 גבריאל בטיסטוטה 1991-2002 78 56
10 חואן פבלו סורין 1995 - 2006 76 11

השחקנים עם מספר השערים הרב ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-13 ביולי 2014. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

# שם שנים מספר הופעות מספר שערים
1 גבריאל בטיסטוטה 1991-2002 78 56
2 ליונל מסי 2005- 96 45
3 הרנן קרספו 1995 - 2007 64 35
4 דייגו מראדונה 1977-1994 91 34
5 לואיס ארטים 1975-1981 25 24
6 ליאופולדו לוקה 1976-1986 45 22
- דניאל פסארלה 1956-1962 70 22
- גונזלו היגוואין 2009 - 45 24
8 חוסה סאנפיליפו 1935-1942 29 21
- הרמיניו מסאנטוניו 1973-1982 19 21
- סרחיו אגוארו 2009 - 59 22

מאמני הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

# המאמן שנים משחקים ניצחונות תיקו הפסדים יחס שערים  % הצלחה
1 אנחל ואסקס 1924-1925 12 5 7 0 8-18 70.83
2 חוסה מיז'אן 1927-1928 13 8 3 2 15-44 73.08
3 פרנסיסקו אולזאר 1929 2 0 1 1 2-1 25
4 אולזאר וחואן טרמוטולה 1929-1930 9 7 1 1 11-28 83.33
5 פליפה פסקוצ'י 1934 1 0 0 1 3-2 0
6 מנואל סיואנה 1935-1937 10 7 1 2 8-20 75
7 אנחל רוקה 1938-1939 4 3 0 1 6-11 75
8 גיז'רמו סטאבילה 1939-1958, 1960 127 85 21 21 145-323 75.2
9 קרלוס קלוסרו 1940 2 2 0 0 1-7 100
10 ספינטו, דלה טורה ובאריירו 1959 6 5 1 0 5-19 91.67
11 חוסה מורנו 1959 5 2 1 2 13-11 50
12 ויקטוריו ספינטו 1960-1961 10 5 3 2 12-23 65
13 חוסה ד'אמיקו 1961, 1963 4 2 0 2 6-12 50
14 חואן לורנזו 1962, 1966 11 4 4 3 10-9 54.55
15 נסטור רוסי 1962 1 1 0 0 1-3 100
16 ג'ים לופז 1962, 1967 7 5 1 1 4-14 78.57
17 הורסיו טורס 1963 8 4 1 3 17-20 56.25
18 חוסה מינז'ה 1964-1965, 1968 23 11 8 4 21-44 65.22
19 אוסבלדו זובלדיה 1965 1 0 1 0 1-1 50
20 כרמלו פראונה 1967 2 0 0 2 3-1 0
21 רנאטו צ'זאריני 1967-1968 5 1 1 3 8-5 30
22 הומברטו מאסצ'יו 1969 4 1 3 0 3-4 62.5
23 אדולפו פדרנרה 1969 4 1 1 2 6-4 37.5
24 חואן פיזוטי 1970-1972 23 10 8 5 28-35 60.87
25 אומר סיבורי 1972-1973 13 8 2 3 16-26 69.23
26 מיגל איגנומירייז'ו 1973 3 1 2 0 2-3 66.67
27 ולדיסלאו קאפ 1974 10 3 3 4 19-15 45
28 ססאר לואיס מנוטי 1974-1982 85 46 21 18 83-161 66.47
29 מיגל חוארז 1975 3 2 1 0 1-9 83.33
30 פדריקו סאקי 1979 1 0 1 0 2-2 50
31 קרלוס בילארדו 1983-1990 81 28 30 23 74-91 53.90
32 אלפיו באסילה 1991-1994 48 25 17 6 44-75 69.79
33 ריינלדו מרלו 1993 1 0 0 1 2-1 0
34 דניאל פסארלה 1994-1998 56 33 13 10 42-101 70.54
35 מרסלו בייאלסה 1998-2004 69 43 16 10 61-127 70.05
36 נלסון ויואס 1999 1 1 0 0 0-2 100
37 חוסה נסטור פקרמן 2004-2006 27 14 7 6 33-50 60.49
38 אלפיו באסילה 2006-2008 28 14 8 6 25-45 59.5
39 דייגו ארמנדו מראדונה 2008-2010
40 סרחיו בטיסטה 11/2010-07/2011
41 אלחנדרו סאבלה 07/2011- 08/2014
42 טאטה מרטינו 08/2014 -

מתבסס על נתונים מהאתר RSSSF

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקראת משחקי מונדיאל 2014[1].

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער סרחיו רומרו 22 בפברואר 1987 57 0 Flag of France.svg מונאקו
12 שוער אגוסטין אוריון 26 ביולי 1981 3 0 Flag of Argentina.svg בוקה ג'וניורס
21 שוער מריאנו אנדוחאר 30 ביולי 1983 10 0 Flag of Italy.svg נאפולי
15 הגנה מרטין דמיצ'ליס 20 בדצמבר 1980 43 2 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
4 הגנה פבלו סבאלטה 16 בינואר 1985 47 0 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
16 הגנה מרקוס רוחו 20 במרץ 1990 28 1 Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד
2 הגנה אסקיאל גאראי 10 באוקטובר 1986 18 0 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
17 הגנה פדריקו פרננדס 21 בפברואר 1989 16 2 Flag of Italy.svg נאפולי
3 הגנה הוגו קמפאניירו 27 ביוני 1980 13 0 Flag of Italy.svg אינטר מילאנו
23 הגנה חוסה מריה בסנטה 3 באפריל 1984 7 0 Flag of Italy.svg פיורנטינה
14 קשר חאבייר מסצ'ראנו 8 ביוני 1984 109 3 Flag of Spain.svg ברצלונה
11 קשר מקסי רודריגס 2 בינואר 1981 53 15 Flag of Argentina.svg ניואל'ס אולד בויס
5 קשר פרננדו גאגו 10 באפריל 1986 45 0 Flag of Argentina.svg בוקה ג'וניורס
7 קשר אנחל די מריה 14 בפברואר 1988 56 11 Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד
6 קשר לוקאס ביגליה 30 בינואר 1986 15 0 Flag of Italy.svg לאציו
19 קשר ריקרדו אלוורס 12 במרץ 1988 7 2 Flag of England.svg סנדרלנד
13 קשר אוגוסטו פרננדס 10 באפריל 1986 7 1 Flag of Spain.svg סלטה ויגו
8 קשר אנסו פרס 22 בפברואר 1986 5 1 Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון
10 חלוץ ליונל מסי (קפטן) 24 ביוני 1987 96 45 Flag of Spain.svg ברצלונה
20 חלוץ סרחיו אגוארו 2 ביוני 1988 59 22 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
9 חלוץ גונזלו היגוואין 10 בדצמבר 1987 45 24 Flag of Italy.svg נאפולי
22 חלוץ אסקיאל לאבצי 3 במאי 1985 28 4 Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן
18 חלוץ רודריגו פלאסיו 5 בפברואר 1982 21 2 Flag of Italy.svg אינטר מילאנו

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השפל (תום מלחמת העולם הראשונה ועד הזכייה בגביע העולמי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הניצחון הגבוה ביותר - 0:12 מול נבחרת אקוודור במסגרת הקופה אמריקה 1942.
  • ההפסד הגבוה ביותר - 6:1 מול נבחרת צ'כוסלובקיה במסגרת הגביע העולמי 1958.
  • רצף המשחקים הארוך ביותר ללא הפסד - 31 (18 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו). מה-19 בפברואר 1991 עד 8 באוגוסט 1993.
  • רצף המשחקים הארוך ביותר ללא ניצחון - 9 (5 תוצאות תיקו, 4 הפסדים) מה 10 ביולי 1989 עד 8 במאי 1990.
  • רצף הניצחונות הארוך ביותר - 9. מה 29 בינואר 1941 עד 25 בינואר 1942.
  • רצף ההפסדים הארוך ביותר - 3.
  • ארגנטינה שיחקה 65 משחקים במסגרת הגביע העולמי. היא ניצחה 33 משחקים, סיימה בתיקו ב- 13 הופסידה ב- 19. יחס השערים עומד על 74:113.
  • גבריאל בטיסטוטה, מלך השערים של ארגנטינה בכל הזמנים, הוא הכובש המצטיין של ארגנטינה במסגרת גביע העולם עם 10 שערים. בטיסטוטה מחזיק גם בשיא מיוחד - השחקן היחיד שכבש שלושער בשני מונדיאלים שונים.
  • דייגו מראדונה הוא שיאן ההופעות של ארגנטינה במשחקי הגביע העולמי עם 21 הופעות. הוא גם הארגנטינאי היחיד ששיחק בארבעה מונדיאלים שונים.
  • הרנן קרספו הוא מלך שערי ארגנטינה במוקדמות הגביע העולמי עם 19 שערים.
  • חבייר זנטי מחזיק בשיא כפול - שיאן ההופעות בתולדות הנבחרת (123 משחקים) ושיאן ההופעות במשחקי מוקדמות הגביע העולמי (41 משחקים), הוא שבר בכך את שיאו של רוברטו אז'אלה שעמד על 115 הופעות במדי הנבחרת מתוכם 40 במסגרת מוקדמות הגביע העולמי.
  • במשחקי גביע העולם נבחרת ארגנטינה קיבלה במהלך המשחקים 10 כרטיסים אדומים ובכך מחזיקה בשיא שלילי. היא מקדימה את נבחרת ברזיל לה 9 כרטיסים אדומים.
  • ארגנטינה שברה שלושה שיאים שליליים במהלך מונדיאל 1990 - 3 כרטיסים אדומים (ג'יוסטי, דזוטי ומונזון) במהלך המשחקים ששניים מהם בגמר הגביע כאשר מונזון היה לשחקן הראשון שמורחק במשחק הגמר. בנוסף, ארגנטינה הייתה לנבחרת הראשונה שלא מצליחה להבקיע שער במשחק גמר.
  • חאבייר מסצ'ראנו הוא הספורטאי הארגנטינאי היחיד שזכה בשתי מדליות זהב. מסצ'ראנו זכה במדליות באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרות הכדורגל של דרום אמריקה (CONMEBOL)

אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · ונצואלה · פרגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה