ליאונל מסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ליונל מסי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליאונל מסי
Lionel Messi Player of the Year 2011.jpg
מידע אישי
שם מלא ליאונל אנדרס מסי
תאריך לידה 24 ביוני 1987
מקום לידה רוסאריו שבארגנטינה
גובה 1.69 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1995 - 2000
2000 - 2003
ניואל'ס אולד בויס
ברצלונה
מועדונים מקצועיים*
2003 - 2004
2004 - 2005
2004 -
ברצלונה ג
ברצלונה ב
ברצלונה
10 (5)
22 (6)
271 (240)
נבחרת לאומית**
2005 - ארגנטינה 83 (37)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 5 באפריל 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
16 בספטמבר 2013

מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of Argentina.svg ארגנטינה
המשחקים האולימפיים
זהב בייג'ינג 2008 כדורגל

לִיאוֹנֵל אנדרס מסי (או לְיוֹנֵל; ספרדית: Lionel Andrés Messi Cuccittini, ‏IPA:‏ [ljoˈnel anˈdɾes ˈmesi]‏; מכונה לֵאוֹ, ספרדית: Leo; נולד ב-24 ביוני 1987) הוא כדורגלן ארגנטינאי המשחק בעמדת החלוץ בקבוצת ברצלונה ובנבחרת ארגנטינה. נחשב לאחד השחקנים הטובים בעולם[1], והוא השחקן היקר ביותר אי פעם‏[2][3]. מסי מכונה "הפרעוש", "המשיח" ו"מסידונה". בשנת 2012 פורסמה ביוגרפיה על חייו בשם "הילד שהפך לאגדה"‏[4].


קריירת מועדונים

נעוריו ותחילת דרכו

מסי נולד ב-24 ביוני 1987 בעיר רוסאריו שבארגנטינה לזוג הורים ששמם סיליה וחורחה, ממוצא איטלקי. כבר בגיל 5 החל לשחק כדורגל והצטרף לקבוצת גראנדולי שאימן אביו. מסי החל את הקריירה המקצוענית בניואל'ס אולד בויס, אחת משתי הקבוצות הבכירות של העיר רוסאריו (לצד רוסאריו סנטרל). בגיל 11 אובחן מסי כסובל מהפרעת גדילה והזדקק לטיפולים יקרים בהורמון גדילה, בעלות 900 דולר לחודש, אותם לא יכלה משפחתו לממן ולא הסכימו לממן ניואל'ס או ריבר פלייט בה נבחן‏[5]. בגיל 12 נסע למבחנים בברצלונה והרשים את קרלס רשאק, מנהל הקבוצות הצעירות דאז של הקבוצה (ומאמן הקבוצה הבוגרת למשך תקופה קצרה כעבור מספר שנים). ברצלונה החליטה להחתים את מסי ובנוסף גם מימנה את הטיפולים בהורמון הגדילה.

במשחק הבכורה בקבוצת הנערים כבש חמישייה ובישל שלושה נוספים. בהמשך הצטרף לקבוצת הנוער הבכירה בשורותיה המשיך להצטיין והתקדם לברצלונה ג'. 9 משחקים בהם כבש 5 שערים ובישל עוד ארבעה הביאו את הצוות המקצועי של הקבוצה לקדמו הפעם לקבוצת המשנה של המועדון, ברצלונה ב'. ב-30 משחקיו בקבוצת המשנה כבש מסי 37 שערים ואף זכה לשחק במשחק הידידות של הקבוצה הבוגרת מול פורטו כשהוא בן 16 בלבד (נובמבר 2003). ב-16 באוקטובר 2004, כשהוא בן 17, ערך מסי את הופעת הבכורה שלו בקבוצת ברצלונה במשחק הדרבי של ברצלונה מול אספניול, בכך היה מסי לשחקן הצעיר בתולדות המועדון.

מסי לפני הבקעת השער בחצי גמר גביע המלך מול חטאפה ב-2007

עלייה לקבוצה הבוגרת של ברצלונה

מסי צורף לסגל הקבוצה הבוגרת של ברצלונה בעונת 2005/2006, בעת רישומו בסגל היה מסי נתון בתהליך קבלת אזרחות ספרדית. בסגל היו רשומים 3 זרים נוספים, ומשום כך נשמעה תרעומת מצידן של קבוצות מסוימות בליגה כשהבולטת ביניהן הייתה אלאבס. מסי ערך הופעת בכורה בליגת האלופות ב-27 בספטמבר 2005 במשחק מול אודינזה. הוא יצר קשר הדוק עם רונאלדיניו וביחד עם חלוץ הקבוצה, סמואל אטו, יצרו השלושה משולש התקפי מרשים אשר זכה לכינוי R.E.M. הוא סיים את העונה עם 6 שערים ב-17 משחקים ובנוסף שער אחד מתוך 6 הופעות בליגת האלופות. כמו כן, היה חלק מזכיית הקבוצה באליפות בפעם השנייה ברציפות ובליגת האלופות, השנייה בתולדות המועדון. פציעה קשה שעבר במהלך העונה השביתה אותו למספר חודשים וגרמה להיעדרותו, בין היתר, ממשחק הגמר מול ארסנל.

מסי פתח את עונת 2006/2007 היטב, אך פציעה נוספת השביתה אותו לחודשיים. לאחר חזרתו מפציעתו כבש שלושער בתיקו 3:3 של קבוצתו במשחק הקלאסיקו מול ריאל מדריד.

בסיום שנת 2007 זכה מסי בפרס בראבו שמוענק מדי שנה לשחקנים מבטיחים מתחת לגיל 21, וכמו כן זכה באותה שנה במקום השני בפרס כדורגלן השנה בעולם של פיפ"א. מסי פתח היטב את עונת 2007/2008, אך במהלכה סבל משתי פציעות קשות, שהשביתו אותו לשלושה חודשים - חלק גדול מן העונה. אף על פי כן, הוא סיים את העונה עם כמות מכובדת של 16 שערים בכל המסגרות.

הפיכה לכוכב הקבוצה

עם עזיבתו של רונאלדיניו בקיץ, קיבל מסי את חולצה מספר 10 של הקבוצה, שבאופן מסורתי השתייכה לכוכביו הגדולים של המועדון, והפך לשחקן המרכזי בה. מסי היה שותף עם ברצלונה לרצף ניצחונות מהגבוהים שידעה אי פעם. בדצמבר 2008 נבחר על ידי המגזין "פראנס פוטבול" ככדורגלן השני הטוב ביותר באירופה לאותה שנה. בינואר 2009 נבחר במקום השני בפרס כדורגלן השנה בעולם לשנת 2008, בדומה לשנה הקודמת.

מסי משחק נגד ריאל מדריד במשחק בליגת האלופות

לקראת סוף העונה, ב-2 במאי, כבש מסי שני שערים בניצחון 2-6 של ברצלונה בקלאסיקו שנערך באצטדיונה של ריאל מדריד. מספר מחזורים מאוחר יותר הבטיחה ברצלונה את הזכייה באליפות הליגה. בהמשך זכה מסי עם הקבוצה בגביע המלך הספרדי לאחר ניצחון קבוצתו 1-4 על אתלטיק בילבאו. במשחק זה כבש מסי את השער השני של ברצלונה. בחצי גמר ליגת האלופות, מול צ'לסי, בישל לאנדרס אינייסטה שער בתוספת הזמן שהבטיח לברצלונה העפלה לגמר. במשחק הגמר הבקיע את השער השני של קבוצתו, בניצחון 2-0 על מנצ'סטר יונייטד, ובכך השלימה ברצלונה טרבל ראשון בהיסטוריה לקבוצה ספרדית. מסי כבש תשעה שערים באותה עונה בליגת האלופות, והיה מלך השערים של הטורניר. בכל העונה כולה בכל המסגרות הבקיע מסי 38 שערים ובישל 18 נוספים. הוא נבחר לשחקן השנה ולחלוץ השנה בליגת האלופות מטעם אופ"א.

בסוף שנת 2009 זכה בפרס כדורגלן השנה באירופה מטעם "פראנס פוטבול", וכך היה לארגנטינאי הראשון בהיסטוריה שזוכה בפרס. הפער שהשיג מהמקום השני, אליו הגיע כריסטיאנו רונאלדו, היה 240 נקודות - הגבוה ביותר אי פעם. באותה שנה, זכה מסי גם בפרס כדורגלן השנה בעולם, כשגם הפעם גבר על כריסטיאנו רונאלדו שסיים במקום השני.

שבירת שיאי ההבקעות

ב-6 באפריל 2010, במהלך משחק ברצלונה במסגרת ליגת האלופות נגד ארסנל בקאמפ נואו, כבש מסי ארבעה שערים בניצחון ברצלונה 4:1, ובכך כבש את הרביעייה הראשונה בקריירה שלו והפך לשחקן הרביעי במפעל זה שכובש רביעייה, והראשון בתולדות המפעל שכובש שלושה שערים במחצית הראשונה. רביעייה זו העלתה את מאזן כיבושיו של מסי במדי ברצלונה בליגת האלופות ל-27, ובכך הפך לכובש הגדול ביותר של ברצלונה בתולדות המפעל, ביחד עם ריבאלדו. בסיום העונה זכה מסי יחד עם ברצלונה באליפות ספרד השנייה ברציפות וסיים את העונה עם 34 שערים בליגה ו-47 בכל המסגרות. בכך הוא השווה את שיאו של רונאלדו הברזילאי בכיבושים בליגה. בסיום השנה זכה בפעם השנייה ברציפות בתואר כדורגלן השנה בעולם (שהפך לכדור הזהב של פיפ"א).

ב-28 במאי 2011 הבקיע מסי את השער השני ואף נבחר לשחקן המצטיין של המשחק מטעם אופ"א בניצחון של ברצלונה 1-3 על מנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות. באותה שנה שבר את שיאו שוב, כשהבקיע 53 שערים ובישל 27 נוספים בעונה בה זכה עם ברצלונה בליגה הספרדית ובליגת האלופות.

ב-8 באוגוסט 2011 הפך מסי לשחקן היחיד בהיסטוריה של ברצלונה שמבקיע 100 שערים במדי ברצלונה באצטדיונה הביתי, הקאמפ נואו. זה קרה בניצחון של ברצלונה 0-5 על ויאריאל. לא עבר הרבה זמן, וב-1 בנובמבר 2011 הוא הבקיע את שערו ה-200 ועוד שניים בשלושער מול ויקטוריה פילזן בליגת האלופות. הוא מיקם את עצמו במקום השני במבקיעי השערים של ברצלונה בכל הזמנים, כשהוא בן 24 בלבד.

ב-7 במרץ 2012 כבש מסי חמישה שערים בניצחון ברצלונה 7:1 על באייר לברקוזן הגרמנית במסגרת שמינית ליגת האלופות, ובכך הפך מסי לשחקן השני בתולדות המפעל אשר כובש חמישייה בצוותא עם ז'וזה אלטפיני. ב-20 במרץ 2012 כבש מסי שלושה שערים בניצחון ברצלונה 5:3 על גרנדה במסגרת הליגה הספרדית והעלה את מאזן שעריו במדי ברצלונה ל-234 בכל המסגרות, ובכך עבר את ססאר רודריגס אלברס בטבלת מלך השערים של ברצלונה, והפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים במשחקים רשמיים. ב-3 באפריל 2012 הבקיע מסי 2 שערים נגד מילאן במסגרת רבע גמר ליגת האלופות ובכך העלה את מניין כיבושיו בליגת האלופות ל-14 והשווה את שיאו של ז'וזה אלטפיני מעונת 1962/63. ב-5 במאי 2012 כבש מסי ארבעה שערים בניצחון 4:0 על היריבה העירונית אספניול ובכך שבר שיא שערי ליגה לקבוצה אירופית, כאשר העלה את מניין שעריו בליגה הספרדית ל-50 שערים. בנוסף קבע מסי באותו משחק שיא נוסף, כאשר שבר את שיאו של השחקן הסקוטי ארצ'י סטארק משנת 1924 (68 שערים בעונה) והעלה את מאזן כיבושיו בכל המסגרות ל-72 שערים. ב-27 באוקטובר 2012 הבקיע את שערו ה-300 בקריירה במשחק ליגה נגד ראיו ואיקאנו.

ב-9 בדצמבר 2012 כבש מסי צמד בניצחון ברצלונה על ריאל בטיס 1:2 ועם שערו ה-86 לשנה זו שבר את שיאו של גרד מילר והפך לשחקן שכבש הכי הרבה שערים בשנה אזרחית, והגיע בסך הכל ל-91 שערים בשנת 2012. ב-18 בדצמבר 2012 הודיעה ברצלונה כי מסי חתם על חוזה בשורותיה עד 2018.

ב-1 בספטמבר 2013 כבש מסי שלושער במשחק החוץ של ברצלונה מול ולנסיה, ובכך השווה מסי את שיא הבקעות שערי החוץ בליגה הספרדית, 99, שהיה שייך עד כה להוגו סאנצ'ס.

ב-16 במרץ 2014 כבש שלושער בניצחון 7-0 על אוסאסונה, והפך למלך שערי ברצלונה בכל הזמנים עם 371 שערים בכל המסגרות (כולל משחקי ידידות).

ב-23 במרץ 2014 כבש מסי שלושער בקלאסיקו והפך למלך השערים בקלאסיקו בכל הזמנים עם 21 שערים, וסגן מלך השערים בליגה הספרדית בכל הזמנים עם 236 שערים.

נבחרת ארגנטינה

בעת ששיחק בקבוצות הנוער של המועדון, ניסתה ההתאחדות הספרדית לשכנע את השחקן לשחק בשורותיה, השחקן, נאמן למולדתו, דחה את ההצעה. הוגו טוקאלי, מאמן הנבחרות הצעירות של ארגנטינה, זימן את השחקן למשחקי ההכנה של הנבחרת עד גיל 20 שהתכוננה לאליפות דרום אמריקה, במשחק הבכורה שלו כבש מסי שער ובישל שניים נוספים (ארגנטינה ניצחה את פרגוואי 0:8). יכולתו הביאה להכללתו בסגל לאליפות דרום אמריקה, בשל גילו הצעיר החל מסי את הטורניר כמחליף, אך במהרה תפס מקום בהרכב וסיים עם 5 שערים; ארגנטינה סיימה שלישית והעפילה לגביע העולם לנוער. מסי תרם לזכיית קבוצתו בגביע (החמישית של נבחרתו), נבחר לשחקן המצטיין של הטורניר ולמלך השערים עם 6 שערים.

ב-17 ביוני 2005 ערך מסי את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של ארגנטינה לאחר שנכנס כמחליף במשחק הידידות מול הונגריה. הוא זומן לסגל ארגנטינה למונדיאל 2006. בקופה אמריקה 2007 הגיע עם הנבחרת עד לגמר, שבו הפסידה נבחרתו לנבחרת ברזיל.

מסי זומן לנבחרת האולימפית של ארגנטינה באולימפיאדת בייג'ינג, צעד שקבוצתו, ברצלונה, התנגדה לו משום שנקבע לקבוצה משחק מוקדמות ליגת האלופות בזמן האולימפיאדה. למרות מספר ערעורים של ברצלונה ושל שתי קבוצות נוספות, נשאר מסי בבייג'ינג. במשחק הגמר בישל את שער הניצחון של נבחרתו לאנחל די מאריה, וכך זכו הוא ונבחרתו במדליית הזהב.

מסי השתתף עם נבחרת ארגנטינה במונדיאל 2010 תחת אימונו של דייגו מראדונה, אך סיים את המונדיאל ללא שערים.

מסי השתתף עם נבחרת ארגנטינה בקופה אמריקה 2011 והגיע לשלב רבע הגמר שם הפסיד 5-4 לזוכת הטורניר אורוגוואי בפנדלים, ציפו ממנו לרבות בטורניר, אך הוא סיים את הטורניר ללא שערים. באותו טורניר ביקורות רבות הופנו לעברו, כמו אי שירת ההמנון הלאומי בתחילת כל משחק המהווה ריחוק מהעם הארגנטינאי והועלו שאלות רבות בנוגע לפערים המקצועיים בין משחקו בברצלונה לבין משחקיו בנבחרת ארגנטינה.

חיים אישיים

מסי גר עם חברתו אנטונלה רוקוזו, ולהם בן, טיאגו.

סטטיסטיקות קריירה

נכון ל-[[12 באפריל]] 2014

מועדון עונה ליגה גביע ‏[א] אירופה ‏[ב] סך הכול
הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים
ברצלונה 2004/2005 7 1 0 1 0 0 1 0 0 11 1 0
2005/2006 17 6 3 2 1 0 6 1 1 32 8 4
2006/2007 26 14 2 4 2 1 6 1 0 36 17 3
2007/2008 28 10 12 3 0 0 9 6 1 40 16 13
2008/2009 31 23 11 8 6 2 12 9 5 51 38 18
2009/2010 35 34 10 4 3 0 14 10 1 53 47 11
2010/2011 33 31 18 9 10 3 13 12 3 55 53 24
2011/2012 37 50 16 9 6 6 14 17 7 60 73 29
2012/2013 32 46 3 7 6 0 11 8 0 50 60 5
2013/2014 26 25 0 7 5 0 6 8 0 39 38 0
סך הכול בקריירה 272 240 75 54 39 12 92 72 20 418 351 107

תארים

קבוצתיים

ברצלונה

בינלאומיים

נבחרת ארגנטינה

אישיים

הערות שוליים

קישורים חיצוניים

תארים
זוכי פרס ילד הזהב

2003: ואן דר וארט  •  2004: רוני  •  2005: מסי  •  2006: פברגאס  •  2007: אגוארו  •  2008: אנדרסון  •  2009: פאטו  •  2010: באלוטלי  •  2011: גצה  •  2012: איסקו  •  2013: פוגבה

זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הרגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזארד  •  2012: וראטי  •  2013: איסקו

זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי פרס כדורגלן השנה בעולם

1991: מתאוס | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: רומאריו | 1995: ואה | 1996: רונאלדו | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: זידאן | 2001: פיגו | 2002: רונאלדו | 2003: זידאן | 2004: רונאלדיניו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי נעל הזהב האירופית

1968: אוסביו | 1969: צ'קוב | 1970: מילר | 1971: סקובלאר | 1972: מילר | 1973: אוסביו | 1974: יזלדה | 1975: גיורגסקו | 1976: קאיפס | 1977: גיורגסקו | 1978: קרנקל | 1979: קיסט | 1980: ואנדנברג | 1981: סלאבקוב | 1982: קיאפט | 1983: גומז | 1984: ראש | 1985: גומז | 1986: ואן באסטן | 1987: קמטארו/פולסטר | 1988: קולאק | 1989: מתיוט | 1990: סאנצ'ס/סטויצ'קוב | 1991: פנסב | 1992: מקויסט | 1993: מקויסט | 1994: טיילור | 1995: אבטיסיין | 1996: אנדלאדזה | 1997: רונאלדו | 1998: מכלס | 1999: ג'רדל | 2000: פיליפס | 2001: לארסון | 2002: ג'רדל | 2003: מקאיי | 2004: הנרי | 2005: הנרי/פורלאן | 2006: טוני | 2007: טוטי | 2008: כ. רונאלדו | 2009: פורלאן | 2010: מסי| 2011: כ. רונאלדו | 2012: מסי

זוכי פרס כדור הזהב של פיפ"א

2010: מסי  •  2011: מסי  •  2012: מסי  •  2013: רונאלדו

הרכבי נבחרת ארגנטינה