רונאלדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רונאלדו
Ronaldo2009Corinthians.jpg
מידע אישי
שם מלא רונאלדו לואיז נזאריו דה לימה
תאריך לידה 18 בספטמבר 1976
מקום לידה ריו דה ז'ניירו שבברזיל
גובה 1.83 מטר
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים
1993 - 1994
1994 - 1996
1996 - 1997
1997 - 2002
2002 - 2007
2007 - 2008
2009 - 2011
קרוזיירו
פ.ס.וו. איינדהובן
ברצלונה
אינטר מילאנו
ריאל מדריד
מילאן
קורינתיאנס
סה"כ
14 (12)
46 (42)
37 (34)
68 (49)
127 (83)
20 (9)
31 (18)
343 (247)
נבחרת לאומית
1994 - 2006 ברזיל 97 (62)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

רונאלדו לואיז נזאריו דה לימהפורטוגזית: Ronaldo Luís Nazário de Lima; נולד ב-18 בספטמבר 1976), הידוע בשמו הפרטי, רונאלדו, הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ בשנות ה-90 ובשנות ה-2000. רונאלדו נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי החלוצים בכל הזמנים. ב-2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 13, כאשר נערך בעירו ריו דה ז'ניירו כנס מאמנים, הוא התגלה על ידי שחקן העבר האגדי ז'אירזיניו, שהיה מאמן באותה עת, כאשר שיחק בחוף הים, ואז החל לשחק במועדון כדורגל מקצועני. קבוצתו המקצוענית הראשונה בברזיל הייתה קרוזיירו. רונאלדו היה דל אמצעים ונהג להגיע לאימונים ברכבות, שאליהן היה מתגנב. בגיל 16, עוד לפני שהוציא רישיון נהיגה רונאלדו היה כה נלהב מהכסף שצבר והחליט לרכוש מכונית שבה לא היה לו שימוש. הוא הצליח מאוד בקרוזיירו, ומשם הדרך לאירופה הייתה קצרה.

במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית היה רונאלדו בן ה-17 בסגל של נבחרת ברזיל, כשאת חוד ההתקפה הובילו החלוצים רומאריו ובבטו. נבחרת ברזיל זכתה בגביע, אך רונאלדו לא שותף.

איינדהובן וברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונאלדו עבר לפ.ס.וו. איינדהובן ההולנדית תמורת 6 מיליון דולר, ושיחק בה שתי עונות שבהן היה מלך שערי הליגה. הוא הבקיע 42 שערים ב-46 משחקים. לאחר מכן רונאלדו נרכש על ידי ברצלונה הספרדית במחיר של 19 מיליון דולר. שם שיחק עונה אחת שגם בה זכה בתואר מלך שערי הליגה, כאשר הבקיע 34 שערים ב-37 משחקים. הוא זכה עם הקבוצה בגביע אירופה למחזיקות גביע, ובנוסף זכה באותה עונה בנעל הזהב האירופית, בפרס בראבו ובתארים כדורגלן השנה באירופה וכדורגלן השנה בעולם. באותה עת הוא היה בן 21, ובכך היה השחקן הצעיר ביותר שזוכה בתואר האחרון.

אינטר מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1997 נרכש רונאלדו על ידי קבוצת אינטר האיטלקית במחיר אף גדול יותר ממה שברצלונה שילמה עליו, 30.5 מיליון אירו, ובכך שבר את שיא מחיר ההעברה. בעונת 97/98 הוביל אותה לזכייה בגביע אופ"א, תוך כדי שהבקיע 25 שערים. בשלב זה כבר הודבק לו הכינוי 'אל פנומנו'. בשנת 1997 לקח בשנית את תואר כדורגלן השנה.

ב-1998, במונדיאל בצרפת, רונאלדו כבר הוביל את התקפת ברזיל עם ארבעה כיבושים שהספיקו לברזיל להגיע עד לגמר. בלילה שלפני הגמר, התמוטט רונאלדו, ועלה לשחק כשהוא חולה. יש אומרים שהתקף אפילפטי תקף אותו.[1] במשחק עצמו הפגין רונאלדו יכולת חלשה מאוד וצרפת הביסה את ברזיל 3-0 וזכתה לראשונה באליפות העולם. ההתמוטטות של רונאלדו יצרה לו תדמית כי הוא אינו עומד במצבי לחץ, תדמית שהחזיקה מעמד עד מונדיאל 2002. לאחר המונדיאל חווה רונאלדו פציעות שכמעט וגרמו לו לפרוש: שני קרעים ברצועה הצולבת של הברך. הראשונה הייתה בנובמבר 1999 במשחק מול לצ'ה, ורונאלדו נפגע ממנה קשות. בשנותיו הבאות עם אינטר שותף רק ב-36 משחקים בליגה האיטלקית, והושבת למשך 22 חודשים. הוא שותף בגמר הגביע באפריל 2000, אך קרע שוב את אותן רצועות. העיתונים קבעו כי לא יחזור לשחק, על אף היותו בן 24 בלבד.[1]

רונאלדו החלים בזמן מחזורי הסיום של הליגה האיטלקית בעונת 2000/01, לאחר הפציעה הקשה שהשביתה אותו כשנתיים. מאמן הקבוצה, הקטור קופר, חשש מעומס על השחקן שרק התאושש מפציעתו, ולא שיתף אותו במשחקים תחילה. רונאלדו חזר ל-10 המחזורים האחרונים, הודות ללחץ של נשיא הקבוצה מסימו מוראטי והאוהדים. במשחקים אלו כבש רונאלדו שבעה שערים, אך זה לא הספיק ואינטר הפסידה את האליפות ליובנטוס במחזור האחרון.

בברזיל הייתה דאגה רבה לקראת מונדיאל 2002 הקרב ובא משום שנבחרתם קרטעה בבית הדרום-אמריקני של מוקדמות המונדיאל וכמעט שכשלה להעפיל אליו לראשונה בתולדותיה. המאמן לואיס פליפה סקולארי הצליח לבסוף להעלות את ברזיל לאליפות העולם, נתן אמון ברונאלדו ובחר אותו לסגל הנבחרת. רונאלדו לא אכזב והוביל את ברזיל לזכייה באליפות העולם תוך כיבוש 8 שערים שזיכו אותו בתואר מלך השערים, כששניים מתוכם הובקעו במשחק הגמר נגד גרמניה. זו הייתה האליפות החמישית בתולדותיה של ברזיל, יותר מכל נבחרת אחרת.

ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי אינטר ציפו לחזרתו של רונאלדו לאחר המונדיאל, אך הוא חתם במועדון הספרדי ריאל מדריד. ריאל מדריד שילמה עליו 45 מיליון אירו, ובכך הצטרף ל'גלקטיקוס' שכבר היו שם: לואיס פיגו וזינאדין זידאן. בעונת 2002/2003, עונתו הראשונה בריאל, שוב זכה בתואר מלך השערים עם 23 כיבושים. בעונה זו זכה עם הקבוצה באליפות ספרד, האליפות הראשונה של רונאלדו בקריירה, והגיע עימה לחצי גמר ליגת האלופות, בה הרשים עם שלושער באולד טראפורד. אולם בעונות שלאחר מכן כשל בניסיונותיו לזכות בתואר היחיד שחסר לו, ליגת האלופות. רונאלדו אמנם כבש 45 שערים ביתר זמנו בריאל, אך ביקורות רבות הוטחו בו, על משקלו ועל חוסר הלחימה שלו, בין השאר. ב-2005 נפצע שוב והושבת לחודשיים.

רונאלדו במדי ריאל מדריד

במונדיאל 2006 היה רונאלדו חלק מרביעיית כוכבים נוצצת בנבחרת ברזיל, יחד עם רונאלדיניו, קאקה ואדריאנו, אך הנבחרת לא עמדה בציפיות הגדולות והגיעה רק לרבע הגמר. המאמן פאריירה נתן קרדיט בלתי מוגבל לרונאלדו, אך הוא לא הצליח להוביל את ברזיל לזכייה שנייה בגביע העולם.

רונאלדו כבש במונדיאל 2006 3 שערים, ובנוסף ל-4 השערים שכבש במונדיאל 1998, ו-8 השערים שכבש במונדיאל 2002, היו לו 15 שערים במונדיאלים, מה שהפך אותו למלך השערים של הטורניר בכל הזמנים.

מילאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב בריאל החמיר לאחר המונדיאל, ומתוך רצונו לעזור לקבוצה ולא להפריע לה,[1] הוא עבר לקבוצה האיטלקית מילאן בחלון ההעברות לאחר שמאמן ריאל מדריד, פאביו קאפלו, אמר כי אינו מעוניין בו יותר. במילאן רונאלדו נתן חצי עונה מכובדת בכך שהוביל את מילאן עד למקום הרביעי כשהוא כובש 7 שערים. רבים אמרו שרונאלדו החיה את הרוסונרי. בליגת האלופות הספיק רונאלדו לשחק במדי ריאל ולכן לא שותף במילאן, שזכתה בה בסוף העונה, ולפיכך לא זכה בתואר היחיד שחסר לו.

אלשנדרה פאטו בן ה-18 הועבר מאינטרנסיונל למילאן בתחילת עונת 07/08, והציפייה בקרב האוהדים הייתה שיווצר משולש התקפה ברזילאי ויעיל - קאקה, שהיה כדורגלן השנה, פאטו, ורונאלדו (שכבר נודע בשם 'קאפארו'). אף על פי כן, העונה החלה בצורה לא טובה עבור רונאלדו והוא נפצע בקיץ שלפניה בשריר הירך. משום כך, הוא היה מושבת כ-5 חודשים, וההנהלה והאוהדים החלו להיות ספקניים כלפי החלוץ הברזילאי ודובר על מכירתו בינואר. שמו של רונאלדו שחוזהו מסתיים בקיץ, נקשר לפנרבחצ'ה הטורקית,‏‏‏‏לוס אנג'לס גלאקסי‏‏ האמריקאית[2] ופלמנגו הברזילאית.‏‏[3]

לבסוף חזר רונאלדו לכשירות במשחק נגד נאפולי בסרייה א'. מילאן פתחה עם שלישיית הקאפארו, גם פאטו וגם רונאלדו ערכו את הופעות הבכורה שלהם בעונה. רונאלדו כבש צמד במשחק, כמה שנראה חזרה מעולה לכושר משחק. ב-13 בפברואר 2008, במהלך משחק ליגה מול ליבורנו, ספג החלוץ המוכשר פציעה קשה נוספת כאשר קרע גיד בברכו. בדיקה שעבר הצביעה על כך שרונאלדו יהיה מושבת לתשעה חודשים, מה שאומר שהוא לא יוכל לשחק לפחות עד סוף העונה, ודיבורים על פרישה אפשרית צצו בכל כלי התקשורת.‏[4] בתום חוזהו בקיץ 2008 עזב את מילאן. לאחר מכן החל רונאלדו את שלבי ההחלמה הסופיים מפציעתו, בעוד הופיעו דיווחים רבים על מעבר למספר קבוצות שונות באירופה ובדרום אמריקה. לבסוף, הקבוצה שהחתימה את רונאלדו הייתה קורינתיאנס הברזילאית.

קורינתיאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הופעת הבכורה שלו בקורינתיאנס ערך רונאלדו ב-4 במרץ 2009 כשנכנס כמחליף במשחק גביע נגד איטומביארה. כעבור 4 ימים, ב-8 במרץ, שיחק מול פאלמיירס במסגרת הליגה הברזילאית ואף כבש שער שוויון בתוספת הזמן. הקבוצה זכתה באליפות המחצית הראשונה של הליגה ללא אף הפסד במסגרת משחקי הליגה הסדירה. בסיום העונה נבחר רונאלדו לשחקן העונה בליגה הברזילאית, וחוזהו בקורינתיאנס הוארך עד דצמבר 2011.

פרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 בפברואר 2011 הודיע רונאלדו על פרישה מכדורגל בשל פציעות מרובות וכאבים שהחמירו בשנים האחרונות של פעילותו. עוד טען רונאלדו במסיבת העיתונאים שזימן ובה הודיע על הפרישה כי "רציתי להמשיך לשחק אך גופי ניצח אותי", הוא המשיך ואמר שבתקופתו האחרונה כשחקן היה מתכנן מהלכים מסוימים אך לא יכול היה לבצעם.

ביוני 2011 שיחק רונאלדו בפעם האחרונה במדי נבחרת ברזיל במשחק נגד רומניה, ששימש כמשחק פרידה ממנו. בסוף המשחק נערך טקס פרידה רשמי לכבודו.

אחרי הפרישה התפנה רונאלדו להתעסק בעסקיו השונים אשר כוללים ניהול מסעדות יוקרה, נדל"ן ואף סוכן שחקנים בברזיל. בימים אלו משתתף רונאלדו בתוכנית הטלוויזיה "לרדת בגדול" בגרסה הברזילאית, עקב עלייתו במשקל מאז פרישתו. בתוכנית זאת עוקבים אחרי התקדמותו של רונאלדו במשך 3 חודשים בירידה במשקל, תוכנית זאת גורפת ריטינג גבוה מאוד בברזיל. עוד נבחר רונאלדו בשנה האחרונה להיות הפרזנטור של ברזיל בארגון המונדיאל שמתקיים במדינה בשנת 2014.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים
זוכי פרס כדורגלן השנה בעולם

1991: מתאוס | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: רומאריו | 1995: ואה | 1996: רונאלדו | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: זידאן | 2001: פיגו | 2002: רונאלדו | 2003: זידאן | 2004: רונאלדיניו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי נעל הזהב האירופית

1968: אוסביו | 1969: צ'קוב | 1970: מילר | 1971: סקובלאר | 1972: מילר | 1973: אוסביו | 1974: יזלדה | 1975: גיורגסקו | 1976: קאיפס | 1977: גיורגסקו | 1978: קרנקל | 1979: קיסט | 1980: ואנדנברג | 1981: סלאבקוב | 1982: קיאפט | 1983: גומז | 1984: ראש | 1985: גומז | 1986: ואן באסטן | 1987: קמטארו/פולסטר | 1988: קולאק | 1989: מתיוט | 1990: סאנצ'ס/סטויצ'קוב | 1991: פנסב | 1992: מקויסט | 1993: מקויסט | 1994: טיילור | 1995: אבטיסיין | 1996: אנדלאדזה | 1997: רונאלדו | 1998: מכלס | 1999: ג'רדל | 2000: פיליפס | 2001: לארסון | 2002: ג'רדל | 2003: מקאיי | 2004: הנרי | 2005: הנרי/פורלאן | 2006: טוני | 2007: טוטי | 2008: כ. רונאלדו | 2009: פורלאן | 2010: מסי| 2011: כ. רונאלדו | 2012: מסי

זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הרגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזארד  •  2012: וראטי  •  2013: איסקו

כדורגלן השנה בסרייה א'

1997: מאנצ'יני  •  1998: רונאלדו  •  1999: ויירי  •  2000: טוטי  •  2001: זידאן  •  2002: טרזגה  •  2003: נדבד & טוטי  •  2004: קאקה  •  2005: ג'ילארדינו  •  2006: קנאברו  •  2007: קאקה  •  2008: איברהימוביץ'  •  2009: איברהימוביץ'  •  2010: מיליטו  •  2011: איברהימוביץ'  •  2012: פירלו

הזר המצטיין בסרייה א'

1997: זידאן  •  1998: רונאלדו  •  1999: בטיסטוטה  •  2000: שבצ'נקו  •  2001: זידאן  •  2002: טרזגה  •  2003: נדבד  •  2004: קאקה  •  2005: איברהימוביץ'  •  2006: קאקה & דוד סואזו  •  2007: קאקה  •  2008: איברהימוביץ'  •  2009: איברהימוביץ'  •  2010: מיליטו  •  2011: איברהימוביץ'

הרכבי נבחרת ברזיל