פרנץ בקנבאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מנוסח כמאמר הערצה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרנץ בקנבאואר
14-01-10-tbh-013.jpg
מידע אישי
תאריך לידה 11 בספטמבר 1945
מקום לידה מינכן שבגרמניה
עמדה בלם
מועדונים כשחקן
1965 - 1977
1977 - 1980
1980 - 1982
1983
באיירן מינכן
ניו יורק קוסמוס
המבורג
ניו יורק קוסמוס
427 (60)
105 (19)
28 (0)
27 (2)
נבחרת לאומית כשחקן
1965 - 1977 מערב גרמניה 103 (14)
קבוצות כמאמן
1984 - 1990
1990 - 1991
1993 - 1994
1996
נבחרת מערב גרמניה
אולימפיק מרסיי
באיירן מינכן
באיירן מינכן

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

פרנץ אנטון בקנבאואר (גרמנית: Franz Anton Beckenbauer; נולד ב-11 בספטמבר 1945) כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני מפורסם שכונה "הקייזר", ונחשב לאחד מגדולי הבלמים בכל הזמנים ומהאישים המוכרים והמוערכים בגרמניה. כיום משמש כנשיא כבוד של באיירן מינכן, לאחר ששימש כנשיא שלה בפועל‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנבאואר נולד וגדל בשכונת העוני גייסינג במינכן. אביו עבד בדואר ופרנס את משפחתו בדוחק רב, ופרנץ ואחיו לא יכלו להרוס את נעליהם במשחק כדורגל. אבל פרנץ לא נתן למגבלה הזאת להפריע לו: הוא שיחק ברגליים יחפות. גייסינג הייתה שכונה "כחולה", של אוהדי מינכן 1860 (מועדון כדורגל גרמני), וזו אכן הייתה הקבוצה שפרנץ רצה לשחק בשורותיה. בגיל 13 החל להתאמן שם, אך באחד מהאימונים ספג סטירה משפילה מאוד משחקני קבוצת הנוער והחליט לעבור לבאיירן מינכן, היריבה העירונית.‏[2]

בגיל 18 התאמן בקנבאואר לראשונה עם הקבוצה הבוגרת, וב-1965 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת גרמניה. שנה לאחר מכן, במונדיאל 1966, למד העולם כולו להעריך אותו ולגלות את התכונה החשובה ביותר שלו: "הקיסר" ידע להתעלות באירועים החשובים. אט אט נתפר עבורו תפקיד מיוחד במגרש, הליברו, בו היטיב לנצל את תכונותיו ההתקפיות וההגנתיות. כשקבוצתו איבדה את הכדור, בקנבאואר ירד לאחור ועזר להגנה. כשהכדור הוחזק על ידי חבריו לקבוצה, הוא הצטרף להתקפה וניצל את העובדה שאיש לא שמר עליו.

הוא הוליך את מערב גרמניה לזכייה באליפות אירופה בכדורגל ב-1972, ובאליפות העולם ב-1974, ואת באיירן מינכן לזכייה ב-3 גביעי אירופה לאלופות (1974, 1975, 1976). ב-1977, בגיל 32, החליט לעבור ולשחק בניו יורק קוסמוס, ולתקופה קצרה בהמבורג, ובמשך שנים אחדות התרחק מאור הזרקורים. ב-1984, מבלי שעבר קורס מאמנים,[דרוש מקור] התמנה למאמן נבחרת מערב גרמניה המידרדרת - הלחץ הציבורי בגרמניה לראות אותו חוזר לזירת הכדורגל לא הותיר לו ברירה. ב-1986 הוא הוליך את הנבחרת הלאומית לגמר המונדיאל, שם הפסידה לנבחרת ארגנטינה. ב-1990 זכתה הנבחרת בגביע ובקנבאואר הפך לאדם השני שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן (הראשון היה מאריו זגאלו עם נבחרת ברזיל). ואז פרש מהנבחרת, אחרי שלמעשה שינה את גורלה.

ב-1994 הוא התמנה למאמן באיירן מינכן באמצע העונה והביא אותה לאליפות, ושנה לאחר מכן התמנה לנשיא המועדון. מ-1998 הוא משמש גם כסגן נשיא ההתאחדות הגרמנית לכדורגל. הישגו הגדול ביותר כעסקן הוא הבאת אליפות העולם בכדורגל של 2006 לגרמניה. הוא עבר יותר ממיליון ק"מ בשנתיים במסעותיו על מנת לזכות בארוח הטורניר היוקרתי. בגרמניה רבים משוכנעים ש"האיש שלעולם לא מפסיד" יהיה הנשיא הבא של פיפ"א אם ירצה. נבחר כבלם בקבוצת הכדורגל של המאה. בקיץ 2010, נערך משחק ראווה לכבודו בין באיירן מינכן לריאל מדריד (ריאל ניצחה 4-2 בפנדלים בתום 120 דקות ללא גול).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ KURT LANDAUER NAMED HONORARY PRESIDENT, FC Bayern München website, 13.11.2013.
  2. ^ תומר יצחק, סטירה קטנה, וזה כואב, באתר וואלה!, 14 באפריל 2014
פרנץ בקנבאואר
זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

קפטני הנבחרת הזוכה במונדיאל

1930: נסאסי | 1934: קומבי | 1938: מיאצה | 1950: וארלה | 1954: ואלטר | 1958: בליני | 1962: מאורו | 1966: מור | 1970: קרלוס אלברטו | 1974: בקנבאואר | 1978: פסארלה | 1982: זוף | 1986: מראדונה | 1990: מתאוס | 1994: דונגה | 1998: דשאן | 2002: קאפו | 2006: קנבארו | 2010: קסיאס | 2014: לאם

מאמני הנבחרת הזוכה במונדיאל

1930: סופיצ'י | 1934: פוצו | 1938: פוצו | 1950: לופז פונטנה | 1954: הרברגר | 1958: פאולה | 1962: מוריירה | 1966: ראמזי | 1970: זגאלו | 1974: שן | 1978: מנוטי | 1982: ביארזוט | 1986: בילארדו | 1990: בקנבאואר | 1994: פריירה | 1998: ז'אקה | 2002: סקולארי | 2006: ליפי | 2010: דל בוסקה | 2014: לב

מאמני נבחרת גרמניה בכדורגל (סדר כרונולוגי)

אוטו נרץ (1936-1926) · ספ הרברגר (1936 - 1964) · הלמוט שן (1964 - 1978) · יופ דרוול (1978 - 1984) · פרנץ בקנבאואר (1984 - 1990)
ברטי פוגטס (1990 - 1998) · אריך ריבק (1998 - 2000) · רודי פלר (2000 - 2004) יורגן קלינסמן (2004 - 2006) · יואכים לב (2006 - הווה)