פרנץ בקנבאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנץ בקנבאואר
14-01-10-tbh-013.jpg
מידע אישי
תאריך לידה 11 בספטמבר 1945 (בן 69)
מקום לידה מינכן, גרמניה
עמדה בלם
מועדונים כשחקן
1965 - 1977
1977 - 1980
1980 - 1982
1983
באיירן מינכן
ניו יורק קוסמוס
המבורג
ניו יורק קוסמוס
427 (60)
105 (19)
28 (0)
27 (2)
נבחרת לאומית כשחקן
1965 - 1977 מערב גרמניה 103 (14)
קבוצות כמאמן
1984 - 1990
1990 - 1991
1993 - 1994
1996
נבחרת מערב גרמניה
אולימפיק מרסיי
באיירן מינכן
באיירן מינכן

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

פרנץ אנטון בקנבאואר (גרמנית: Franz Anton Beckenbauer; נולד ב-11 בספטמבר 1945) כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני שכונה "הקייזר", ונחשב לאחד מגדולי הבלמים בכל הזמנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנבאואר נולד וגדל בשכונת העוני גייסינג במינכן. אביו עבד בדואר ופרנס את משפחתו בדוחק רב. כדי לא להרוס את נעליו נהג בקנבאואר לשחק כדורגל ברגליים יחפות. בקנבאואר הצטרף לקבוצת הילדים של SC מינכן 1906, אף שגדל בשכונת גייסינג אשר הייתה מזוהה עם אוהדי מועדון הכדורגל מינכן 1860, בה רצה לשחק. במהלך ממשחק אימון של SC מינכן 1906 מול מינכן 1860 ספג בקנבאואר סטירה משפילה משחקן של הקבוצה היריבה, דבר שגרם לו להחליט להצטרף דווקא לבאיירן מינכן, היריבה העירונית.‏[1]

בגיל 18 התאמן בקנבאואר לראשונה עם הקבוצה הבוגרת, וב-1965 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת גרמניה. שנה לאחר מכן, במונדיאל 1966 הפגין את יכולתיו, הבקיע ארבעה שערים והתפרסם בעולם. אט אט נתפר עבורו תפקיד מיוחד במגרש, הליברו, בו היטיב לנצל את תכונותיו ההתקפיות וההגנתיות. כשקבוצתו איבדה את הכדור, בקנבאואר ירד לאחור ועזר להגנה. כשהכדור הוחזק על ידי חבריו לקבוצה, הוא הצטרף להתקפה וניצל את העובדה שאיש לא שמר עליו.

הוא שיחק בגביע העולם 1970 ובמשחק המותח בחצי הגמר מול נבחרת איטליה סדק את עצם הבריח, אך המשיך לשחק כשזרועו במתלה.

ב-1971 מונה לקפטן נבחרת מערב גרמניה. הוא הוליך את מערב גרמניה לזכייה באליפות אירופה בכדורגל ב-1972, ובגביע העולם 1974. הוא הוביל את באיירן מינכן לזכייה ב-3 גביעי אירופה לאלופות (1974, 1975, 1976). ב-1977, בגיל 32, החליט לעבור ולשחק בניו יורק קוסמוס. הוא שיחק בניו יורק עד 1980 וזכה עימה בשלוש אליפויות ליגה. הוא חזר לגרמניה ושיחק בהמבורג, עימה זכה באליפות הבונדסליגה ב-1982, אז חזר לניו יורק לעונה ופרש סופית ממשחק.

ב-1984, מבלי שעבר קורס מאמנים[דרוש מקור], התמנה למאמן נבחרת מערב גרמניה המידרדרת - הלחץ הציבורי בגרמניה לראות אותו חוזר לזירת הכדורגל לא הותיר לו ברירה. במונדיאל 1986 הוא הוליך את הנבחרת הלאומית לגמר, שם הפסידה לנבחרת ארגנטינה. במונדיאל 1990 זכתה הנבחרת בגביע ובקנבאואר הפך לאדם השני שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן (הראשון היה מאריו זגאלו עם נבחרת ברזיל). ואז פרש מהנבחרת.

ב-1994 הוא התמנה למאמן באיירן מינכן באמצע העונה והביא אותה לאליפות, ושנה לאחר מכן התמנה לנשיא המועדון. מ-1998 הוא משמש גם כסגן נשיא ההתאחדות הגרמנית לכדורגל. הישגו הגדול ביותר כעסקן הוא הבאת אליפות העולם בכדורגל של 2006 לגרמניה. הוא עבר יותר ממיליון ק"מ בשנתיים במסעותיו על מנת לזכות בארוח הטורניר. כיום משמש כנשיא כבוד של באיירן מינכן[2].

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחר כבלם בקבוצת הכדורגל של המאה. בקיץ 2010 נערך משחק ראווה לכבודו בין באיירן מינכן לריאל מדריד (ריאל ניצחה 4-2 בפנדלים בתום 120 דקות ללא גול).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנבאואר היה נשוי שלוש פעמים ויש לו חמישה ילדים. אחד מבניו, שטפן (יליד 1968), היה שחקן כדורגל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תומר יצחק, סטירה קטנה, וזה כואב, באתר וואלה!, 14 באפריל 2014
  2. ^ KURT LANDAUER NAMED HONORARY PRESIDENT, FC Bayern München website, 13.11.2013.
פרנץ בקנבאואר
זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

קפטני הנבחרת הזוכה במונדיאל

1930: נסאסי | 1934: קומבי | 1938: מיאצה | 1950: וארלה | 1954: ואלטר | 1958: בליני | 1962: מאורו | 1966: מור | 1970: קרלוס אלברטו | 1974: בקנבאואר | 1978: פסארלה | 1982: זוף | 1986: מראדונה | 1990: מתאוס | 1994: דונגה | 1998: דשאן | 2002: קאפו | 2006: קנבארו | 2010: קסיאס | 2014: לאם

מאמני הנבחרת הזוכה במונדיאל

1930: סופיצ'י | 1934: פוצו | 1938: פוצו | 1950: לופז פונטנה | 1954: הרברגר | 1958: פאולה | 1962: מוריירה | 1966: ראמזי | 1970: זגאלו | 1974: שן | 1978: מנוטי | 1982: ביארזוט | 1986: בילארדו | 1990: בקנבאואר | 1994: פריירה | 1998: ז'אקה | 2002: סקולארי | 2006: ליפי | 2010: דל בוסקה | 2014: לב

מאמני נבחרת גרמניה בכדורגל (סדר כרונולוגי)

אוטו נרץ (1936-1926) · ספ הרברגר (1936 - 1964) · הלמוט שן (1964 - 1978) · יופ דרוול (1978 - 1984) · פרנץ בקנבאואר (1984 - 1990)
ברטי פוגטס (1990 - 1998) · אריך ריבק (1998 - 2000) · רודי פלר (2000 - 2004) יורגן קלינסמן (2004 - 2006) · יואכים לב (2006 - הווה)