רומאריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
רומאריו
Romário at the Brazilian Chamber of Deputies 2010-05-04 2.jpg

רומאריו בשנת 2010
מידע אישי
שם מלא רומאריו דה סוזה פריה
תאריך לידה 29 בינואר 1966 (בן 48)
מקום לידה ריו דה ז'ניירו, ברזיל
גובה 1.68 מטר
עמדה חלוץ
מועדונים כשחקן
1985 - 1988
1988 - 1993
1993 - 1995
1995 - 1996
1996
1996 - 1997
1997
1998 - 1999
1999 - 2002
2002 - 2003
2003
2003 - 2004
2005 - 2006
2006
2006
2007 - 2008
2009
ואסקו דה גאמה
פ.ס.וו. איינדהובן
ברצלונה
פלמנגו
ולנסיה
פלמנגו
ולנסיה
פלמנגו
ואסקו דה גאמה
פלומיננסה
אל-סאד
פלומינזה
ואסקו דה גאמה
מיאמי
אדלייד יונייטד
ואסקו דה גאמה
אמריקה
סה"כ
47 (17)
109 (98)
46 (34)
16 (8)
5 (4)
7 (3)
6 (1)
39 (26)
46 (41)
26 (16)
3 (0)
34 (18)
32 (22)
25 (19)
4 (1)
6 (3)
1 (0)
452 (311)
נבחרת לאומית כשחקן
1987 - 2005 ברזיל 70 (55)
קבוצות כמאמן
2007 - 2008 ואסקו דה גאמה

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

רומאריו דה סוזה פריה (פורטוגזית: Romário de Souza Faria; נולד ב-29 בינואר 1966 בריו דה ז'ניירו), הידוע בשמו הפרטי, רומאריו, הוא כדורגלן עבר ברזילאי. הוא אחד מהשחקנים היחידים עם יותר מ-50 שערים במשחקים בינלאומיים ונחשב לאחד מחלוצי הכדורגל הטובים ביותר בכל הזמנים. רומאריו נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם במרץ 2004. רומאריו נבחר לכדורגלן השנה בעולם ב-1994 אחרי שהגיע למקום השני ב-1993.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא התחיל את הקריירה שלו בואסקו דה גאמה איתה זכה ב-2 אליפויות מחוזיות (1987/88). בין 1988 ל-1993 הוא שיחק בפ.ס.וו. איינדהובן, איתה זכה באליפות הולנד ב-1989, 1991 ו-1992. ב-1993 עבר לברצלונה, ובעונתו המלאה היחידה בה זכה עמה באליפות הליגה ובתואר מלך השערים, בזכות 30 שערים, ובהם שלושער בקלאסיקו מול ריאל מדריד. בתחילת 1995 חזר לברזיל ושיחק בפלמנגו, בשנתיים הבאות שיחק בוולנסיה ואז חזר לפלמנגו.

ב-2000 חזר לואסקו דה גאמה וזכה איתה באליפות ברזיל. מ-2002 שיחק בפלומינזה. ב-21 באוקטובר 2004 פוטר מהמועדון אחרי תקרית עם המאמן.

בתאריך ה-29 במרץ 2006 עבר רומאריו לשחק בליגת ה-USL הראשונה לאחר שחתם על חוזה בקבוצת מיאמי, ששיחררה אותו מקבוצתו באותו הזמן, ואסקו דה גאמה.

ב-29 בספטמבר 2006 חתם רומאריו בקבוצה האוסטרלית אדלייד יונייטד. בשנת 2007 עבר רומאריו לשחק בקבוצה הברזילאית במטרה להבקיע 1000 שערים במשחקים רשמיים ולא רשמיים במהלך הקריירה, הישג הדומה לזה של פלה‏‏.‏[1] ביום שני ב-21 במאי 2007 הבקיע רומאריו את שערו ה-1,000 במדי ואסקו דה גאמה בפנדל בדקה ה-48 מול קבוצת ספורט ראסיפה.

בדצמבר 2007 נודע כי רומאריו נכשל בבדיקת סמים‏[2] לאחר שנטל תרופה למניעת התקרחות. כתוצאה מכך הושעה החלוץ ל-120 יום.‏[3] ב-28 במרץ 2008 הודיע רומאריו על פרישה מכדורגל בגיל 42.‏[4]

נבחרת ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומאריו שיחק לראשונה בנבחרת ברזיל במסע משחקי ידידות שערכה באירופה, ב-23 במאי 1987 במשחק נגד נבחרת אירלנד. את שערו הראשון במדי ברזיל הבקיע במשחקו השני שהיה נגד נבחרת פינלנד. אוהדי הכדורגל בישראל שהגיעו לאצטדיון רמת גן ב-1 ביוני 1987 זכו לראות את אחד מהכשרונות הגדולים של הכדורגל העולמי בתחילת דרכו, כאשר נבחרת ברזיל הביסה את ישראל 4:0 ורומאריו כבש שני שערים. רומאריו זכה במדליית הכסף באולימפיאדת סיאול ב-1988. יחד עם בבטו בהתקפה, הוביל את הנבחרת לזכייה במונדיאל 1994, וכבש 5 שערים בטוריניר. החמיץ את מונדיאל 1998 בגלל פציעה, ולמונדיאל 2002 לא זומן על ידי המאמן לואיס פליפה סקולארי.

ב-28 באפריל 2005, רומאריו שיחק את משחקו האחרון עם נבחרת ברזיל. הוא הבקיע את השער השני בניצחון 3-0 על נבחרת גואטמלה.

לאחר הפרישה מכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2010 נבחר רומאריו לבית התחתון של הקונגרס הלאומי של ברזיל מטעם המפלגה הסוציאלית הברזילאית.‏[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ההבדל בין השניים נעוץ בכך שרומאריו כלל במניינו שערים ממשחקי ראווה ומשחקים לא רשמיים, בעוד שבעבור פלה המניין כולל אך ורק שערים במשחקים רשמיים.‏
  2. ^ מיקי שגיא, הלם בברזיל: רומאריו נכשל בבדיקת סמים, באתר ynet‏, 5 בדצמבר 2007
  3. ^ סוכנויות הידיעות, לקח סמים או מנע קרחת?, באתר ynet‏, 18 בינואר 2008
  4. ^ רומאריו הודיע על פרישה מכדורגל, באתר ONE‏, 28 במרץ 2008
  5. ^ רומאריו נבחר לקונגרס הברזילאי, באתר ynet‏, 5 באוקטובר 2010


כדורגלן השנה בהולנד

1984: חוליט  •  1985: ואן באסטן  •  1986: חוליט  •  1987: קומאן  •  1988: קומאן  •  1989: רומאריו  •  1990: ווטרס  •  1991: ברגקאמפ  •  1992: ברגקאמפ  •  1993: ליטמאנן  •  1994: דה בור  •  1995: ניליס  •  1996: דה בור  •  1997: סטאם  •  1999: ואן ניסטלרוי  •  2000: ואן ניסטלרוי  •  2001: ואן בומל  •  2002: ואן הוידונק  •  2003: קז'מן  •  2004: מקסוול  •  2005: ואן בומל  •  2006: קאוט  •  2007: אלווס  •  2008: הייטינחה  •  2009: אל חמדאווי  •  2010: סוארס  •  2011: יאנסן  •  2012: ורטונגן  •  2013: בוני  •  2014: בלינד

זוכי פרס כדורגלן השנה בעולם

1991: מתאוס | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: רומאריו | 1995: ואה | 1996: רונאלדו | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: זידאן | 2001: פיגו | 2002: רונאלדו | 2003: זידאן | 2004: רונאלדיניו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי פרס כדורגלן השנה בדרום אמריקה

1971: טוסטאו | 1972:קוביאס | 1973: פלה | 1974: פיגרואה | 1975: פיגרואה | 1976: פיגרואה | 1977: זיקו | 1978: קמפס | 1979: מראדונה | 1980: מראדונה| 1981: זיקו | 1982: זיקו | 1983: סוקרטס | 1984: פרנצ'סקולי | 1985: רומריטו | 1986: אלזמנדי | 1987: ולדרמה | 1988: פאס | 1989: בבטו | 1990: אמרייה | 1991: רוג'רי | 1992: ראיי | 1993: ולדרמה| 1994: קאפו | 1995: פרנצ'סקולי | 1996: צ'ילאברט| 1997: סאלאס | 1998: פאלרמו | 1999: סביולה | 2000: רומאריו | 2001: ריקלמה | 2002: קארדוזו | 2003: טבס | 2004: טבס | 2005: טבס | 2006: פרננדז | 2007: קבניאס | 2008: ורון | 2009: ורון | 2010: ד'אלסנדרו | 2011: ניימאר | 2012: ניימאר | 2013: רונאלדיניו