רונאלדיניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רונאלדיניו
Ronaldinho 72.jpg
רונאלדיניו בינואר 2013
מידע אישי
שם מלא רונאלדו דה אסיס מוריירה
תאריך לידה 21 במרץ 1980
מקום לידה פורטו אלגרה שבברזיל
גובה 1.83 מטר
עמדה קשר התקפי, חלוץ
מועדוני נוער
1997 - 1998 גרמיו
מועדונים מקצועיים*
1998 - 2001
2001 - 2004
2004 - 2008
2008 - 2011
2011 - 2012
2012 - 2014
גרמיו
פריז סן ז'רמן
ברצלונה
מילאן
פלמנגו
אתלטיקו מיניירו
44 (21)
55 (17)
145 (70)
65 (20)
33 (15)
45 (16)
נבחרת לאומית**
1999 - ברזיל 97 (33)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 4 באפריל 2013
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
16 בפברואר 2013

מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
ארד בייג'ינג 2008 כדורגל
רונאלדיניו במדי מילאן

רונאלדו דה אסיס מוריירה (נולד ב-21 במרץ 1980 בפורטו אלגרה), הידוע בכינוי רונאלדיניו, הוא כדורגלן ברזילאי המשחק בעמדות הקשר ההתקפי והחלוץ. בשנים בהן שיחק בברצלונה, הוביל אותה לשתי אליפויות ספרד ואליפות אירופה. ב-2004 וב-2005 זכה רונאלדיניו בתואר כדורגלן השנה בעולם, והוזכר מספר פעמים יחד עם שמם של פלה ומראדונה כאחד מהשחקנים הטובים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונאלדיניו, שהיה מלך השערים בגביע העולם בכדורגל עד גיל 17 שנערך במצרים, שיחק בקבוצת הנוער של גרמיו מפורטו אלגרה, ברזיל. הוא עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון, שם שיחק מ-1998 עד 2001. בבכורה של רונאלדיניו בנבחרת ברזיל בכדורגל ב-26 ביוני 1999 הוא כבש את שערו הבינלאומי הראשון, נגד פרגוואי, וזכה עם נבחרתו בקופה אמריקה.

ב-2001 חתם רונאלדיניו על חוזה לחמש שנים עם הקבוצה הצרפתית פריז סן ז'רמן והחל לשחק בתחילת עונת 2001/2002 לאחר קרב משפטי בין סן ז'רמן לגרמיו על סכום ההעברה. גרמיו קיבלה לבסוף 4.6 מיליון דולר.

ב-2002 עזר רונאלדיניו לברזיל לזכות בגביע העולם בכדורגל. אחד מרגעי השיא של הטורניר היה שער מ-35 מטרים לשערו של דייוויד סימן, במשחקה של ברזיל נגד אנגליה ברבע הגמר.

ב-2003, לאחר ויכוח בין רונאלדיניו ללואיס פרננדז, מאמן פריז סן ז'רמן, ולאחר שסן ז'רמן נכשלה בנסיונותיה להעפיל לטורניר אירופאי, רונאלדיניו הביע את רצונו לעזוב את הקבוצה. ב-19 ביולי 2003 רכשה אותו ברצלונה בסכום של 27 מיליון אירו לאחר שגם מנצ'סטר יונייטד התחרתה על שירותיו. המשחק הראשון שלו במדי הקבוצה היה ב-30 באוגוסט מול אתלטיק בילבאו. ארבעה ימים לאחר מכן הבקיע את הראשון מבין 94 שעריו במדי ברצלונה. רונאלדיניו הצדיק את הרכישה והוביל את "בארסה" למקום השני בליגה הספרדית בעונת 2003/2004. באותה עונה נבחר רונאלדיניו לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

בעונה הבאה, 2004/2005, הוביל רונאלדיניו את ברצלונה לזכייה באליפות ספרד יחד עם סמואל אטו, דקו והנריק לארסון כאשר הקבוצה הציגה משחק התקפי מצוין. ב-20 בדצמבר 2004 זכה רונאלדיניו בתואר כדורגלן השנה בעולם.

בעונת 2005/2006 הוביל רונאלדיניו את ברצלונה לזכייה שנייה באליפות ולזכייה באליפות אירופה כשבדרך הדיחה קבוצתו קבוצות כמו צ'לסי, מילאן וארסנל. ב-19 בנובמבר 2005 הבקיע רונאלדיניו צמד בניצחון הקבוצה על ריאל מדריד באצטדיון סנטיאגו ברנבאו וזכה לתשואות מהקהל המדרידאי, מחווה שרק דייגו מראדונה זכה לה לפניו. ב-28 בנובמבר 2005 הוכרז ככדורגלן השנה באירופה. חודש מאוחר יותר נבחר, בפעם השנייה ברציפות, לשחקן השנה של פיפ"א בעולם.

לקראת מונדיאל 2006 לרבים היו ציפיות גבוהות מרונאלדיניו ונבחרת ברזיל. למרות זאת, איכזב רונאלדיניו כשהציג יכולת חלשה וברזיל הודחה על ידי צרפת כבר בשלב רבע הגמר.

עונת 2006/2007 הייתה בינונית עבור רונאלדיניו על אף שכבש 20 שערים. האוהדים טענו שרוב השערים שכבש היו במצבים נייחים ושהוא לא מהיר וחד כמו בעבר. סיום העונה היה מרתק במיוחד כשלבסוף הפסידה ברצלונה את האליפות בהפרש שערים ליריבתה הגדולה ריאל מדריד.

בתחילת עונת 2007/2008 פורסם שהברזילאי הסתכסך עם מאמנו פרנק רייקארד בגלל בעיות אישיות. במספר משחקים רונאלדיניו היה מחוץ להרכב ואפילו מחוץ לסגל אך במועדון טענו שהסיבה לכך היא פציעות. ב-4 באפריל 2008 דווח כי רונאלדיניו קרע שריר באימון, וכתוצאה מפציעה זו החמיץ את יתר משחקי העונה.‏[1]

במהלך עונת זו ולפניה מספר דיווחים בתקשורת טענו בעד האפשרות שרונאלדיניו יעבור עוד בטרם תום החוזה מברצלונה. הדיווחים התמקדו בעיקר באפשרות מעבר לאחת הקבוצות מהעיר האיטלקית מילאנו - אינטר מילאנו ומילאן[2] תמורת סכומי עתק.

ב-8 ביולי דווח כי רונאלדיניו הוא אחד משלושת השחקנים מעל גיל 23 שנכללו בסגל הנבחרת האולימפית של ברזיל לאולימפיאדת בייג'ינג. במקביל, פורסמה ידיעה באתר הרשמי של ברצלונה שעל רונאלדיניו להתייצב לאימונים ב-14 ביולי. רונאלדיניו לא התייצב לאימונים, וב-16 ביולי חתם במילאן על חוזה לשלוש שנים.‏[3] בכך, סיים תקופה בת 5 שנים בברצלונה - בה שיחק ב-207 משחקים רשמיים והבקיע 94 שערים. באולימפיאדה שימש כקפטן הנבחרת והבקיע צמד במשחק השני בשלב הבתים.

בינואר 2011 בחלון העברות שב רונאלדיניו אל מולדתו, וחתם על חוזה לשחק שלוש וחצי שנים בפלמנגו הברזילאית. רונאלדיניו הוביל את פלמנגו לזכייה באליפות ריו דה ז'ניירו בעונה זו. בעקבות היכולת הגבוהה שהראה בקבוצה הברזילאית, קיבל זימון לנבחרת הלאומית לראשונה מאז ה-17 בנובמבר 2010. אולם בהמשך יכולתו הדרדרה ולא הוזמן לנבחרת בשנת 2012. ב-5 ביוני 2012 עבר רונאלדיניו לאתלטיקו מיניירו אחרי שהסתכסך עם הנהלת פלמנגו.‏[4] בינואר 2014 שוחרר מהקבוצה, אולם עוד באותו החודש חתם על חוזה חדש בשורות הקבוצה. כמו כן, באותו חודש נבחר לשחקן השנה בדרום אמריקה. ביולי 2014 שוחרר סופית מאתלטיקו.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריס זן ז'רמן
ברצלונה
פלמנגו
אתלטיקו מיניירו
נבחרת ברזיל
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה בעולם

1991: מתאוס | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: רומאריו | 1995: ואה | 1996: רונאלדו | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: זידאן | 2001: פיגו | 2002: רונאלדו | 2003: זידאן | 2004: רונאלדיניו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי פרס כדורגלן השנה בדרום אמריקה

1971: טוסטאו | 1972:קוביאס | 1973: פלה | 1974: פיגרואה | 1975: פיגרואה | 1976: פיגרואה | 1977: זיקו | 1978: קמפס | 1979: מראדונה | 1980: מראדונה| 1981: זיקו | 1982: זיקו | 1983: סוקרטס | 1984: פרנצ'סקולי | 1985: רומריטו | 1986: אלזמנדי | 1987: ולדרמה | 1988: פאס | 1989: בבטו | 1990: אמרייה | 1991: רוג'רי | 1992: ראיי | 1993: ולדרמה| 1994: קאפו | 1995: פרנצ'סקולי | 1996: צ'ילאברט| 1997: סאלאס | 1998: פאלרמו | 1999: סביולה | 2000: רומאריו | 2001: ריקלמה | 2002: קארדוזו | 2003: טבס | 2004: טבס | 2005: טבס | 2006: פרננדז | 2007: קבניאס | 2008: ורון | 2009: ורון | 2010: ד'אלסנדרו | 2011: ניימאר | 2012: ניימאר | 2013: רונאלדיניו