אימפולסיביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אימפולסיביות היא צורת התנהגות המאופינת בפעולה ללא מחשבת תחילה‏[1].

משום שפעולה אימפולסיבית מתבצעת ללא מודעות להשלכות האפשריות יש בה מרכיב של אקראיות, כך שלעתים היא מובילה לתוצאות חיוביות ולעתים לשליליות.

מקור השם אימפולסיביות הוא מהמילה "אימפולס", שמשמעותה דחף.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימפולסיביות מאופיינת על פי רוב כנטייה לפעול על פי גחמות רגעיות, תוך התעלמות מכל התייחסות רציונלית לאסטרטגיות ארוכות טווח המיועדות להוביל להצלחה‏[2]. להתנהגות אימפולסיבית יכולים להיות יתרונות וחסרונות בהתאם להקשר שבו היא מתרחשת. היבטים אלו יתוארו באופן נרחב יותר בהמשך.

במחקר נהוג להבחין בין שני היבטים של אימפולסיביות:

  1. תנועה אימפולסיבית (או פעולה אימפולסיבית) - חוסר יכולת להימנע מתגובה, הקשור ליכולת דיכוי התגובה אינהיביציה[1]. ההבדלים בין אימפולסיביות לקשיי אינהיביציה יורחבו בהמשך.
  2. קבלת החלטות אימפולסיבית (או בחירה אימפולסיבית) - היבט זה משקף יותר תהליכי קבלת החלטות מאשר יכולת דיכוי תגובה של המערכת המוטורית‏[1].

הבחנה בין אימפולסיביות לקשיי אינהיביציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אינהיביציה

כאמור, חוסר יכולת להימנע מתגובה הקשור ליכולת דיכוי התגובה מקושר לעתים לפעולה אימפולסיבית או תנועה אימפולסיבית‏[1]. עם זאת, למרות שבשני המקרים התוצאות יכולות להיות דומות ישנו הבדל במנגנונים העומדים בבסיסם.

אינהיביציה (עכבה) היא היכולת להימנע או לעצור פעולה לא רצויה. בהתאם לכך פגיעה באינהיביציה עלולה להקשות על האדם להימנע מפעולות לא רצויות. עם זאת בשונה מתגובות אימפולסיביות הנעשות ללא שיקול דעת, במקרים של אינהיביציה לקויה האדם מודע להשלכות השליליות העשויות להיות למעשיו ולמרות זאת לא מצליח למנוע אותן. עם זאת, לאדם אימפולסיבי ללא בעיות בעכבה לא יהיה כל קושי להימנע מתגובה אם הוא מודע לכך שתוביל לתוצאות שאין הוא מעוניין בהן.

בנוסף, אנשים בעלי נטייה לאימפולסיביות מתבססים רבות על המזל, משום שהסבירות שבה תגובה אימפולסיבית תביא לתוצאות רצויות היא אקראית. להבדיל, אנשים עם קושי בעיכוב תגובה מדווחים רבות על רגשות חזקים של חוסר אונים ותסכול מכך שאין ביכולתם להימנע מתגובות שהם יודעים שאינן רצויות להם, אשר לעתים יכולות אף להיות פוגעניות עבורם או עבור הסביבה.

בחירה אימפולסיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המאפיינים העיקריים של התנהגות אימפולסיבית הוא הפחתה בערכן של תוצאותיה העתידיות של פעולה מסוימת - Delay discounting. הפחתה זו אינה קשורה בסוג התוצאה והיא מתרחשת עבור תוצאות חיוביות ושליליות כאחד‏[2]. על כן, היא יכולה לבוא לידי ביטוי במספר דרכים אשר משפיעות על תהליכי קבלת החלטות והיכולת לדחיית סיפוקים. למשל:

  • העדפה של גמול קטן ומוקדם יותר, על פני תגמול גדול אך מאוחר יותר‏[2]. כתוצאה מכך, ככל שמשך ההמתנה לגמול כלשהו מתארך, כך פוחת הערך שלו בעיני האדם. היבט זה משפיע בין היתר גם על התגובה לחיזוקים שונים.
  • העדפה של תוצאה מרתיעה מאוחרת וגדולה יותר, על פני תוצאה מרתיעה קטנה ומוקדמת יותר‏[2]. היבט זה משפיע בין היתר גם על התגובה של האדם לצורות שונות של ענישה.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפולסיביות כוללת אוסף של תופעות הקשורות זו לזו, כך שיש צורות שונות של התנהגות אימפולסיבית‏[3]. בהתאם לכך, ההשלכות של ההתנהגות האימפולסיבית יכולות לתרום לרמת התפקוד האדם בחיי היום יום או לפגוע בה‏[1]. כאשר התנהגותו של האדם אינה חורגת מתחום הנורמה היא יכולה להיות מקובלת חברתית ואף לסייע לניצול הזדמנויות. עם זאת, כאשר האימפולסיביות מובילה להתנהגות בלתי מקובלת, עלולות להיות לכך השלכות ליכולת של האדם להשתלב בחברה. במקרים קיצוניים האימפולסיבית יכולה להוביל להפרעות שונות בתפקוד של האדם.

יתרונות ואימפולסיביות נורמטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות אימפולסיבית לא תמיד גוררת אחריה השלכות שליליות‏[3]. זאת במיוחד במקרים שבהם היא מובילה את האדם לנצל במהירות הזדמנויות חד פעמיות שלא ישובו‏[1]. סביר להניח שאם התנהגויות אימפולסיביות היו מזיקות במידה משמעותית הן לא היו שורדות את תהליך האבולוציה של האדם[3]. היתרונות של האימפולסיביות באים לידי ביטוי בעיקר עבור מצבים של חוסר ודאות, אשר מאפיינים את החיים בטבע[2].

הנטייה להעדיף תגמולים קטנים ומידיים על פני תגמולים גדולים אך רחוקים יותר אינה מאפשרת לנצל את מלוא האפשרויות העתידיות. על כן ניתן לפרש אותה כחיסרון משום שהיא יכולה להוביל לניצול בלתי יעיל של משאבים סביבתיים. עם זאת, במקרים בהם השהייה עלולה למנוע את השגתם של תגמולים עתידיים פוטנציאליים, בחירה בתגמול האפשרי בזמן נתון מאפשרת הבטחה של השגתו כנגד הסכנה לוותר עליו ולא להשיג דבר בהמשך‏[2]. במילים אחרות, האימפולסיביות יכולה להיות ביטוי של שנאת סיכון או שנאת הפסד. עמדה זו באה לידי ביטוי באמרה "טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ"‏[2].

בהתאם לכך, לאימפולסיביות ישנו תפקיד משמעותי במסגרת ההתנהגות הנורמלית[3]. רוב האנשים פעלו בצורה אימפולסיבית בשלב כלשהו בחייהם‏[3]. התנהגות זו נתפסת פעמים רבות כספונטנית ומקובלת חברתית עד לגבול מסוים.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבשפת הדיבור המונח "אימפולסיביות" משמש גם לתיאור פעולות מקובלות מבחינה חברתית, לעתים קרובות יותר נעשה בו שימוש לתיאור של התנהגות בעייתית‏[2]. הקריטריונים לקביעת המידה בה התנהגות אימפולסיבית מסוימת מוגדרת כמקובלת מבחינת החברה או לא תלויים בגיל האדם ובמאפיינים של התרבות והתקופה שבה הוא חי‏[3]. פרט למקרים של התנגשות תרבותית בחיי היום יום אין להבדלים אלו השפעה משמעותית על התפיסה של אימפולסיביות. לעומת זאת, הם יוצרים קושי בגיבוש הגדרה אחידה ומדויקת בתחום המחקר[3].

החסרונות של האימפולסיביות נובעים מההשלכות השליליות האפשריות שלה על היכולת של האדם להשתלב ולתפקד בחברה. זאת משום שהיא יכולה להוביל לקשיים שונים כמו:

  • קושי בדחיית סיפוקים.
  • קושי בהתנהגות בהתאם לחוקים הרשמיים או החברתיים‏[4]. למשל: נטייה להתפרץ‏[5] או קושי לחכות לתור בשעת דיבור או משחק[4][5].
  • קושי להימנע מפעולות מסוכנות‏[4].

אצל ילדים האימפלסוביות יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות בעייתית כמו לקיחת צעצוע מילד אחר ללא מודעות להשלכות של פעולה זו‏[2]. בהתאם לכך, מבחינת התפתחות חברתית רמת האימפולסיביות נמצאה קשורה לקשרים בין אישיים חלשים של ילדים עם קבוצת השווים שלהם‏[6]. קשיים אלו עלולים להוביל לתוצאות שליליות בעתיד‏[6].

בגילאים מאוחרים יותר האימפולסיביות יכולה לבוא לידי ביטוי בבחירה של סטודנטים לצאת למסיבה במקום ללמוד למבחן, או בנטייה של אדם בוגר לרכוש מוצרים רבים ללא התייחסות לתשלומים ולריבית שיהיה צורך לעמוד בהם בהמשך‏[2].

בנוסף, חוסר יכולת לשלוט על דחפים מקשה על השגת הקשב המתמשך הנחוץ ליצירת מצב הזרימה והתמדה בו‏[7].

אימפולסיביות פתולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מצבים פתולוגיים שונים שהתנהגות אימפולסיבית היא אחד המאפיינים המרכזיים שלהם‏[3][2][1]. לדוגמה: מאניה, הפרעת אישיות, התמכרות[3], קלפטומניה, הימור פתולוגי, הפרעת אכילה, טריכוטילומניה[2] ועוד. כמו כן, אימפולסיביות היא אחת מהמאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב[1][5][3][2].

נראה שבמצבים שונים באים לידי ביטוי מאפיינים שונים של התנהגות אימפולסיבית‏[3]. כל אחת מההפרעות הקשורות באימפולסיביות מאופיינת בקשיי קשב, קשיים בעיכוב תגובה, קשיים להתחשב בתוצאות שליליות אפשריות של ההתנהגות או בשילוב של קשיים אלו‏[2].

היבטים נוירולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, האימפולסיביות מתייחסת למגוון תופעות שונות הקשורות זו לזו‏[1]. כמו כן התפיסה של התנהגות מסוימת כאימפולסיבית או לא אימפולסיבית מושפעת מההקשרים התרבותיות שבהם היא מתרחשת‏[3]. ייתכן שההבדלים בין התנהגויות שונות הנתפסות כאימפולסביות נובעים גם ממנגנונים ביולוגים נפרדים‏[3][1]. בהתאם לכך, ישנם מספר תהליכים נוירו-כימיכליים אשר יכולים להשפיע על התנהגות אימפולסיבית‏[3].

מבחינה מוחית אימפולסיביות קשורה לתפקוד של האונה המצחית[8][9]. פגיעה בקליפת המוח הקדם-מצחית יכולה להוביל לעלייה בתגובות האימפולסיביות של האדם‏[9].

ישנם מוליכים עצביים במוח אשר יכולים להגביר או להפחית אימפולסיביות‏[9]. זאת משום ששינויים בכמויות הנוראדרנלין והדופמין משפיעים על התפקוד של קליפת המוח הקדם-מצחית‏[10].

הזמינות של קולטני דופמין מסוג D2R בסטריאטום קשורה לאימפולסיביות נמוכה ולנטייה לחוות מצב של זרימה[7].

טיפול והתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, במקרים מסוימים האימפולסיביות עלולה לפגוע ביכולת של האדם להשתלב ולתפקד בחברה באופן מיטבי. במקרים אלו ניתן לנסות לצמצם ואף למנוע את ההשפעות השליליות של האימפולסיביות בדרכים שונות, בהתאם לגורמים ולמטרות הטיפול. למשל, נמצא שאימוץ אסטרטגיות התנהגות המיועדות להפחתת אימפולסיביות יכול לשפר את היחסים החברתיים של ילדים‏[6].

בכל מצב יש להתיעץ עם אנשי מקצוע כדי לוודא שטיפול מסוים אכן מתאים ויעיל לאדם המסוים שאליו הוא מיועד. לעתים יומלץ להשתמש ביותר משיטה אחת במסגרת של מערך טיפולי מלא.

השהיית התגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משום שהתנהגות אימפולסיבית נעשית באופן מיידי וללא הפעלת שיקול דעת לעתים קרובות השהייה של התגובה יכולה לאפשר לתהליך המחשבתי להסתיים כך שהאדם יהיה מודע להשלכות מעשיו. אדם אימפולסיבי ללא קשיים נוספים יוכל להימנע מפעולה כלשהי ברגע שיהיה מודע שהיא אינה רצויה לו. לצורך כך נהוג להמליץ על ספירה עד 3 או 10. הספירה מאפשרת להשות את הפעולה למשך שניות בודדות לצורך בחינת המצב וקבלת החלטות מושכלת.

ויסות מהירות עיבוד המידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשרות דומה היא ויסות מהירות עיבוד המידע, לצורך התאמתו למשימה שאיתה האדם מתמודד‏[11].

בחינוך המורה יכול ליצור דינמיקה כיתתית אשר תשפיע על קצב עיבוד המידע שת התלמידים[11]. לדוגמה, סגנון הוראה המאופיין בחילופי שאלות ותשובות מיידיים מחייב את הלמידים לענות במהירות ולכן מעודד אימפולסיביות. לעומת זאת, כדי לעודד חשיבה מוקדמת המורה יכול לבקש מהתלמידים לרשום את התשובה האפשרית יחד עם השיקולים הלוגיים שהובילו אליה. בנוסף על המורה לציין במפורש שיוקדשו לכך מספר דקות מזמן השיעור ולהמתין עד שלפחות חצי מהתלמידים יסיימו לכתוב. בדרך זו ניתנת לכל תלמיד אפשרות להפעיל שיקול דעת ולנמק את בחירתו באופן מושכל. כמו כן דרך זו מאפשרת לשתף כמות גדולה יותר של תלמידים בדיון הכיתתי ומתן הכוונה אישית לתלמידים בודדים בזמן שהיתר מנסחים את תשובתם באופן עצמאי‏[11].

אימון מוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להפחית נטייה לאימפולסיביות גם על ידי אימון מוחי המיועד לכך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 1.9 Catharine A. Winstanley , Dawn M. Eagle, Trevor W. Robbins (2006). Behavioral models of impulsivity in relation to ADHD: Translation between clinical and preclinical studies. Clinical Psychology Review 26, 379–395
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 Madden, Gregory J. (Ed); Bickel, Warren K. (Ed), (2010). Impulsivity: The behavioral and neurological science of discounting. Washington, DC, US: American Psychological Association, xvi, 453 pp.
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 Evenden, J. L. (1999). Varieties of impulsivity. Psychopharmacology, 146(4), 348.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 שפירא, אבי (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 DeVito E.E., Blackwell A.D., Clark L., Kent L., Dezsery A.M., Turner D.C. (2009).Methylphenidate improves response inhibition but not reflection-impulsivity in children with attention deficit hyperactivity disorder (ADHD). Psychopharmacology ;202: 531–539
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Gomes, L. L., & Livesey, D. D. (2008). Exploring the link between impulsivity and peer relations in 5- and 6-year-old children. Child: Care, Health & Development, 34(6), 763-770.
  7. ^ 7.0 7.1 de Manzano, Ö., Cervenka, S., Jucaite, A., Hellenäs, O., Farde, L., & Ullén, F. (2012). Individual differences in the proneness to have flow experiences are linked to dopamine D2-receptor availability in the dorsal striatum. NeuroImage 67, 1-6.‏
  8. ^ Perales, J. C., Verdejo-García, A., Moya, M., Lozano, Ó., & Pérez-García, M. (2009). Bright and dark sides of impulsivity: Performance of women with high and low trait impulsivity on neuropsychological tasks. Journal Of Clinical & Experimental Neuropsychology, 31(8), 927-944.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Timothy, N. T. (2010). Impulsivity: An overview of a biopsychosocial model. Journal of Rehabilitation, 76(3), 3-9.
  10. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.