סביבה (פסיכולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סביבה היא מכלול הגורמים שאינם תורשתיים המשפיעים על התפתחות האדם, אישיותו וכישוריו. גורמים אלו כוללים את כל הגירויים החיצוניים שהאדם יכול לקלוט במערכת החישה שלו, האנשים השונים שאיתם הוא בא במגע, מאפייני התרבות והחברה שבה הוא חי ועוד. תחום מחקרי זה מתקיים בגאוגרפיה חברתית, גיאוברפיה עירונית, אדריכלות קוגניטיבית, עיצוב פנים, פסיכולוגיה סביבתית, פסיכלוגיה אשיותית.

קליטת ועיבוד של גירויים מהסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסביבה בה האדם נמצא יכולה להשתנות מרגע לרגע וממצב למצב, אך לכל מקום הוא מגיע מהסביבה הקודמת בה שהה אשר בה הוא התעצב בהתאם לפוטנציאל העיצוב הפנוטיפי שלו. הסביבה ההיסטרוית האישית אשר מהווה את ההשפעה החזקה ביותר בחיי האדם היא ההשפעה של סביבת חודשי חייו הראשונים אשר מהווה את "הרחם שמחוץ לרחם" וסביבת ילדותו‏[1].

מבחינה ביולוגית קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם ומספקים מידע רב אודות הסביבה‏[2]. הקשב גורם לשפעול כללי המכוון לקליטת גירויים חושיים חדשים ומאפשר ברירה של חלקי הקלט הרלוונטיים מתוך שלל הגירויים המתחרים בסביבה‏[3].

הקליטה היא השלב הראשון בתהליך התפיסה[4]. עם זאת, אין ביכולתו של האדם לעבד את הכמויות העצומות של המידע המגיע מהחושים באופן מתמיד‏[2], ולכן הוא חייב לייצר הכללות‏[5] או סטריאוטיפים, כדי להוריד את עוצמת הגירויים הנקלטים על ידי החושים. במסגרת תהליך קידוד המידע בזיכרון לטווח ארוך, הזיכרון החושי מאפשר די זמן לעיבוד המידע החושי הראשוני שנקלט. דבר זה מאפשר למערכת הקוגניטיבית לבחור אלו פרטים מתוכו יש להעביר לעיבודים נוספים, למערכות הזיכרון המתקדמות יותר, לתהליכי קבלת החלטות ולמנגנוני תכנון התגובה‏[6]. בשלב זה הקשב מאפשר להפעיל ריכוז או מאמץ מנטליים הנדרשים להתמקדות במטלה מסוימת בעקבות המידע שנקלט‏[3].

השפעת הניסיון עם הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיון שהאדם צובר במפגשים עם הסביבה משפיע על מערכת העצבים באופן שיכול לשנות את התפיסה, החשיבה וההתנהגות שלו‏[7]. שינויים אלו מתאפשרים הודות לפלסטיות של מערכת העצבים. למעשה, היכולת ליצור שינויים פיזיים במבנה של מערכת העצבים היא הבסיס של תהליכי הלמידה והזיכרון[7]. למשל, חשיפה חוזרת ומתמשכת לגירוי מסוים מובילה להביטואציה. ההביטואציה היא אחד מצורות הביטוי ההתנהגותי של למידה לא הקשרית, כך שהפחתת עוצמת התגובה שמעורר הגירוי מעידה על למידתו‏[4].

אישיותו של האדם קובעת את סוג וכומת הגירויים שהאדם יברור מתוך מכלול הגירויים המרחביים המופיעים בסביבה שאינה איזומורפית ולכן האדם גם יצור את סביבתו בהתאם לגירויים שנקלטו מראש על ידי חושיו בהתאם למבנה אישיותו‏[8].

הסכמות הן אחד מהמנגנונים המאפשרים לאדם להתמודד מול היצף מידע של גירויים מהסביבה. הסכמות מספקות מסגרת התייחסות, המאפשרת לאדם לארגן ולעבד את המידע הרב המתקבל מהסביבה באופן יעיל על סמך ניסיון העבר. עם זאת, הסכמה מראה עמידות מפני נתונים הסותרים אותה ונוטה לעודד התנהגות שתוביל לאימות של נכונותה. כתוצאה מכך היא עלולה לגרום למצבים של נטאי מחשבתי או נבואות שמגשימות את עצמן[9]. הסכמה מתגבשת ומתייצבת ככל שההתנסויות, התפיסות והתנהגויות שגרמו להיווצרותה חוזרות ונשנות‏. בהתאם לכך, לכל אדם יש מערכת סכמות שונה, הנבנית על החוויות וההתנסויות הייחודיות לו מול הסביבה שבה הוא חי‏‏[10].

השפעת הסביבה מול גורמים פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, להתנסות עם הסביבה יכולה להיות השפעה על ההתנהגות והחשיבה של האדם. עם זאת, קיימים הבדלים בין אישיים ביחס שבין האדם לסביבה. הבדלים אלו הם בעלי אופי דו כיווני - הם באים לידי ביטוי הן באופן שבו סביבות שונות יוצרות הבדלים בין אנשים, והן באופן שבו אנשים שונים תופסים סביבה מסוימת ומגיבים אליה. אנשים שונים יכולים לתפוס את אותה הסביבה באופן שונה, והם יכולים להגיב בצורה שונה גם כאשר אין הבדלים בין התפיסות שלהם.

בשנים הראשונות לחיים, השפעתה של הסביבה על האדם חזקה במיוחד. למשל, סביבה דלה שאין ביכולתה לספק את הגירויים הנדרשים לילדים, עלולה לגרום לעיכוב התפתחותי. סכנה זו קיימת גם בקרב ילדים בריאים ונורמליים מכל בחינה אחרת.

אך בעוד שלסביבה שבה נמצא הפעוט בגיל הינקות יש השפעה רבה על ההתפתחות העתידית שלו במישורים רבים, גם למאפיינים האישיים של כל פעוט ישנה השפעה על האופן שבו הוא מגיב לסביבה‏[11]. לדוגמה, אחד הגורמים אשר משפיעים על האופן שבו כל פעוט מגיב להוריו הוא המזג שלו‏[11].

בנוסף, האופן שבו תרבות מסוימת מעצבת או מנצלת כישורים חשיבתיים עשוי להשפיע על ארגונם של כישורים אלה במוח[12]. לדוגמה: מנגנון הקריאה יהיה שונה אצל אנשים שגדלו בתרבויות שפתחו כתב אלפביתי (המבוסס על התאמה צלילית) בהשוואה לאנשים שגדלו בתרבויות שפתחו כתב לוגוגרמי חזותי (כמו ביפן)‏[12].

תורשה מול סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הגורמים להבדלים בין אישיים באינטראקציה שבין האדם לסביבה הוא התורשה. זאת משום שישנם הבדלים במבנה הגנטי של אנשים שונים‏[11]. התורשתיות היא השונות הנצפית, הפנוטיפית, בין פרטים הנגרמת מהבדלים גנטיים.

אומנם רצף ה-DNA של אדם מסוים אינו ניתן לשינוי על ידי הסביבה‏[11], אך בעוד שהמכלול הגנטי של האדם (הקרוי "גֵנוֹטִיפּ") הוא קבוע, האופן שהוא בא לידי ביטוי ("פֵנוֹטִיפּ") יכול להיות מושפע מהסביבה. כלומר, המימוש הפנוטיפי של הגנוטיפ הוא בעל גמישות שיכולה להשתנות בהתאם לסביבה.

גמישות פנוטיפית היא תופעה ביולוגית נפוצה בה הגנוטיפ של תכונה מסוימת מבטא פנוטיפים שונים תחת תנאים סביבתיים שונים.

בהתאם לכך, התפתחות של תאי העצב במוח האדם מושפעת הן מהתורשה והן מהסביבה‏[13]. וזו הסיבה שאנו יכולים לשתול רעיונות בראשו של חבר על ידי שימוש במילים. או להותיר מקומות בראשנו תוך כדי חוויה של מרחבי חיים.

סביבה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים יחסים הדדיים בין האדם לסביבה החברתית שלו, כך שבדומה לסביבות אחרות הוא יכול להיות מושפע ממנה ולהשפיע עליה בהתאם לנסיבות. למשל, אווירה קבוצתית מושפעת מתהליכים וקשרים בין-אישיים הנוצרים במסגרת של קבוצה חברתית. התהליכים בהם האדם מנסה להבין את זולתו ולגבש רושם מדויק על אנשים אחרים מכונים תפיסה חברתית‏[9].

פסיכולוגיה חברתית עוסקת בקשר בין הפרט לחברה, היא חוקרת את השפעת הזולת על מחשבותיו, הרגשותיו, והתנהגותו של הפרט.

השפעת הסביבה החברתית על האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, ישנן דרכים רבות בהם האדם יכול להיות מושפע מהסביבה החברתית. השפעה זו יכולה להתרחש רק מעצם קיומם של אנשים בקרבתו של אדם מסוים. על פי תאוריית הקרבה הבין-אישית קיימת השפעה של המרחק הפיזי בין בני-אדם על התנהגותם והרגשתם. למשל, הקלה חברתית היא ההשפעה של נוכחות אחרים על ביצוע משימה.

באופן כללי השפעה חברתית היא מצב בו דעותיו או מעשיו של אדם מושפעים מאנשים אחרים. השפעה חברתית יכולה להתרחש בגילאים ובמצבים שונים.

חיברות הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד את דפוסים, כללים וערכים של התרבות בחברה בה הוא חי. בתהליך זה יש לסביבה השפעה משמעותית על עיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה.

החינוך הוא אחד המרכיבים המשמעותיים של תהליך החברות. על פי רוב, החינוך נעשה במסגרת המשפחה, מערכת החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריאל פוקס. (2001). מבנה הפנימי של בית המגורים ומבנה האישיות של הורים וילדיהם בעיר תל אביב. חיבור לשם קבלת תואר "מוסמך במדעי הרוח". אוניברסיטת תל אביב.
  2. ^ 2.0 2.1 Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  3. ^ 3.0 3.1 Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  4. ^ 4.0 4.1 שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  5. ^ Gosling, S. (2009). Snoop: What your stuff says about you. Basic Books
  6. ^ יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  7. ^ 7.0 7.1 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  8. ^ אריאל פוקס. (2001). מבנה הפנימי של בית המגורים ומבנה האישיות של הורים וילדיהם בעיר תל אביב. חיבור לשם קבלת תואר "מוסמך במדעי הרוח". אוניברסיטת תל אביב.
  9. ^ 9.0 9.1 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  10. ^ שאול פוקס (1998). הפסיכולוגיה של ההתנגדות לשינוי. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Berger, Andrea , (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
  12. ^ 12.0 12.1 הוארד גארדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.
  13. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.