דלקת גרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דלקת גרון
Pharyngitis.jpg
דלקת לוע תחתון עם אדמומיות ונפיחות
שם בלועזית Laringitis
ICD-10
(אנגלית)
J02., J31.2
ICD-9
(אנגלית)
462, 472.1
DiseasesDB
(אנגלית)
24580
MedlinePlus
(אנגלית)
000655
eMedicine
(אנגלית)
emerg/419 
MeSH
(אנגלית)
D010612

דלקת גרון (פרינגיטיס, בלועזית: pharyngitis, מלשון pharynx- גרון) היא דלקת של הגרון היכולה לכלול גם דלקת של השקדים (טונסיליטיס tonsilitis), וסקרלטינה (שנית).

הסיבה השכיחה ביותר לדלקת זו היא זיהום נגיפי. סיבות אחרות - זיהום חיידקי, חומר המגרה את האזור כגון עשן, זיהום אוויר, או כימיקלים שנבלעו.

סוגי דלקות גרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת גרון נגיפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי הדלקת השכיחה ואחראית על 80% או יותר ממקרי דלקת הגרון.

דלקת גרון נגיפית נגרמת כתוצאה מחדירת נגיף אל הגרון והתיישבותו באזור השקדים, זאת בשל ריבוי אספקת הדם למקום זה. נגיפים רבים יכולים לגרום דלקת גרון לדוגמה נגיפי הצינון (common cold), שפעת, אדנווירוס, ועוד.

וירוס אפשטיין בר (EBV) ונגיף CMV הגורמים למונונוקלאוזיס זיהומי ("מחלת הנשיקה") יכולים גם הם להתבטא בדלקת גרון.

תסמיני הדלקת:

  • הרגשה כללית רעה
  • כאב גרון וקושי בבליעה
  • נזלת
  • צרידות
  • כאב ראש
  • עיפות יתר

סימני הדלקת:

  • אודם בגרון
  • נפיחות קשרי לימפה
  • חום גבוה
  • תפליטים לבנים על־פני השקדים - פחות נפוצים מאשר בדלקת גרון חיידקית, אך עדיין נפוצים למדי.

דלקת גרון חיידקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקד הימני (בצד שמאל של התמונה) אדום ודלקתי, ובאמצעו כיב לבן.

דלקת גרון חיידקית נגרמת כתוצאה מחדירת חיידק אל הגרון, השכיח ביותר הוא סטרפטוקוקוס מקבוצה A, מחוללים נדירים יותר הם ניסריה גונוראה ודיפתריה.

תסמיני הדלקת:

  • הרגשה כללית רעה
  • כאב גרון (במיוחד בשעת בליעה)
  • כאב ראש
  • פריחה
  • חום גבוה

סימני הדלקת:

  • אודם בגרון
  • נפיחות קשרי לימפה
  • חום גבוה
  • תפליטים לבנים (הפרשה מוגלתית הנראית כנגעים לבנים על השקדים)

סיבוכי דלקת גרון חיידקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוכי דלקת גרון חיידקית מתחלקים לסיבוכים מקומיים (מורסה מסביב לשקד, דלקת של מכסה הגרון), ולסיבוכים של כלל הגוף או סיבוכים סיסטמיים, כגון קדחת השיגרון (Rheumatic Fever) שהנו סוג של דלקת מפרקים, ודלקת פקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס) שהן מחלות אוטואימיוניות הנובעות מיצור נוגדנים כנגד החיידק המופעלים כנגד רקמות שונות בגוף.

למרות השכיחות הרבה מאוד של דלקת גרון חיידקית בקהילה, שכיחות סיבוכים אלו נמוכה כיום, מסיבות שלא כולן ברורות (כיוון שרק חלק מהאנשים עם דלקת גרון חיידקית מטופלים באנטיביוטיקה, לא ניתן לייחס את הירידה בשכיחות דלקת מפרקים ראומטית לטיפול האנטיביוטי לבדו, אלא קיימים כנראה עוד גורמים)

חיידקי Streptococcus המפרישים רעלן יכולים לגרום לשנית. זו מחלה המופיעה בעקר בילדים ומתבטאת בחום גבוה, דלקת גרון ופריחה עדינה מפושטת על הגו.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטח גרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה זו נועדה לזהות חיידקי סטרפטוקוקוס. קיימים שני סוגי בדיקה

בשניהם נלקחת בעזרת מטוש דגימה משני השקדים ומהלוע האחורי.

  • תרבית לוע - גידול חיידק סטרפטוקוק על קרקע מזון. זיהוי החיידק בשיטה זו נעשה לאחר 24-72 שעות. נחשבת הבדיקה המדויקת ביותר.
  • משטח מהיר - שיטה לזיהוי מיידי של החיידק. פחות רגישה מתרבית הלוע.

סרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לבדוק בבדיקת דם האם חל שינוי בנוגדנים לסטרפטוקוק (ASLO antibodies) . בדלקת גרון חיידקית חלה עליה ברמת נוגדנים אלו. כאשר קיים חיידק בגרון שלא הוא הגורם לדלקת, לא תהיה עלייה דומה.

הבדיקה אינה עוזרת בניהול המחלה בשלב החריף שלה, ולכן מתבצעת במקרים נדירים של סיבוכים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בתסמיני המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוגדי כאבים כגון פרצטמול או איבופרופן, כדורי מציצה (למשל סטרפסילס או ריקולה) המכילים חומר מאלחש.

טיפול אנטיביוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנטיביוטיקה אין כל ערך בטיפול דלקת גרון נגיפית. כאשר ישנו חשד גבוה לדלקת לוע חיידקית או כאשר מדובר בזיהום חיידקי מוכח, ישנה התוויה לטיפול אנטיביוטי. תרופת הבחירה הנה פניצילין V (רפאפן). אם קיימת רגישות לפניצילין נהוג לטפל באריתרומיצין. ובישראל ברוקסיתרומיצין או אזיתרומיצין

על אף שאלו לא הוכחו כמונעים דלקת מפרקים ראומטית, הם קרובי משפחה של אריתרומיצין, עם מיעוט תופעות לואי . משך הטיפול המומלץ עשרה ימים.

מטרות הטיפול האנטיביוטי: דלקת הגרון החיידקית חולפת ברוב המקרים גם ללא טיפול אנטיביוטי, עם זאת קיימת התוויה לטפל בכל דלקת גרון סטרפטוקוקלית כדי למנוע סיבוכים כדוגמת קדחת השיגרון. טיפול אנטיביוטי לא הוכח כמונע דלקת פקעיות הכליה שלאחר זיהום סטרפטוקוקלי.

כריתת השקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריתת השקדים מקובלת רק במקרים של דלקות גרון חוזרות ותכופות. הגישה כיום הנה שמרנית מבעבר - ולרוב מנסים להימנע מניתוח זה.

סטרואידים

במקרים של כאבים עזים, טיפול בסטרואידים דרך הפה (כגון פרדניזון) יכול להפחית במהירות את הכאב, גם במקרים של דלקת גרון חיידקית. טיפול זה אינו מקובל בדרך כלל.

נשאות של חיידק סטרפטוקוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשאות של חיידק סטרפטוקוק אינה מהווה סיכון לדלקות גרון חוזרות או לסיבוכים כגון קדחת השיגרון או דלקת פקעיות הכליה. נשאים עלולים להדביק אנשים הנמצאים במגע צמוד. נשאות עלולה לגרום לאבחנה מוטעית במקרה של דלקת גרון נגיפית.

דלקות גרון חוזרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחולים הסובלים מדלקות גרון חוזרות יש לנסות ולזהות את מחולל הדלקת. אם מדובר בסטרפפטוקוקוס, יש לתת טיפול אנטיביוטי, ומספר שבועות לאחר סיום הטיפול לחזור על משטח הגרון ולוודא העלמות החיידק. במקרה של חזרת החיידק לאחר הטיפול ייתכנו מספר אפשרויות:

  1. הדבקה חוזרת מנשא הנמצא במגע צמוד - נהוג לבדוק משטחי גרון לאנשים הנמצאים במגע צמוד.
  2. נשאות - נעשה ניסיון טיפולי אנטיביוטי בקלינדמיצין או ריפמפין לחיסול הנשאות.

אם אין הצלחה תרופתית במניעת דלקות הגרון או שמדובר בזיהומים נגיפיים חוזרים - נהוג לשקול ניתוח לכריתת השקדים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.