דרך בית לחם

דרך **בית לחם**
Derech Beit Lechem ‎street
מידע כללי
על שם	העיר בית לחם
מיקום
מדינה	ישראל
עיר	ירושלים
שכונה	המושבה הגרמנית, תלפיות
קואורדינטות	31°45′27″N 35°13′17″E / 31.7575°N 35.22141667°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ירושלים רגילה) דרך בית לחם

דרך בית לחם הוא רחוב בירושלים שעובר דרך שכונת בקעה (גאולים) וכן דרך חלקים מן המושבה הגרמנית ומתלפיות. תחילת הרחוב בהצטלבות עם רחוב המלך דוד באזור גן פעמון הדרור והוא ממשיך דרומה עד אזור בית צפאפא ותלפיות. לכל אורכו הוא מקביל לדרך חברון, ממערב לו.

הרחוב נקרא על שם הדרך העתיקה לבית לחם, בדומה לרחובות אחרים בירושלים - כגון דרך חברון, רחוב יפו, דרך יריחו, דרך שכם ועזה. הדרך העתיקה נחשפה בחפירות ארכאולוגיות, ונמצא כי החלה בשער יפו בעיר העתיקה והמשיכה במתווה הנוכחי עד לבית לחם. משני צדדיה שרדו יסודות של חנויות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימשה הדרך לדיוויזיה 53 של הצבא הבריטי לכיבוש ירושלים וב-10 בדצמבר 1917 היא עברה בנתיב בדרכה לתפיסת עמדות על הר הזיתים. במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה בנו הבריטים על דרך בית לחם את "בסיס אל-עלמיין". ב-1948, במהלך מלחמת העצמאות, פונה המחנה והשתלטו עליו פלסטינים, שהשתמשו בו לתקיפת שכונות יהודיות באזור.

לאחר מלחמת העצמאות וחלוקת ירושלים על ידי הקו העירוני נותרה הדרך בשליטת ישראל. מנגד, בית לחם עברה לשליטת ירדן ובסביבותיה הוקמו מספר מחנות פליטים לפלסטינים. כדי לקשר בין חלקיה של ירושלים אשר היו בשליטת ירדן לבית לחם נסללה "דרך בית לחם ירדנית" דרך ג'בל מוכבר.

מבנים בולטים וסגנון אדריכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מבתי הרחוב הם בתים לשימור - שנותרו מהתיישבות הטמפלרים במושבה הגרמנית או כבתי מידות של תושבי האזור לפני 1948. כיום קיימים בעיר גם בניינים שנבנו בשנים האחרונות על ידי אדריכלים מובילים, חלקם כהרחבות לבניינים הטמפלרים. כמו כן נמצאים ברחוב מבנים בסגנון הבינלאומי הירושלמי, שהוקמו בתקופת המנדט הבריטי כבתי דירות ובתים פרטיים לתושבים ערבים אמידים (בעיקר נוצרים). מן המושבה הטמפלרית נותרו מבנים רבים, וחלקים נרחבים ברחוב נחשבים ליעד נחשק לבילוים, מגורים ומסחר. מדרום להצטלבות עם חר' רבקה, משתנה אופי הרחוב, רוב המבנים באזור זה הוקמו כשיכוני עולים בראשית ימי המדינה ומוסדות ציבור וחינוך. בחלק מהמתחמים הללו מתוכננים מיזמי פינוי בינוי.

בית העם הטמפלרי ובתי הספר הטמפלריים (הישן, שנבנה ב-1877, וה"חדש", שנבנה ב-1882), בפינת דרך בית לחם עם הרחובות פטרסון ועמק רפאים. מבנה בית העם שימש בתקופת ירושלים המחולקת את הקהילה הארמנית (לפני שיכלו לשוב ולהתפלל ברובע הארמני); מבנה בית הספר החדש שימש בעבר את מכון הסיבים. כיום כלולים בנייני בית הספר במלון אוריינט, מרשת ישרוטל, מלון מפואר שהוקם על כל השטח.
בית אהמן (1905), דרך בית לחם 22
מתחם תחנת הרכבת ירושלים, שעמדה בין דרך חברון ודרך בית לחם, משמש כיום חלקית לאירועי תרבות. במתחם בולט (מבחינה ארכיטקטונית) קפה סילו - שהוא בית קפה שהוקם בשנת 2019 בשלוש ממגורות אכסון (סילו) גדולות, שמוגדרות כמבנים לשימור, בדרך בית לחם 7, על הגבול בין שכונת בקעה לבין מתחם התחנה הראשונה.
פינת אסתר המלכה - המדפיס הממשלתי ה"חדש" (החל משנות השישים), שהוקם כחלופה לבית המדפיס הממשלתי הסמוך לתחנת הרכבת.
בפינת דרך בית לחם עם רחוב לויד ג'ורג' (הקרוי על שם דייוויד לויד ג'ורג'), עומד מנזר האחיות הבורומאיות, על שם הקדוש קארולוס בורומיאוס (קארלו בורומיאו).
דרך ביתם לחם 52, מתחם בית דיור מוגן "בית מוזס". כולל שילוב מבנה קדום (ייתכן שהוקם עוד לפני המאה ה-19) עם בנייה מודרנית. במבנה זה התגורר מושל ירושלים אדוארד קית'-רואץ'. המבנה המודרני במתחם הוקם על חורבות מפעל ברזל שהשתייך לאלפרד זלצמן (יהודי יוצא גרמניה), שפעל במקום משנות השלושים ועד הריסתו בשנות השישים ועל חורבות הוילה של זלצמן ששכנה גם היא על אותו מגרש ושקשת אחת ממנה שמורה בלובי הדיור המוגן.
ליד מס' 60 - שרידי קיר מבנה עות'מאני בעל שתי קשתות ואולי שרידי קמרונות במצב בליה מתקדם. מקורו ותפקידו של המבנה המקורי לא ברורים. על פי עבודת המאסטר של יגאל צרפתי ייתכן שהיה במקום תנור שכונתי משותף.^[1]
מול דרך בית לחם 150 ניצב גלעד לזכר 23 הרוגי אסון ורסאי, שהתרחש במקום.
ברחוב גם מכללת אמונה, מכללה דתית-אקדמית לנשים.

דרך בית לחם בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך בית לחם והשכונה שסביבה ממלאות תפקיד חשוב בספרה של בתיה גור "רצח בדרך בית לחם". ברקע לסיפור, גופת נרצחת המתגלה בבית האמור לעבור שיפוץ ולהימכר, בדרך בית לחם. דרך החקירה נחשף מאגר החיים בשכונה והג'נטריפיקציה שהיא עוברת.