בית צפאפא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°44′38″N 35°12′20″E / 31.74389°N 35.20556°E / 31.74389; 35.20556

בית צפאפא
(למפת ירושלים רגילה)
מיקום בית צפאפא במפת ירושלים
 
בית צפאפא
בית צפאפא
בית צפאפא - החלק הדרום-מזרחי (שהיה שייך לממלכת ירדן עד 1967)
שלג באזור הגבוה של בית צפאפא 31/1/2008

בית צפאפאערבית بيت صفافا) היא שכונה ערבית השוכנת בדרום ירושלים, בין השכונות קטמונים, פת, גילה ותלפיות. בשכונה חיים כיום כ-9,300 תושבים.‏[1]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה תחומה ממזרח על ידי דרך חברון, וישיבת איתרי וגבעת המטוס הנמצאים גם הם ממזרח לדרך חברון. מדרום תחום השכונה בידי שכונת גילה, כאשר בדרום מדרח מגיעים בתי השכונה עד קרוב לדרך חברון וכביש 60. מצפון תחום השכונה בידי אזור התעשייה תלפיות, ושכונות קטמון ופת. במערב תחומה השכונה בידי שכונת שרפאת וכביש גילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתה של השכונה בכפר ערבי ששכן כ-4 ק"מ מדרום-מערב לעיר העתיקה של ירושלים, על אפיק נחל רפאים. במקום מערות קבורה קדומות, ושרידים של כנסייה ביזנטית. כן מצויים במרכז העתיק של השכונה שרידי מבנים מהתקופה הצלבנית‏[2]. בשנת 1863 כלל הכפר, על פי תיאורו של ויקטור גרן, כ-30 בתים, חלקם מאוד מסיביים ועתיקים‏[3].

תושבי הכפר אחזו בבעלות על אדמות עמק רפאים שהשתרע מצפון-מזרח לכפר, לעבר ירושלים. בסוף המאה ה-19 מכרו תושבי הכפר אדמות בצפון העמק לגרמנים הטמפלרים, שייסדו במקום התיישבות בשם "רפאים" (לימים נודעה בשם המושבה הגרמנית), ובהמשך נמכרו אדמות נוספות בעמק ככל שהתפשטה ההתיישבות בירושלים החדשה שמחוץ לחומות העיר העתיקה. הקמת שכונת קטמון קרבה את גבול ירושלים אל הכפר, אך עד סוף תקופת המנדט הבריטי עדיין היה הכפר מנותק מן העיר ולא היווה חלק ממנה. בשטח הכפר עברה מסילת הרכבת לירושלים, שנתיבה בחלק המתקרב לעיר היה לאורך אפיק נחל רפאים.

בתקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מפקד 1922 כלל הכפר 716 תושבים, כולם מוסלמים. בשנת 1931 התגוררו בכפר 997 מוסלמים ו-24 נוצרים.

במאורעות תרפ"ט תקפו ערבים מבית צפאפא את שכונת מקור חיים[4], הנמצאת מצפון לה. לאחר המאורעות הוגשו תלונות הדדיות ומשטרת המנדט עצרה אחדים מתושבי מקור חיים בטענה שהם היו אחראים למותו של ערבי ממקור חיים במהלך המאורעות‏[5]. במקביל התנהלו משפטים נגד אחדים מתושבי בית צפאפא‏[6]. כשנה לאחר מאורעות 1929 נעשו מאמצים לקשירת קשרים בין השכונות‏[7] ונחתם הסכם "ברית שלום" בין מנהיגי שתי השכונות‏[8]. הסכם זה זכה לביקורת רבה מהצד הערבי‏[9]. למרות זאת, תעשיית חציבה ואבן יהודית התקיימה בכפר ויהודים עבדו בכפר לצד ערבים‏[10]. במהלך המרד הערבי הגדול התקיים בכפר מרד מיסים‏[11].

מלחמת העצמאות וחלוקת הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1948 תקפו אנשי ההגנה את בית צפפה ופוצצו מספר בתים, לאחר שראו בה ריכוז של לוחמים שהתכוונו לתקוף את מקור חיים‏[12]. לאחר כשבועיים תקפו כוחות ההגנה שוב, פוצצו בתים והרגו את מפקד הכנופיות באזור‏[13]. בהמשך מלחמת העצמאות הלכו חלק מהגברים בכפר לסייע בהגנה על קטמון וחמישה מהם נהרגו בקרבות מבצע יבוסי. לאחר נפילת קטמון הגיעו פליטים רבים לבית צפאפא. עם התקדמות החזית לאזור שבין מקור חיים לבית צפאפא ברחו חלק מתושבי בית צפאפא לבית לחם, אך הכפר עצמו לא נכבש בידי צה"ל, והתושבים שברחו חזרו אל הכפר כשהלחימה שככה‏[14]. חלקם חזרו דרך מעבר מנדלבאום במסגרת איחוד משפחות‏[15].

בסיום מלחמת העצמאות בשנת 1948 נותרה בית צפאפא בידי ירדן, וקטע מסילת הרכבת שחצה את הכפר היה בשליטת הירדנים. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבע כי המסילה תעבור לידיים ישראליות, מה שהעביר לשליטת ישראל גם את חלקו הצפוני של הכפר. תמורת זאת העבירה ישראל לירדן את בית איכסא[16]. למשך 19 השנים הבאות, עד למלחמת ששת הימים, היה הכפר חצוי בין שתי המדינות כאשר חלקו הדרומי (כ-1500 תושבים) בשטח ירדן, וחלקו הצפוני (כ-500 תושבים) בשטח ישראל‏[17]. בין חלקי הכפר הוקם גדר תיל במקביל למסלול מסילת הרכבת, שהיה חלק מהקו העירוני. הגדר הפרידה משפחות וחמולות.

הכפר המחולק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתושבי החלק הישראלי של הכפר ניתנה אזרחות ישראלית. במאי 1949 הוקמה בכפר תחנת משטרה ישראלית‏[18] והוא לא נכלל בממשל הצבאי[19]. בשנת 1951, עם הרחבת גבולות ירושלים מערבה, הוכללה גם בית צפפה הישראלית בתחומי העיר‏[20] והייתה לשכונה ערבית מבודדת יחסית בדרום ירושלים.

אזור בית צפפה היה לאזור פופולרי להברחות ומעבר הגבול שנעשו בקפיצה מעל הגדר או זחילה מתחתיו‏[21][19]. דרכו עבר לייב וייספיש לירדן‏[22] ודרכו נכנסו מסתננים מעבר הירדן לישראל‏[23]. כן אירעו מקרים בהם עברו ישראלים לירדן במה שדווח כטעות‏[24] או במכוון‏[25].

בתחילה הוצבו בבית צפפה כיתת שוטרים לשמירה על הגבול, אך בהמשך הסתפקה המשטרה בשמור מקוף אחד בלבד במשמרת של שמונה שעות‏[19]. בשנת 1962 הוחלט להקים גדר חדשה, משמעותית יותר, ולצורך כך התבצעו מדידות מדויקות. התברר ששש משפחות של אזרחים ישראלים בשכונה גרו בתוך מובלעת שעל פי מדידות חדשות של ישראל נחשבה לירדנית או לפחות מסופקת. בעקבות זאת, באותו אזור לא הוקמה גדר חדשה. בשנת 1964, לאחר אונס של תיירת בישראל על ידי חייל של הלגיון‏[26], ביקשה ישראל לבנות גדר בינה לבין המובלעת כדי למנוע הסתננות. ישראל דרשה ממשפחות המובלעת לבחור בין אזרחותם הישראלית לבין התגוררות במובלעת. ארבע משפחות העדיפו את אזרחותם הישראלית ועקרו מהמובלעת לבתים אחרים בשכונה, בעוד שתי משפחות העדיפו להשאר במובלעת ולוותר על האזרחות הישראלית‏[27]. מהלך זה עורר ביקורת ציבורית ותנועת החרות יצאה בטענה שהממשלה פועלת בסתר להסגיר שטחי מולדת לירדן‏[16]. תושבי המובלעת פנו לבג"ץ והתעוררה מחלוקת האם שטח המובלעת ירדני או ישראלי‏[28].

החלק הישראלי של השכונה התפתח ועד 1967 אוכלוסייתו הוכפלה. אותות המודרנה הגיעו אל התושבים בחלק הישראלי ורבים מהם לא קיימו את מצוות דת האסלאם‏[19]. נוצרו קשרים בין האוכלוסייה הערבית למוסדות ישראלים. בתחילת 1956 פתחה מועצת הפועלות של ההסתדרות מועדון נשים בשכונה‏[29]. בשנת 1963 הוקמה בשכונה קבוצת כדורגל ששיחקה בליגה ג'‏[30]. לעומת זאת, החלק הירדני קפא על שמריו ורוב צעיריו נדדו למרחקים למצוא פרנסה ושלחו חזרה לכפר סיוע כספי‏[17][14].

איחוד מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים דווח על שאננות בבית צפפה שתושביו לא התבצרו. אולם מספר משפחות של תושבי הצד הישראלי ברחו לצד הירדני ערב המלחמה, לטענתן מפחד הקרבות. בישראל טענו, לעומת זאת, שהן ברחו לצד הירדני בתקווה לניצחון ערבי וכדי לא להיות מזוהים עם ישראל‏[31] .

לאחר איחוד ירושלים בשנת 1967 אוחד הכפר מחדש לשכונה ירושלמית, והוסרה הגדר שהפרידה בין שני חלקי השכונה. כיום עובר רחוב "איחוד הכפר" בתוואי בו ניצבה הגדר. בספטמבר 1967 נפתח בית הספר בצד הירדני כבית ספר ממלכתי ישראלי, ראשון לבתי הספר במזרח ירושלים‏[32]. בשנות ה-70 נבנה בשכונה בית ספר חדש, אך השכונה טרם חוברה למערכת הביוב העירונית‏[33].

אדמות של תושבי הכפר הופקעו בשנות ה-70 לצורך סלילת הכביש לגילה[34].

עם התפשטותה של ירושלים לכיוון דרום השתלבה השכונה המאוחדת באופן מוצלח יותר לתוך המרקם העירוני של ירושלים, ושופרו דרכי הגישה אליה וממנה. כיום ממוקמת השכונה בין השכונות קטמונים, פת, גילה ואזור התעשייה תלפיות. לתוך השכונה נכנסו כ-30 משפחות נוצריות, נוסף על כ-5 שהיו בה עוד קודם לכן. כן עברו לתוך השכונה כ-10 משפחות יהודיות, שאינן מתערות בשכונה‏[14]. השכונה היא גם יעד מועדף לערבים ישראליים המבקשים לגור בירושלים‏[35].

חינוך ובריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר קיימים 3 בתי ספר ציבוריים: בית ספר יסודי, בית ספר תיכון ובית ספר לחינוך מיוחד. כן קיים בשכונה בית ספר של אונרר"א ובית ספר של עמותת ריאד אל-אקצה. בקרבת השכונה, בשכונת פת נמצא בית הספר הדו לשוני של יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל. בבתי הספר בשכונה לומדים בנים ובנות יחדיו, למגינת לבם של חלק מתושבי השכונה המעוניינים בחינוך נפרד‏[36]. בניגוד לשאר השכונות הערביות של ירושלים, בהם לומדים אך ורק לקראת מבחן התאוג'יה, בבית צפפה קיימות כיתות מקבילות: אלו לומדות לקראת מבחן התאוג'יה ואלו לקראת תעודת בגרות. באופן כללי, לומדים האזרחים ישראליים לקראת הבגרות ותושבי הקבע לקראת מבחן התאוג'יה, אולם בשנים האחרונות יש יותר תלמידים המעדיפים ללמוד לבגרות, הנחשב קל יותר‏[37]. חלק מהתלמידים בעלי ההישגים הטובים ביותר, יוצאים בגיל תיכון לבתי ספר פרטיים יוקרתיים, מחוץ לשכונה‏[38].

בנוסף, בכפר פועלים: מתנ"ס, 4 מסגדים, 2 מרפאות ומרכז רפואי גדול השייך לשירותי בריאות כללית.

תכנון ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגורים בצל מסילת הברזל, ללא הפרדה בינה לבין הכפר גבתה לא מועט קרבנות‏[39].

תוכנית מתאר לבית צפפה קיבלה תוקף בסוף שנת 1990‏[40]. בשנת 2013 הוחל בעבודות לסלילת המקטע הדרומי של כביש בגין אשר חוצה את השכונה. על מנת לצמצם את הפגיעה בתושבי השכונה הוחלט שהכביש ישוקע בין 2-8 מטרים וכי קטע באורך 180 מטר יקורה ועליו יעברו שני כבישים שיחברו את חלקי השכונה זה לזה. הכוונה הייתה לבטל דרכים אחרות בשכונה, אך בעקבות פסיקת בג"ץ נדרש תכנון מחדש של השכונה לצורך כך. הרשויות הצהירו בפני בית המשפט ש"שום כביש או מעבר הולכי רגל לא יבוטלו מבלי שיהיה להם פתרון חלופי, כך שבשום שלב במהלך ביצוע העבודות לא תנותק הגישה ברכב או ברגל לאיזה מחלקי השכונה"‏[41].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית צפפא היסטוריה ונתונים דמוגרפיים, באתר החברה למרכזים ולמינהלים קהילתיים בירושלים בע"מ
  2. ^ בית צפפא, אל בורג', נספח ארכיאולוגי, רשות העתיקות, קיץ 2003
  3. ^ Beit Safafa, page 401
  4. ^ גבורת העברים במקור חיים, דואר היום, 8 בספטמבר 1929
  5. ^ מתעלולי המשטרה הערבית, דבר, 3 באוקטובר 1929
    מאסרי יהודים נמשכים, דבר, 28 באוקטובר 1929
    שוב נאסרו שני יהודים ממקור חיים, דבר, 30 באוקטובר 1929
    מי הם הנאסרים של מקור חיים, דואר היום, 15 באוקטובר 1929
  6. ^ המשך חקירת מתנפלי מקור חיים, דבר, 25 במרץ 1930
    מאחרוני משפטי המאורעות, דבר, 3 ביולי 1930
  7. ^ שלום בין יהודים וערבים רע להם, דבר, 5 ביוני 1930
  8. ^ ברית השלום בין מקור חיים ובית צפפה, דבר, 25 ביולי 1930
  9. ^ מרים דברי אמת, דבר, 3 באוגוסט 1930
    הטירור של אנשי המופתי, דבר, 20 באוגוסט 1930
  10. ^ פורקי עול בבית לחם, דבר, 4 במאי 1936
  11. ^ מסרבים לשלם מיסים, דבר, 5 ביוני 1936
  12. ^ פוזר ריכוז פורעים ליד בית צפפה, דבר, 2 בפברואר 1948
    8 פורעים נהרגו וששה נפצעו בהתקפת בית צפפה, הצופה, 2 בפברואר 1948
  13. ^ ההגנה בערה קן כנופיות בבית צפפה, דבר, 15 בפברואר 1948
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Michael Jansen, there-is-still-partition 'Fence is gone, there is still partition’, Jordanian Times, May 22, 2008
  15. ^ 88 משפחות ערביות הוחזרו שלשום, חרות, 23 באוגוסט 1950
  16. ^ 16.0 16.1 מבצע סודי להסגרת שטחי מולדת, חרות, 4 באוגוסט 1964
  17. ^ 17.0 17.1 צבי לביאפילוג ואיחוד במלחמה, מעריב, 18 באוגוסט 1967
  18. ^ תחנת משטרה ישראלית בבית צפפה, דבר, 9 במאי 1949
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 אהרן דולב, הממשל הצבאי לא הגיע לבית צפפה, מעריב, 9 בפברואר 1962
  20. ^ העירייה דנה בהרחבת תחומיה העירוניים של ירושלים, חרות, 9 באפריל 1951
  21. ^ ש. בן נתן, מאחורי הגדר - עבדאללה, מעריב, 7 באפריל 1950
    צעירות וזרים סייעו בהברחת זהב, מעריב, 5 בנובמבר 1950
    נקנסו על הברחת קלפים, חרות, 13 במאי 1962
  22. ^ לייבלה וייספיש הוחזר מעבר הירדן, חרות, 18 בינואר 1951
  23. ^ המסתננים פועלים בקבוצות מאורגנות, חרות, 15 בדצמבר 1950
  24. ^ יהודים הוחזרו ע"י הלגיון, דבר, 13 בפברואר 1951
    א. בן דוד, צעיר המסתננים חזר מבית לחם, מעריב, 2 ביוני 1954
  25. ^ פדוי שבי חסר חדוה, מעריב, 11 בפברואר 1957
  26. ^ קנאדה מבקשת מירדן פרטים, מעריב, 16 ביולי 1964
  27. ^ שלמה שגב, ירדן גדלה בדונאם אחד, מעריב, 4 באוגוסט 1964
  28. ^ בקשת 4 תושבי בית צפפה, דבר, 1 בספטמבר 1964
  29. ^ מועדונים לנשי המיעוטים, דבר, 18 בינואר 1956
  30. ^ קבוצת כדורגל בבית צפפה, דבר, 26 במאי 1963
  31. ^ צבי לביאנעצרו 10 מתושבי בית צפפה, מעריב, 18 ביוני 1967
  32. ^ בית ספר ממלכתי ערבי ראשון נפתח בתחום מזרח ירושלים, מעריב, 8 בספטמבר 1967
  33. ^ אהרן גבע, ירושלים אחת, דבר, 6 באפריל 1980
  34. ^ אושרה הפקעת שטחים, מעריב, 23 באוגוסט 1976
  35. ^ בית ספאפא- כרטיס שכונה, אתר במקום, יוני 2014
  36. ^ ידידה פרץ, בית צפפה: חשד להצתה בבית הספר, באתר mynet‏, 17 בדצמבר 2009
  37. ^ מאיה חושן, מיכל קורח, קהילה מאמינה בחינוך, 2008, עמ' 37
  38. ^ מאיה חושן, מיכל קורח, קהילה מאמינה בחינוך, 2008, עמ' 40
  39. ^ נדרס למוות ע"י הרכבת, דבר, 1 באוגוסט 1967
  40. ^ תוכנית 2317
  41. ^ עע"ם 1489/13