מוריץ שליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוריץ שליק
Schlick sitting.jpg
תאריך לידה 14 באפריל 1882
תאריך פטירה 22 ביוני 1936 (בגיל 54)
זרם פוזיטיביזם לוגי
תחומי עניין לוגיקה, פילוסופיה, תורת ההכרה, אסתטיקה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המדע, פיזיקה
הושפע מ לודוויג ויטגנשטיין, אלברט איינשטיין, ארנסט מאך
השפיע על רודולף קרנפ, קורט גדל, הרברט פייגל

מוריץ שליק (גרמנית: Moritz Schlick) (14 באפריל 1882 - 22 ביוני 1936), פילוסוף גרמני והאב המייסד של הפוזיטיביזם הלוגי והחוג הווינאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליק נולד בברלין למשפחה אמידה. למד פיזיקה באוניברסיטת היידלברג ולאחר מכן באוניברסיטת ברלין בהדרכתו של מקס פלאנק.

פרסומים ראשונים בפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1904 השלים את מאמרו "על השתקפות האור במדיום לא-הומוגני" (Über die Reflexion des Lichts in einer inhomogenen Schicht). ב-1908 פרסם את "חכמת החיים" (Lebensweisheit), קונטרס הנוגע לאודימוניזם (תאוריה שעל פיה המוסר הוא תנאי הכרחי ולעתים אף מספיק לאושר).

מאמרו "טבע האמת על פי הלוגיקה המודרנית" (Das Wesen der Wahrheit nach der modernen Logik) פורסם ב-1910. כתב מספר מאמרים בנוגע לאסתטיקה, כאשר הפנה את תשומת לבו אל בעיות בתורת ההכרה, הפילוסופיה של המדע ושאלות כלליות יותר בנוגע למדע. בנושא אחרון זה, שליק ייחד את עצמו על ידי פרסום מסמך ב-1915 על תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, רק עשר שנים לאחר פרסומה. הוא גם פרסם את "חלל וזמן בפיזיקה המודרנית" (Raum und Zeit in der gegenwärtigen Physik), ייחוס שיטתי יותר לפיזיקה הפוסט-ניוטונית.

פועלו המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 קיבל שליק משרת פרופסור לפילוסופיה ולאינדוקציה מדעית באוניברסיטת וינה, לאחר שני מפגשים לא מספקים ברוסטוק ובקיל. באותה שנה אירעו שני אירועים אשר שינו את חייו: הראשון, חבורה של פילוסופים ומדענים הציעו לשליק לערוך מפגשים קבועים כדי לדון בנושאי מדע ופילוסופיה; הקבוצה כללה את רודולף קרנפ, הרברט פייגל, קורט גדל, האנס האן, אוטו נוירת ופרידריך וייסמן. בתחילה הם קראו לעצמם אגודת ארנסט מאך, אך לאחר מכן הם נודעו בשם החוג הווינאי. המאורע השני היה הוצאתו לאור של ה"טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס" של לודוויג ויטגנשטיין, עבודה הנחשבת לפורצת דרך, והציבה בין השאר תאוריה לוגית וסימבולית של השפה. שליק וקבוצתו הוקסמו מהיצירה והפכוה לנושא שיחה כמעט בכל מפגש. שליק עצמו יצר קשר עם ויטגנשטיין ב-1924, ושיבח אותו על החיבור והשלכותיו מרחיקות הלכת על הקבוצה. לבסוף הסכים ויטגנשטיין להיפגש עם וייסמן ושליק כדי לדון ב"טרקטטוס" וברעיונות נוספים. בהשפעתו של שליק, חזר ויטגנשטיין אל הפילוסופיה לאחר כעשר שנים. הודות לשליק החל ויטגנשטיין לרשום את מחשבותיו שהובילו לכתיבת "חקירות פילוסופיות". דיוניהם של וייסמן ושליק עם ויטגנשטיין נמשכו עד שויטגנשטיין הרגיש שמספר רעיונות מהדיונים הופיעו במאמר של קרנפ ללא אישורו. ויטגנשטיין המשיך את הדיונים באמצעות תכתובות עם שליק אך קשריו הרשמיים עם החוג הווינאי הסתיימו ב-1932.

שליק עבד על תאוריית הידע הכללית שלו (Allgemeine Erkenntnislehre) בין השנים 1918 ו-1925. על אף התפתחויות מאוחרות בפילוסופיה שלו שהיו אמורות להתיר מספר בעיות בתורת ההכרה, ה"תאוריה הכללית" היא ככל הנראה עבודתו הגדולה ביותר בכך שהיא מציינת בהיגיון מדויק את הפגמים בתאוריית הידע האפריורי הסינתטי. בין 1926 ו-1930 עמל שליק כדי לסיים את "בעיות האתיקה" (Fragen der Ethik), חיבור שהפתיע את חבריו לחוג היות שהכיל את האתיקה כענף תקין בפילוסופיה. באותו זמן פרסם החוג הווינאי את "תפיסת העולם המדעית העולמית: החוג הווינאי" (הידוע יותר כ"מניפסט הווינאי") כהוקרה לשליק. המשמעות האנטי-מטאפיזית החזקה של המסמך חקקה את עמדתה של הקבוצה.

הירצחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית הנאציזם בגרמניה ובאוסטריה, עזבו רבים מחברי החוג לאמריקה ולבריטניה. שליק, למרות הכול, נשאר ללמד באוניברסיטת וינה. כאשר ביקר אותו פייגל ב-1935, הוא הביע מחאה והתנגד לאנטישמיות בגרמניה. ב-22 ביוני 1936, עלה שליק במדרגות האוניברסיטה, שם פגש בתלמידו לשעבר, יוהאן נלבוק, אשר שלף אקדח וירה בחזהו. שליק מת לאחר זמן קצר. התלמיד נשפט אבל הפך ל"אהוד הקהל" בשל האנטישמיות הגואה בעיר (מהעובדה ששליק כלל לא היה יהודי נטו להתעלם). חנינתו של נלבוק לא איחרה לבוא והוא הצטרף למפלגה הנאצית האוסטרית לאחר ה"אנשלוס". במקום בו נרצח שליק הוחלפה רצפת השיש בשלט לזכרו.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו הגדולה ביותר של שליק לעולם הפילוסופיה היא בתחום הפוזיטיביזם הלוגי. אנושיותו, רצונו הטוב, עדינותו ובמיוחד עידודו תועדו על ידי רבים מעמיתיו. הרברט פייגל ואלברט בלומברג, במבוא שלהם לתאוריית הידע הכללית, כתבו -

No other thinker was so well prepared to give new impetus to the philosophical questings of the younger generation. Though many of his students and successors have attained a higher degree of exactitude and adequacy in their logical analyses of problems in the theory of knowledge, Schlick had an unsurpassed sense for what is essential in philosophical issues.

– "Introduction", General Theory of Knowledge, xxi

לא קם הוגה אחר אשר היה מוכן כל כך להתעמת עם חקירותיהם הפילוסופיות של הדור הצעיר. למרות שרבים מתלמידיו וממשיכי דרכו הגיעו לדרגות גבוהות יותר של בהירות ודייקנות בניתוח בעיות פילוסופיות בתורת הידע, שליק היה בעל חוש לא מבוטל לעיקר וטפל בנושאים פילוסופיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברים המייסדים של החוג הווינאי

גוסטב ברגמן · קורט גדל · האנס האן · אולגה האן-נוירת · פרידריך וייסמן · קרל מנגר · אוטו נוירת · מרסל נטקין · הרברט פייגל · פיליפ פרנק · רודולף קרנפ · ויקטור קראפט · תיאודור רדקוביץ' · מוריץ שליק