ברטראנד ראסל

ברטראנד ראסל
תאריך לידה	18 במאי 1872
תאריך פטירה	2 בפברואר 1970
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	לוגיקה, מתמטיקה, פילוסופיה של המתמטיקה, תאולוגיה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המדע
הושפע מ	אפלטון, פיתגורס, דייוויד יום, אלפרד נורת' וייטהד, ג.א. מור, גוטלוב פרגה, לודוויג ויטגנשטיין, ג'וזפה פאנו
השפיע על	לודוויג ויטגנשטיין, קורט גדל, קרל פופר, וילארד קוויין החוג הווינאי

ברטראנד ארתור ויליאם ראסל (באנגלית: Bertrand Russell;‏ 18 במאי 1872 - 2 בפברואר 1970), פילוסוף אנליטי בריטי, שהשפיע רבות גם על התפתחות המתמטיקה והלוגיקה. הפרדוקס הקרוי על שמו השפיע רבות על תורת הקבוצות, והוביל להתגבשות תורת הקבוצות האקסיומטית.

ראסל עסק גם בפעילות חברתית, בפרט נגד מלחמת העולם הראשונה, נשק גרעיני ומלחמת וייטנאם.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

הספר יסודות של אוקלידס היה אחד ממקורות ההשראה של ראסל

ראסל נולד בשנת 1872 במחוז מונמאות' שבויילס למשפחה ליברלית ומשפיעה מן האצולה הבריטית. בגיל ארבע כבר היה יתום מאב ואם, ועבר לגור אצל סבו וסבתו, ביחד עם אחיו, פרנק. שנתיים אחרי כן מת גם סבו, ראש ממשלת בריטניה לשעבר ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון; סבתו הייתה לדמות הדומיננטית במשפחתו.‏

בהתבגרותו היה ראסל בודד מאוד, והוא סיפר שלעתים קרובות שקל להתאבד‏. שתי נקודות אור בחייו היו שירה (ובפרט שיריו של פרסי ביש שלי) ומתמטיקה. על אהבתו למתמטיקה סיפר ראסל כך: "בגיל 11, התחלתי, בהנחיית אחי, לקרוא את "היסודות". זה היה אחד האירועים הגדולים בחיי, מסנוור כאהבה ראשונה. לא תארתי לעצמי שיש בעולם משהו ערב כל-כך. ... מאותו רגע, ועד שנתי ה-38 (עת סיימתי לכתוב את פרינקיפיה מתמטיקה עם וייטהד), מתמטיקה הייתה העניין המרכזי והמקור העיקרי לאושר בחיי".

בשנת 1890 החל ראסל ללמוד מתמטיקה בטריניטי קולג' שבקיימברידג'. הוא התוודע לג. א. מור ולאלפרד נורת' וייטהד, שהשפיעו והושפעו ממנו רבות בהמשך. באותה תקופה הכיר את אשתו הראשונה, אליס סמית'. השניים התחתנו בשנת 1894, ונפרדו בשנת 1911 (אם כי הגירושים בפועל היו נעשו רק בשנת 1921).

ראסל החל את דרכו כפילוסוף בשנת 1896, עם פרסום מאמרו על הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית. עם זאת, עיקר תרומתו בשנותיו הראשונות הייתה בתחום הפילוסופיה של המתמטיקה והלוגיקה. בשנת 1901 גילה את הפרדוקס הקרוי על שמו. בשנים שלאחר מכן פרסם שני ספרים חשובים בשיתוף עם וייטהד, שביססו אותו כמוביל בתחומו. "עקרונות המתמטיקה", שפורסם בשנת 1903, ו"פרינקיפיה מתמטיקה", שפורסם בשנת 1910. מלבד אלה, פרסם ראסל גם טקסט פילוסופי חשוב נוסף: "על הסימון", (on denoting) שהיווה אבן פינה של הפילוסופיה האנליטית. באותה תקופה החל גם להרצות באוניברסיטת קיימברידג'. בין תלמידיו הבולטים ניתן למנות את הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, שהושפע רבות מראסל.

מלחמות העולם

בזמן מלחמת העולם הראשונה ראסל לקח חלק בפעילות פציפיסטית. בשנת 1916 הוא הורשע בעבירה על החוק להגנת הממלכה 1914. הוטל עליו קנס בסך 100 לירות שטרלינג, אך הוא סירב לשלמו. במקום לשלוח אותו לכלא, המשטרה עיקלה כמה מספריו, ומכרה אותם במכירה פומבית על מנת לשלם את החוב. בעקבות התקרית פוטר ראסל מהאוניברסיטה. הוא חזר לעבודה בשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם. בשנת 1920 ביקר ראסל בברית המועצות בראשית דרכה, והיה מהראשונים לקבל רושם שלילי ממנה‏. לאחר מכן גר שנה בסין והרצה על פילוסופיה.

בשנת 1921 התחתן עם אשתו השנייה, דורה. השניים הקימו ביחד בית ספר ניסויי, והולידו שלושה ילדים: ג'ון, קתרין והארייט. השניים נפרדו בשנת 1932. בשנת 1936 ראסל התחתן עם אשתו השלישית, פטרישיה, שהייתה קודם לכן האומנת של ילדיו. השניים הולידו ילד אחד, קונרד ראסל, שהפך אחר כך להיסטוריון מפורסם, ממקימי המפלגה הליברל דמוקרטית.

בשנים שאחר כך עבר ראסל לגור בארצות הברית. הוא לימד באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנגד להצטרפות ארצות הברית, אך לאחר מכן שינה את דעתו, בטענה שהשתלטות גרמניה הנאצית על אירופה פירושה קץ הדמוקרטיה. בעקבות מלחמת העולם השנייה מיתן ראסל את עמדתו הפציפיסטית, וטען שיש מקרי קיצון שבהם מלחמה היא הרעה הקטנה ביותר.‏. בשנת 1940 החל ללמד בניו יורק, אך הוא התפטר כמעט מיד בעקבות ביקורת על השקפותיו בתחומים שונים, ובפרט בגלל השקפתו המתירנית בענייני נישואים ובגידה. אלברט איינשטיין כתב במכתב תמיכה בראסל: "נפשות גדולות תמיד נתקלו בהתנגדות אלימה מצד מוחות בינוניים"‏ בראש המתנגדים למינויו של ראסל עמד הפילוסוף ואיש החינוך ג'ון דיואי.

בעקבות התפטרותו החל ראסל להרצות על תולדות הפילוסופיה ברחבי ארצות הברית. הרצאות אלו היוו את הבסיס לספרו המפורסם "תולדות הפילוסופיה המערבית". בשנת 1944 חזר לחיות וללמד בבריטניה.

שנותיו המאוחרות ומותו

פסל לזכרו של ראסל ברד ליונס סקוור שבלונדון. הפסל נתרם על ידי ועדה בראשות הפילוסוף אלפרד ג'ולס אייר

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך ראסל לדמות ציבורית ידועה ברחבי העולם המערבי. הוא הביע את דעותיו בנושאים שונים, שלחלקם לא היה קשר ממשי עם עבודתו הפילוסופית. הוא התראיין בטלוויזיה, כתב מאמרים לכתבי עת פופולריים, וספרו "תולדות הפילוסופיה המערבית" הפך לרב מכר, ולמקור ההכנסה העיקרי שלו למשך שארית חייו. בשנת 1949 קיבל את אות מסדר ההצטיינות. בשנת 1950 הוענק לו פרס נובל לספרות, "כאות הוקרה על כתביו המגוונים והמשמעותיים שבהם דגל באידאלים הומניטריים ובחופש מחשבה".

בשנת 1952 התגרש ראסל בשלישית, ונשא לאישה את ידידתו אדית פינץ', שהייתה מורה לספרות אנגלית. בנו של ראסל, קונרד, ניתק קשר עם אביו בעקבות הגירושין, עד לשנת 1968.

בשנת 1963 זכה בפרס ירושלים, והיה הראשון שזכה בפרס.‏

לאחר מלחמת העולם השנייה הביע תמיכה מסויגת בתקיפת ברית המועצות כדי שזו לא תשיג נשק גרעיני, אולם בהמשך היה מעין מגשר בזמן משבר הטילים בקובה, והפך תומך נלהב בפירוק הנשק הגרעיני. בשנת 1961 נכלא שוב, משום שארגן שביתת שבת נגד הנשק הגרעיני.

ראסל פעל נמרצות נגד מעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם.‏ בשנת 1966 פרסם ספר בשם "פשעי מלחמה בוייטנאם", והקים את ועדת ראסל - ועדה ציבורית לבדיקת מעורבותה של ארצות הברית בפשעי מלחמה.

בשנים 1967-1969 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, בשלושה חלקים.

אף שהיה רוזן, האצולה לא הייתה חלק מרכזי מחייו. הוא טען שעיקר התועלת שבתואר הייתה שהוא איפשר לו להשיג חדרים בבתי מלון.‏

ראסל נפטר בשנת 1970, בביתו שבויילס. על פי בקשתו לא נערך כל טקס קבורה דתי לציון מותו. גופתו נשרפה, והאפר שלו פוזר בהרי ויילס.

ארכיונו האישי של ראסל מצוי באוניברסיטת מקמסטר בקנדה.

תרומתו לפילוסופיה

פילוסופיה אנליטית

ראסל היה אחד מהפילוסופים האנליטים החשובים ביותר, לצדם של פרגה, מור וויטגנשטיין. יחד עם מור הוביל את התפנית העיקרית בפילוסופיה הבריטית במאה העשרים: עזיבת האידאליזם של הגל ובראדלי, לטובת סוג של ריאליזם נאיבי המבוסס על היגיון בסיסי.

בדומה לשאר הפילוסופים האנליטיים, ראסל שם דגש מיוחד על פילוסופיה של הלשון ככלי להבנת המציאות. הוא טען שבעיות רבות שהטרידו פילוסופים לאורך הדורות ניתן לפתור על ידי ניתוח לשוני פשוט של המילים שמרכיבות אותן.

לדווגמה: פילוסופים רבים טענו שהמתמטיקה, בניגוד למציאות החיצונית, קיימת באופן אבסולוטי, ולא רק נתפסת על ידי החושים. כלומר: 3 ועוד 3 שווים ל-6 גם כשחושבים עליהם במנותק מהמציאות החיצונית. ראסל טען שהקביעה הזו מגוחכת, משום שהיא מבוססת על הקשר בין המילים או המושגים "1" ו-"2". בניסוחו של ראסל:

"העובדה ש-3 ועוד 3 תמיד שווים ל-6 אינה מדהימה יותר מהעובדה ששלוש רגל תמיד יהיו שווים ליארד אחד" (מתוך תולדות הפילוסופיה המערבית, פרק אחרון)‏

ראסל גם התנגד להפרדה שהייתה מקובלת בקרב פילוסופים בין שיטות העבודה של פילוסוף העוסק בלוגיקה לבין שיטות העבודה של פילוסוף העוסק באונטולוגיה, למשל. הוא שם דגש על מדע ושפה פורמלית ככלים העיקריים של כל הפילוסוף, בכל תחום‏. הוא אימץ גם את תערו של אוקאם ככלל בסיסי בעבודתו הפילוסופית.

לוגיקה ופילוסופיה מתמטית

בלוגיקה מתמטית יצר ראסל את הפרדוקס הקרוי על שמו, "הפרדוקס של ראסל", שהוביל לתפנית בחקר יסודות תורת הקבוצות וליצירתה של תורת הקבוצות האקסיומטית. יחד עם הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד יצא ראסל למסע שאפתני של העמדת המתמטיקה על בסיס הלוגיקה, באמצעות ספרם המשותף "פרינקיפיה מתמטיקה". ראסל שאף ליצור מערכת אקסיומות בסיסית למתמטיקה כולה, שהיא אפקטיבית, עקבית ושלמה, דבר שהתגלה כבלתי אפשרי עם הוכחתו של משפט אי השלמות של גדל.

אתיקה

ראסל טען בתקיפות שהאתיקה אינה חלק מתחום הפילוסופיה, ועמדותיו המוסריות אינן חלק ממשנתו הפילוסופית. יחד עם זאת, לעתים קרובות הביע דעות בנושאים אתיים. עמדותיו בתחום זה הושפעו רבות מעמדותיו של ג. א. מור. ראסל האמין שהטוב והרע הם אבסולוטיים, אבל ניתן לקבוע מה הם רק באמצעות אינטואיציה. (ראו גם:כשל נטורליסטי)

עמדותיו

פוליטיקה ומדינות

ראסל היה פציפיסט מצעירותו, אולם מלחמת העולם השנייה הובילה אותו למיתון עמדתו. הוא טען שיש מקרים קיצוניים שבהם מלחמה מונעת רעה גדולה יותר. לכל אורך חייו התנגד לנשק גרעיני, ופעל לפירוק הנשק הגרעיני. בהקשר זה ידועה אמרתו (המבוססת על משחק מילים באנגלית): " War is not about who is right, but who is left". ראסל התנגד גם למלחמת וייטנאם, ויזם את הקמת ועדת ראסל לחקירת מעורבותה של ארצות הברית בפשעי מלחמה.‏

בצעירותו תמך בקומוניזם, אולם ביקורו בברית המועצות בשנת 1920 איכזב אותו מאוד, ושינה את דעתו. בעקבות זאת כתב ראסל חיבור חשוב בשם "התאוריה והפרקטיקה של הבולשביזם", שהשפיע מאוד על דעת הקהל במערב.

ראסל היה תומך נלהב בדמוקרטיה עולמית, וכתב על כך מאמרים רבים.

לאורך מרבית חייו תמך ראסל בשוויון זכויות מלא לכל בני האדם. הוא תמך בפומבי בזכות בחירה לנשים כבר בצעירותו. יחד עם זאת, בחלק מכתביו המוקדמים ניתן למצוא שרידי גזענות כלפי שחורים.‏

דת ואלוהים

ראסל התקשה לקבוע האם עליו להגדיר את עמדתו הפילוסופית כלפי הדת כאגנוסטית או שמא כאתאיסטית . בתחום זה הציג את המשל "קנקן התה של ראסל", המדבר על קנקן תה שאיש אינו יכול להוכיח את קיומו. ראסל התנגד לדתות, ובפרט לנצרות..

מין ויחסים

ראסל היה מאוד ליברלי בתחום המין ביחס לתקופתו. הוא קרא תיגר על תפישת הנישואים הויקטוריאנית שהייתה מקובלת בארצות הברית ובבריטניה באותה תקופה. הוא הביע תמיכה במין מחוץ לנישואין, והציע מודל של "נישואים לניסיון" שאינם מחייבים לנאמנות. ראסל הציג את עמדותיו בנושא הנישואים במאמרו "נישואים ומוסר".

דעות אלה הובילו לפיטוריו של ראסל מאוניברסיטה בניו יורק, ולסקנדל תקשורתי גדול בעת שהותו בארצות הברית.

ראסל היה גם מהראשונים לתמוך בנישואים חד-מיניים ובחינוך מיני.

כתביו

מתורגמים לעברית

• בעיות הפילוסופיה, תירגום: מ. שטרנברג, עריכה: ח"י רות, הוצאת מאגנס, תשכ"ז ‬
• ברטרנד ראסל היקר...: מבחר מתוך חליפת המכתבים שלו עם הקהל הרחב 1950-1968, מבוא ועריכה: בארי פיינברג ורונלד קסרילס, תרגום: אריה שור, ‬ירושלים: י. מרכוס, 1971. ‬
• כיבוש האושר; תרגום: חדוה רותם, עריכה: מ. בנארי, ‬תל-אביב: אחיאסף, 1970. ‬
• עקרונות השיקום החברתי, תרגום: א. רובינשטיין, 1975 ‬
• שלטון: ניתוח חברתי חדש, תל-אביב: עם עובד, תשי"ג ‬
• בשבח הבטלה ומסות אחרות ; תרגום ועריכה: יורם רוזלר, ירושלים: א’ רובינשטין, 1975. ‬
• נצחון ולא בנשק, תרגום: בועז עברון, הבאה לדפוס: עמיקם גורביץ, ‬תל אביב: עמיקם, תשכ"ד. ‬
• הנשואין והמוסר; תרגום: י’ בן-אמתי, עריכה: ראובן גרוסמאן, תל-אביב: מצפה, תר"ץ. ‬
• הסמכות והיחיד; תרגום: ש’ שיחור, תל-אביב: דגה, תשכ"ז. ‬

ספרים נבחרים באנגלית

• 1903. The Principles of Mathematics, Cambridge University Press.
• 1905. On Denoting, Mind, vol. 14. Basil Blackwell.
• 1910–1913. Principia Mathematica (with Alfred North Whitehead). 3 vols. Cambridge: Cambridge University Press.
• 1912. The Problems of Philosophy. London: Williams and Norgate.
• 1926. On Education, Especially in Early Childhood. London: George Allen & Unwin.
• 1927. Why I Am Not a Christian. London: Watts.
• 1945. A History of Western Philosophy and Its Connection with Political and Social Circumstances from the Earliest Times to the Present Day. New York: Simon and Schuster.
• 1951–1969. The Autobiography of Bertrand Russell, 3 vols.. London: George Allen & Unwin. Vol 2 1956

ראו גם

• קנקן התה של ראסל
• ועדת ראסל
• תולדות הפילוסופיה המערבית (ספר)

לקריאה נוספת

• ריי מונק, ראסל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.
• דינה פורת, "מדינת היהודים של [ברטרנד] ראסל", עת-מול ו', תשמ"א 1981.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ברטראנד ראסל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברטראנד ראסל

• ברטרנד ארתור ויליאם ראסל, באנציקלופדיה ynet
• ברטראנד ראסל באתר פרס נובל
• אברהם הלוי פרנקל, ברטראנד ראסל, דבר, 23 במאי 1952, המשך
• אריה לרנר, לדמותו של ברטרנד ראסל, דבר, 2 באוקטובר 1953
• ילדותו של ברטראנד ראסל - האיש שהמציא את המחאה, דבר, 18 באוגוסט 1967
• ביוגרפיה של ברטראנד ראסל, באתר MacTutor (באנגלית)
• תקציר "על ההצבעה" מאת ברטראנד ראסל באתר Regev's Library
• תקציר על ראסל וההשפעה שלו על המתמטיקה
• רשימת הפרסומים של ברטראנד ראסל בקטלוג הספרייה הלאומית

מכּתביו:

• מדוע אינני נוצרי (אנגלית), 1929
• מדוע אינני נוצרי (עברית)
• מיהו אגנוסטי? (אנגלית), 1953