החומה הרחבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום החומה הרחבה בירושלים וגודלה. מפה המוצגת במקום
מפת הרובע היהודי
קטע משרידי החומה הרחבה
גובהה המשוער של החומה לפני שנהרסה
"ותתצו הבתים לבצר החומה" – שרידי מבנים קדומים, עליהם עוברת החומה
סימון על מדרכה ברובע היהודי המתאר את מהלכה של החומה הרחבה.

החומה הרחבה היא ביצור מחומת ירושלים העתיקה מימי תקופת בית ראשון, השוכן ברובע היהודי בירושלים. חשיבותה של החומה היא בהכרעת וויכוח רב שנים בקהילה הארכאולוגית אודות גבולות ירושלים בתקופת בית ראשון. לכבודה נקרא הרחוב בו היא שוכנת בשם 'רחוב בוני החומה'.

גבולות ירושלים בתקופת בית ראשון - הוויכוח בין המרחיבים למצמצמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השאלות החשובות בחקר תקופת הבית הראשון הייתה האם נשארה העיר מוגבלת בגבולותיה הצרים של עיר דוד והרחבתו של שלמה להר הבית במשך כל התקופה עד לחורבן הבית הראשון ב-586/7 לפנה"ס או האם העיר התרחבה והתפשטה מעבר לחומותיה בלחץ התנאים האורבניים והטופוגרפיים.

האם שכנה ירושלים של בית ראשון על גבעה אחת או שתיים? יוספוס פלביוס הוא ההיסטוריון היחיד המתאר את ירושלים (מלחמות היהודים ה' ד' א') ועדותו תקפה לגבי תקופתו: ימי בית שני. הוא מבחין בין העיר העליונה לתחתונה, אך לא ברור מדבריו מתי התחילה העיר להתפשט לכיוון הגבעה הדרום-מערבית והחוקרים היו חלוקים בנושא זה כמאה שנה. כדי להכריע בסוגיה זו צריך להישען על מידע מהימן ממקורות היסטוריים או על חפירות ארכאולוגיות. שני המקורות הללו לא היו ברורים וחד משמעותיים די צרכם. נתהוו שתי אסכולות עיקריות "המרחיבים" ו"המצמצמים" וכל אחת מהן הסתמכה בעיקר על אחד משני קריטריונים: ההיסטורי או הארכאולוגי.

לדעת המרחיבים השתרעה ירושלים בכל תקופת בית ראשון על שתי הגבעות גם יחד. הם הסתמכו בראש ובראשונה על יוספוס פלביוס, המתאר את מהלך החומה הראשונה המקיפה את הגבעה המערבית, אותה ייחס יוספוס לדוד ושלמה. המרחיבים קיבלו דברים אלו כפשוטם. כמו כן ראו המרחיבים גם במקרא רמזים לכך שהיו פרברים מחוץ לתחומי עיר דוד. הכוונה ל"משנה" ול"מכתש" הנזכרים במקרא ומתפרשים בדרך כלל כפרברי מגורים חדשים הנמצאים אי שם מחוץ לתחומי העיר הישנים: נחמיה פרק י"א: "ויואל בן-זכרי, פקיד עליהם; ויהודה בן-הסנואה על העיר, משנה"; צפניה פרק א': "והיה ביום ההוא נאום ה', קול צעקה משער הדגים, ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות. הילילו יושבי המכתש כי נדמה כל עם כנען, נכרתו כל נטילי כסף"; ספר מלכים ב', פרק כ"ב: "וילך חלקיהו הכוהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקווה בן חרחס שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים במשנה, וידברו אליה."

לעומת המרחיבים, באו המצמצמים וטענו כי שטח גדול כזה איננו מציאותי לגבי עיר בארץ ישראל בתקופה הישראלית. את החומה הראשונה שיוספוס מזכיר יש לדעתם ליחס לחשמונאים. ייחוס זה מבוסס על קטעי חומות מהתקופה החשמונאית, שנחשפו בחומות המקיפות את הגבעה המערבית ממערב ומדרום. בעיקר הם הסתמכו על נתונים ארכאולוגיים שליליים, כלומר על העובדה כי בגבעה המערבית, בה נערכו חפירות מצומצמות מאד, לא נמצאו שרידים מתקופת בית ראשון.

בשנות השישים של המאה ה-20 חפרה במקום קתלין קניון. היא ערכה חפירות בדיקה במקומות פנויים בגבעה המערבית והסיקה כי לא היה יישוב על הגבעה המערבית בתקופה הישראלית. בגלל המוניטין הרב של קניון דומה היה כי העניין סגור, אך אחרי 1967 התאפשרו חפירות בקנה מידה רחב בעיר בעתיקה והתברר שקניון טעתה. היא הסיקה מסקנות מרחיקות לכת על יסוד של חפירות בדיקה, שנערכו בבורות מצומצמים בודדים ועל סמך תוצאות שנראו בעיניה כשליליות. עד המאה השמינית לפנה"ס ירושלים הייתה מוגבלת לגבעה המזרחית. במאה השמינית היא גדלה פי שלושה או ארבעה ממצבה הקודם. לא ניתן להסביר את הגידול באמצעות גידול טבעי ויש להניח שהתרחבות מואצת ומוגברת של ירושלים המקראית על שטח כה גדול נגרמה במידה רבה בשל זרם הפליטים שבאו מממלכת ישראל אחרי כיבושה של שומרון ב-722 לפנה"ס ואחרי מסע סנחריב ביהודה ב-701. היישוב החדש התפשט על כל הגבעה המערבית והיה תחילה יישוב פרזות ומנותק מעיר האם, אך לימים הוקפה כל העיר חומה. ייתכן והתפתחות חשובה זו בתולדות העיר נשמרה בספר תהילים פרק קכ"ב: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם, יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו".
הממצא שהיווה עדות חותכת והטה את הכף לטובת ה"מרחיבים" היה ממצא החומה הרחבה ברובע היהודי של היום, בעיר העליונה של יוספוס, בגבעה הדרום-מערבית של אגן העיר העתיקה. את ההתרגשות שחולל הגילוי תיאר החופר, פרופ' נחמן אביגד:

"האם ייתכן שזו חומה? ההתרגשות הייתה רבה והמתח גדול. לא הכנסתי אף אחד מעמיתיי הארכאולוגים הבכירים בסוד העניינים, פשוט לא העזתי, שמא זה יתבדה בסוף. הסברתי לאנשי הצוות שלי את העניין, שפה זה דבר כל כך אחראי, כל כך משמעותי, היסטורי, ואסור לנו להיכשל במסקנות מוקדמות, כפי שקורה לפעמים. היסוד הזה נשמר אצלנו במשך חודשים. המשכנו בעבודה, וככל שהמשכנו יותר ראינו שזה יותר מציאותי. עד שהיה ברור לנו לגמרי, שזו חומה ואפשר לתארך אותה בוודאות לתקופה הישראלית."

– נ' אביגד, העיר העליונה של ירושלים

ניתוח הממצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלון הזדמנויות לחפירות ברובע היהודי נפתח לאחר מלחמת ששת הימים ולפני שחזור ובנייה מחודשים ברובע. החומה הרחבה נמצאה ב-1970. בחפירות נחשפו 40 מטר מהחומה, שרוחבה 7 מטר. על סמך הממצא הקרמי, תוארכה החומה למאה השמינית לפנה"ס. בשל העובי יוצא-הדופן של החומה, נוטים החוקרים להאמין כי כנראה מדובר בחומה הרחבה הנזכרת בנחמיה ג', ח': "על-ידו החזיק, עוזיאל בן-חרהיה צורפים, ועל-ידו החזיק, חנניה בן-הרקחים; ויעזבו, ירושלים, עד, החומה הרחבה".

דבר קיומו של יישוב פרזות הוכח על ידי ממצא החומה, שהייתה בנויה בחלקה על חורבות בתים ישראלים קודמים. שרידי הביצורים הללו נמצאים בגבול הצפוני של העיר, שהוא הגבול הטבעי המוגן-פחות. את מהלכה המיוחד של החומה מצפון לדרום ופנייתה למערב ניתן להסביר בטעמים טופוגרפיים. החומה עוקפת את הערוץ הקטן המסתעף מהנחל הצולב וחוצה אותו באוכף בין שתי פסגות הגבעה המערבית. משם נמשכה ודאי למערב לפי התנאים הטופוגרפיים הנוחים ביותר.

מפעל הביצורים של חזקיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירת קו הביצור לא התחשבו בבתים הקיימים, וכשהיה צורך בכך נהרסו הבתים כדי לפנות מקום לחומה. מצב זה מתואר אצל ישעיהו כב ט'-יא': "ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו, ותקבצו את מי הבריכה התחתונה. ואת בתי ירושלים ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה ומקוה עשיתם בין החומותים למי הבריכה הישנה".

היו אלה ללא ספק צעדים של שעת חירום, שננקטו לפני סכנה מתקרבת ובשעת הכנות למלחמה. המלחמה, לקראתה התכונן חזקיהו הייתה מסעו של סנחריב מלך אשור ליהודה בשנת 701 לפנה"ס. ידוע על שני מפעלים חשובים שחזקיהו עשה לקראת המלחמה: ביצור העיר והבאת המים לעיר באמצעות נקבת חזקיהו.

הכנות אלו של חזקיהו מפורטות במקרא: דברי הימים ב לב: "וירא חזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלים. ויועץ עם שריו וגבריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרהו. ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעיינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמור: למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים. ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת, ויחזר את המילוא עיר דוד, ויעש שלח לרב ומגינים".

נקבת חזקיהו הובילה את המים מאפיק נחל קדרון בצדה המזרחי של העיר לאפיקו של הגיא המרכזי בצדה המערבי של העיר. מיקום בריכת השילוח מחוץ לגבולה המערבי של עיר דוד הוסיף גם הוא לבעיתיות בטענת המצמצמים כיוון שלשיטתם נותרה בריכת השילוח מחוץ לחומות: דבר לא הגיוני בעליל. נראה כי החומה הייתה מוכרחה להקיף את בריכת השילוח.

לאחר גילוי השרידים של החומה גברה הנטייה בקרב החוקרים לחפש את המשך התוואי שלה בשוליה הדרומיים והמערביים של הגבעה המערבית. אמנם נחשפו שרידים ברורים מתקופת הברזל במצודה, בשוליו המערביים של הרובע הארמני ובשולי הר ציון, אך לא נמצאה עדות ברורה לחומת העיר וחסרה עדיין עדות נחרצת כדי לאשר את ההשערה בנוגע לתוואי החומה.

מסע סנחריב ליהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכנות של חזקיהו למצור הצפוי של סנחריב נשא פרי. ירושלים לא נכבשה. בין אם משום שסנחריב נאלץ לחזור לאשור בשל בעיות מדיניות פנימיות ובין אם בשל נס המגפה כפי שמתואר במקרא.

ספר מלכים ב פרק יט "(לב) לכן כה אמר ה' אל מלך אשור, לא יבוא אל העיר הזאת, ולא יורה שם חץ, ולא יקדמנה מגן, ולא ישפוך עליה סוללה. בדרך אשר יבוא, בה ישוב; ואל העיר הזאת לא יבוא, נאום ה'. וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני, ולמען דויד עבדי. ויהי בלילה ההוא, וייצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף. וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים. וייסע וילך, וישב סנחריב מלך אשור, ויישב, בנינווה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]