חזקיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזקיהו
Shiloach.jpg

כתובת השילוח שנחצבה בימי חזקיהו.
מוצגת במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול
מדינה ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב אחז
אם אביה בת זכריהו
יורש העצר מנשה
מלך יהודה ה-13
תקופת כהונה 726 לפנה"ס - 696 לפנה"ס
מנהיגי דת בתקופה ישעיהו, הושע ומיכה
הקודם בתפקיד אחז
הבא בתפקיד מנשה
לוחמי חזקיהו המלך על חומות ירושלים. פרט מתצוגה במוזיאון מגדל דוד

חִזְקִיָּהוּ היה מלך יהודה בשנים 726 או 715 עד 696 לפנה"ס.‏[1] בתקופת מלכותו החריבה האימפריה האשורית החדשה את הממלכה השכנה, ממלכת ישראל, ואף כבשה חלקים מממלכתו. חזקיהו מתואר במקרא כמלך שלחם בפלשתים, מרד נגד אשור, ושירש את הפולחן מחוץ לירושלים.

מקורות לדמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של חזקיהו וקורות מלכותו מתוארים בהרחבה במקרא. בספרות ההיסטוריוגרפית של המקרא הוא מתואר בספר מלכים (בפרקים יח-יט-כ שבמלכים ב') ובספר דברי הימים, שם הוא מכונה "יחזקיהו" (בפרקים כט-ל-לא-לב בדברי הימים ב'), ובספרות הנבואה שבמקרא הוא מתואר בספר ישעיהו, הנביא שמתואר במקרא כבן תקופתו של חזקיהו.

בנוסף, מוזכרת דמותו של חזקיהו בכתבים האשוריים של סרגון השני ושל סנחריב שמלכו באותה תקופה, כך גם הכיבושים האשורים המוזכרים במקרא מתוארים בהרחבה במקורות האשוריים עצמם.‏[2]

תקופת מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קיומו של חזקיהו בסופה של המאה השמינית לפני הספירה יש בידינו עדויות חוץ מקראיות, במנסרות סנחריב מוזכר קיומו של "חזקיהו היהודי",‏[3] אולם על תקופת מלכותו המדויקת אין בידינו עדויות חוץ מקראיות, ואילו במקרא עצמו ישנם נתונים סותרים.

על פי ספר מלכים התרחש כיבוש שומרון בשנה ה-6 למלכות חזקיהו "וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן." (ספר מלכים ב', יח י), כיבוש שומרון מתוארך לשנת 722 לפנה"ס ומכאן שחזקיהו החל למלוך בשנת 726 לפנה"ס, אולם מנגד בהמשכו של אותו פרק בספר מלכים (חלק מספר נבואי) נאמר כי מסעו של סנחריב התרחש בשנה ה-14 למלכות חזקיהו, "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם" (ספר מלכים ב', יח יג), מסעו של סנחריב מתוארך על פי המקורות האשוריים לשנת 701 לפנה"ס, ומכאן שחזקיהו החל למלוך בשנת 715 לפנה"ס.

מסע סנחריב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסע סנחריב בארץ ישראל

בשנת 701 לפנה"ס יצא סנחריב במסע צבאי במטרה לדכא מרד רחב היקף בו השתתפו ממלכות רבות באזור סוריה וארץ ישראל. במהלך ההכנות למרד הוא כבש והכניע את ערי הפלשתים שהתנגדו אליו. כדי להכין את ירושלים למצור הצפוי חזקיהו חצב את נקבת השילוח ועיבה את חומת ירושלים באבנים מבתי העיר‏[4]. המרד נכשל וסנחריב הכניע את הממלכות המורדות זו אחר זו, כבש את הערים המבוצרות ביהודה - כולל העיר לכיש, וצר על ירושלים.

בספר מלכים מסופר כי חזקיהו שלח אל סנחריב, בעודו בלכיש, ממון רב מאוצרות המקדש כדי שלא יכבוש את ירושלים, אך כנראה שוחד זה לא הועיל. בישעיהו ובדברי הימים לא מוזכרת שליחת הזהב. במנסרת שיקגו, כתובת הניצחון של סנחריב בעקבות המסע, מוזכרת כמות דומה מאוד של זהב וכסף שנשלחת על ידי חזקיהו כמס (קנס שמשלם המפסיד במלחמה). בתואם לכתוב במקרא המנסרת מתארת את כיבושיו בערי יהודה, לעומת זאת כלפי ירושלים נכתב, "וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב". ומהעדר תיאור כיבוש, מוכח שהוא כשל בכיבוש ירושלים ככתוב במקרא.


בזמן המצור על ירושלים נשלחו אל ירושלים שלושה שרים אשוריים - תרתן, רב-סריס ורבשקה במטרה לשכנע את יושבי ירושלים להיכנע לאשור, ובמידה שחזקיהו יתנגד - אף למרוד בו. הדובר העיקרי במשלחת היה רבשקה, שם שמשמעותו כנראה היא שר המשקים, והוא נשא נאום ארוך בו קרא אל העם שלא לשעות לעידודיו של חזקיהו ולהיכנע למלך אשור. רבשקה הכיר היטב את השפה בה דיברו אנשי ירושלים, "יהודית" (העברית המקראית), והתעקש לדבר בה במקום בשפה הבינלאומית דאז, הארמית. רבשקה הכיר גם את הרפורמה הדתית שביצע חזקיהו, שבמרכזה עמדה הסרת הבמות, ואת הדעות שכנראה רווחו בעם שהתייחסו למעשה זה כפגיעה בעבודת ה' וחילול הקודש. כאשר חזקיהו שמע את הנאום משריו, הוא עלה והתפלל במקדש ושלח שליחים אל ישעיהו בן אמוץ הנביא שיתפלל גם הוא לישועה. ישעיהו הרגיע אותו וניבא לו שסנחריב ישוב לארצו וימות שם. רבשקה שלח שוב שליחים אל חזקיהו, עם מכתבים החוזרים על הטענה שהשמיע בנאומו, וחזקיהו חזר והתפלל במקדש. בעקבות תפילתו שלח אליו ישעיהו מכתב, בו ניבא כי צבאו של סנחריב יובס באופן נסי, ולא יפגע בירושלים כלל. מסופר כי באותו לילה יצא מלאך ה' והרג 185,000 חיילים ממחנה אשור. סנחריב חזר לארצו לאחר תבוסתו למלך יהודה חזקיהו, ובשנת 680 לפנה"ס נרצח על ידי בניו.

הינצלותה של ירושלים ממלך אשור, בזמן שכל שאר ערי הארץ נחרבו, חיזקה את התחושה העממית שעודד ישעיהו שהאל מגן על ירושלים ועל מקדשו ולא ייתן להם להיפגע. האידאה הזו טופחה במשך שנים עד אשר בתקופת החורבן, כ-150 שנים מאוחר יותר, ירמיהו הנביא נאבק נגד האומרים "היכל ה'" שטענו שהאל לא יפגע במקדשו. לאנשים האלו הוא קרא להיזכר בחורבן משכן שילה[5].

המערכה על לכיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל לכיש

אירועים נוספים על פי המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא יש שלושה מקורות עיקריים למאורעות שאירעו במהלך מלכותו של חזקיהו. המקור הראשון הוא ספר מלכים ב', פרק י"ז - המתאר את נפילת ממלכת ישראל, ופרקים י"ח - כ' המתארים את מלכותו של חזקיהו. המקור השני הוא ספר ישעיהו פרקים ל"ו עד ל"ט שמקבילים, עם שינויים, למלכים ב' מפרק י"ח פסוק י"ז עד סוף פרק כ'. המקור השלישי הוא ספר דברי הימים ב' פרקים כ"ט-ל"ב, בו מלכות חזקיה מתוארת באופן כרונולוגי, בניגוד לשני המקורות האחרים. בנוסף מספר נבואות מספר ישעיהו משקפות כנראה אירועים מימי חזקיהו.

המלחמה בפלשתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים בתיאור מלכותו של חזקיהו, מסופר על ניצחונו במלחמה עם הפלשתים.

Cquote2.svg

הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר.

Cquote3.svg
מלכים ב', יח ח

תיאור קיומה של מלחמה זו נעדר מתיאור מלכותו בספר דברי הימים, אולם ייתכן שיש סמך לקיומו במקום אחר באותו הספר, בתיאור צאצאי שבט יהודה נאמר, "וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם ... וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת הַמְּעוּנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם" (דברי הימים א', ד מא-מג) כאשר בנוסח תרגום השבעים גורסים "גרר" במקום "גדר", העיר גרר ניצבה על אם הדרך בין עזה לבאר שבע, והייתה נתונה תחת שלטונה של עזה הפלשתית.

אישוש נוסף לשליטתו של חזקיהו בפלשת ניתן למצוא במקורות האשוריים, במנסרת סנחריב נאמר על אנשי עקרון כי הסגירו את פַּדִי מלכם לידי חזקיהו מלך יהודה. וכי כתוצאה ממעשה זה סנחריב העניש אותם, חילץ את פדי מירושלים והחזיר אותו למלכותו על עקרון. בנוסף נמצאו בעקרון שתי חותמות למלך שמקורן בממלכת יהודה.

הרפורמה הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפולחן בתקופה זו היה נפוץ הן במתכונות משפחתיות-שבטיות והן במתכונות ציבוריות ממלכתיות. מקדשים גדולים היו קיימים הן בעיר הבירה ירושלים, והן בערים הגדולות בית אל, לכיש, באר שבע וערד.

במקרא עצמו מצויים שתי גישות נוגדות בנוגע לפולחן הדתי, גישה אחת תומכת בהפצת הפולחן, והשנייה מצווה על ריכוז הפולחן, ואוסרת על קיומו מחוץ למקום המרכזי בירושלים. הגישה האחרונה מוכרת בשם הגישה הדויטרונומיסטית.

חזקיהו המתואר במקרא כמלך צדיק, זאת מכיוון שיישם לראשונה את ריכוז הפולחן. על פי המקרא הוא עקר את האשרות שהיו עבודה זרה שנפוצה ביהודה והיה הראשון לבטל את עבודת הבמות, ברוח הציווי הדויטרונומיסטי. חזקיהו כיתת את נחש הנחושת שבנה משה, כיוון שהעם התייחס אליו כאל עצמאי והקטיר לו קטורת. תיאור זה תואם לגישה הדויטרונומיסטית הרואה בהפצת הפולחן חטא.

Cquote2.svg

הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן

Cquote3.svg
ספר מלכים ב', יח ד

הארכאולוג יוחנן אהרוני ניסה לקשור את חורבנו של המקדש והמזבח בבאר שבע ואת ביטול הפולחן במקדש בערד למהפכת חזקיהו, אולם ממצאיו שנויים במחלוקת רבה בין הארכאולוגים, בין היתר משום שייתכן כי הם נחרבו במסע הכיבוש של סנחריב שהתרחש באותה תקופה ולא בגלל פעילותו של חזקיהו.

על עצם קיומה של אותה מהפכה יש עדויות סותרות, כמו התבליט האשורי של חורבן לכיש המתאר חיילים הנושאים כלי פולחן, ומכאן שהפולחן בלכיש לא פסק בתקופתו של חזקיהו. מקובל לומר שהמחבר המקראי ייחס לחזקיהו את המהפכה בהשראת מהפכת יאשיהו שהתרחשה סמוך לתקופת חיבור ספר מלכים, זאת כדי להצדיק את תיאורו במקרא כצדיק, וללא כל ביסוס היסטורי לקיומה של אותה מהפכה.

פסח חזקיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומה הרחבה שנבנתה על ידי חזקיהו.

לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 720 לפנה"ס בערך, היריבות ההיסטורית בין הממלכות נגוזה ונוצרה הזדמנות לאיחוד מחודש של ממלכת ישראל ויהודה. על פי ספר דברי הימים‏[6], חזקיהו ניצל את ההזדמנות וקרא לכל שבטי ישראל לבא ולהקריב את קורבן הפסח במקדש בירושלים. חזקיהו אף דחה את הפסח בחודש כיוון ש"העם לא נאספו בירושלים"‏[7]. קריאתו של חזקיהו נענתה באופן חלקי. אנשים רבים מממלכת ישראל הגיעו לירושלים, לראשונה זה שלוש מאות שנה להקריב את הפסח, אך רבים אחרים התעלמו מקריאתו ובזו לה‏[8].

המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר יחסית לפני שסנחריב הגיע לירושלים, חלה חזקיהו בשחין ונטה למות. ישעיהו הנביא בא אליו וניבא לו שהוא לא יקום ממשכבו. חזקיהו התפלל, למרות הנבואה הברורה, וישעיהו חזר אליו וניבא לו שתפילתו נענתה - הוא יירפא ממחלתו ואף יינצל ממלך אשור המתקרב. הנביא הורה לו להניח דבלת תאנים על עורו שתביא לריפויו.

בעקבות השמועה על מחלתו שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל שליחים אל חזקיהו. השליחים הגיעו אל חזקיהו לאחר שהבריא, והוא סייר איתם והראה להם את אוצרותיו במטרה לכרות ברית עימם. ישעיהו זעם עליו וניבא לו שאוצרותיו יילקחו לבבל ובניו יהפכו לסריסים בבית מלך בבל.

חזקיהו במדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמה הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאור הייחודי של הרפורמה הדתית של חזקיהו בספר מלכים הותיר רושם עז על חז"ל שתיארו את דורו כדור בו כל העם היו תלמידי חכמים. על פי המדרש חזקיהו נעץ חרב בכניסה לבית המדרש והכריז כי כל מי שלא ילמד תורה יידקר בחרב, וכתוצאה מכך לא היה בכל ממלכת יהודה ילד או ילדה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה.

המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[9] מתוארת המחלה של חזקיהו כעונש על כך שהוא לא נשא אישה והוליד ילדים, בניגוד לצו פרו ורבו.
נבואתו של ישעיהו הנביא, "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה"‏[10] מועצמת - "כי מת אתה" בעולם הזה "ולא תחיה" - לעולם הבא. כאשר ישעיהו מודיע לו כי הסיבה לעונש החמור היא הימנעותו מהולדת ילדים, עונה לו חזקיהו כי הוא ראה ברוח הקודש שבניו יהיו רשעים. ישעיהו משיב לו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לכבשונו של מקום, מה שצווית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה.). חזקיהו מבקש מהנביא שישיא לו את בתו לאישה, ואולי זכות הנביא וזכותו שלו תעמוד להם והעתיד של בניו ישתנה, אבל ישעיהו מתנגד ואומר לו שכבר נגזרה גזירה שימות. חזקיהו עונה לו: "בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".

חזקיהו נתרפא, נשא את בתו של ישעיהו ונולדו לו ממנה בנים, ביניהם רבשקה ומנשה.

בהגהות הב"ח (על אתר) מובא המשך למדרש, ומסופר שכשגדלו שני בניו של חזקיהו המלך, רבשקה ומנשה, הוא הוליך אותם על כתפיו לבית המדרש ללמוד תורה. בזמן הליכתם שמע חזקיהו את שני בניו מתלוצצים ומדברים על ראשו כעל קרבן לעבודה זרה. חזקיהו השליך אותם לקרקע. רבשקה נהרג ומנשה חי והפך למלך יהודה. לפי גרסה זו רבשקה המתואר במדרש איננו רבשקה שליחו של סנחריב, שכן הוא מת בילדותו.

שישה מעשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת פסחים[11] מובאת ברייתא המתארת שישה מעשים של חזקיהו, מתוכם לשלושה חכמי דורו הסכימו ולשלושה התנגדו. ברייתא זו חדרה למשנה ומופיעה במשניות הנדפסות כמשנה האחרונה בפרק הרביעי בפסחים.
המעשים שהסכימו להם הם: 1. "גנז ספר רפואות". 2. "כתת נחש הנחושת", הוא נחש הנחושת שיצר משה רבנו במדבר ואנשים עבדו אותו בתור אליל. 3. "גרר עצמות אביו על מטה של חבלים": אביו הוא אחז הרשע.

מעשים שלא הסכימו להם: 1. "סתם מי גיחון", כדי שלא יבוא צבא אשור וימצאו מים לשתות, ובכך מנע גם מים מתושבי ירושלים. 2. "קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור". 3. "עיבר ניסן בניסן", כלומר, לאחר שנכנס ניסן עיבר את השנה והחליט שאותו החודש יהיה אדר ב' הפסח יעשה רק חודש מאוחר יותר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי פרופסור עודד ליפשיץ חזקיהו מלך 29 שנים, ויש שתי אפשריות: 686-715 לפנה"ס או 698-729 לפנה"ס. ליפשיץ מעדיף את האפשרות המאוחרת יותר (עד 686). [מקור (דקה 58+): https://www.youtube.com/watch?v=gXG_Acuhvgw].
  2. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. עמ' 69 - 86
  3. ^ אחת מהם במנסרת סנחריב שבמוזיאון ישראל, בטור 3, שורה 18.
  4. ^ ישעיהו כב ט - יא
  5. ^ ירמיהו ז, ג-טו
  6. ^ בספר מלכים העניין לא מוזכר כלל
  7. ^ דברי הימים ב' פרק ל' פסוק ג'
  8. ^ שם פסוקים י יא
  9. ^ דף י עמוד א
  10. ^ מלכים ב', כ' א'
  11. ^ דף נו עמוד ב
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586