היימן ריקובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
היימן ג'ורג' ריקובר
Hyman Rickover 1955.jpg
אדמירל היימן ריקובר, תמונה מ1955
נולד 27 בינואר 1900
מקום לידה Flag of Poland.svg פולין
נפטר 8 ביולי 1986, Flag of the United States.svg ארצות הברית
כינוי "אבי הצי הגרעיני"
השתייכות USNavyFlag-Official.svg צי ארצות הברית
תקופת שירות 1918 - 1982
דרגה אדמירל (צי ארצות הברית) אדמירל (ארבעה כוכבים)
תפקידים צבאיים

ראש פרויקט הכורים הגרעיניים בצי ארצות הברית

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה
המלחמה הקרה

עיטורים

מדליית השירות המצוין (שלוש פעמים)
לגיון ההצטיינות (פעמיים)
מדליית הזהב של הקונגרס (פעמיים)
מדליית החירות הנשיאותית
פרס אנריקו פרמי

הנצחה

הצוללת הגרעינית "היימן ריקובר"
בניין ריקובר באקדמיה הימית של ארצות הברית
מרכז ריקובר בפיקוד אימוני כוח גרעיני של הצי

היימן ג'ורג' ריקובר (Hyman George Rickover, ‏27 בינואר 19008 ביולי 1986) היה אדמירל אמריקני ו"אבי הצי הגרעיני" של ארצות הברית. עד יולי 2007 נבנו עבור הצי האמריקני 200 צוללות גרעיניות ו-23 נושאות מטוסים וסיירות גרעיניות, אם כי מרביתן אינן עוד בשירות פעיל ואחרות נמצאות בבנייה. בשל אישיותו המיוחדת, קשריו הפוליטיים, התפקידים אותם מילא ועומק ידיעותיו בהנעה גרעינית של כלי שיט, הוא שירת 63 שנים רצופות בשירות פעיל, יותר מכל איש צבא אחר בתולדות ארצות הברית.

מלבד עיטוריו הרבים מעת שירותו הצבאי, זכה גם בעיטורי הכבוד האזרחיים הגבוהים ביותר של ארצות הברית, פעמיים במדליית הזהב של הקונגרס ובמדליית החירות הנשיאותית.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היימן ריקובר נולד למשפחה יהודית ממקוב מזובייצקי (Maków Mazowiecki) שבפולין, אז תחת שלטון רוסיה. מוצא השם "ריקובר" הוא מריקי (Ryki), כפר ואחוזה סמוך לוורשה. כל בני הקהילה היהודית של ריקי, כמו גם יהודי מקוב מזובייצקי, נרצחו או נספו בשואה. היימן הוא הצורה הלועזית של השם העברי "חיים".

ב-1905 היגר ריקובר לארצות הברית עם הוריו, אברהם ריקובר ורחל ריקובר לבית אונגר, שנמלטו מאימת הפוגרומים שנעשו ביהודים. המשפחה התגוררה תחילה ב-East Side של מנהטן, ושנתיים אחר כך עברה אל לונדייל (Lawndale), פרבר של שיקגו, בו המשיך אביו את עבודתו כחייט. בהיותו בן תשע החל ריקובר לעבוד כדי לסייע למשפחתו, ומאוחר יותר סיפר כי ילדותו הייתה תקופה של "עבודה קשה, משמעת והינזרות מודעת מבילויים".[1][2]

בעודו חובש את ספסלי בית הספר התיכון John Marshall בשיקגו, בו סיים את לימודיו ב-1918 בהצטיינות, עבד ריקובר במשרה מלאה במסירת מברקים בחברת Western Union, ותוך כדי עבודתו התוודע אל אדולף ג' סבת (Adolph J. Sabath), חבר הקונגרס האמריקאי. סבת, מהגר יהודי מצ'כיה בעצמו, המליץ בהתערבות ידיד משפחה על מועמדותו של ריקובר ללימודים באקדמיה הימית של ארצות הברית.[3] אף שהיה רק השלישי ברשימת המומלצים ללימודים הנכספים באקדמיה, הצליח האדמירל לעתיד לעבור את בחינת הכניסה ולהתקבל.[4][5]

ראשית דרכו בצי עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקובר סיים את לימודיו ב-1922 במקום ה-107 מבין 540 בני מחזורו וקיבל דרגת סגן-משנה (ensign). בעודו ממתין להצבתו באנייתו הראשונה הוענקה לו מלגת לימודים לשנה אחת באוניברסיטת שיקגו. עם השלמת לימודיו בהיסטוריה ופסיכולוגיה התייצב במשחתת החדשה "לה ואלט" (USS La Vallette). בתוך זמן קצר הרשים כל כך את מפקד האנייה, עד כי הוא מינה אותו לקצין מכונות למרות שלא היו לו הדרגה והוותק הדרושים, והוא נהייה לקצין המכונות הצעיר ביותר בשייטת עוד לפני שחלפה שנה מסיום לימודיו באקדמיה הימית.

לאחר שירות באניית המערכה "נבאדה" (USS Nevada) נשלח ללימודי תואר שני בהנדסת חשמל בבית הספר ללימודי מוסמכים של הצי ובאוניברסיטת קולומביה. בקולומביה פגש את אשתו לעתיד, רות ד' מסטרס (Ruth D. Masters), נוצרייה ובוגרת החוג למשפט בינלאומי. הם נישאו ב-1931, עם שובה מלימודי הדוקטורט שלה בסורבון שבפריז. זמן קצר לאחר נישואיהם כתב ריקובר להוריו על החלטתו להפוך לנוצרי אפיסקופלי, וכזה נותר עד יומו האחרון.

ריקובר, שהעדיף את החיים בכלי שיט קטן וידע כי קצינים צעירים בצי הצוללות מתקדמים מהר מאחרים בסולם הדרגות, נסע אל מפקדת הצי בוושינגטון והתנדב לשירות בצוללות. בקשתו סורבה בשל גילו - 29. רצה הגורל, ובעודו עוזב את הבניין נתקל במפקדו לשעבר מן ה"נבאדה", אשר סייע לו להשיג את מבוקשו. מ-1929 עד 1933 שירת ריקובר בצוללות USS S-9 ו- USS S-48.

במהלך שנת 1933, כאשר שירת במשרד המפקח על הרכש (Inspector of Naval Material) של הצי בפילדלפיה שבפנסילבניה, תרגם ריקובר את הספר Das Unterseeboot ("הצוללת") של הרמן באואר, האדמירל הגרמני ממלחמת העולם הראשונה. תרגומו של ריקובר הפך לספר הלימוד היסודי בצי הצוללות של ארצות הברית.

ביוני 1937 קיבל ריקובר פיקוד על שולת המוקשים USS Finch. מאוחר באותה שנה הוסמך לקצין הנדסה מומחה של צוללות (Sumbarine Engineering Duty Officer), מקצוע בו שירת כל הקריירה שלו.

על שירותו כראש ענף חשמל במספן אניות (Bureau of Ships) במלחמת העולם השנייה הוענק לו אות לגיון ההצטיינות. במהלך המלחמה, כפי שסופר בכתבה מ-1954, "היימן ריקובר חד-הלשון דרבן את אנשיו עד אפיסת כוחות, חצה קווים אדומים ושיגע קבלנים. הוא הוסיף לקנות לו אויבים, אך עם סיום המלחמה זכה בדרגת קפטן ובמוניטין כאיש "היודע לבצע דברים".[6]

הוועדה לכורים גרעיניים ואנרגיה אטומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היימן ריקובר מפקח על בנייתה של הצוללת "נאוטילוס"

ב-1946 החלו במעבדת קלינטון (כיום Oak Ridge National Laboratory) שבפרויקט מנהטן לפתח תחנת כוח גרעינית. הצי האמריקני החליט לשלוח שמונה אנשים לפרויקט זה, ובהם שלושה אזרחים, קצין בכיר ועוד ארבעה קצינים זוטרים. בהעריכו את הפוטנציאל הגלום באנרגיה גרעינית לצי המלחמתי, הגיש ריקובר את מועמדותו. הוא לא נבחר בתחילה, אך בהתערבות מפקדו מימי המלחמה, אדמירל ארל מילס (Earle Mills), שהתמנה אותה שנה לראש מספן אניות של הצי, נשלח בסופו של דבר לאוק רידג' כסגן מנהל הפרויקט כולו, תפקיד שהעניק לו גישה לכל המתקנים, הפרויקטים והדוחות. בהשפעת הפיזיקאים רוס גאן, פיליפ אייבלסון ואחרים בפרויקט מנהטן נעשה הוא חסיד נלהב של רעיון ההנעה הגרעינית של כלי שיט ובמיוחד של כלי שיט מלחמתיים.

בפברואר 1949 הוצב במחלקת פיתוח כורים בוועדה לאנרגיה אטומית ואחר כך התמנה לראש ענף כורים גרעיניים ימיים במספן אניות של הצי, כפוף ישירות למילס. כפל תפקידים זה אפשר לו לעמוד בראש צוות פיתוח הצוללת הראשונה בעולם בעלת הנעה גרעינית, "נאוטילוס" (USS Nautilus, SSN-571), שהושקה והוכנסה לשירות פעיל ב-1954, ובה בעת לפקח על פיתוח תחנת הכוח הגרעינית האזרחית הראשונה בארצות הברית, בשיפינגפורט שבפנסילבניה.

ההחלטה לבחור בריקובר לעמוד בראש תוכנית הפיתוח של צוללת גרעינית נתקבלה על ידי אדמירל מילס. לדברי לייטננט-גנרל לסלי גרובס (Leslie Groves), המפקד הצבאי הראשי של פרויקט מנהטן, מילס חיפש לתפקיד איש בעל נחישות רבה, ואף שידע כי "לא קל להסתדר אתו" וכי "הוא אינו אהוד", ריקובר היה לדעתו האדם שהצי המלחמתי יכול לסמוך עליו, "אין זה משנה אלו מכשולים יעמדו בפניו כל עוד הוא משוכנע ביכולות הגלומות בצוללת גרעינית.".[7]

ריקובר לא אכזב. הדמיון, המרץ, היצירתיות והמומחיות המקצועית שהפגינו ריקובר ואנשיו במהלך אותו חלון זמן הולידו כור גרעיני אמין ביותר, הניתן להתקנה בצוללת שרוחב גופה אינו עולה על 8.5 מטרים. אלה היו ההישגים הטכניים המשמעותיים של ריקובר וצוותו:

  • בראשית שנות החמישים תפס כור גרעיני בעל הספק של 1 מגה-ואט שטח של בניין מגורים לערך.
  • אב הטיפוס של מערכת ההנעה של "נאוטילוס" היה הכור הגרעיני הראשון בעולם הפועל בטמפרטורה גבוהה.
  • הידע הפיזיקלי הבסיסי הנדרש לבניית כור גרעיני עדיין לא היה קיים.
  • עדיין לא פותחו שיטות לבניית כור גרעיני.
  • לא נמצאו נתונים הנדסיים על התנהגות החומרים במים בטמפרטורה ובלחץ גבוהים.
  • מעולם לא נבנתה עד אז מערכת הנעה בקיטור להפעלה בצוללת מודרנית; הצורך בצלילה לעומק רב סיבך עוד יותר את הבעיות.
  • לא זו בלבד שהיה צורך ליצור שיטות בנייה חדשות לגמרי, אלא גם להפיק ולייצר חלקים מדויקים מחומרים קשים להפקה ולעיבוד כמו זירקוניום והפניום.

ב-1958 הועלה ריקובר לדרגת סגן-אדמירל והוענקה לו מדליית הזהב של הקונגרס, הראשונה מן השתיים שיקבל בימי חייו. בשלושים השנים הבאות פיקח ריקובר מקרוב על כלי השיט, הטכנולוגיה וכוח האדם של הצי הגרעיני, תוך שהוא מראיין ואחר כך מקבל או פוסל כל קצין המיועד לשירות בכלי שיט גרעיני. העובדה כי מעולם לא ארעה תאונה גרעינית בצי האמריקני נזקפת לסטנדרטים המחמירים שקבע ולדגש ששם על יושרה אישית. הוא אף קבע לו לעיקרון להשתתף בהפלגת הניסוי של כמעט כל צוללת גרעינית לאחר השלמת בנייתה; בעצם נוכחותו טבע את חותם ישרתו האישית כי כלי השיט מוכן לתלאות האוקיינוסים והבטיח כי המבחנים יתנהלו כיאות.

כאחראי על הכורים הגרעיניים הימיים הקדיש ריקובר תשומת לב רבה יותר לבטיחות הכורים מאשר לאימונים בלוחמת צוללות. יש הסבורים, כי משום שהתמקד רק באופן הפעלת הכור וקיים קשר ישיר עם כל אחד ממפקדי הצוללות הגרעיניות, נפגעו יכולות הלחימה של מפקדי הצוללות הללו. ברם, טענה מעין זו אינה מתיישבת עם הישגיו של כוח הצוללות האמריקני הן בתחום המבצעי הן בתחום הבטיחותי בהשוואה ליריבו מן המלחמה הקרה – כוח הצוללות של הצי הסובייטי.