הלגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילי לגיון רומאי בקרב, קטע מתבליט על ארון קבורה.
כתובת תיקונים מחוקה מאמת המים בקיסריה המיוחסת ללגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה, הכתובת מתוארכת לזמן מרד בר כוכבא 132-136

הלגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה (לטינית: Legio vigesima secunda Deiotariana) היה לגיון בצבא הרומאי ששימש בעיקר כחיל מצב במצרים. ההיסטוריה של הלגיון לוטה בערפל כבד מאחר שיש מעט מאד עדויות אפיגרפיות לא ידוע מה היה סמלו של הלגיון ולא ברור כיצד נוסד ואיך נעלם מרשימת הלגיונות של האימפריה הרומאית. בהיעדר עדויות ברורות שחזור סכימתי של תולדות הלגיון מתבסס על היקשים והשערות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הלגיון נגזר משמה של פרובינקיית גלטיה ושורשיו נעוצים בצבא שהקים המלך דיאוטרוס שהיה ראש שבט קלטי, שמונה על ידי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס כמלך גלטיה. צבאו של דיאוטרוס אומן בדרכי הלחימה הרומאיות ואורגן לפי הדגם הרומאי, לפי קיקרו הצבא של דיאוטרוס היה מחולק לשלושים קוהורטות בנות 400 חיילים (כוח השווה בגודלו לשלושה לגיונות) וכאלפיים פרשים.‏‏ [1] הצבא של דיאוטרוס השתתף בקרבות כנגד מיתרידטס השישי, מלך פונטוס לצד הצבא הרומי, בשנת 48 לפנה"ס הובס צבא גלטיה על ידי יורשו של מיתרידטס, פרנקס השני. יוליוס קיסר ארגן מחדש את הכוחות הנותרים ללגיון אחד והם השתתפו בקרב זלה בשנת 47 לפנה"ס שבו פרנקס הובס, לאחר קרב זה לא הוזכר יותר הצבא של גלטיה.

תולדות הלגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעודה משנת 8 לפנה"ס מופיע הלגיון כחלק מחיל המצב של מצרים. על סמך נתון זה מניחים החוקרים כי הלגיון הגלטי של דיאוטרוס המשיך להתקיים כיחידה צבאית עד שגלטיה סופחה לאימפריה הרומית בשנת 25 לפנה"ס, על פי ההשערה עבר הלגיון למצבת הכוחות של הצבא הרומאי וקיבל את המספר 22 שהיה הגבוה ביותר במצבת הלגיונות של אוגוסטוס. במצרים ישב הלגיון בניקופוליס, מחנה גדול בסמוך לאלכסנדריה, אותו חלק עם הלגיון השלישי קירנאיקה. חיילים של הלגיונות חרטו בשנת 104 כתובות אישיות [2] על קירות המקדש הגדול של טלמיס כיום קלבשה במרחק 45 מייל מדרום לאסואן, שם עבדו את האל מנדוליס - הגלגול הנובי של האל המצרי הורוס, אל המלחמה ואחד מהאלים הראשיים במיתולוגיה המצרית. סדרת כתובות נוספת המיוחסת לחיילי הלגיונות נמצאה במקדש דקקה בשוכן במרחק 35 מייל מדרום לקלבשה, כתובת נוספת מאת קנטוריון של הלגיון ה 22 נמצאה בתחנת מסחר בדרך לים האדום, וכתובות נוספות נמצאו עיר אקוריס (Akoris) (כיום הכפר טינה א-גבל כ 12 ק"מ מצפון לעיר המחוז מיניה. [3] . השירות הצבאי של קציני הלגיון הותיר אחריו מעט מסמכים, הבולט שבהן הוא ארכיונו של פומפיוס ניגר שנמצא בעיר העתיקה אוכסירינכוס (יוונית עתיקה: Oxyrhynchus) ‏ 160 קילומטר מדרום לקהיר. הוא שירת 24 שנים כחייל בלגיון ה 22, שנות שירותו הניבו 2 מסמכים ושאר 20 שנות חייו הותירו 13 מסמכים, הוא נולד במצרים ופרש משירות לעיר קרוקודילופוליס [4]

יחידות משנה של הלגיון השתתפו במלחמה כנגד האימפריה הפרתית בשנת 63 לפנה"ס תחת פיקודו של גנאיוס דומיטיוס קורבאלו ובמרד הגדול בשנת 69, תחת פיקודו של אספסיאנוס וטיטוס. ביוזמתו של נציב מצרים טיבריוס יוליוס אלכסנדר נשבעו הלגיונות המצריים אמונים לאספסיאנוס כקיסר בזמן מלחמת האזרחים של שנת ארבעת הקיסרים, לאחר מלחמה זו החל הלגיון להופיע עם התואר "דיאוטריאנה" אולי במטרה להנציח את מקורותיו. ההיסטוריה המאוחרת של הלגיון איננה ידועה, באחת הכתובות שנמצאה על אמת המים של קיסריה והמתוארכת לתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס נמחק בכוונה תחילה שם הלגיון, היסטוריונים מעלים את הסברה כי דבר היכול להצביע על כך שהוא פורק בחרפה וכי במקור נשאה הכתובת את שמו של הלגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה.‏‏[5]

העלמותו של הלגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדות האחרונה המיוחסת ללגיון הינה מ-4 באוגוסט 119, לפיה מופיע הלגיון יחד עם הלגיון השלישי קירנאיקה במחנה בניקופוליס שבאלכסנדריה, ברשימת לגיונות של האימפריה הרומית שנמצאה ברומא ומיוחסת לשנת 145 נפקד שמו של הלגיון ומאז אין כל איזכור שלו בהיסטוריה של האימפריה הרומית. להעלמות זו הועלו מספר השערות, ההשערה הרווחת במחקר המודרני היא שהלגיון בא ממצרים לעזרת מושל יהודה, והושמד על ידי המורדים היהודים במהלך מרד בר כוכבא.‏‏[6] ההשערה לא מסבירה מדוע לגיון שאיננו חלק מחיל המצב הקבוע של הפרובינציה סופג את מירב האבדות, ההנחה היא שבגין אבידות קשות ואובדן שליטה רומאית בפרובינציה המורדת הוזעק הלגיון ה 22 ממצרים, מאחר שבסיס כוחו של בר כוכבא היה מדרום לירושלים אירעה התנגשות בין שני הכוחות שהביאה להשמדת הלגיון. [7]

על פי גרסה שונה של התאוריה היה הלגיון חלק מכוח המצב בפרובינקיה יודאה (יהודה), כחלק מרענון מצבת הכוחות של הלגיונות במזרח שאירע בסמוך לביקור הקיסר אדריאנוס במזרח בשנת 132. על פי התסריט המשוער עבר הלגיון השני טריאנה לשמש כחיל מצב מיודאה למצרים והלגיון ה 22 עבר לשמש כחיל מצב ביודאה לצידו של הלגיון העשירי פרטנסיס, במהלך הלחימה עם מורדי בר כוכבא הושמד הלגיון. בהקשר זה מצוטט לעתים דווח של ההיסטוריון הנוצרי סקסטוס יוליוס אפריקנוס ולפיו לוחמים מהפלנקס הרומאי ששהו ביהודה הורעלו על ידי הפרושים, בהיעדר ציון במקור של יחידה צבאית אין למעשה אפשרות לקשר רישום זה עם הלגיון ה-22. [8]

קיימות השערות נוספות לגבי העלמותו של הלגיון ממצבת הכוחות של הצבא הרומאי, יש מידע מעורפל המצביע על אירועים אלימים באלכסנדריה בשנת 122 ואירועים אלימים שמהותם המדויקת לא ברורה בשנת 126 שהביא להזרמת כוחות רומאיים מאפריקה לכוון מזרח - אולי כנגד איום מצד הפרתים. השערה נוספת מייחסת את הכחדתו של הלגיון ה 22 לדווח של קאסיוס דיו על השמדת לגיון רומאי בשנת 161 במהלך מלחמת לוקיוס ורוס עם הפרתים, באלגיאה שבארמניה.

בסיכומו של דבר קובע קפי לורנס "למען האמת, גורלו של הלגיון ה 22 דיאוטריאנה, כגורלם של לגיונות אחדים אחרים, נסתר מאיתנו." [9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • S. Daris, Legio XXII Deiotariana, in Y. Le Bohec (ed.), Les Légions de Rome sous le Haut-Empire, Lyon, 2000, p.359-363
  • L. J. F. Keppie, 'The history and disappearance of the Legion XXII Deiotariana', in A. Kasher et al. (eds), Greece and Rome in Eretz, Israel: Collected Essays (1989)
  • M. Mor, 'Two legions - the same fate? (the disappearance of the Legions IX Hispana and XXII Deiotariana)', ZPE 62, 1986.
  • Johannes Kramer, Die Wiener Liste von Soldaten der III. und XXII. Legion (P. Vindob. L 2), ZPE 97 (1993), pp. 147-158

B. Isaac-I. Roll, Judaea in the Early Years of Hadrian's Reign, Latomus, XXXVIII, 1979, 54-66

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏קיקרו , מכתבים, 19.8
  2. ^ הטקסט של הכתובות הרומיות (אנגלית)
  3. ^ Richard Alston. Soldier and Society in Roman Egypt: Social History Routledge, 1998 page 163
  4. ^ Roger S. Bagnall. The Oxford Handbook of Papyrology. Oxford University Press, 2009 page 236
  5. ^ ‏בנימין איזק וישראל רול, יהודה בשנים הראשונות למלכות הדריאנוס, נופים 14-13 (2004), עמ' 41-54.‏
  6. ^ ‏ Applebaum, Prolegomena to the Study of the Second Jewish Revolt (A.D.132-135), 1976 (London), p. 26, 36, 45, 62 ‏
  7. ^ L. Mildenberg, 'Bar Kokhba Coins and Documents', Harvard Studies in Classical Philology, Vol. 84. (1980), pp. 311-335.
  8. ^ מנחם מור, מרד בר כוכבא עוצמתו והיקפו, 1991, עמ' 125
  9. ^ קפי לורנס, ‏גורלו של הלגיון ה-XXII דיאוטריאנה, קתדרה 50, דצמבר 1988, עמ' 57-49