המנהיג העליון באיראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
איראן
סמל איראן

המנהיג העליון (رهبر انقلاب, תעתיק: רַהְבַרֶ אֶנְעֶ'לאב, שפירושו: מנהיג המהפכה[1] או مقام رهبری, תעתיק: מַעְ'אַםֶ רַהְבַרי, שפירושו: סמכות ההנהגה[2]) הוא ראש המדינה והסמכות הדתית האסלאמית השיעית העליונה באיראן. התואר "מנהיג עליון" (رهبر معظم, רַהְבַרֶ מֻעַטַ'ם) הוענק כתואר כבוד ואינו מופיע בחוקת איראן (שם הוא נקרא "המנהיג", רַהְבָּר). באמצעי תקשורת במדינות המערב מכונה לעתים המנהיג העליון המכהן "אייתוללה" (התואר הדתי שבו צריך להחזיק מי שנבחר למנהיג העליון). התפקיד נוצר על ידי רוחאללה ח'ומייני בעקבות המהפכה האסלאמית שהוביל ב-1979, בהתאם לדוקטרינה הפוליטית והדתית שהשליט במדינה: "שלטון איש הדת" (ولایت فقیه ולאית-י פקיה)[3]. הדוקטרינה מבוססת על העיקרון השיעי לפיו חכם ההלכה (הפקיה) אחראי למסכנים בקהילה ופותחה על ידי ח'ומייני עד לקביעה שחכם ההלכה הוא השליט המוחלט של המדינה. הדוקטרינה קובעת כי רק איש דת ראוי להיות השליט המוחלט, בדומה לאימאמים השיעים האדוקים ולנביא מוחמד. החל משנת 1989 מחזיק בתפקיד זה סייד עלי ח'אמנאי.

מנדט ומעמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהיג העליון נחשב לראש המערכת הפוליטית באיראן, ולמחזיק הכוח המשמעותי. בהתאם לחוקה, המנהיג הוא הקובע את מדיניות החוץ והפנים, שולט בצבא איראן ובכלל זאת במשמרות המהפכה, ושולט באמצעי התקשורת במדינה.

נשיא איראן, הנבחר ישירות על ידי הבוחרים, הוא העומד בראש הרשות המבצעת ובראשות הממשלה. ב־1989 תפקיד ראש הממשלה אוחד עם תפקיד הנשיא, שהיה רשמי עד אז. עם זאת, רבות מהסמכויות שמוענקות לנשיא במדינות השונות, לדוגמה השליטה בכוחות המזוינים והזכות להכריז מלחמה או לחתום הסכמי שלום, שמורה למנהיג העליון.

המנהיג העליון נבחר על ידי מועצת המומחים, בה חברים 86 מולות. מועצת המומחים נבחרת על ידי הבוחרים אחת לשמונה שנים. המועצה היא המפקחת על פעילות המנהיג, ובסמכותה אף להדיחו.[4] עם זאת, את המועמדים לבחירות למועצת המומחים מאשרת או פוסלת מועצת שומרי החוקה. חצי מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה ממונים על ידי המנהיג העליון, היתר נבחרים על ידי המג'לס, מתוך רשימה שמגיש ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על ידי המנהיג. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון נבחרים אך ורק עושי דברו.

המועצה בוחרת את המנהיג במקרה שהוא אינו מסוגל למלא עוד את תפקידיו על פי החוקה או במקרה שהוא נפטר. על פי המפורט בפרקים 5 ו־109 של החוקה האיראנית, על המנהיג העליון להיות אדוק, בעל יכולת לפסוק פסיקות דתיות, ישר, מודע למתרחש סביבו, בעל ראייה פוליטית וחברתית נכונה, אמיץ, בעל תושייה, בעל יכולת ניהול וזהיר. אם קיימים מספר מועמדים שעונים על קריטריונים אלו, תבחר המועצה את המועמד בעל יכולות הניהול ורמת הלמדנות הדתית הגבוהה ביותר.[5]

סמכויות ותפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכויותיו ותפקידיו של המנהיג העליון נקבעות בפרק 110 בחוקת איראן, ומעניקות לו שליטה על הרשות השופטת (שהוא ממנה את ראשה), הרשות המבצעת (הנשיא, אותו הוא יכול לפטר, ואת המועמדים בבחירות לתפקיד הוא יכול לסנן בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה) והרשות המחוקקת (בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה). פרק 110 גם מציין כי המנהיג יכול להאציל חלק מסמכויותיו לאנשים אחרים.

  1. קביעת המדיניות של הרפובליקה האסלאמית לאחר התייעצות עם המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
  2. פיקוח על ביצוע נכון של המדיניות המותוית.
  3. פרסום צווים למשאלי עם.
  4. פיקוד על הכוחות המזוינים.
  5. הכרזת שלום או מלחמה והנעת הכוחות המזוינים.
  6. מינוי, פיטורין או קבלת התפטרות של:
    1. חכמי הדת במועצת שומרי החוקה.
    2. ראש הרשות השופטת.
    3. ראשי רשתות הטלוויזיה והרדיו האיראניות.
    4. ראש המטות המשולבים של הצבא.
    5. מפקד משמרות המהפכה.
    6. המפקדים העליונים בכוחות המזוינים.
  7. פתרון מחלוקות בין שלוש זרועות הכוחות המזוינים ופיקוח על יחסיהם.
  8. פתרון בעיות, שאינן ניתנות לפתרון בדרכים רגילות באמצעות המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
  9. חתימה על הצווים המכריזים על בחירות לנשיא הרפובליקה.
  10. פיטורי נשיא הרפובליקה, תוך שקילת האינטרס של המדינה, לאחר שבית המשפט העליון מוצא אותו אשם בהפרת התחייבויותיו החוקתיות, או לאחר הצבעה של המג'לס, המעידה על אי-כשירותו בהתאם לפרק 89 של החוקה[6].
  11. חנינה או קציבת עונשים של פושעים, בהתאם לחוק האסלאמי, בהמלצה של ראש הרשות השופטת.

המחזיקים בתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מופיע בחוקת איראן, פרק 118.
  2. ^ מופיע בפרקים 89-91 בחוקת איראן.
  3. ^ פרק 5 של החוקה האיראנית.
  4. ^ פרק 108 של החוקה.
  5. ^ פרק 109 סעיף 2 של החוקה.
  6. ^ התייחסות לסעיף 2, פרק 89 של חוקת איראן הקובע כי במקרה בו שליש מחברי המג'לס מגישים שאילתה לנשיא, עליו להתייצב לפרלמנט ולענות לשאילתה בתוך חודש. לאחר הסבריו, במקרה ששני שלישים מחברי הפרלמנט יתמכו בהצבעת האי-אמון, הנשיא יודח.