הרשות השופטת
הרשות השופטת היא אחת משלוש רשויות המדינה. רשות זו אחראית על פירוש החוקים.
תוכן עניינים |
תפקיד [עריכה]
מטרת הרשות השופטת היא לנסות לתת משפט צדק באמצעות אכיפת שלטון החוק - דין והכרעה במקרה של חשד לעבירה על החוק. הרשות השופטת מכריעה גם ביישוב סכסוכים בין התושבים לבין רשויות השלטון ואף בסכסוכים בין התושבים לבין עצמם. על מנת להבטיח משפט צדק ושוויון בפני החוק, ישנם בתי משפט לערעורים.
תפקיד נוסף של הרשות השופטת הוא להוות אמצעי ביקורת וריסון לשלטון, להגן על אזרחי המדינה מפני הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, ולהבטיח את חירויות האדם ואת השמירה על המשטר הדמוקרטי. לשם כך במדינות רבות קיים בית משפט נפרד לענייני חוקה, שבסמכותו לפסול חוקים שחוקקה הרשות המחוקקת (הפרלמנט, הוא בישראל הכנסת) אשר סותרים את חוקת המדינה ולמנוע מדיניות בלתי חוקתית של הרשות המבצעת. בסמכות הרשות השופטת לפרש חוקים וליצור חקיקה שיפוטית כאשר מתגלה העדר חוק חד-משמעי ומפורש, וזאת נעשית על-פי העקרונות והערכים של המדינה כפי שהם נקבעו בחוקה. ישנה מחלוקת לגבי מידת סמכות זו.
תחת הרשות השופטת נמצאים בתי המשפט אשר להם יש סמכות שפיטה כללית שהוענקה להם על ידי המדינה.
בישראל [עריכה]
בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת בישראל. הוא משמש הן כבית המשפט הגבוה לצדק לעתירות נגד רשויות השלטון והן כבית המשפט הגבוה לערעורים. מכיוון שבישראל אין חוקה, אין בית משפט נפרד לענייני חוקה. במקרים שבהם מתגלה העדר חוק חד משמעי ומפורש, בית המשפט העליון יוצר חקיקה שיפוטית בהתאם לאופי של מדינת ישראל כפי שנקבע במגילת העצמאות ובחוקי היסוד.
עצמאות [עריכה]
עקרון "הפרדת הרשויות" דורש שהרשות השופטת תהיה עצמאית בהחלטותיה. חוק יסוד: השפיטה (בישראל) קובע " בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". - ביהדות מופיעה הציווי לדיינים "לא תגורו בפני איש". כך המערכת המשפטית יכולה להבטיח את שמירת שלטון החוק, משפט הוגן, צדק ושוויון. כך גם יש לציבור אמון, בהוגנות ובנייטרליות שלה.
כדי להבטיח את עצמאות השופטים מקובלים מספר כללים בנושאי העסקתם: כהונתם מובטחת עד פרישתם (סמכות פיטור יש רק לבי"ד משמעתי שחברים בו רק שופטים. אין מעבירים שופט לבית משפט אחר שלא בהסכמתו )אלא בהסכמת נשיא ביהמ"ש העליון או הבי"ד המשמעתי. יש לשופטים חסינות משפטית, ולא פותחים בחקירה פלילית אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
קשר לרשות המבצעת [עריכה]
עפ"י תפישת המשפט כשירות שעל המדינה לספק לאזרחיה, היה ניתן למקם את בתי המשפט כחלק מהרשות המבצעת (דהינו - תפקידם של בתי המשפט הוא "לבצע שפיטה"). ביטויים לתפיסה זו ניתן למצוא הן באופן תאורטי, בכתביו של הפילוסוף ג'ון לוק, אבי הליברליזם בדמוקרטיה המודרנית, והן באופן מעשי, בבריטניה, שבה שימש הלורד צ'נסלור (שר המשפטים) הן כראש מערכת המשפט והן כיושב ראש בית הלורדים, שחבריו שימשו גם כבית העליון של הפרלמנט וגם כערכאה המשפטית העליונה.
עם התפתחות הדמוקרטיה ועקרון הפרדת הרשויות של מונטסקיה, נקבעה הרשות השופטת כרשות נפרדת. משרד המשפטים, בראשות שר המשפטים, הוא הגוף המנהל את מערכת המשפט מצד הרשות המבצעת. הוא אחראי על העסקת כלל עובדי בתי המשפט, קביעת סדרי העבודה המנהליים (כחלק מאחריותו גם על התביעה והסנגוריה) וחלוקת העבודה בין המחוזות השונים במדינה. הרשות השופטת היא זו ששופטת בפועל.
