תוכנית הגרעין האיראנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
איראן
סמל איראן

פיתוחה של תוכנית הגרעין האיראנית החל בשנות ה-60 של המאה ה-20. בתקופת השאה מוחמד רזא פהלווי זכתה איראן לסיוע אמריקני, צרפתי וגרמני בפיתוח תוכנית גרעין אזרחית למטרות שלום (הפקת חשמל).

לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, בעקבות עמדתו של רוחאללה ח'ומייני הדוגלת בכך שפיתוח נשק גרעיני לא עולה בקנה אחד עם האסלאם, ומאחר והופסק הסיוע המערבי לתוכנית, הושהתה התוכנית וחודשה לאחר מותו של ח'ומייני. איראן הסתפקה בשותפות עם ארגנטינה, רוסיה וסין, בפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).

עם הזמן גבר החשש בעולם שאיראן שואפת בחשאי להשתמש בתוכנית הגרעין שלה גם לקדם את האפשרות לייצור נשק גרעיני בעתיד. באוגוסט 2002 חשפה קבוצת אופוזיציה איראנית מידע על כורים גרעיניים חשאיים בנתנז ואראכ שאיראן לא הכריזה עליהם. למרות שהיה מדובר בהפרת[1] ההסכם הדו-צדדי בין איראן לסבא"א ליישום האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני[2] עליה איראן חתומה, הסוגיה לא הופנתה למועצת הביטחון של האו"ם כמקובל, עקב התנגדות רוסיה וסין, עד פברואר 2006. לאחר חודשים של דיונים, החלטות סנקציות מרוככות[3] התקבלו במועצת הביטחון ב-23 בדצמבר 2006 (מספר 1737), ב-24 במרץ 2007 (מספר 1747) וב-4 במרץ 2008 (מספר 1803)[4] לאור סירובה של איראן לחדול מהעשרת אורניום.

בכירי המשטר האיראני טוענים כי מטרת תוכנית הגרעין היא הפקת אנרגיה בלבד; מנהיגי אירופה, ארצות הברית וישראל הביעו ביטחון כי איראן חותרת לפצצה גרעינית. הערכות המודיעין נחלקו (ובינתיים חלקן נתבדו, נכון לאוקטובר 2013) ועדיין נחלקות בנוגע למועד בו איראן תצליח לייצר מתקן נפץ גרעיני, החל מההערכה הישראלית המחמירה של סוף 2009 [5] וכלה בהערכות אמריקניות הדוחות את השגת הפצצה למועד כלשהו בין 2010-2015[6].

ב-8 בנובמבר 2011 פורסם דוח חמור של סבא"א, לפיו איראן מבצעת ניסויים ופעולות שמטרתם היחידה היא פיתוח נשק גרעיני‏[7]. עם זאת, באוגוסט 2012 פורסמה הודעה רשמית של דובר הבית הלבן לענייני ביטחון, המסכמת את עמדת גופי המודיעין הצבאיים, ובה נאמר: "הערכתנו לא השתנתה: איראן לא פועלת לפיתוח נשק גרעיני."[8]

המניעים לפיתוח תוכנית הגרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוקר הטרור פרופ' אלי כרמון, לתוכנית הגרעין האיראנית יש שלושה מניעים עיקריים:‏[9]

  • מניע הגנתי של שרידות המשטר. כאשר יש למשטר נשק גרעיני מדינות העולם לא יעזו לקרוא תיגר עליו, או לנסות להפילו באמצעים צבאיים.
  • ביסוס הגמוניה איראנית אזורית באזור המפרץ הפרסי. תחת המטריה של נשק גרעיני יקל על איראן להשתלט על שכנותיה מבחריין ועד סעודיה באמצעות עידוד והפעלת הגורמים השיעים במדינות הללו.
  • סחיטה. איום באמצעות הגרעין האיראני על מדינות כמו ארצות הברית וישראל להימנע ממהלכים מדיניים או צבאיים (בדומה לפעילות של קוריאה הצפונית), ובכך לשתק פעילות של מדינות החזקות ממנה.

הפיתוח הגרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות הפיתוח הגרעיני באיראן החלו בתקופת השאה, גם בסיוע ישראלי‏‏[10]. תחנת כוח גרעינית להפקת אנרגיה החלה להיבנות בשנות ה-70 בבושהר בסיוע רוסיה, והיא החלה לפעול ב-21 באוגוסט 2010.‏‏[11] בכור זה, שהמומחים המפעילים אותו הוכשרו ברוסיה, הושקעו מיליארדי דולרים. במוצהר אין לכור מטרות נוספות מלבד הפקת אנרגיה, אולם נראה שקיימים בו מתקנים נוספים שטיבם אינו ברור.

גם אם הכור במהותו הוא כור כוח, פיתוחו יכול לתרום ליכולתה הגרעינית הצבאית של איראן הן על ידי רכישת ידע והן על ידי ניצול הדלק המשומש להפקת פלוטוניום. שימוש בפלוטוניום הוא אחת הדרכים להגיע לנשק גרעיני. הדרך השנייה היא העשרת אורניום, והיא כנראה משמעותית יותר למאמץ הגרעיני הצבאי של איראן. באיספהאן קיים מרכז גרעיני גדול. במשך שנים רווחה ההערכה כי כורי המחקר בו קטנים מכדי שיהוו איום, אולם בשנים האחרונות נבנו בו מתקנים הקשורים להעשרת אורניום.

ב-2002 פרסמו גולים איראנים את דבר קיומם של מרכזים גרעיניים נסתרים – מרכז להעשרת אורניום בנתנז הכולל צנטריפוגות רבות, ומתקן לייצור מים כבדים באראכ. איראן הודתה בקיומם של מתקנים אלו, וביקור של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית חשף שהושגה בהם התקדמות רבה. נראה שהצנטריפוגות הוקמו בסיועו של אבי תוכנית הגרעין הפקיסטנית, ד"ר עבדול קאדר ח'אן. באיראן קיימים מרכזים גרעיניים נוספים במקומות שונים וכן מתקנים לכרייה ממרבצי אורניום טבעי.

תותחי נ"מ בסמוך למתקן הגרעיני בנתנז

במרוצת השנים הפעילה ארצות הברית לחץ רב על רוסיה, על סין, על ארגנטינה ועל מדינות נוספות שבהן ניסתה איראן להיעזר במאמציה הגרעיניים. לחץ זה הועיל בחלקו והוביל לעיכובים רבים בתוכנית האיראנית. אחר גילוי המרכזים הגרעיניים הנסתרים עלה הלחץ מדרגה, ובשנים האחרונות נרתמה גם אירופה לפעילות בנושא, והיא מנהלת את המשא ומתן העיקרי מול האיראנים. איראן עלולה להשיג "קפיצת דרך" במאמציה אם תשיג חומרים גרעיניים מגורמים במדינות ברית המועצות לשעבר.

איראן מצהירה בעקביות שכל מטרותיה בתוכניתה הגרעינית הן הפקת אנרגיה, ושאין לה כוונה להשתמש בגרעין לצרכים צבאיים. הצהרה זו היא ביטוי לשאיפתה להיות מעצמת אנרגיה שכן לאיראן מקורות עצומים של נפט ושל גז טבעי, והפקת אנרגיה גרעינית נראית כהמשך טבעי מבחינתה. אולם לאיראן בעיות כלכליות רבות כאשר השלטון מנסה בכל דרך לקבץ סביבו בנאמנות את העם האיראני. יתרה מכך, על אופיה הצבאי של התוכנית האיראנית מלמדים גם התנהגותה של איראן, ניסיונות ההסתרה שלה, ומאמציה להקים מערך ייצור גרעיני עצמאי לחלוטין ולא להסתמך על רכישת חומרים גרעיניים בחוץ, אף שאלו זמינים לה כל עוד טיבם ואיכותם הם כאלה המיועדים לשימוש לצורכי שלום והוצעו לה בידי האירופאים כניסיון פשרה.

בפברואר 2010 פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דו"ח שהעלה חשש שאיראן פועלת להרכבת ראש חץ גרעיני[12].

ב-14 במאי 2011 חשף דו"ח סודי של צוות מומחים של האו"ם, כי צפון קוריאה העבירה טכנולוגיות טילים בליסטיים באופן מתמשך וסדיר לאיראן, דרך "מדינה שלישית שכנה" (לדברי דיפלומטים - סין), תוך הפרת הסנקציות הבינלאומיות שמועצת הביטחון של האו"ם הטילה, הן על צפון קוריאה, בעקבות ביצוע שני הניסויים הגרעיניים בשנים 2006 ו-2009, והן על איראן[13].

ב-6 ביוני 2011 הודיע ראש סבא"א, יוקיה אמאנו, כי מידע חדש מצביע על מרכיבים צבאיים בתוכנית הגרעין של איראן‏[14]. יומיים לאחר מכן הודיעה איראן על הקמת מערך צנטריפוגות חדשות ומתקדמות במתקני הגרעין לצורך הגברת מידת העשרת האורניום לרמה של 20 אחוז (שמאפשרת שימוש למטרות צבאיות). האיחוד האירופי הודיע, כי מדובר בהתרסה חמורה נוספת נגד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, וכי הוא רואה באופן חמור ביותר את חוסר שיתוף הפעולה של איראן עם פקחי סבא"א, ודורש ממנה להקפיא את פעילות ההעשרה‏[15]. משמרות המהפכה האיראניים פרסמו בהקשר זה, באתר הרשמי שלהם "גרדאב", ב-24 באפריל, מאמר שתיאר את היום שאחרי הניסוי הגרעיני הראשון של איראן כנורמלי ורגיל עבור האיראנים אבל "בעיני רבים יהיה ניצוץ חדש", כפי שהודיע עיתון הגארדיאן‏[16]. ב-9 ביוני, הצטרפו רוסיה וסין למעצמות המערב, בדרישה משותפת של 6 המעצמות מאיראן, לשיתוף פעולה מלא עם סבא"א. בהודעה זו נאמר, כי גוברים החששות מכוונות איראן, לנוכח סירובה לציית להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, שמחזקת את החשש שאיראן מתכננת שימוש בגרעין לצרכים צבאיים‏[17]. ב-8 בנובמבר אושר בדוח חמור של סבא"א, כי איראן מבצעת ניסויים ופעולות בתחום הגרעין שמטרתם היא צבאית‏[18].

מתקני גרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקן באראכ לייצור מים כבדים
  • המרכז לחקר אנרגיה אטומית בבונאב חוקר את היישומים של טכנולוגיה גרעינית בחקלאות. המרכז מנוהל על ידי ה-AEOI
  • תחנת הכוח הגרעינית בבושהר
  • ב-6 במרץ 2007 הכריזה אירן כי החלה בבניית כור גרעיני של 360 מגה וואט בדארקהובין אשר במחוז ח'וזסתאן[21].
  • המרכז לעיבוד קרינה ביזד מצויד במאיץ רודוטרון TT200 המיוצר על ידי IBA, בלגיה, עם תפוקות אלומת קרינה של 5 ו-10 מגה אלקטרון וולט והספק מינימלי של 100 קילוואט. נכון ל-2006 המרכז מעורב במחקר גיאופיסי לצורך גילוי מינרלים באזור העיר.
  • לפי הערכות, בסיס פרצ'ין, השוכן כ-30 קילומטרים מטהראן, הוא האתר העיקרי שבו עוסקת איראן בפיתוח הנשק הגרעיני עצמו‏[23].
  • קראי: המרכז למחקר חקלאי ורפואה גרעינית בהאשטגרד הוקם ב 1991 ומנוהל על ידי הAEOI.‏[2]
  • ב-18 בנובמבר 2013, בכיר בארגון המוג'אהדין ח'לק חשף במסיבת עיתונאים, אתר בעיר מבארכה שלטענתו הינו מתקן גרעין‏[25].

פעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית

מהלכים דיפלומטיים וכלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשא ומתן של איראן עם מדינות אירופה לא עלה יפה. בעקבות כישלונו ונאומו התוקפני של נשיא איראן באו"ם, הן יזמו את העברת הדיון בנושא איראן למועצת הביטחון‏‏[26]. אפשר שזו תטיל על איראן סנקציות שונות, אך סין ורוסיה, מיטיבותיה של תוכנית הגרעין האיראנית, כבר רמזו שהן עלולות להטיל וטו. בכל מקרה אין סיכוי ממשי שמועצת הביטחון תורה על פעילות צבאית נגד איראן. הרעיון כי סנקציות כלכליות יביאו את איראן לוויתור על הפיתוח הגרעיני שלה מוטל בספק.‏‏[27] ב-31 בדצמבר 2011, במסגרת חוק מימון ההגנה הלאומית לשנת תקציב 2012, חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן. החוק כולל סעיף שאמור להעניש כל בנק שנמצא בקשרים עסקיים עם הבנק המרכזי של איראן[28]. ב-23 בינואר 2012 הודיע האיחוד האירופי על הטלת סנקציות קשות על איראן: במסגרת החרם לא ייחתמו חוזים חדשים עם איראן לייבוא נפט ל-27 מדינות האיחוד האירופי, וחוזים קיימים יכובדו רק עד יולי 2012. אחרי מועד זה לא יתאפשר מסחר כלשהו שקשור בנפט עם איראן. המדינות גם יפסיקו לרכוש מוצרים פטרוכימיים מאיראן החל מכשלושה חודשים לאחר מועד הטלת הסנקציות. בנוסף, יוקפאו נכסים של הבנק המרכזי של איראן. לאחר שנודע על הטלת הסנקציות צנח המטבע של איראן בצורה חדה[29]. ב-6 בפברואר חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו המורה להקפיא את כל נכסי ממשלת איראן המוחזקים בארצות הברית, בהם נכסי הבנק המרכזי של איראן[30]. ב-15 במרץ 2012 האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין בנקאית ניתקה את קשריה עם כל הבנקים האיראניים שנתונים לעיצומי האיחוד האירופי[31]. עם זאת, בהמשך לצעד מה-31 בדצמבר 2011, פטרה ארצות הברית ב-20 במרץ את המוסדות הפיננסיים של 11 מדינות מהסנקציות על איראן. זאת, למשך תקופה של 180 יום, אז תינתן הערכה מחודשת של פעילותן. מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי רודהם קלינטון ציינה כי 11 המדינות הללו צמצמו "באופן משמעותי" את ייבוא הנפט מאיראן[32]. ב-28 במרץ הטילה מחלקת האוצר של ארצות הברית עיצומים על חברות ואישים הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. העיצומים כוללים הקפאה של נכסי החברות בארצות הברית והטלת איסור על אזרחים אמריקנים ליצור איתן קשר‏[33]. ב-31 ביולי 2012 פורסם דבר הטלת סנקציות נוספות: הנשיא אובמה חתם על צו המרחיב את ההגבלות על מגזר האנרגיה ואשר אמור למנוע יצירת מנגנון תשלום עוקף-סנקציות שיאפשר לרכוש נפט מאיראן‏[34][35].

ב-15 באוקטובר 2012 הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות על איראן; פורסם[36][37], כי האיחוד הטיל איסור גורף על העברות פיננסיות לאיראן, מלבד כאלו המיועדות לרכישת מזון ותרופות ולסיוע הומניטרי. בהתאם לסנקציות החדשות, כל חברה באיחוד האירופי שתבקש לבצע עסקה עם חברה איראנית או להעביר כספים לאיראן, תיאלץ לבקש אישור מראש הממשלה של המדינה בה היא נמצאת. בנוסף, תיאסר מכירת מתכות מסוימות לאיראן וייאסר כליל ייבוא גז טבעי מאיראן למדינות האיחוד האירופי.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסכם ז'נבה על תוכנית הגרעין האיראנית

ב-24 בנובמבר 2013 הודיעו שרי החוץ של שש המעצמות - ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה - כי הצליחו להגיע להסכם הביניים עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. הנשיא אובמה אמר כי ההסכם קוטע את דרכה של איראן לעבר פיתוח פצצה‏[38]. במסגרת ההסכם תקפיא איראן העשרת אורניום ל-20% וכן את בניית כור הפלוטוניום באראק, אך מנגד לא תפרק את הצנטריפוגות ותמשיך להעשיר אורניום לרמה של מתחת ל-20%. בתמורה, יוקלו חלק מהסנקציות על איראן. בינואר 2014 אישרו פקחי סבא"א שאיראן עצרה את העשרת האורניום ל-20%‏[39]

פעולות חשאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הפעולות נגד תוכנית הגרעין נעשו על ידי המוסד וארגוני מודיעין של מדינות אחרות פעולות שונות נגד התוכנית:

  • עידוד עריקה של מדענים איראנים למערב, או פגיעה בהם והריגתם.
  • מכירת מוצרים ומתקנים (כגון צנטריפוגות) פגומים למתקני הגרעין האיראני[40].
  • פגיעה במתקנים השייכים לתוכנית הגרעין. בעיקר פגיעה פיזית, אך גם לוחמת סייבר (תולעת המחשב סטוקסנט).

תקיפת מתקני הגרעין באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי תקשורת במערב מרבים להעלות ספקולציות לפיהן ישראל תנחית מכה מונעת נגד מתקני גרעין באיראן. גם בישראל יש המצפים להתרחשות כזו. ישראל משקיעה מדי שנה מיליארדי שקלים בהיערכות לתקיפה באיראן‏[41]. יש הסבורים שתקיפה ישראלית אינה סבירה מכמה טעמים. ראשית, איראן הפיקה את לקחי הפצצת הכור העיראקי ב־1981. אין באיראן כור גרעיני אחד שבו מרוכזים המאמצים הגרעיניים כולם, ומתקניה הגרעיניים הוטמנו בחלקם מתחת לקרקע. שנית, איראן רחוקה מעיראק. שלישית, יכולת התגמול האיראנית עולה בהרבה על יכולתה של עיראק להגיב ב־1981. ואכן, האיראנים הבטיחו תגובה חמורה כלפי מי שיתקוף אותם. יתרה מזאת, תקיפה צבאית לא תסיר את האיום הגרעיני לאורך זמן, מכיוון שאיראן תהיה מסוגלת תוך שנים ספורות לשקם את יכולתה הגרעינית מחדש ועלולה להיות לה אז מוטיבציה מוגברת לעשות בה שימוש.

קיימת גם אפשרות שארצות הברית, בעלת כוח צבאי ואווירי העולה על כוחה של ישראל, תתקוף את איראן. אף שממשלו של ברק אובמה נחשב לזהיר יותר מזה של קודמו ג'ורג' בוש הבן, גם אובמה הצהיר שלא ישלים עם איראן גרעינית. הממלכה המאוחדת הודיעה בנובמבר 2011 כי תסייע לתקיפה צבאית של ארצות הברית את מתקני הגרעין באיראן ככל שזו תחליט על ביצועה.

ההשלכות של הימצאות נשק גרעיני בידי איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם פרשנים המעריכים כי אפסו הסיכויים לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית‏[42]. לאור זאת, עלו השערות שונות לגבי טיבו של העתיד שבו לאיראן יהיה נשק גרעיני.

  • למרות ביטויי האיבה של מנהיגי איראן נגד המערב ובמיוחד ארצות הברית, אירופה וישראל, ההערכה המקובלת[דרוש מקור] היא כי איראן לא תתקוף בנשק גרעיני מדינות בעלות נשק גרעיני עקב חשש מתגובתן. סביר יותר[דרוש מקור] להניח כי איראן תשתמש בנשק כאיום, כדי למנוע התקפה צבאית אמריקאית להפלת השלטון האסלאמי באיראן ובמדינות מוסלמיות נוספות. הימצאותו של נשק גרעיני בידי איראן תקשה על תגובה צבאית כנגדה כתגמול על פעולות טרור שיתבצעו בסיועה.
  • יש המביעים חשש כי בשל איבתה המוצהרת של איראן ל"ישות הציונית" והתבטאויותיהם הקיצוניות של נשיאה לשעבר מחמוד אחמדינז'אד ומנהיגה הרוחני עלי חמנאי, האפשרות שזו תיזום התקפה גרעינית במטרה להביא להשמדת ישראל קיימת. בכיר המשטר האשמי רפסנג'אני הכריז בסוף 2001 כי "אפילו הפעלת פצצה גרעינית אחת בתוך ישראל תשמיד הכול, בעוד שפצצה כזו רק תגרום נזק לעולם המוסלמי", אולם הוא מיהר לטעון שדבריו הוצאו מהקשרם ושלמעשה כוונתו הייתה לקרוא לפירוז מנשק גרעיני ולהצביע על כך שהדבר כדאי אפילו לישראל. חמנאי ציין בשיחה עם ראש ממשלת ספרד בשנת 2000 שיש לשרוף את ישראל‏[43] וב-2013 הכריז כי אם ישראל תתקוף באיראן תהרוס איראן את ערי ישראל‏[44].
  • עצם קיומה של פצצה איראנית יהווה עידוד מוראלי גדול לארגוני הטרור שנתמכים על ידי איראן ולמדינות המתנגדות לשלום עם ישראל. במשך שנים רבות דיברו מנהיגים ישראלים על "חלון הזדמנויות" שנפתח במזרח התיכון עם קריסת ברית המועצות, ורמזו, או ציינו במפורש, שחלון הזדמנויות זה יינעל משתשיג מדינת אויב נשק גרעיני. מקובל לחשוב שהחלטתו של יצחק רבין לחתום על הסכם אוסלו נבעה במידה רבה מתפיסה כזו.[דרוש מקור]
  • סביר שהתחמשות גרעינית של איראן תוביל מדינות אחרות באזור, כדוגמת ערב הסעודית ומצרים, לחפש גם הן אופק גרעיני, מתוך חשש להימצא בעמדת נחיתות מול האיראנים. בטווח הארוך עלולה התוצאה להיות מרוץ חימוש גרעיני חסר מעצורים. ככל שהנשק הגרעיני זמין יותר עולה הסכנה שייעשה בו שימוש או שייפול בדרך כלשהי בידי טרוריסטים. גם אם הנשק הגרעיני יישאר בידי איראן לבדה, ניתן להעלות חששות לגבי הצפוי לו בתנאים של חוסר יציבות במדינה.

תוכנית הגרעין האיראנית וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעולות שעל ישראל לעשות כדי לעצור את תהליך ההתחמשות הגרעינית האיראני שנויות במחלוקת. קיימת הסכמה רחבה בצורך לגייס תמיכה בינלאומית רחבה למאבק באיראן, אך קיימות תפיסות שונות בקשר לצורך ותועלת שתפיק ישראל מפעולה צבאית ישירה נגד איראן. המתנגדים לפעולה צבאית יזומה כמו למשל מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, מאמינים כי פעולה שכזו תביא למלחמה עקובת דם שתגבה מחיר כבד מאזרחי ישראל. הערכות שונות של מומחים צבאיים מדברות על כך שפעולה כזו יכולה רק לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנים ספורות אך לא למנוע אותה. במקרה של תקיפה, האירנים יהיו מסוגלים תוך זמן קצר לבנות מחדש את התשתית הדרושה לבניית נשק גרעיני משום שברשותם הידע והחומרים המתאימים.

מנהיגי ישראל שבו והתבטאו בעבר בפומבי בחריפות כנגד האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני. בספטמבר 2005 התייחס ראש הממשלה אריאל שרון לאיום האיראני בנאומו בעצרת האומות המאוחדות: "ניסיונות ההתחמשות של המדינה הזו בנשק גרעיני חייבים להדיר שינה מכל שוחר שלום ויציבות במזרח התיכון ובעולם כולו. הצירוף של פונדמנטליזם חשוך ותמיכה בארגוני טרור יוצר איום חמור שכל האומות חברות האו"ם חייבות להתייצב מולו". גם פוליטיקאים ישראלים בכירים אחרים התבטאו בחריפות בנושא זה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף השווה פעמים רבות את הסכנה הנשקפת למערב מאיראן גרעינית, לסכנה שנשקפה מגרמניה הנאצית.

יכולתה של איראן להחריב את ישראל או חלקים גדולים ממנה עלולה להוות חרב מתהפכת מעל המדינה ואזרחיה, ולהביא לפגיעה מוראלית קשה. יש פובליציסטים המצביעים על כך שהיא תסמן את כישלונה של הציונות, שמטרתה הייתה להציל את היהודים מהשמדה, והיא עלולה להביא אותם תחת צלו של חורבן מלא נוסף, שני דורות בלבד אחרי השואה.

במסגרת החיסיון הכולל על מדיניות הגרעין של ישראל לא קיים דיון ציבורי פומבי על האופן שבו ישראל אמורה להגיב במקרה של התקפה גרעינית עליה, בהנחה שתהיה מסוגלת לעשות זאת, והאם במצב זה תגובה תהיה יעילה. אם איראן תשיג נשק גרעיני, תשאף ישראל ליצור מאזן אימה שירתיע את האיראנים מלהשתמש בו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו דו"ח מנכ"ל סבא"א מוחמד אל-בראדעי למועצת הנגידים של סבא"א מה-6 ביוני 2003 שבו כתב כי "איראן כשלה לעמוד בהתחייבויותיה תחת הסכם אמצעי הביטחון (Safeguard Agreement) עמה בכך שלא דיווחה על חומר גרעיני, העיבוד והשימוש בחומר זה והצהרה על מתקנים בהם החומר אוכסן ועובד." ראו את הדו"ח המלא באנגלית באתר סבא"א Implementation of the NPT safeguards agreement in the Islamic Republic of Iran, GOV/2003/40‏.
  2. ^ ראו את ההסכם במלואו באתר סבא"א, The text of the agreement between Iran and the Agency for the application of safeguards in connection with the Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons, INFCIRC/214 קובץ PDF,‏ 13 בדצמבר 1974.
  3. ^ הניו יורק טיימס מ-29 בנובמבר 2006: Iran Resolution, Still Not Final, Drops Mention of Sanctions.
  4. ^ ההחלטה הוגדרה על ידי "גורם מדיני" להארץ כ"ריקה מתוכן" לאור ריכוכים משמעותיים שעברה הטיוטה. דיווח זה מה-5 במרץ 2008.
  5. ^ אמיר אורןרשמו לפניכם: דצמבר 2009, איראן גרעינית, באתר הארץ, 14/11/2008
  6. ^ הערכת המודיעין הלאומית האמריקנית (NIE) הכוללת את הערכת 16 סוכנויות המודיעין של ארצות הברית מדצמבר 2007. ה-INR (סוכנות המודיעין של מחלקת המדינה) העריך כי איראן לא תצליח להשיג פצצה במסלול העשרת האורניום עד 2013 בשל קשיים טכניים. כל הסוכנויות העריכו כי איראן לא תצליח לייצר מספיק חומר בקיע על בסיס מסלול הפלוטוניום בשביל פצצה גרעינית לפני 2015. ראו את המסקנות של הערכת המודיעין הלאומית ב Iran: Nuclear Intentions and Capabilities
  7. ^ סוכנויות הידיעות, דו"ח סבא"א: איראן פועלת לפיתוח נשק גרעיני, באתר ynet‏, 8 בנובמבר 2011
  8. ^ ארצות הברית עדיין מאמינה שאיראן איננה מפתחת נשק גרעיני (באנגלית), באתר רויטרס, 9 באוגוסט 2012
  9. ^ מתוך תוכנית הטלוויזיה "קפה הפוך" עמנואל הלפרין מראיין את פרופ' אלי כרמון
  10. ^ ‏דוידה גינטר, בלעדי: כך סייעה ישראל להקמת הכור האיראני, nrg‏ מעריב, 26.8.2007
  11. ^ איראן: הכור הגרעיני בבושהר החל לפעול, באתר הארץ, 21.8.2010
  12. ^ יוסי מלמןסבא"א משנה כיוון ביחס לאיראן: חשש שפעולותיה נועדו לייצור פצצה, באתר הארץ, 18.2.2010
  13. ^ סוכנות רויטרס, דיווח: טכנולוגיות טילים מצפון קוריאה לאיראן דרך סין, באתר ynet‏, 14.5.2011
  14. ^ סבא"א: עדות שאיראן מפתחת נשק גרעיני
  15. ^ אירופה: הכרזת איראן על צנטריפוגות חדשות - התרסה חמורה
  16. ^ "אחרי הניסוי הגרעיני באיראן יהיה יום רגיל"
  17. ^ המעצמות לאיראן: שתפי פעולה עם הסוכנות לאנרגיה אטומית
  18. ^ יוסי מלמןדו"ח סבא"א: איראן פועלת לייצר נשק גרעיני, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
  19. ^ מהאתר Global Security http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/anarak.ht
  20. ^ מתקני נשק באספהאן http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/esfahan.htm
  21. ^ מהאתר גלובל סקיוריטי http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/darkhovin.htm
  22. ^ SPC
  23. ^ יוסי מלמןהבסיס שבו איראן מפתחת נשק גרעיני, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2011
  24. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4097872,00.html
  25. ^ נחשף מתקן גרעיני נוסף באיראן, באתר nrg
  26. ^ ‏רויטרס, סוכנות הגרעין: מועצת הביטחון תדון בגרעין האיראני, באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2005‏
  27. ^ הטיימס: "סנקציות נוספות לא ישפיעו על איראן"
  28. ^ נטשה מוזגוביהאובמה חתם על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן, באתר הארץ, 31.12.2011
  29. ^ סוכנויות הידיעות, האיחוד האירופי הסכים על אמברגו על איראן; הריאל צנח ב-10%, באתר TheMarker‏, 23/1/2012
  30. ^ יצחק בן-חורין, אובמה הקפיא נכסים של ממשלת איראן בארצות הברית, באתר ynet‏, 6 בפברואר 2012
  31. ^ אטילה שומפלבי ויצחק בן-חורין, איראן נותקה מהמסלקה: "מחיר על הסירוב לציית", באתר ynet‏, 15 במרץ 2012
  32. ^ נטשה מוזגוביהארה"ב פוטרת 11 מדינות מהסנקציות על איראן, באתר הארץ, 20 במרץ 2012
  33. ^ דו"ח הקונגרס: "תקיפה באיראן - לא יעילה", באתר גלי צה"ל, 28 במרץ 2012
  34. ^ ‫וואלה! חדשות, אובמה מחריף הסנקציות על אירן: "תישא בתוצאות", באתר וואלה!, 31 ביולי 2012‬
  35. ^ יצחק בן חורין, סותם פרצות: אובמה הטיל עוד סנקציות על איראן, באתר ynet‏, 31 ביולי 2012
  36. ^ סוכנויות הידיעות, אירופה בסנקציות על איראן, וירוס חדש התגלה, באתר ynet‏, 15 באוקטובר 2012
  37. ^ ברק רביד, האיחוד האירופי החליט על סבב סנקציות נוסף נגד איראן, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2012
  38. ^ ליאור זילברשטיין, ז'נבה, יצחק בן-חורין, וושינגטון, ורויטרס, היסטוריה בז'נבה: איראן והמעצמות הגיעו להסכם, באתר ynet‏, 24 בנובמבר 2013
  39. ^ רויטרס, ד-פ-א, הסכם הגרעין נכנס לתוקף || איראן עצרה העשרת האורניום לרמה גבוהה, המערב ממתן את הסנקציות, באתר הארץ, 20 בינואר 2014.
  40. ^ יוסי מלמןצנטריפוגות פגומות נגד הגרעין האיראני, באתר הארץ, 26.9.2010
  41. ^ ברק רביד, נתניהו הורה לצה"ל להמשיך בהכנות לתקיפה באיראן למרות המו"מ עם המערב, באתר הארץ, 19 במרץ 2014
  42. ^ אקונומיסטאת הגרעין האיראני לא ניתן לעצור, באתר הארץ, 23 ביוני 2013
  43. ^ שלמה צזנה, כתבנו המדיני, ‏"חמינאי אמר לי שאיראן תשרוף את ישראל", באתר ישראל היום, 17 במאי 2012
  44. ^ nrg מעריב, חמינאי: "אם ישראל תתקוף באיראן נשמיד את עריה", באתר nrg מעריב, 21 במרץ 2013