תוכנית הגרעין האיראנית
| ממשל ופוליטיקה של איראן |
 |
פיתוחה של תוכנית הגרעין האיראנית החל בשנות ה-60 של המאה ה-20. בתקופת השאה מוחמד רזא פהלווי זכתה איראן לסיוע אמריקני, צרפתי וגרמני בפיתוח תוכנית גרעין אזרחית למטרות שלום (הפקת חשמל).
לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, בעקבות עמדתו של רוחאללה ח'ומייני הדוגלת בכך שפיתוח נשק גרעיני לא עולה בקנה אחד עם האסלאם, ומאחר והופסק הסיוע המערבי לתוכנית, הושהתה התוכנית וחודשה לאחר מותו של ח'ומייני. איראן הסתפקה בשותפות עם ארגנטינה, רוסיה וסין, בפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).
עם הזמן גבר החשש בעולם שאיראן שואפת בחשאי להשתמש בתוכנית הגרעין שלה גם לקדם את האפשרות לייצור נשק גרעיני בעתיד. באוגוסט 2002 חשפה קבוצת אופוזיציה איראנית מידע על כורים גרעיניים חשאיים בנתנז ואראכ שאיראן לא הכריזה עליהם. למרות שהיה מדובר בהפרת[1] ההסכם הדו-צדדי בין איראן לסבא"א ליישום האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני[2] עליה איראן חתומה, הסוגיה לא הופנתה למועצת הביטחון של האו"ם כמקובל, עקב התנגדות רוסיה וסין, עד פברואר 2006. לאחר חודשים של דיונים, החלטות סנקציות מרוככות[3] התקבלו במועצת הביטחון ב-23 בדצמבר 2006 (מספר 1737), ב-24 במרץ 2007 (מספר 1747) וב-4 במרץ 2008 (מספר 1803)[4] לאור סירובה של איראן לחדול מהעשרת אורניום.
בכירי המשטר האיראני טוענים כי מטרת תוכנית הגרעין היא הפקת אנרגיה בלבד; מנהיגי אירופה, ארצות הברית וישראל הביעו ביטחון כי איראן חותרת לפצצה גרעינית. הערכות המודיעין נחלקו (ובינתיים חלקן נתבדו, נכון למאי 2013) ועדיין נחלקות בנוגע למועד בו איראן תצליח לייצר מתקן נפץ גרעיני, החל מההערכה הישראלית המחמירה של סוף 2009 [5] וכלה בהערכות אמריקניות הדוחות את השגת הפצצה למועד כלשהו בין 2010-2015. [6]
ב-8 בנובמבר 2011 פורסם דוח חמור של סבא"א, לפיו איראן מבצעת ניסויים ופעולות שמטרתם היחידה היא פיתוח נשק גרעיני.[7] עם זאת, באוגוסט 2012 פורסמה הודעה רשמית של דובר הבית הלבן לענייני ביטחון, המסכמת את עמדת גופי המודיעין הצבאיים, ובה נאמר: "הערכתנו לא השתנתה: איראן לא פועלת לפיתוח נשק גרעיני."[8]
תוכן עניינים |
הפיתוח הגרעיני [עריכה]
תוכניות הפיתוח הגרעיני באיראן החלו בתקופת השאה, גם בסיוע ישראלי[9]. תחנת כוח גרעינית להפקת אנרגיה החלה להיבנות בשנות ה-70 בבושהר בסיוע רוסיה, והיא החלה לפעול ב-21 באוגוסט 2010[10]. בכור זה, שהמומחים המפעילים אותו הוכשרו ברוסיה, הושקעו מיליארדי דולרים. במוצהר אין לכור מטרות נוספות מלבד הפקת אנרגיה, אולם נראה שקיימים בו מתקנים נוספים שטיבם אינו ברור.
גם אם הכור במהותו הוא כור כוח, פיתוחו יכול לתרום ליכולתה הגרעינית הצבאית של איראן הן על ידי רכישת ידע והן על ידי ניצול הדלק המשומש להפקת פלוטוניום. שימוש בפלוטוניום הוא אחת הדרכים להגיע לנשק גרעיני. הדרך השנייה היא העשרת אורניום, והיא כנראה משמעותית יותר למאמץ הגרעיני הצבאי של איראן. באיספהאן קיים מרכז גרעיני גדול. במשך שנים רווחה ההערכה כי כורי המחקר בו קטנים מכדי שיהוו איום, אולם בשנים האחרונות נבנו בו מתקנים הקשורים להעשרת אורניום.
ב-2002 פרסמו גולים איראנים את דבר קיומם של מרכזים גרעיניים נסתרים – מרכז להעשרת אורניום בנתנז הכולל צנטריפוגות רבות, ומתקן לייצור מים כבדים באראכ. איראן הודתה בקיומם של מתקנים אלו, וביקור של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית חשף שהושגה בהם התקדמות רבה. נראה שהצנטריפוגות הוקמו בסיועו של אבי תוכנית הגרעין הפקיסטנית, ד"ר עבדול קאדר ח'אן. באיראן קיימים מרכזים גרעיניים נוספים במקומות שונים וכן מתקנים לכרייה ממרבצי אורניום טבעי.
במרוצת השנים הפעילה ארצות הברית לחץ רב על רוסיה, על סין, על ארגנטינה ועל מדינות נוספות שבהן ניסתה איראן להיעזר במאמציה הגרעיניים. לחץ זה הועיל בחלקו והוביל לעיכובים רבים בתוכנית האיראנית. אחר גילוי המרכזים הגרעיניים הנסתרים עלה הלחץ מדרגה, ובשנים האחרונות נרתמה גם אירופה לפעילות בנושא, והיא מנהלת את המשא ומתן העיקרי מול האיראנים. איראן עלולה להשיג "קפיצת דרך" במאמציה אם תשיג חומרים גרעיניים מגורמים במדינות ברית המועצות לשעבר.
איראן מצהירה בעקביות שכל מטרותיה בתוכניתה הגרעינית הן הפקת אנרגיה, ושאין לה כוונה להשתמש בגרעין לצרכים צבאיים. הצהרה זו היא ביטוי לשאיפתה להיות מעצמת אנרגיה שכן לאיראן מקורות עצומים של נפט ושל גז טבעי, והפקת אנרגיה גרעינית נראית כהמשך טבעי מבחינתה. אולם לאיראן בעיות כלכליות רבות כאשר השלטון מנסה בכל דרך לקבץ סביבו בנאמנות את העם האיראני. יתרה מכך, על אופיה הצבאי של התוכנית האיראנית מלמדים גם התנהגותה של איראן, ניסיונות ההסתרה שלה, ומאמציה להקים מערך ייצור גרעיני עצמאי לחלוטין ולא להסתמך על רכישת חומרים גרעיניים בחוץ, אף שאלו זמינים לה כל עוד טיבם ואיכותם הם כאלה המיועדים לשימוש לצורכי שלום והוצעו לה בידי האירופאים כניסיון פשרה.
בפברואר 2010 פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דו"ח שהעלה חשש שאיראן פועלת להרכבת ראש חץ גרעיני.[11]
ב-14 במאי 2011 חשף דו"ח סודי של צוות מומחים של האו"ם, כי צפון קוריאה העבירה טכנולוגיות טילים בליסטיים באופן מתמשך וסדיר לאיראן, דרך "מדינה שלישית שכנה" (לדברי דיפלומטים - סין), תוך הפרת הסנקציות הבינלאומיות שמועצת הביטחון של האו"ם הטילה, הן על צפון קוריאה, בעקבות ביצוע שני הניסויים הגרעיניים בשנים 2006 ו-2009, והן על איראן.[12]
ב-6 ביוני 2011 הודיע ראש סבא"א, יוקיה אמאנו, כי מידע חדש מצביע על מרכיבים צבאיים בתוכנית הגרעין של איראן[13]. יומיים לאחר מכן הודיעה איראן על הקמת מערך צנטריפוגות חדשות ומתקדמות במתקני הגרעין לצורך הגברת מידת העשרת האורניום לרמה של 20 אחוז (שמאפשרת שימוש למטרות צבאיות). האיחוד האירופי הודיע, כי מדובר בהתרסה חמורה נוספת נגד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, וכי הוא רואה באופן חמור ביותר את חוסר שיתוף הפעולה של איראן עם פקחי סבא"א, ודורש ממנה להקפיא את פעילות ההעשרה[14]. משמרות המהפכה האיראניים פרסמו בהקשר זה, באתר הרשמי שלהם "גרדאב", ב-24 באפריל, מאמר שתיאר את היום שאחרי הניסוי הגרעיני הראשון של איראן כנורמלי ורגיל עבור האיראנים אבל "בעיני רבים יהיה ניצוץ חדש", כפי שהודיע עיתון הגארדיאן[15]. ב-9 ביוני, הצטרפו רוסיה וסין למעצמות המערב, בדרישה משותפת של 6 המעצמות מאיראן, לשיתוף פעולה מלא עם סבא"א. בהודעה זו נאמר, כי גוברים החששות מכוונות איראן, לנוכח סירובה לציית להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, שמחזקת את החשש שאיראן מתכננת שימוש בגרעין לצרכים צבאיים[16]. ב-8 בנובמבר אושר בדוח חמור של סבא"א, כי איראן מבצעת ניסויים ופעולות בתחום הגרעין שמטרתם היא צבאית.[17]
מתקני גרעין [עריכה]
- באנאראק (Anarak) יש מתקן לאחסנת פסולת גרעינית, קרוב ליזד.[18]
- המרכז לטכנולוגיה גרעינית באספהאן הוא מתקן גרעין למחקר אשר מפעיל כעת ארבעה כורי גרעין למחקר קטנים שכולם סופקו לאיראן על ידי סין. המרכז מופעל על ידי ה-AEOI.[19]
- המתקן להמרת אורניום באספהאן ממיר עוגה צהובה לאורניום הקספלואורידי (en:Uranium hexafluoride).
- אראכ היה אחד משני האתרים שנחשפו על ידי דובר מטעם ארגון המוג'אהדין ח'לק בשנת 2002. איראן מקימה באתר כור מחקר בינוני של 40 מגה ואט המופעל בעזרת מים כבדים אשר יחל לפעול ב-2014 ונקרא IR-40 . באוגוסט 2006 הכריזה איראן על חנוכת המתקן באראכ לייצור מים כבדים.
- האפשרות שבארדכאן קיים מתקן גרעיני כלשהו החלה להתפרסם ב-8 ביולי 2003 על ידי המועצה הלאומית העליונה להתנגדות באיראן, האגף הפוליטי של המוג'אהדין ח'לק, ארגון הנחשב כארגון טרור בעיני המערב.
- המרכז לחקר אנרגיה אטומית בבונאב חוקר את היישומים של טכנולוגיה גרעינית בחקלאות. המרכז מנוהל על ידי ה-AEOI
- תחנת הכוח הגרעינית בבושהר
- ב-6 במרץ 2007 הכריזה אירן כי החלה בבניית כור גרעיני של 360 מגה וואט בדארקהובין אשר במחוז ח'וזסתאן.[20]
- בטהראן נמצא ההמרכז למחקר גרעיני של טהראן או TNRC - The Tehran Nuclear Research Center הממוקם ב הוא הוותיק ביותר והוקם בשנת 1967. הוא מנוהל על ידי הארגון לאנרגיה אטומית של איראן. במסגרת התוכנית האמריקאית "אטום למען שלום" צויד המרכז בכור מחקר גרעיני של 5 מגהוואט בשם TRR המרכז למחקר בטהראן, והפך לפעיל באופן מלא ב 1967 והופעל על ידי אורניום מועשר ברמה גבוהה.
- המרכז לעיבוד קרינה ביזד מצויד במאיץ רודוטרון TT200 המיוצר על ידי IBA, בלגיה, עם תפוקות אלומת קרינה של 5 ו-10 מגה אלקטרון וולט והספק מינימלי של 100 קילוואט. נכון ל-2006 המרכז מעורב במחקר גיאופיסי לצורך גילוי מינרלים באזור העיר.
- לאשקאר עבד הוא מתקן נסיוני להפרדת איזוטופים. הוקם ב-2002 ונחשף על ידי אלירזה ג'פרזדה במאי 2003, דבר שהוביל לבדיקתו מצד הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. ניסויי העשרה בעזרת לייזר נעשו באתר אולם המתקן נסגר מאחר שאיראן הכריזה כי אין בכוונתה להעשיר אורניום על ידי שימוש בהפרדת איזוטופים בלייזר. בספטמבר 2006 טען אלירזה ג'פרזדה כי המתקן חזר לפעילות והעשרה באמצעות לייזר מתבצעת.[21]
- בלאביזן-שיאן, צפונית מזרחית לטהרן, קיים מתקן גרעיני שעליו אירן לא הצהירה והאתר נמצא תחת חקירה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
- נתנז: ראו נתנז#המתקן הגרעיני
- בסגהנד, , נמצא מכרה עפרות אורניום הראשון של איראן אשר החל לפעול במרץ 2005. המכרה מכיל כמות משוערת של 3000 עד 5000 טון תחמוצת אורניום בצפיפות של 500 חלקים למיליון (ppm) בשטח של 100 עד 150 קמ"ר. [1]
- לפי הערכות, בסיס פרצ'ין, השוכן כ-30 קילומטרים מטהראן, הוא האתר העיקרי שבו עוסקת איראן בפיתוח הנשק הגרעיני עצמו.[22]
- קראי: המרכז למחקר חקלאי ורפואה גרעינית בהאשטגרד הוקם ב 1991 ומנוהל על ידי הAEOI.[2]
- ליד קום, באתר הנקרא פורדו, נמצא אתר ובו נבנה לפי פרסומים והערכות מתקן העשרת אורניום תת-קרקעי תחת השגחתם הישירה של משמרות המהפכה האסלאמית. לאתר קיבולות של 3000 צנטריפוגות. מיקומם באתר ובאתר . ביולי 2011 הכריזה איראן כי הפילה מל"ט אמריקאי מעל האתר.[23] ראו: קום (עיר)#פעילות גרעינית.
פעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית [עריכה]
 |
ערך מורחב – הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית |
מהלכים דיפלומטיים [עריכה]
המשא ומתן של איראן עם מדינות אירופה לא עלה יפה. בעקבות כישלונו ונאומו התוקפני של נשיא איראן באו"ם, הן יזמו את העברת הדיון בנושא איראן למועצת הביטחון[24]. אפשר שזו תטיל על איראן סנקציות שונות, אך סין ורוסיה, מיטיבותיה של תוכנית הגרעין האיראנית, כבר רמזו שהן עלולות להטיל וטו. בכל מקרה אין סיכוי ממשי שמועצת הביטחון תורה על פעילות צבאית נגד איראן. הרעיון כי סנקציות כלכליות יביאו את איראן לוויתור על הפיתוח הגרעיני שלה מוטל בספק.[25] ב-31 בדצמבר 2011, במסגרת חוק מימון ההגנה הלאומית לשנת תקציב 2012, חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן. החוק כולל סעיף שאמור להעניש כל בנק שנמצא בקשרים עסקיים עם הבנק המרכזי של איראן[26]. ב-23 בינואר 2012 הודיע האיחוד האירופי על הטלת סנקציות קשות על איראן: במסגרת החרם לא ייחתמו חוזים חדשים עם איראן לייבוא נפט ל-27 מדינות האיחוד האירופי, וחוזים קיימים יכובדו רק עד יולי 2012. אחרי מועד זה לא יתאפשר מסחר כלשהו שקשור בנפט עם איראן. המדינות גם יפסיקו לרכוש מוצרים פטרוכימיים מאיראן החל מכשלושה חודשים לאחר מועד הטלת הסנקציות. בנוסף, יוקפאו נכסים של הבנק המרכזי של איראן. לאחר שנודע על הטלת הסנקציות צנח המטבע של איראן בצורה חדה[27]. ב-6 בפברואר חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו המורה להקפיא את כל נכסי ממשלת איראן המוחזקים בארצות הברית, בהם נכסי הבנק המרכזי של איראן[28]. ב-15 במרץ 2012 האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין בנקאית ניתקה את קשריה עם כל הבנקים האיראניים שנתונים לעיצומי האיחוד האירופי[29]. עם זאת, בהמשך לצעד מה-31 בדצמבר 2011, פטרה ארצות הברית ב-20 במרץ את המוסדות הפיננסיים של 11 מדינות מהסנקציות על איראן. זאת, למשך תקופה של 180 יום, אז תינתן הערכה מחודשת של פעילותן. מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי רודהם קלינטון ציינה כי 11 המדינות הללו צמצמו "באופן משמעותי" את ייבוא הנפט מאיראן[30]. ב-28 במרץ הטילה מחלקת האוצר של ארצות הברית עיצומים על חברות ואישים הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. העיצומים כוללים הקפאה של נכסי החברות בארצות הברית והטלת איסור על אזרחים אמריקנים ליצור איתן קשר[31]. ב-31 ביולי 2012 פורסם דבר הטלת סנקציות נוספות: הנשיא אובמה חתם על צו המרחיב את ההגבלות על מגזר האנרגיה ואשר אמור למנוע יצירת מנגנון תשלום עוקף-סנקציות שיאפשר לרכוש נפט מאיראן[32] [33].
ב-15 באוקטובר 2012 הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות על איראן; פורסם[34][35], כי האיחוד הטיל איסור גורף על העברות פיננסיות לאיראן, מלבד כאלו המיועדות לרכישת מזון ותרופות ולסיוע הומניטרי. בהתאם לסנקציות החדשות, כל חברה באיחוד האירופי שתבקש לבצע עסקה עם חברה איראנית או להעביר כספים לאיראן, תיאלץ לבקש אישור מראש הממשלה של המדינה בה היא נמצאת. בנוסף, תיאסר מכירת מתכות מסוימות לאיראן וייאסר כליל ייבוא גז טבעי מאיראן למדינות האיחוד האירופי.
פעולות חשאיות [עריכה]
במסגרת הפעולות נגד תוכנית הגרעין נעשו על ידי המוסד וארגוני מודיעין של מדינות אחרות פעולות שונות נגד התוכנית:
- עידוד עריקה של מדענים איראנים למערב, או פגיעה בהם והריגתם.
- מכירת מוצרים ומתקנים (כגון צנטריפוגות) פגומים למתקני הגרעין האיראני[36].
- פגיעה במתקנים השייכים לתוכנית הגרעין. בעיקר פגיעה פיזית, אך גם לוחמת סייבר (תולעת המחשב סטוקסנט).
תקיפת מתקני הגרעין באיראן [עריכה]
כלי תקשורת במערב מרבים להעלות ספקולציות לפיהן ישראל תנחית מכה מונעת נגד מתקני גרעין באיראן. גם בישראל יש המצפים להתרחשות כזו. לעומת זאת, יש הסבורים שתסריט זה אינו סביר מכמה טעמים. ראשית, איראן הפיקה את לקחי הפצצת הכור העיראקי ב־1981. אין באיראן כור גרעיני אחד שבו מרוכזים המאמצים הגרעיניים כולם, ומתקניה הגרעיניים הוטמנו בחלקם מתחת לקרקע. שנית, איראן רחוקה מעיראק. שלישית, יכולת התגמול האיראנית עולה בהרבה על יכולתה של עיראק להגיב ב־1981. ואכן, האיראנים הבטיחו תגובה חמורה כלפי מי שיתקוף אותם. יתרה מזאת, תקיפה צבאית לא תסיר את האיום הגרעיני לאורך זמן, מכיוון שאיראן תהיה מסוגלת תוך שנים ספורות לשקם את יכולתה הגרעינית מחדש ועלולה להיות לה אז מוטיבציה מוגברת לעשות בה שימוש.
קיימת גם אפשרות שארצות הברית, בעלת כוח צבאי ואווירי העולה על כוחה של ישראל, תתקוף את איראן. אף שממשלו של ברק אובמה נחשב לזהיר יותר מזה של קודמו ג'ורג' בוש הבן, גם אובמה הצהיר שלא ישלים עם איראן גרעינית. הממלכה המאוחדת הודיעה בנובמבר 2011 כי תסייע לתקיפה צבאית של ארצות הברית את מתקני הגרעין באיראן ככל שזו תחליט על ביצועה.
ההשלכות של הימצאות נשק גרעיני בידי איראן [עריכה]
לא מעט פרשנים מעריכים כי לאור הנסיבות במזרח התיכון והסתבכותה של ארצות הברית בעיראק אפסו למעשה הסיכויים לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. לאור זאת, עלו השערות שונות לגבי טיבו של העתיד שבו לאיראן יהיה נשק גרעיני.
- למרות ביטויי האיבה של מנהיגי איראן נגד המערב ובמיוחד ארצות הברית, אירופה וישראל, ההערכה המקובלת היא כי איראן לא תתקוף בנשק גרעיני מדינות בעלות נשק גרעיני עקב חשש מתגובתן. סביר יותר להניח כי איראן תשתמש בנשק כאיום, כדי למנוע התקפה צבאית אמריקאית להפלת השלטון האסלאמי באיראן ובמדינות מוסלמיות נוספות. הימצאותו של נשק גרעיני בידי איראן תקשה על תגובה צבאית כנגדה כתגמול על פעולות טרור שיתבצעו בסיועה.
- יש המביעים חשש כי בשל איבתה המוצהרת של איראן ל"ישות הציונית" והתבטאויותיהם הקיצוניות של נשיאה מחמוד אחמדינז'אד ומנהיגה הרוחני עלי חמנאי, האפשרות שזו תיזום התקפה גרעינית במטרה להביא להשמדת ישראל קיימת. עם זאת, שליטי איראן מעולם לא הודיעו שהם מתכוונים להביא בעצמם להשמדת ישראל. בכיר המשטר האשמי רפסנג'אני אמנם הכריז בסוף 2001 כי "אפילו הפעלת פצצה גרעינית אחת בתוך ישראל תשמיד הכול, בעוד שפצצה כזו רק תגרום נזק לעולם המוסלמי", אולם הוא מיהר לטעון שדבריו הוצאו מהקשרם ושלמעשה כוונתו הייתה לקרוא לפירוז מנשק גרעיני ולהצביע על כך שהדבר כדאי אפילו לישראל.
- עצם קיומה של פצצה איראנית יהווה עידוד מוראלי גדול לארגוני הטרור שנתמכים על ידי איראן ולמדינות המתנגדות לשלום עם ישראל. במשך שנים רבות דיברו מנהיגים ישראלים על "חלון הזדמנויות" שנפתח במזרח התיכון עם קריסת ברית המועצות, ורמזו, או ציינו במפורש, שחלון הזדמנויות זה יינעל משתשיג מדינת אויב נשק גרעיני. מקובל לחשוב שהחלטתו של יצחק רבין לחתום על הסכם אוסלו נבעה במידה רבה מתפיסה כזו.
- סביר שהתחמשות גרעינית של איראן תוביל מדינות אחרות באזור, כדוגמת ערב הסעודית ומצרים, לחפש גם הן אופק גרעיני, מתוך חשש להימצא בעמדת נחיתות מול האיראנים. בטווח הארוך עלולה התוצאה להיות מרוץ חימוש גרעיני חסר מעצורים. ככל שהנשק הגרעיני זמין יותר עולה הסכנה שייעשה בו שימוש או שייפול בדרך כלשהי בידי טרוריסטים. גם אם הנשק הגרעיני יישאר בידי איראן לבדה, ניתן להעלות חששות לגבי הצפוי לו בתנאים של חוסר יציבות במדינה.
תוכנית הגרעין האיראנית וישראל [עריכה]
הפעולות שעל ישראל לעשות כדי לעצור את תהליך ההתחמשות הגרעינית האיראני שנויות במחלוקת. קיימת הסכמה רחבה בצורך לגייס תמיכה בינלאומית רחבה למאבק באיראן, אך קיימות תפיסות שונות בקשר לצורך ותועלת שתפיק ישראל מפעולה צבאית ישירה נגד איראן. המתנגדים לפעולה צבאית יזומה כמו למשל מאיר דגן ראש המוסד לשעבר מאמינים כי פעולה שכזו תביא למלחמה עקובת דם שתגבה מחיר כבד מאזרחי ישראל. הערכות שונות של מומחים צבאיים מדברות על כך שפעולה כזו יכולה רק לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנים ספורות אך לא למנוע אותה. במקרה של תקיפה, האירנים יהיו מסוגלים תוך זמן קצר לבנות מחדש את התשתית הדרושה לבניית נשק גרעיני משום שברשותם הידע והחומרים המתאימים.
מנהיגי ישראל שבו והתבטאו בעבר בפומבי בחריפות כנגד האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני. בספטמבר 2005 התייחס ראש הממשלה דאז אריאל שרון לאיום האיראני בנאומו בעצרת האומות המאוחדות: "ניסיונות ההתחמשות של המדינה הזו בנשק גרעיני חייבים להדיר שינה מכל שוחר שלום ויציבות במזרח התיכון ובעולם כולו. הצירוף של פונדמנטליזם חשוך ותמיכה בארגוני טרור יוצר איום חמור שכל האומות חברות האו"ם חייבות להתייצב מולו". גם פוליטיקאים ישראלים בכירים אחרים התבטאו בחריפות בנושא זה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף השווה פעמים רבות את הסכנה הנשקפת למערב מאיראן גרעינית, לסכנה שנשקפה מגרמניה הנאצית.
יכולתה של איראן להחריב את ישראל או חלקים גדולים ממנה עלולה להוות חרב מתהפכת מעל המדינה ואזרחיה, ולהביא לפגיעה מוראלית קשה. יש פובליציסטים המצביעים על כך שהיא תסמן את כישלונה של הציונות, שמטרתה הייתה להציל את היהודים מהשמדה, והיא עלולה להביא אותם תחת צלו של חורבן מלא נוסף, שני דורות בלבד אחרי השואה.
במסגרת החיסיון הכולל על מדיניות הגרעין של ישראל לא קיים דיון ציבורי פומבי על האופן שבו ישראל אמורה להגיב במקרה של התקפה גרעינית עליה, בהנחה שתהיה מסוגלת לעשות זאת, והאם במצב זה תגובה תהיה יעילה. אם איראן תשיג נשק גרעיני, תשאף ישראל ליצור מאזן אימה שירתיע את האיראנים מלהשתמש בו.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- אפרים קם, מן הטרור ועד הגרעין – משמעותו של האיום האירני, מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, תשס"ד
- רונן ברגמן, נקודת האל-חזור, המתאר את מלחמתו של המודיעין הישראלי באיראן ובחזבאללה, הוצאת כנרת, 2007
קישורים חיצוניים [עריכה]
- הארץ, ישראל והאיום הגרעיני האיראני, סיקור מיוחד
- הגרעין האיראני - ריכוז כתבות בנושא, באתר הארץ
- אבנר כהן, איראן על הסף, באתר ynet, 8 באוגוסט 2005
- סרן ט', מדיניות הגרעין האיראנית: רציונל, יעדים ודרכי פעולה, מערכות 399, פברואר 2005
- יוסי מלמן, באיזו קלות יכולה מדינה דלה באמצעים ובטכנולוגיה ליצור נשק גרעיני, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2009
- ראובן פדהצור, גם האיאתוללות רציונליים, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
- ראובן פדהצור, האיום האיראני - הכצעקתה?, נתיב 109, מרץ 2006
- גרינפיס: סקירת המתקנים הגרעיניים באיראן, ישראל וטורקיה
- דוידה גינטר, בלעדי: כך סייעה ישראל להקמת הכור האיראני, באתר nrg מעריב, 26 באוגוסט 2007
- בנג'מין, יינטל, עם קצת עזרה מגרמניה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007
- ראובן פדהצור, איור: יעל בר, מסמך: כך, בדיוק, תיראה ההתקפה הישראלית על מתקני הגרעין של איראן, באתר הארץ, 15 במאי 2009
- יוסי מלמן, סרטון שהוברח מאיראן, עשוי להיות ההוכחה למטרות האמיתיות של תוכנית הגרעין של טהראן, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2009
- עמוס הראל, אלוף בן, כך הוחמצה הזדמנות נדירה לתקוף ולהשמיד את פרויקט הגרעין האיראני, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2009
- פרק ראשון מהספר: המוסד - המבצעים הגדולים, מיכאל בר זהר וניסים משעל, הוצאת ידיעות ספרים, 2010.
- דני שוהם, כיצד תגמול איראן על תקיפת מתקניה הגרעיניים, נתיב 120, ינואר 2008
- וויטני ראס ואוסטין לונג, בחזרה לאוסיראק – הערכת היכולת של ישראל להרוס את מתקני הגרעין של אירן, נתיב 117/118, ספטמבר 2007
- דודי כהן, דע את האויב: בנק המטרות לתקיפה באיראן, באתר ynet, 4 בנובמבר 2011
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ראו דו"ח מנכ"ל סבא"א מוחמד אל-בראדעי למועצת הנגידים של סבא"א מה-6 ביוני 2003 שבו כתב כי "איראן כשלה לעמוד בהתחייבויותיה תחת הסכם אמצעי הביטחון (Safeguard Agreement) עמה בכך שלא דיווחה על חומר גרעיני, העיבוד והשימוש בחומר זה והצהרה על מתקנים בהם החומר אוכסן ועובד." ראו את הדו"ח המלא באנגלית באתר סבא"א Implementation of the NPT safeguards agreement in the Islamic Republic of Iran, GOV/2003/40.
- ^ ראו את ההסכם במלואו באתר סבא"א, The text of the agreement between Iran and the Agency for the application of safeguards in connection with the Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons, INFCIRC/214
, 13 בדצמבר 1974. - ^ הניו יורק טיימס מ-29 בנובמבר 2006: Iran Resolution, Still Not Final, Drops Mention of Sanctions.
- ^ ההחלטה הוגדרה על ידי "גורם מדיני" להארץ כ"ריקה מתוכן" לאור ריכוכים משמעותיים שעברה הטיוטה. דיווח זה מה-5 במרץ 2008.
- ^ אמיר אורן, רשמו לפניכם: דצמבר 2009, איראן גרעינית, באתר הארץ, 14/11/2008
- ^ הערכת המודיעין הלאומית האמריקנית (NIE) הכוללת את הערכת 16 סוכנויות המודיעין של ארצות הברית מדצמבר 2007. ה-INR (סוכנות המודיעין של מחלקת המדינה) העריך כי איראן לא תצליח להשיג פצצה במסלול העשרת האורניום עד 2013 בשל קשיים טכניים. כל הסוכנויות העריכו כי איראן לא תצליח לייצר מספיק חומר בקיע על בסיס מסלול הפלוטוניום בשביל פצצה גרעינית לפני 2015. ראו את המסקנות של הערכת המודיעין הלאומית ב Iran: Nuclear Intentions and Capabilities
- ^ סוכנויות הידיעות, דו"ח סבא"א: איראן פועלת לפיתוח נשק גרעיני, באתר ynet, 8 בנובמבר 2011
- ^ ארצות הברית עדיין מאמינה שאיראן איננה מפתחת נשק גרעיני (באנגלית), באתר רויטרס, 9 באוגוסט 2012
- ^ דוידה גינטר, בלעדי: כך סייעה ישראל להקמת הכור האיראני, nrg מעריב, 26.8.2007
- ^ איראן: הכור הגרעיני בבושהר החל לפעול, באתר הארץ, 21.8.2010
- ^ יוסי מלמן, סבא"א משנה כיוון ביחס לאיראן: חשש שפעולותיה נועדו לייצור פצצה, באתר הארץ, 18.2.2010
- ^ סוכנות רויטרס, דיווח: טכנולוגיות טילים מצפון קוריאה לאיראן דרך סין, באתר ynet, 14.5.2011
- ^ סבא"א: עדות שאיראן מפתחת נשק גרעיני
- ^ אירופה: הכרזת איראן על צנטריפוגות חדשות - התרסה חמורה
- ^ "אחרי הניסוי הגרעיני באיראן יהיה יום רגיל"
- ^ המעצמות לאיראן: שתפי פעולה עם הסוכנות לאנרגיה אטומית
- ^ יוסי מלמן, דו"ח סבא"א: איראן פועלת לייצר נשק גרעיני, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
- ^ מהאתר Global Security http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/anarak.ht
- ^ מתקני נשק באספהאן http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/esfahan.htm
- ^ מהאתר גלובל סקיוריטי http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/darkhovin.htm
- ^ SPC
- ^ יוסי מלמן, הבסיס שבו איראן מפתחת נשק גרעיני, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2011
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4097872,00.html
- ^ רויטרס, סוכנות הגרעין: מועצת הביטחון תדון בגרעין האיראני, באתר ynet, 24 בספטמבר 2005
- ^ הטיימס: "סנקציות נוספות לא ישפיעו על איראן"
- ^ נטשה מוזגוביה, אובמה חתם על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן, באתר הארץ, 31.12.2011
- ^ סוכנויות הידיעות, האיחוד האירופי הסכים על אמברגו על איראן; הריאל צנח ב-10%, באתר TheMarker, 23/1/2012
- ^ יצחק בן-חורין, אובמה הקפיא נכסים של ממשלת איראן בארצות הברית, באתר ynet, 6 בפברואר 2012
- ^ אטילה שומפלבי ויצחק בן-חורין, איראן נותקה מהמסלקה: "מחיר על הסירוב לציית", באתר ynet, 15 במרץ 2012
- ^ נטשה מוזגוביה, ארה"ב פוטרת 11 מדינות מהסנקציות על איראן, באתר הארץ, 20 במרץ 2012
- ^ דו"ח הקונגרס: "תקיפה באיראן - לא יעילה", באתר גלי צה"ל, 28 במרץ 2012
- ^ וואלה! חדשות, אובמה מחריף הסנקציות על אירן: "תישא בתוצאות", באתר וואלה!, 31 ביולי 2012
- ^ יצחק בן חורין, סותם פרצות: אובמה הטיל עוד סנקציות על איראן, באתר ynet, 31 ביולי 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, אירופה בסנקציות על איראן, וירוס חדש התגלה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2012
- ^ ברק רביד, האיחוד האירופי החליט על סבב סנקציות נוסף נגד איראן, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2012
- ^ יוסי מלמן, צנטריפוגות פגומות נגד הגרעין האיראני, באתר הארץ, 26.9.2010
,  תוכנית הגרעין האיראנית |
||
|---|---|---|
| ניהול תוכנית הגרעין |  |
|
| אמנות בינלאומיות | ||
| ארגונים בינלאומיים | ||
| החלטות מועצת הביטחון של האו"ם | ||
| אישים בתוכנית |
עלי אכבר סאלחי · חסן רוחאני · עלי לריג'אני · סעיד ג'לילי · מוחסן פח'רי-זאדה · פריידון עבאסי-דוואני |
|
